צריך דעת בעלים כשמחזיר, וכל עוד לא הודיע להם הריהו חייב באחריות על מה שלקח.

ושואלים: אי [אם] לשיטת ר' ישמעאל, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] שלא יחדו הבעלים מקום? אפילו יחדו נמי [גם כן], כיון שהחזיר את הדבר למקומו, הרי נהג כראוי!

ומשיבים: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר;. לא מיבעיא [נצרכה] לומר כשיחדו לה הבעלים מקום שמקומה הוא, אלא אפילו לא יחדו לה הבעלים מקום, דלאו [שלא] מקומה הוא המסויים — לא בעינן [אין אנו צריכים] לכך את דעת הבעלים, וכיון שהניח את החבית הרי זה נפטר מכל אחריות.

ואומרים: אם כן, אימא סיפא [אמור את סופה] של משנתנו: יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה, בין מתוך ידו, בין משהניחה, אם טלטלה לצרכו — חייב, לצרכה — פטור. ואם כן אתאן [הגענו] לשיטת ר' עקיבא, שאמר: בעינן [צריכים אנו] דעת בעלים, וכיון שנטלה ממקומה לשם עצמו הרי הוא כגזלן, ועליו האחריות.

ומקשים: אי [אם] לשיטת ר' עקיבא — מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] אם יחדו? אפילו לא יחדו נמי [גם כן] יהיה חייב!

ומשיבים: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר], לא מיבעיא [נצרכה] לומר כשלא יחדו, דלאו [שלא] מקומה הוא ואם כן לא היתה כאן החזרה, אלא אפילו יחדו נמי [גם כן] שהחבית עכשיו במקומה הוא, והחזירה למקומה — מכל מקום בעינן [צריכים אנו] דעת בעלים.

ותוהים: אם כן יוצא מכאן כי רישא [ראשה] של המשנה כשיטת ר' ישמעאל וסיפא [וסופה] כר' עקיבא! ומשיבים: אין [כן] הוא. וכפי שאמר ר' יוחנן: מאן דמתרגם [מי שיסביר] לי משנה זו בחבית אליבא דחד תנא [לפי שיטתו של תנא אחד] ולא לפי שתי שיטות, אכבד אותו עד כדי כך, שמובלנא מאניה בתריה לבי מסותא [אוביל את כליו, בגדיו אחריו לבית המרחץ], כלומר, אנהג בו כמנהג שימוש שעבד נוהג ברבו.

מסופר, תרגמה [הסבירה] ר' יעקב בר אבא קמיה [לפני] רב, שמדובר כאן באופן שנטלה על מנת לגוזלה וזהו פירוש "לצורכו" וכיון שהתכוון לגזול צריך להשיב את החבית למקומה ממש. ובסוף המשנה מדובר שלא החזירה ממש.

ובדומה לזה תרגמה [פירשה] ר' נתן בר אבא קמיה [לפני] רב: מדובר כאן באופן שנטלה על מנת לשלוח בה יד, כלומר, לקחת ממנה משהו, שאמר הכתוב שאם שלח ידו במלאכת רעהו — האחריות מוטלת עליו.

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה חולקים הם]? שזה נתן טעם זה וזה נתן טעם אחר? ומשיבים: בשאלה אם שליחות יד צריכה חסרון, כלומר דין זה ששלח את ידו במלאכת רעהו, משמעו שממש יקח משהו ויחסר מן הפקדון, או שנתחייב באחריות אף אם רק נתכוין לכך, ואפילו לא חסר מאומה. מאן [מי] שאמר שהתכוון לגוזלה קסבר [סבור] ששליחות יד בניגוד לגזילה צריכה חסרון ממש, ומאן [ומי] שאמר לשלוח בה יד, קסבר [סבור הוא] כי שליחות יד אינה צריכה חסרון.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: מידי [וכי] "נטלה" קתני [שנה], הלא "טלטלה" קתני [שנה], ואין במשמעות הדברים שהתכוון לקחת אותה לעצמו! אלא אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שטלטלה להביא עליה גוזלות, שלא התכוון להשתמש בתוכנה, אלא לטפס עליה לפי שעה לצורכו, וקא סבר [וסבור הוא]: שואל שלא מדעת הבעלים — גזלן הוי [הוא] לענין אחריות. ואם כן, המשנה כולה כשיטת ר' ישמעאל היא, אלא סיפא [סופה] מדובר שהניחה במקום שאינה מקומה, וכיון שלא החזירה למקומה — אחריותו עדיין עליה.

ושואלים: ור' יוחנן הסבור שמשנה זו קשה מאד לתרצה לפי שיטה אחת, מה היה אומר על תרוץ זה? — לדעתו "הניחה" — במקומה משמע, ואם כן אין אפשרות להסבירה כר' ישמעאל. ועדיין יש סתירה במשנתנו.

א איתמר [נאמר] שנחלקו בבעיה זו האמוראים רב ולוי. חד [אחד מהם] אמר: שליחות יד צריכה חסרון, שאינו נחשב לשולח יד בפקדון עד שיחסר ממנו ממש ויקח לעצמו, וחד ואחד מהם] אמר: שליחות יד אינה צריכה חסרון, ודי בכוונה לשלוח בה יד. ומעירים: תסתיים [תוגדר] שרב הוא שאמר כי שליחות יד אינה צריכה חסרון — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: רועה שהיה רועה עדרו שהיו בו בהמותיהם של אחרים, והניח עדרו ובא לעיר, ובא זאב וטרף מן העדר ובא ארי ודרס — הרי זה פטור, שהרי בין כה וכה טריפת הזאב והארי אונס היא. ואולם אם הניח מקלו ותרמילו עליה על הבהמה — חייב עליה שכיון שהשתמש בבהמה הרי זה כשולח בה יד, וממילא נתחייב בכל אונס שיקרה.

והוינן בה [והיינו עוסקים ומתקשים בה] בבעיה זו, וכי משום שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב? הא שקלינהו [הרי כבר לקח אותם], וגם אם נאמר שהשתמש בבהמה שלא כדין, הרי כבר הוריד את חפציו ממנה, והרי זה כמחזיר לבעלים!

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: מדובר כאן שטרפתה החיה בעודן עליה שכיון שלקחם לצורכו הרי הן כשלו להתחייב עליהן. ושאלו: וכי עודן עליה מאי הוא [מה יהיה]? הא [הרי] לא משכה את הבהמה, וכיון שלא משך אותה לא נקנתה לו!

אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: מדובר שם שהכישה (הכה אותה) במקל ורצתה (רצה) לפניו ואם כן עשה בה משיכה כל שהיא. וממשיכים בבירור הדברים: והא [הרי] לא חסרה הבהמה דבר על ידי שהניח את חפציו עליה? אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי קסבר [סבור] רב ששליחות יד אינה צריכה חסרון.

ודוחים: אימא [אמור] שהכחישה במקל, כלומר איננו מתחייב משום שרצה לפניו, אלא שהוריד מערכה משהו על ידי שהיכה אותה. ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] לפרש כן, דקתני [ששנה] "שהכישה במקל" שפירש "במקל" דווקא, ללמד שחבטות המקל גרמו לנזק מה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה].

וכיון שאתה מדייק שרב סבר שליחות יד צריכה חסרון, משמע שלוי הוא אשר סבר שליחות יד אינה צריכה חסרון. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של לוי שדי בכוונה בלבד? אמר ר' יוחנן משום [בשם] ר' יוסי בן נהוראי: משונה שליחות יד האמורה בשומר שכר משליחות יד האמורה בשומר חנם, שכיון שהלכה זו נאמרה בכתוב בשני המקרים, ולכאורה אינה נחוצה, שהרי אם מתחייב שומר חנם — כל שכן ששומר שכר מתחייב על כך. אלא ודאי באה חזרה זו ללמדנו ששליחות יד של שומר שכר דייה בכוונה בלבד, ואינה צריכה חסרון.