סקר
מסכת בבא קמא:





 

פירוש שטיינזלץ

אם החבילה ברשות מוכר, שהוא מקבל על עצמו אחריות עבור כל נזק שיארע בדרך — מותר, אם ברשות לוקחאסור שיש בכך משום ריבית.

המוליך פירות ממקום למקום ומצאו חבירו ואמר לו: "תנם לי ואני אעלה (אשלם) לך פירות שיש לי באותו מקום שאתה הולך אליו ", אם יש לו פירות באותו מקוםמותר, ואם לאו [לא]אסור. ואולם החמרין המוליכים סחורה ממקום למקום מעלים (קוצבים מחיר) במקום היוקר כבמקום הזול ומקבלים כסף, ואינן חוששין

אין רואים זאת כריבית הבאה בשל הקדמת התשלום. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? רב פפא אמר: ניחא להו דמגלו להו תרעא [נוח להם שפותחים להם את השער], כלומר, הם מרוצים למכור בפחות, שעל ידי כך הם מתחילים במסחר ויוצרים לעצמם לקוחות. רב אחא בריה [בנו] של רב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו [נוח להם משום שמוזילים להם] את המחיר במקום שהם קונים, שכיון ששומעים שמכרו במחירי הפסד הם מקבלים סחורתם במחיר זול יותר.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם הלכה למעשה]? ומשיבים: איכא בינייהו תגרא חדתא [יש ביניהם הבדל לגבי סוחר, חמר, חדש], שלדעת האומר שהטעם הוא כדי לפתוח לפניהם את השוק — הרי הדבר אמור במיוחד בסוחר כזה. ולדעת האומר שהוא כדי לקבל סחורה בזול — הרי לתגר חדש לא יאמינו שמוכר בזול, ולא יוזילו לו.

מסופר: בעיר סורא אזלי [הולכים, נמכרים] ארבעה ארבעה סאין בסלע, ובעיירה הסמוכה כפרי אזלן שיתא שיתא [היו הולכים, נמכרים, שש שש סאין בסלע]. יהיב [נתן] רב זוזי לחמרי [כסף לחמרים] וקביל עליה אונסא דאורחא [וקיבל על עצמו את אונס הדרך], שאם תאבד הסחורה בדרך האחריות עליו, ושקיל מינייהו [והיה לוקח מהם] חמשה סאים בסלע. ושואלים: ונשקול שיתא [ושיקח שש]! שהרי אם קיבל על עצמו את אונס הדרך אמרנו שמותר לעשות עיסקה כזו! ומשיבים: אדם חשוב שאני [שונה], שצריך להחמיר על עצמו ולהיזהר יותר ממראית עין של ריבית.

בעא מיניה [שאל אותו] ר' אסי מר' יוחנן: מהו לעשות בגרוטאות כן? האם מותר לעשות הסכמים כגון אלה גם בגרוטאות של כסף וזהב וכיוצא בהן, ולאו דווקא בחיטה ופירות? אמר ליה [לו]: כבר ביקש ר' ישמעאל בר' יוסי לעשות כן בכלי פשתן, ולא הניחו רבי. איכא דאמרי [יש שאומרים] בנוסח אחר: ביקש רבי לעשות בגרוטאות כן, ולא הניחו ר' ישמעאל בר' יוסי. משמע שבאלה אין ראוי לעשות.

פרדיסא [לגבי פרדס], כלומר, לקנות מראש פירותיו של כרם שלם במחיר זול יותר, רב אסר ושמואל שרי [התיר]. ומסבירים: רב אסר, כיון דלקמיה שויא טפי [שלהבא יהיה שווה יותר]מתחזי כי אגר נטר ליה [נראה כמשלם לו שכר על המתנת הכסף ברשותו] וריבית הוא. ושמואל שרי [התיר], וטעמו: כיון דהוי ביה תיוהא [שיכול להיות בו, בכרם, קלקול] והקונה קיבל על עצמו אחריות ההפסדים — לא מיחזי כי אגר נטר ליה [אינו נראה כשכר המתנה לו].

אמר רב שימי בר חייא: ומודי [ומודה] רב בתורי דנפיש פסידייהו [בשוורים שהפסדם מרובה], שאם עשה הסכם כזה לגבי גידול שוורים הדבר מותר, משום שבזה מצוי מאד שיהא הפסד ניכר, ויש בכך השקעה ממשית בשותפות.

אמר להו [להם] שמואל להנהו דשבשי שבשא [לאלה קוני זמורות הגפן], שהיו משלמים מראש עבור הזמורות שיזמרו לאחר זמן, שכיון שהסיכון בכך הוא מעט — יש בו חשש ריבית, ולכן הפוכו בארעא, כי היכי דקני לכו גופא דארעא [הפכו קצת בעצמכם, עדרו קצת, בקרקע זו כדי שיקנה לכם גוף הקרקע] ועל ידי זה אתם נעשים שותפים בעבודה, ואי [ואם] לאהויא לכו [תהיה לכם] זאת כהלואה ואסור לקבל.

וכן אמר להו [להם] רבא להנהו דמנטרי באגי [לאלה ששומרים את השדות] עד זמן הקציר ומקבלים שכרם מן היבול: פוקו הפוכו בבי דרי, כי היכי [צאו הפכו קצת בגורן וסייעו בעבודה, כדי] שלא תשתלם שכירות דידכו [שלכם] עד ההיא שעתא [אותה שעה], שאם אתם מסייעים גם בעבודה, נמצא ששכירותכם כפועלים נמשכת עד שהתבואה נגמרת ומגיעה לידכם, ולפי הכלל שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, ונמצא שההיא שעתא אוזולי דקא מוזלי גבייכו [באותה שעה שנותנים להם היבול אז הם מוזילים לכם] ואין זה שכר ריבית על שאחרו את התשלום המגיע לכם זמן רב קודם לכן.

מסופר: אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרבא: קא אכיל מר [אדוני אוכל, נהנה] מרבית, ומדוע — דכולי עלמא [שכל העולם] המחכירים את שדותיהם לאריסים שקלי [לוקחים, מקבלים] ארבעה כורים מן התבואה ומסלקי לאריסא [ומסלקים את האריס] בחודש ניסן שאז הוא קוצר את התבואה ונותן את חלקו, ומר נטר להו [ואדוני ממתין להם] עד חודש אייר ושקיל שיתא [ולוקח מהם ששה כורים], והרי זאת ריבית עבור ההמתנה!

אמר להו [להם] להיפך: אתון קא עבדיתון [אתם הם שעושים] שלא כדין, כי באמת כל ארעא [קרקע] לאריס שמעבד אותה משתעבד [היא משועבדת] עד שיסיים לעבד אותה ולהוציא ממנה כל מה שאפשר לו להוציא, אי אתון מסלקיתו להו [אם אתם מסלקים אותם בניסןמפסידתו להו [מפסידים אתם להם בכמה וכמה דברים שאינם מספיקים לקצור בשעה הראויה וללקט את כל מה אפשר מן השדה, ואילו אנא נטרנא להו [אני ממתין להם] עד אייר, ומרווחנא להו [ומרוויח אני להם] בכמה וכמה דברים, שאני נוהג כהלכה ומקבל תשלום נאות על החכרת השדה למשך הזמן המתאים, ואתם מקפחים את האריס, אף שאתם מקבלים גם שכר פחות.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר