תשב הארוסה עד שתלבין ראשה. שאם החתן איננו רוצה לשאת אותה בלא נדוניה — הרשות בידו שלא לשאתה, שהרי האב לא קיים את התנאי. אדמון אומר: יכולה היא שתאמר: "אילו אני פסקתי לעצמי ולא עמדתי בתנאי — אשב עד שתלבין ראשי, עכשיו שאבא פסק — מה אני יכולה לעשות? או כנוס (שא אותי לאשה), או פטור אותי בגט ". אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

א גמרא מתניתין דלא כי האי תנא [משנתנו אינה כשיטת תנא זה], דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אמר ר' יוסי בר' יהודה: לא נחלקו אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, שיכולה היא שתאמר: "אבא פסק עלי, מה אני יכולה לעשות".

על מה נחלקו — על שפסקה היא על עצמה. שחכמים אומרים: תשב עד שתלבין ראשה, שהרי לא קיימה את תנאה, אדמון אומר: יכולה היא שתאמר: כסבורה אני שאבא נותן עלי, ועכשיו שאין אבא נותן עלי — מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור. ועל כך אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון. שמכיון שלארוסה אין ממון משל עצמה, מן הסתם על אביה סמכה.

תנא [שנה החכם]: במה דברים אמורים — בגדולה, אבל בקטנה כופין. ושואלים: כופין למאן [כופים את מי]? אילימא [אם תאמר] שכופים לאב שישלם — איפכא מיבעי ליה [ההיפך צריך להיות] שבגדולה שתנאה יש בו ממש צריך לכפותו, בקטנה שאין בה דעת לעשות תנאי — לא! אלא אמר רבא: כופין לבעל ליתן גט או לכנוס.

ב אמר ר' יצחק בן אלעזר משמיה [משמו] של חזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל "רואה אני את דברי אדמון" — הלכה כמותו. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: האם זה פסק ההלכה אפילו כשנחלקו בברייתא? אמר ליה [לו]: מי קאמרינן [האם אמרנו] כל מקום שאמר במשנה? — בכל מקום שאמר רבן גמליאל קאמרינן [אומרים אנו], ואפילו בברייתא.

אמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה: שני דברים שאמר חנן — הלכה כיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון — אין הלכה כיוצא בו. ודנים: מאי קאמר [מה אמר], מה משמעות פסק זה?

אילימא הכי קאמר [אם תאמר שכך אמר]: שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו גם בדברים הדומים לכך ושבעה דברים שאמר אדמון אין הלכה כמותו ולא כיוצא בו. אולם והאמר [והרי אמר] ר' יצחק בן אלעזר משמיה [משמו] של חזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל "רואה אני את דברי אדמון" הלכה כמותו!

אלא הכי קאמר [כך אמר]: שני דברים שאמר חנן — הלכה כמותו וכיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון — אין הלכה כיוצא בו (בדברים דומים לכך) הא [הרי] כמותו — הלכה כשיטתו בכולהו [בכולם].

אולם גם פירוש זה קשה: והאמר [והרי אמר] ר' יצחק בן אלעזר משמיה [משמו] של חזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל "רואה אני את דברי אדמון" — הלכה כמותו, ומכאן שאם אמר רבן גמליאל שהלכה כמותו — אין [כן היא], לא אמר — לא, ואין הלכה כמותו!

אלא הכי קאמר [כך אמר]: שני דברים שאמר חנן — הלכה כמותו וכיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון — יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו, ויש מהן שאין הלכה כמותו אלא כיוצא בו.

ומתי, בכל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון — הלכה כמותו, אינך [האחרים] — לא.

ג משנה העורר על השדה, שטוען ששדה שאדם מסויים קנה ומחזיק בו הריהו שלו, והוא, העורר עצמו, חתום עליה על מכירת שדה זה לאותו אדם שמחזיק בו בעד — אדמון אומר: אין זו הוכחה שבעדותו בשטר המכר הודה גם על בעלות השדה, אלא יש לומר כי העורר הזה אומר בלבו: השני נוח לי, שאני יכול להתדיין איתו, והראשון שמכרה לשני קשה הימנו, כגון שהוא אדם אלים, ולכן לא ערערתי קודם כשהשדה היה בידו, ואף חתמתי על שטר המכירה.

וחכמים אומרים: איבד את זכותו, שכיון שחתם על שטר המכר של אותו שדה ונאמר בשטר שהוא של המחזיק בו — מוכח שויתר על זכותו. אם עשאה סימן לאחר, שאותו עורר כתב שטר על שדה אחר, ובאותו שטר הזכיר כסימן שדה זה כשייך לפלוני — לכל הדעות איבד את זכותו שמוכח מכאן שמודה שהשדה שייך לאותו אדם.

ד גמרא אמר אביי: לא שנו מחלוקת זו אלא לגבי עד שחתם על שטר המכר, אבל דיין שהיה עורר על בעלות שדה, שישב במושב בית דין ואישר את שטר המכר של השדה שהוא עורר עליו — לא איבד את זכותו. דתני [ששנה] ר' חייא: אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו, ולכן כאשר חותם העד על השטר אינו יכול לומר שבא לאשר רק חלק מסויים בו, אלא מניחים שקרא והודה על כל מה שכתוב בשטר.