מצילין ממנה מזון שלש סעודות, מאי לאו [האם לא] מדובר באופן שעדיין לא אכל מאומה, ונמצא שחייבים רק בשלוש סעודות ביום השבת! ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר סעודה אחת ועדיין נשארו שלוש, וכר' חידקא. ועוד מקשים ממה ששנינו בהמשך: אם פרצה הדליקה בביתו בשחרית יום השבת — מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו [האם לא] מדובר באופן שעדיין לא אכל סעודת שחריתו, ונמצא אם כן שחייבים רק בשלוש סעודות, אחת בלילה ושתים ביום? ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר את סעודת שחרית. ושוב מקשים ממה ששינו שם עוד: אם פרצה הדליקה במנחה — מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו [האם לא] מדובר באופן שעדיין לא אכל את סעודת המנחה, ונמצא אם כן שהחובה היא בשלוש סעודות בלבד! ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר.

ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנינו בסופה של המשנה] שר' יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות, מכלל הדברים אתה למד שאף התנא קמא [הראשון] ככלל שלש סעודות סבירא ליה [סבור הוא] שצריך, שהרי לא נחלקו במספר הסעודות לשבת! אלא מחוורתא, מתניתין דלא [מחוור שמשנתנו אינה] כר' חידקא, שלדעת התנאים במשנתנו צריך לאכול בשבת שלוש סעודות.

והא דתנן [וזו ששנינו במשנה אחרת]: מי שיש לו מזון שתי סעודות ברשותו — לא יטול מן התמחוי שמחלקים ממנו מאכל לעניים, לפי שאינו נזקק עד כדי כך ונמצא שנוטל מן הנצרך יותר ממנו. ומי שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות שהן הסעודות המספיקות לשבוע שלם — לא יטול מן הקופה של צדקה. ומעתה יש לשאול: מני [של מי היא] משנה זו? לכאורה לא שיטת רבנן [חכמים] היא, ולא שיטת ר' חידקא. שכן אי רבנן [אם שיטת חכמים] היא — הלא לדעתם חמסרי הויין [חמש עשרה סעודות הן] בשבוע, שתי סעודות בכל יום, בערב ובבוקר, ובשבת סעודה נוספת. אי [אם] שיטת ר' חידקא היא — הלא שית סרי הויין [שש עשרה הן], שתים עשרה של ימות השבוע וארבע של שבת. ודוחים: לעולם תאמר שכשיטת רבנן [חכמים] היא משנה זו, אלא דאמרינן ליה [שאומרים אנו לו]: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא, אכליה בשבתא [מה שרוצה אתה לאכול במוצאי השבת אכול אותו בשבת], שאת סעודת הערב של יום ראשון יקדים במקצת, ונמצא שאכל שלוש סעודות בשבת.

ושואלים: לימא רבנן [האם נאמר שמשנה זו כשיטת חכמים] היא ולא כשיטת ר' חידקא? ודוחים: אפילו תימא [יכול אתה לומר] כי שיטת ר' חידקא היא, דאמרינן ליה [שאומרים אנו לו]: מאי דבעית למיכל במעלי שבתא, אכליה לאורתא [מה שרוצה אתה לאכול בערב שבת ביום, אכול אותו בערב] בליל שבת, ונמצא שאכל ארבע סעודות בשבת. ומקשים: וכולי יומא דמעלי שבתא בתעניתא מותבינן ליה [והאם את כל היום של ערב שבת בתענית אנו מושיבים אותו]?! שלפי הצעה זו לא יאכל בערב שבת כל היום כולו! אלא יש לומר כי הא מני [משנה זו של מי היא] — כשיטת ר' עקיבא היא שאמר : עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. כלומר, מוטב שינהג אדם ביום השבת כביום חול ולא יזדקק לצדקה. ולכן, אדם שיש בידו מזון של שתי סעודות לשבת כביום חול — אין ראוי שיקח מן הצדקה לכבוד שבת.

והא דתנן [ומשנה זו ששנינו] בה: אין פוחתין מליתן צדקה לעני העובר ממקום למקום מככר השוה פונדיון (אחד מארבעים ושמונה בסלע) כאשר שער התבואה הוא שנמכרים ארבע סאין בסלע. לן במקום — נותנין לו פרנסת לינה, ואם שבת באותה עיר — נותנין לו מזון שלש סעודות. לימא רבנן [האם נאמר כי שיטת חכמים] היא ולא שיטת ר' חידקא?! ודוחים: לעולם אפשר לומר ששיטת ר' חידקא היא, ומה שנאמר שאם שבת בעיר נותנים לו מזון שלוש סעודות הרי זה מדובר בכגון דאיכא [שיש] סעודה אחת שהביא בהדיה [עמו], דאמרינן ליה [שאומרים אנו לו]: הא דאיכא בהדך [סעודה זו שישנה אתך] — אכליה [אכול אותה]. ותוהים: אם כן וכי אזיל [וכאשר ילך] בריקן אזיל [ילך] בלא אוכל?! ועונים: דמלווינן ליה [שאנו נותנים לו] עם צאתו סעודה שיקח בהדיה [אתו]. הוזכרה פרנסת לינה, אמר רב פפא: משמעה שנותנים לו לצרכי לינה פוריא ובי סדיא [מיטה וכרים].

א תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: קערות שאכל בהן ערבית בשבת — מדיחן כדי לאכול בהן שחרית. אכל בהם שחרית — מדיחן כדי לאכול בהן בצהרים. אכל בצהרים — מדיחן לאכול בהן במנחה. ואולם מן המנחה ואילך — שוב אינו מדיח כיון שאין צורך עוד בקערות אלה לשבת, ואין עושים הכנה משבת לחול. אבל כוסות וקיתוניות (ספלים קטנים) וצלוחיות שכולן כלי שתיה — מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה ואין אדם יודע מתי יזדמן לו לשתות פעם נוספת אותו יום.

ב אמר ר' שמעון בן פזי שכך אמר ר' יהושע בן לוי משום (בשם) בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח (היסורים הבאים לפני ביאת המשיח), ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. ומקור לדברים: מחבלו של משיח — דבר זה נלמד מהשוואת הכתובים, שכן כתיב הכא [נאמר כאן] בענין שבת "יום", כאמור: "אכלוהו היום", וכתיב התם [ונאמר שם] "יום", כאמור: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג). מדינה של גיהנם — כתיב הכא [נאמר כאן] בשבת "יום" כאמור, וכתיב התם [ונאמר שם] "יום", כאמור: "יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שואה ומשואה יום חושך ואפלה יום ענן וערפל" (צפניה א, טו), המתפרש כמכוון לעונש הגיהנם. ממלחמת גוג ומגוג — שכן כתיב הכא [נאמר כאן] בענין שבת "יום", וכתיב התם [ונאמר שם] "יום", כאמור: "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל" (יחזקאל לח, יח).

אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים (גבולות), כלומר, נחלה (שכר) גדולה מאד, שנאמר: "אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך