והם המשלים שהיו צמודים לפסוקים "אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה" (יחזקאל יח, ב), "מאזני צדק אבני צדק" (ויקרא יט, לו), "צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו" (משלי יא, ח).

א אמר ליה [לו] הקיסר הרומי לרבן גמליאל: אלהיכם גנב הוא, דכתיב [שנאמר]: "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו" (בראשית ב, כא). אמרה ליה ברתיה [לו בתו] של הקיסר לרבן גמליאל: שבקיה, דאנא מהדרנא ליה [הנח לו, שאני אשיב לו]. אמרה ליה [לו] לאביה: תנו לי דוכוס (שר) אחד. אמר לה: למה ליך [לך]? אמרה לו: ליסטין (שודדים, גנבים) באו עלינו הלילה, ונטלו ממנו קיתון (כלי שתיה) של כסף והניחו לנו קיתון של זהב. אמר לה: אם כן, ולוואי שיבא שודד כזה עלינו בכל יום. אמרה לו: ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו, כלומר, את חוה, ואין כאן גניבה אלא מתנה.

אמר לה: הכי קאמינא [כך אני אומר], לא היתה שאלתי על לקיחה והשבה, אלא לשקליה בהדיא [שיקח ממנו במישרין] ולא בסתר בזמן תרדמתו, כגניבה. אמרה ליה [לו]: אייתו [הביאו] לי אומצא דבישרא [חתיכת בשר חיה]. אייתו [הביאו] לה. אותבה תותי בחשא, אפיקתה [הכניסה אותה תחת הרמץ, והוציאה אותה לאחר שנצלתה], אמרה ליה [לו]: אכול מהאי [מזו]. אמר לה: מאיסא [מאוסה היא] לי, שאף שידע שכך עושים לכל בשר, הלא אינו רואה כיצד היה מאוס לפני הצליה. אמרה ליה [לו]: ואדם הראשון נמי [גם כן], אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה [אילו היה לוקח אותה ומביא אותה במישרין היתה מאוסה עליו, בעיניו], ולכן עשה זאת מתוך שינה.

אמר ליה [לו] הקיסר לרבן גמליאל: ידענא אלהייכו האי קא עביד והיכן יתיב [יודע אני את אלוהיכם מה הוא עושה והיכן הוא יושב], בינתיים איתנגד ואיתנח [נאנק ונאנח] הקיסר. אמר ליה [לו] רבן גמליאל: מאי האי [מה זה], על מה אתה נאנח? אמר ליה [לו]: בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו. אמר לו רבן גמליאל: בעינא דמחוית ליה ניהלי [רוצה אני שתראה אותו לי]. אמר: מי ידענא היכא ניהו [וכי יודע אני היכן הוא נמצא]?! אמר ליה [לו] רבן גמליאל: דאיכא בארעא לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת [מה שיש בארץ אינך יודע, ומה שיש בשמים אתה יודע]?

ועוד מסופר, אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: כתיב [נאמר] בשבחי ה' "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא" (תהלים קמז, ד), מאי רבותיה [מה גדולתו]? אנא מצינא למימנא כוכבי [אני יכול למנות את הכוכבים]! אייתי חבושי, שדינהו בארבילא, וקא מהדר להו [הביא רבן גמליאל חבושים, שם אותם בנפה, ובחש בהם], אמר ליה [לו] לקיסר מנינהו [מנה אותם]! אמר ליה [לו]: אוקמינהו [העמד אותם] ואוכל למנותם, אמר ליה [לו]: הרקיע נמי הכי הדרא [גם כן כך הוא מסתובב], ולכן אין אתה יכול למנות את הכוכבים שבו.

איכא דאמרי הכי אמר ליה [יש אומרים שכך אמר לו הקיסר]: מני לי כוכבי [מנויים אצלי הכוכבים]! אמר ליה [לו]: אימא [אמור] לי ככיך ושיניך [שיניך וניבך] כמה הוה [הם]! שדא ידיה לפומיה וקא מני להו [הכניס ידו לפיו והיה מונה אותם]. אמר ליה [לו]: דאיכא בפומיך לא ידעת, דאיכא ברקיעא ידעת [מה שיש בפיך אינך יודע, מה שיש ברקיע יודע אתה]?!

אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: מי שברא הרים לא ברא רוח אלא שני אלים הם, שנאמר: "כי הנה יוצר הרים וברא רוח" (עמוס ד, יג), שהיוצר הוא לחוד והבורא הוא לחוד. אמד לו רבן גמליאל: אלא מעתה גבי [אצל] אדם, דכתיב [שנאמר בו] גם "ויברא" וגם "וייצר", הכי נמי [כך גם כן] תאמר כי מי שברא זה לא ברא זה?

הלא טפח על טפח של פרצוף הפנים יש בו באדם, ושני נקבים יש בו, עין ואוזן, האם תאמר שמי שברא זה לא ברא זה? שנאמר: "הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט" (תהלים צד, ט)? אמר ליה [לו]: אין [כן] כך הוא באמת. אמר ליה [לו]: ובשעת מיתה כולן נתפייסו, שכל האלים הללו מסכימים כולם כאחד שימות ואין אחד מעכב על חבירו?

אמר ליה [לו] ההוא אמגושא [כומר פרסי] לאמימר: מפלגך לעילאי [מחצייך ולמעלה] של הורמיז, אל הטוב, שברא חלקים המעולים והחשובים, מפלגך לתתאי [מחצייך ולמטה] של אהורמיז, אל הרע. אמר ליה [לו]: אם כן היכי שביק ליה [איך מניח לו] אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה [להעביר מים שהוא שותה בארצו]? שהרי אדם שותה בפיו שהוא בחלקו העליון, ומוציא מי רגלים מלמטה!

ועוד בענייני ויכוחים אמר ליה [לו] קיסר לר' תנחום: תא ליהוו כולן לעמא חד [בוא נהיה כולנו לעם אחד]. אמר ר' תנחום: לחיי [טוב], אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו, אתון מהליתו והוו כוותן [אנחנו שאנו נימולים אין אנו יכולים להיות ערלים כמותכם, אתם מולו והיו כמונו]! אמר ליה [לו] הקיסר לר' תנחום: מימר [לענין אמירה] — שפיר קאמרת [יפה אמרת], מיהו [ואולם] כל מי דזכי למלכא [שמנצח את המלך בויכוח] לשדיוה [זורקים אותו] לביבר, שהוא מקום חיות רעות. שדיוה [זרקוהו] לביבר ולא אכלוה [אכלו אותו החיות]. אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד]: האי [זה] שלא אכלוה [אכלו אותו] — משום שלא כפין הוא [שאינם רעבים], שדיוה ליה לדידיה ואכלוה [זרקו אותו עצמו את אותו מין לשם ואכלוהו החיות].

אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: אמריתו, כל בי עשרה שכינתא שריא [אומרים אתם כי בכל מקום עשרה מישראל השכינה שורה], ואם כן כמה שכינתא איכא [שכינות יש]? קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא [קראו רבן גמליאל לשמשו של הקיסר והכהו על צווארו], אמר ליה [לו]: אמאי על שמשא בביתיה [מדוע אתה מניח שתיכנס השמש לביתו של] הקיסר? אמר ליה [לו] הקיסר: שמשא אכולי עלמא ניחא [השמש על כל העולם מצויה] ובין השאר מאירה גם אצלי. אמר לו: ומה שמשא [השמש], דחד [שהיא אחד] מן אלף אלפי רבוא (עשרת אלפים) שמשי דקמי קודשא בריך הוא [שמשים שלפני הקדוש ברוך הוא] ניחא לכולי עלמא [שורה בכל העולם], שכינתא דקודשא בריך הוא [שכינתו של הקדוש ברוך הוא] על אחת כמה וכמה שהיא שורה בכל מקום בעולם.

ב אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר' אבהו: אלהיכם גחכן (עושה מעשה צחוק) הוא, דקאמר ליה [שאמר לו] ליחזקאל הנביא: "שכב על צדך השמאלי" (יחזקאל ד, ד), וכתיב [וכן נאמר]: "ושכבת על צדך הימני" (יחזקאל ד ו). בינתיים אתא ההוא תלמידא [בא תלמיד אחד] לפני ר' אבהו ואמר ליה [לו]: מאי טעמא דשביעתא [מה טעם השביעית, שנת השמיטה]? אמר ליה [לו]: השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו [עכשיו אומר לכם דבר שיהיה שוה וראוי לשניכם].

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: זרעו שש שנים והשמיטו שנת השבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא, ואין אתם בה אלא כשכירים. והן לא עשו כן אלא חטאו ומשום כך גלו. מנהגו של עולם, מלך בשר ודם שסרחה (חטאה) עליו מדינה, אם אכזרי הוא — הורג את כולן, אם רחמן הוא — הורג רק חצים, אם רחמן מלא רחמים הוא — מייסר הגדולים שבהן ביסורין. אף כך, הקדוש ברוך הוא מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל, ואמר לו לשכב ולהתייסר ימים כמספר השנים בהן לא שמרו בני ישראל את השמיטה ("ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עוון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עוונם").

אמר ליה [לו] ההוא מינא [אותו מין] לר' אבהו, אלהיכם הלא כהן הוא, דכתיב [שכן נאמר]: "ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ב), ותרומה ניתנת לכהנים, כי קבריה [כאשר קברו] את משה במאי טביל [במה טבל]? שהרי כהן שנטמא צריך לטבול כדי שיוכל לאכול בתרומה. וכי תימא במיא [ואם תאמר שבמים טבל], והכתיב [והלא נאמר]: "מי מדד בשעלו מים" (ישעיה מ, יב), שכל מי העולם הם כשעל של הקדוש ברוך הוא, ואינו יכול איפוא לטבול בהם!

אמר ליה [לו] ר' אבהו: בנורא טביל [באש טבל], דכתיב [שכן נאמר]: "כי הנה ה' באש יבוא" (ישעיה סו, טו). אמר לו: ומי סלקא טבילותא בנורא [והאם עולה, מטהרת, טבילה באש]? אמר ליה [לו] ר' אבהו: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא [הטבילה באש] הוא, דכתיב [שנאמר]: "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר... וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים" (במדבר לא, כג).

ועוד מסופר, אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר' אבינא: כתיב [נאמר] "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" (שמואל ב' ז, כג), מאי רבותייהו [מה גדולתכם]? אתון נמי ערביתו בהדן [אתם גם כן מעורבים יחד איתנו], שגם עליכם כתיב [נאמר] "כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו" (ישעיה מ, יז)! אמר ליה [לו]: מדידכו אסהידו עלן [משלכם נביא גוי, בלעם, כבר העיד עלינו], דכתיב [שנאמר]: