"ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקדת ושמו יראייה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נפל. ויאמר (לו) ירמיהו שקר אינני נפל אל (על) הכשדים", וכתיב [ונאמר]: "ויתפש (יראייה ב) ירמיהו ויבאהו אל השרים" (ירמיה לז, יג-יד), והוא היה בן בנו של חנניה בן עזור, ונענש ירמיהו ונתפס ביד נכד זה כעונש על שהחניף לסבו.

ואמר ר' אלעזר: כל עדה שיש בה חנופה — הריהי מאוסה כנדה, שנאמר: "כי עדת חנף גלמוד" (איוב טו, לד), שכן בכרכי הים קורין לנדה "גלמודה". ומעירים: מאי [מה פירוש הלשון] "גלמודה" — נוטריקון: גמולה (מובדלת, מופרשת) מבעלה.

ואמר ר' אלעזר: כל עדה שיש בה חנופה — לסוף גולה, כתיב הכא [נאמר כאן] "כי עדת חנף גלמוד", וכתיב התם [ונאמר שם] "ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה" (ישעיה מט, כא) ולמד מכאן שעם הגלמוד באה גם הגלות.

אמר ר' ירמיה בר אבא: ארבע כיתות (ארבעה סוגים) של אנשים אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים (שקרנים), וכת מספרי לשון הרע.

וראיה לדבר: כת ליצים — דכתיב [שנאמר]: "משך ידו את לצצים" (הושע ז, ה), כלומר הקדוש ברוך הוא כביכול מושך ידו ואינו רוצה להיות איתם. כת חניפים — דכתיב [שנאמר]: "כי לא לפניו חנף יבוא" (איוב יג, טז). כת שקרים — דכתיב [שנאמר]: "דבר שקרים לא יכון (יתייצב) לנגד עיני" (תהלים קא, ז).

כת מספרי לשון הרע — דכתיב [שנאמר]: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע" (תהלים ה, ה), ומפרשים: צדיק אתה ה' — לא יגור במגורך, יחד איתך, רע, כלומר מי שמספר לשון הרע. שכן נאמר בהמשך הפסוקים: "כי אין בפיהו נכונה קירבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון" (תהלים ה, י).

א משנה משוח מלחמה בשעה שהיה מדבר אל העם — בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר: "והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן" (דברים כ, ב) — זה כהן משוח מלחמה שנמשח במיוחד לצורך זה, "ודבר אל העם" (דברים כ, ב) — בלשון הקודש.

"ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם" (דברים כ, ג) — ולא על אחיכם, כלומר, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין. וההבדל הוא שאם תפלו בידם של אחיכם ירחמו עליכם, כמה שנאמר שלאחר המלחמה שהיתה בין יהודה וישראל "ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון" וגו' (דברי הימים ב כח, טו). אלא על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם.

ועוד אומר להם הכהן "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ, ג), ומפרשים: "אל ירך לבבכם" — מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות של האויב, "אל תיראו" — מפני הגפת תריסין (הקשת מגינים) ושפעת (רעש) הקלגסין (הנעליים), "אל תחפזו" — מקול קרנות (חצוצרות), "ואל תערצו" — מפני קול צווחות,

"כי ה' אלהיכם ההלך עמכם" (דברים כ, ד). זכרו כי הם באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום (הקדוש ברוך הוא). פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו — לסוף נפל בחרב ונפלו הם עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו — לסוף נפל בחרב והם נפלו עמו. ואתם אי (אין) אתם כן, "כי ה' אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם" (דברים כ, ד) — זה מחנה הארון שהיה הולך איתם למלחמה.

ב גמרא על האמור במשנה שואלים: מאי קאמר [מה אמר], כלומר, כיצד הוא לומד ממה שנאמר "ודבר אל העם" שהיה אומר בלשון הקודש? ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: הדבר נלמד בגזירה שווה, שנאמר כאן: "ודבר", ולהלן אומר: "משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (שמות יט, יט), מה להלן דברי ה' ומשה היו בלשון הקודש — אף כאן בלשון הקודש.

תנו רבנן [שנו חכמים]: "ונגש הכהן ודבר אל העם" (דברים כ, ב). יכול כל כהן שירצה עושה זאת — תלמוד לומר באותה פרשה: "ודברו השטרים" (דברים כ, ה), מה שוטרים — בממונה, שהשוטר אינו סתם אדם, אלא מי שנתמנה לצורך שמירת הסדר וכפיית הדינים, אף כהן — דווקא בממונה לצורך זה. ושואלים: ואימא [ואמור] שיעשה זאת דווקא כהן גדול? ומשיבים: דומיא [בדומה] לשוטר, מה שוטר הוא מי שיש ממונה על גביו שהוא השופט — אף בכהן זה מדובר שיש ממונה על גביו, שהכהן גדול הוא הממונה על משוח המלחמה.

ושואלים: כהן גדול נמי [גם כן], האיכא [הרי יש] מלך על גביו, ומדוע לא ידבר הוא אל העם! ומשיבים: שיש עליו ממונה בעבודתו קאמר [אמר], שאף שהמלך גבוה מהכהן הגדול בשררה, אבל בתפקידו בכהונה הוא הגדול. ושואלים: ואימא [ואמור] שיהיה המדבר אל העם סגן הכהנים, שהוא השני בגדולה לכהן גדול! ומשיבים: סגן לאו [לא] ממונה הוא, שאין לו בעצם מינוי מסויים של שררה אלא הוא רק ממלא מקום. דתניא [שכן שנינו בברייתא], אמר ר' חנינא סגן הכהנים: למה סגן ממונה — שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס הסגן ומשמש תחתיו, אבל כשלעצמו אין לו מינוי מיוחד.

ג נאמר במשוח מלחמה "ואמר אלהם שמע ישראל" (דברים כ, ג). ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] בלשון "שמע ישראל"? אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי, אומר הוא להם דווקא "שמע ישראל" כיון שאמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית — אי (אין) אתם נמסרין בידם של אויביכם, וזהו שרומז בלשון "שמע ישראל".

על מה ששנינו במשנה בין הדברים הנאמרים על ידי הכהן ליוצאים למלחמה : "אל ירך לבבכם אל תיראו" כו', תנו רבנן [שנו חכמים]: פעמיים מדבר הכהן עמם, פעם אחת כשהם נאספים למלחמה בספר (ליד הגבול), ופעם אחת במלחמה בשדה המערכה. בספר מה הוא אומר —