תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא, נאמר: "ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם" (ויקרא כ, יא), "איש" משמעו — פרט לקטן.

"אשר ישכב את אשת אביו" — משמע בין אשת אביו שהיא אמו, ובין אשת אביו שלא אמו. אמו שאינה אשת אביו מניין שאף היא בכלל זה? — תלמוד לומר: "ערות אביו גלה" (ויקרא כ, יא), ומופנה ביטוי זה, שאין ממנו לימוד לעניינו, וזאת כדי להקיש (להשוות) ולדון ממנו גזרה שוה לדינים אחרים.

ועוד נאמר "מות יומתו" (ויקרא כ, יא), וכוונתו שדינם בסקילה. אתה אומר שדינם בסקילה, או אולי אינו אלא באחת מכל שאר מיתות האמורות בתורה? ומביאים ראיה: נאמר כאן "דמיהם בם" (ויקרא כ, יא) ונאמר באוב וידעוני "דמיהם בם" (ויקרא כ, כז), מה להלן באוב וידעוני דינם בסקילה כמפורש בהם, אף כאן דינם בסקילה.

עונש למגלה ערוות אשת אביו שמענו, ואולם אזהרה (איסור) מניין, היכן נאמר שיש איסור בדבר? — תלמוד לומר: "ערות אביך וערות אמך לא תגלה" (ויקרא כ, יח, ז), "ערות אביך" — זו אשת אביך.

אתה אומר שערוה זו היא אשת אביך, או אינו אלא ערות אביך ממש במשכב זכור? — נאמר כאן: "ערות אביך... לא תגלה" (ויקרא כ, יח, ז), ונאמר להלן: "ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה" (ויקרא כ, כ, יא) מה להלן באישות (בנישואין) הכתוב מדבר, אף כאן באישות הכתוב מדבר.

ומשמע מכתוב זה לאיסור בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו, ואולם אמו שאינה אשת אביו מניין שאף היא בכלל זה? תלמוד לומר: "וערות אמך לא תגלה" (ויקרא כ, יח, ז).

אין לי אלא באזהרה (איסור) שעשה (השווה) הכתוב דין אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו, ואולם לענין עונש מניין שדין אחד להן?

— נאמר כאן: "ערות אביך... לא תגלה" (ויקרא כ, יח, ז), ונאמר להלן: "ערות אביו גלה" (ויקרא כ, כ, יא), מה באזהרה עשה הכתוב את אמו שאינה אשת אביו להיות לענין זה כאמו שהיא אשת אביו, אף לגבי עונש עשה הכתוב את אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו.

"אמך הוא" (ויקרא כ, יח, ז), ללמד: משום אמו אתה מחייבו ואי (אין) אתה מחייבו משום אשת אב, עד כאן דברי הברייתא מתורת כהנים שהם לשיטת ר' יהודה.

ושואלים: ורבנן החולקים על ר' יהודה, שאינם למדים "ערות אביו גלה" כמקור לגזירה שווה זו, כיצד מפרשים הם? ומשיבים: לדעתם "ערות אביך" משמעו ממש במשכב זכור.

ותוהים: האי [דבר זה] הלא ממה שנאמר "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא" (ויקרא כ, כב) נפקא [יוצא לו ] האיסור! ומשיבים: לחייב עליו שתים (בשני איסורים)

וכדברי רב יהודה. שאמר רב יהודה: גוי הבא על אביו — חייב שתים, וכן הבא על אחי אביו — חייב שתים.

אמר רבא: מסתברא מילתא [מסתברים הדברים] של רב יהודה שהיתה כוונתו בישראל, שעשה דבר זה בשוגג. ומה שאמר חייב שתים הריהו בענין קרבן שמביא שני קרבנות חטאת. והאי דקאמר [וזה שאמר] גוי — לישנא מעליא [לשון מעולה, נקיה] הוא, שלא רצה לתלות חטא כזה בישראל. דאי סלקא דעתך [שאם יעלה על דעתך] לומר כי המדובר בגוי ממש, הלא דינו של גוי העובר על כך מאי ניהו [מה הוא] — קטלא [מיתה], וכי בתרי קטלי קטלת ליה [בשתי מיתות הורג אתה אותו]?! אלא ודאי בישראל ובשוגג.

ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הבא על אביו — חייב שתים, הבא על אחי אביו — חייב שתים, שנאמר "ערות אחי אביך לא תגלה

"(ויקרא כ, יד). איכא דאמרי [יש אומרים] שדבר זה הוא שלא כשיטת ר' יהודה, שלדעתו אין איסור מיוחד למשכב זכור עם אביו, שהרי "ערות אביך" הוא מפרש באשת אביו, והאיסור במקרה מעין זה יהיה איסור משכב זכור בלבד.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] אפילו תימא [תאמר] שברייתא זו היא גם כשיטת ר' יהודה. ואולם מייתי לה [מביא, לומד הוא, אותה] בקל וחומר מאחי אביו. ומה אחי אביו דקורבה [שרק קירבה] של אביו הוא ואם בא עליו חייב שתים, אם בא על אביו לא כל שכן? ולענין זה

קמיפלגי בפלוגתא [ונחלקו במחלוקת] של אביי ורבא. מר סבר [חכם זה, בעל שיטה ראשונה בשם ר' יהודה, סבר]: עונשין מן הדין, אפשר ללמוד עונש על עבירה במידת קל וחומר, ומר סבר [חכם זה, שיטה שניה בשם ר' יהודה, סבור] אין עונשין מן הדין.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] אזהרה (איסור) לאשת אביו מנא להו [מנין להם]? ומשיבים: נפקא להו [יוצא להם] הדבר מהכתוב "ערות אשת אביך לא תגלה" (ויקרא כ, ח).

ושואלים: ור' יהודה מה למד הוא מפסוק זה, אחר שלמד כבר את הדין מכתוב אחר? ומשיבים: הפסוק ההוא מיבעי ליה [נחוץ לו] לאזהרה לאשת אביו לאחר מיתה של אביו, שאף שאביו מת מכל מקום אשתו עומדת באיסורה כלפיו, ושואלים:

ורבנן [וחכמים], מנין למדים הם הלכה זו? ההוא מסיפא דקרא נפקא [זה מסופו של הכתוב יוצא, נלמד], שנאמר: "ערות אביך היא".

ור' יהודה לדעתו ההוא (אותה תוספת) מיבעי ליה [נחוצה לו] ללמד: משום איסור אשת אב אתה מחייבו, ואי (ואין) אתה מחייבו משום איסור אשת איש.

ומקשים, והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנתנו ]: הבא על אשת אב — חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש, בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו, ולא פליג [חלק] ר' יהודה על כך, וכיצד רוצה אתה לומר שבמקרה כזה יהיה חייב באיסור אשת אב בלבד?!

אמר אביי: הוא פליג [חולק] בברייתא, שאמנם במשנה לא הוזכר שר' יהודה חולק על כך, אבל במקור אחר מוצאים אנו שחלק.

ושואלים: ורבנן [וחכמים], עונש לבא על אשת אביו לאחר מיתה של אביו מנא להו [מנין להם]? בשלמא [נניח] לשיטת ר' יהודה, הוא מייתי לה [מביא, לומד, אותה הלכה] הנכללת בגזרה שוה. אלא רבנן מנא להו [חכמים מנין להם]?

ומשיבים: אמרי [יכולים הם לומר] לך כי הביטוי ההוא "ערות אביו גלה" דמפיק לה [שמוציא אותו, משתמש בו] ר' יהודה לצורך גזירה שוה, מפקי ליה אינהו [מוציאים הם אותו] לענין עונש לבא על אשת אביו לאחר מיתה של אביו.

ושואלים: ורבנן, עונש לבא על אמו שאינה אשת אביו מנא להו [מנין להם]? אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי, אמר קרא [הכתוב]: "אמך הוא" (ויקרא כ, ז), עשאה הכתוב לאמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו.

א שנינו במשנה לענין הבא על כלתו שחייב משום כלתו ומשום אשת איש. ושואלים: ולחייב נמי [שיהיה חייב גם] משום אשת בנו, שהרי נאמר "ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה" (ויקרא כ, טו)! אמר אביי: פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו, לומר לך שאין אלה שני עניינים נפרדים, אלא: זו היא כלתו זו היא אשת בנו, ששתיהן אחת הן.

ב משנה הבא על הזכור (זכר), או על הבהמה, או אשה המביאה את הבהמה עליה — כל אלו דינם בסקילה. וכן גם הבהמה בסקילה. ויש לשאול: אם אדם חטא בכך, בהמה מה חטאה? אלא, לפי שבאה לאדם תקלה (מכשול) על ידה, לפיכך אמר הכתוב תסקל, שלא תגרום תקלה לאדם אחר באופן דומה. דבר אחר טעם אחר בדבר: שלא תהא בהמה זו עוברת בשוק ויאמרו הרואים אותה: זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה ונמצא קיומה קלון לזכרו.

ג גמרא ובענין הבא על הזכר, מבררים: זכר מנא לן [מנין לנו] איסורו ועונשו — דתנו רבנן [ששנו חכמים], נאמר: "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ, יג), "איש" משמע גדול, פרט לקטן, "אשר ישכב את זכר" — בין שהזכר גדול בין שהזכר קטן, "משכבי אשה" בלשון רבים, משמע שניים, מכאן למדנו בדרך אגב מגיד לך הכתוב ששני משכבות יש באשה כדרכה ושלא כדרכה, והבא עליה באיסור באחד מהם — נענש.

אמר ר' ישמעאל: הרי זה מאותם המקראות אשר בא לכאורה ללמד לנושא אחר ונמצא למד לעניינו.

"מות יומתו" הכוונה היא בסקילה. אתה אומר שמיתתם בסקילה, או אולי אינו אלא באחת מכל מיתות אחרות האמורות בתורה? נאמר כאן "דמיהם בם" ונאמר באוב וידעוני "דמיהם בם" (ויקרא כ, כז), מה להלן מפורש שענשם בסקילה אף כאן בסקילה.