א משנה שבועות (ביטוי "כי תשבע לבטא בשפתים", ויקרא ה, ד) שחייבים עליהן קרבן עולה ויורד (לפי מצבו הכלכלי של הנשבע) אם נעשו בשוגג — הריהן שתים המוזכרות בכתוב ("להרע או להיטיב". ויקרא ה, ד), כשנשבע לעשות דבר־מה או להימנע מלעשותו ועבר על שבועתו, שהן ארבע שיש עוד שתים שאינן כתובות, כשנשבע שבועת שקר על העבר, שעשה דבר־מה והוא לא עשאו, או שנשבע שלא עשה והוא עשאו. מתוך שהוזכרה הלכה שהיא "שתים שהן ארבע", מובאות עוד הלכות שונות שיש בהן מבנה דומה.

ידיעות הטומאה אופנים שנעלם מידיעת אדם שהוא נכנס למקדש או אכל קדשים כשהוא טמא, ואז כאשר נודע לו הוא מתחייב בקרבן עולה ויורד על שגגתו (ויקרא ה ג), שתים שהן ארבע, שתים כתובות — כשלא ידע שהוא טמא, ושתים שאינן כתובות — כשלא ידע שנכנס למקדש או שאכל בשר קדשים.

יציאות (הוצאות) השבת אופנים של הוצאה מרשות לרשות בשבת, שחייב עליהם, שתים שהן ארבע, שתים כתובות — שהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, בין כשהוא עומד ברשות היחיד ומוציא, ובין שעומד ברשות הרבים ולוקח חפץ מרשות היחיד ומוציאו אליו לרשות הרבים. ושתים שאינן כתובות — כשהכניס מרשות הרבים לרשות היחיד.

מראות נגעים סוג כתמים לבנים המהווים סימני הצרעת, שנים שהן ארבעה, שנים כתובים — השאת והבהרת, ושנים שאינם כתובים — הדומים להם, אבל אינם בהירים כמותם. מכאן באה המשנה לדון בהרחבה בידיעות הטומאה, כיצד מתכפר עוון זה.

את שיש בה בעבירה זו ידיעה בתחלה שידע שהוא טמא קודם שנכנס למקדש או שאכל את הקודש, וידיעה בסוף לאחר מעשה, שנודע לו שעבר עבירה זו, והיה העלם ידיעה בינתים ששכח שהוא טמא, או שלא שם לב שהוא נכנס למקדש או אוכל קודש — הרי זה מתכפר בקרבן עולה ויורד לפי מצבו הכלכלי, כמבואר בתורה (ויקרא ו—יג) שאם הוא עשיר מביא חטאת בהמה (כשבה או שעירה), ואם הוא עני מביא חטאת העוף ועולת העוף, ואם אין ידו משגת אף לזה — מביא מנחה לחטאת עשירית האיפה סולת.

אם יש בה בעבירה זו ידיעה בתחלה שידע מתחילה שהוא טמא, ואין בה ידיעה בסוף ששכח ולא נודע לו לאחר מכן שנכנס למקדש או שאכל את הקודש בטומאה — שעיר הנעשה בפנים שהכהן הגדול מזה מדמו בקדש הקדשים ביום הכיפורים, ויום הכפורים עצמו, תולה את כפרתו, להגן עליו לפי שעה מן העונש, עד שיודע לו חטאו, ואז יביא חטאתו, ויתכפר לו בקרבן עולה ויורד.

אם אין בה ידיעה בתחלה שלא ידע מתחילה שהוא טמא או שהוא נכנס למקדש או אוכל קודש, אבל יש בה ידיעה בסוף שלאחר מעשה נודע לו הדבר — שעיר הנעשה ביום הכיפורים בחוץ שדמו נזרק על מזבח העולה (מזבח החיצון), כחלק ממוספי היום, ויום הכפורים עצמו מכפר. ומנין שעל כך מכפר השעיר הנעשה בחוץ? שנאמר במוספי יום הכיפורים: "שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים" (במדבר כט, יא), ומהשוואה זו יש ללמוד: על מה שזה (חטאת הכיפורים, השעיר הנעשה בפנים) מכפר — זה (השעיר הנעשה בחוץ) מכפר, מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה (בתחילה) — אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה (בסוף).

ועל טומאה שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שכלל אינו יודע שעבר עבירה — שעירי חטאת הבאים כחלק ממוספי הרגלים וכן שעירי חטאת של מוספי ראשי חדשים מכפרין, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: שעירי הרגלים מכפרין על הטמא שנכנס למקדש או אכל בשר קודש, ולא היתה לו ידיעה כלל, אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין —