שנתן לה אחרון גט — לא פסלה מן הכהונה, ואינה נחשבת כלל כגרושה, מכלל הדברים אתה למד דלא בעיא [שאינה צריכה] גט ממנו, דאי בעיא [שאם צריכה] היא גט אפילו מפני הספק, אמאי [מדוע] אם כן לא פסלה מן הכהונה? שהרי כאשר יש לגט תוקף כלשהו, דיו כדי לפסול מכהונה! אלא ודאי יש לומר כי גט שנותן לאשה שאינה אשתו, אין בו כל ממש. אלא כך צריך לומר: סיפא [בסוף המשנה], במקרה של קידושין, אמרי [אומרים] אנשים קידושי טעות הוו [היו], שאנשים סבורים שנתברר שהיתה טעות בקידושין, ולכן בטלו הקידושין מעיקרם ללא צורך בגט.

ושואלים: אם כן, רישא נמי בתחילה גם כן] אמרי [אומרים] נישואי טעות הוו [היו]? ומשיבים: קנסוה רבנן [חכמים] בכל זאת שתצטרך גט, משום החשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה. ושואלים: אם כן סיפא נמי ליקנסוה [במקרה שבסוף המשנה גם כן שיקנסוה]! ומשיבים: רישא, דעבדא איסורא [במקרה שבתחילה, שעשתה איסור], שנבעלה באיסור — קנסוה חכמים, ואולם סיפא [במקרה שבסוף], שלא עבדא איסורא [עשתה איסור] בקידושין בלבד — לא קנסוה רבנן [חכמים].

א שנינו במשנה שאשה זו אין לה כתובה. ומסבירים: מאי טעמא תקינו [מה טעם תיקנו] לה רבנן [חכמים] כתובה לאשה בכלל — כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, שמתוך שצריך לטרוח להשיג כסף לפרעון כתובתה, הריהו מהרהר ומתחרט, אולם הא [אשה זו] אדרבא רצו חכמים שתהא קלה בעיניו להוציאה, שהרי נישואיה באיסור, ואסור לה להיות עמו, ולכן קנסוה שתצא בלי כתובה, כדי שימהר לגרש אותה.

ב עוד שנינו במשנה שאין לה פירות ולא מזונות ולא בלאות. ומדוע — תנאי כתובה, כלומר, כל הזכויות שיש לאשה שהן כתנאי נוסף על הכתובה, ככתובה דמי [הן נחשבות], וכיון שאין לה כתובה — גם תנאי כתובה אין לה.

ג עוד שנינו שאם נטלה מזה ומזה, מחזירה לזה ולזה. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו]! כיון שאמרנו שאין לה זכות לכך — ודאי שצריכה להחזיר! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי כיון שתפשה כבר לא מפקינן מינה [מוציאים ממנה], שהרי רק קנס היה הדבר, ולא נטלה מה שלא היה שייך לה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאף מוציאים ממנה.

ד שנינו במשנה שהולד ממזר מזה ומזה. לשם בירור הענין מביאים סוגיה אחרת, תנן התם [שנינו במשנה שם]: אין תורמין תרומה מן הטמא על הטהור, ואם תרם דבר טמא, בשוגג — תרומתו תרומה. ואם עשה במזיד — לא עשה ולא כלום. ונחלקו בשאלה: מאי [מה] פירוש לא עשה ולא כלום? אמר רב חסדא: לא עשה ולא כלום כל עיקר, ופירושו: שאפילו ההיא גריוא הדר לטיבליה [אותה סאה שתרם, שהפרישה לתרומה חזרה להיות טבל], כמו שהיתה לפני כן, שאנחנו אומרים שכל מעשה התרומה בטל מעיקרו לגמרי.

רב נתן בר' אושעיא אמר: לא עשה ולא כלום, הוא לענין, לתקן את השירים, את התבואה שנשארה לאחר שהפריש ממנה תרומה, אבל תרומה הוי [הריהי], שחלה קדושת תרומה על מה שהפריש, אבל אין זה מועיל לתקן את תבואת החולין הטהורה. ומסבירים את שיטותיהם: רב חסדא לא אמר כרב נתן בר' אושעיא, דאי אמרת [שאם אומר אתה] הוי [הריהי נעשית] תרומה, יש לחשוש שמא זימנין דפשע [פעמים שהוא מתרשל] ולא מפריש עוד, מפני שהוא סבור שמאחר שתפסה קדושת תרומה במופרש, בודאי גם ניתקן כל מה שהיה צריך לתקן ונמצא שאוכל טבל.

ושואלים: מאי שנא מהא דתנן [במה שונה הדבר מזו ששנינו במשנה]: התורם קישות (מלפפון) ונמצאת מרה, או אבטיח ונמצאת סרוח — הרי זו תרומה, ובכל זאת יחזור ויתרום פעם נוספת קישות או אבטיח ראוי, ואין חוששים שמא לא יחזור ויתרום! ומשיבים: משוגג על מזיד קרמית [אתה מטיל, מראה סתירה]? הרי יש לחלק ביניהם כי שוגג לא עבד איסורא [עשה איסור] בכוונה ולא קנסוהו, מה שאין כן מזיד קעבד איסורא [עשה איסור].

ורמי [ומטילים, מראים סתירה] בין ענין שוגג אשוגג [על שוגג]: הכא קתני [כאן שנה] שאם תרם מן הטמא על הטהור בשוגג — תרומתו תרומה, משמע לגמרי, שאינו צריך לחזור ולתרום, ואילו התם קתני [שם בפרי שהיה מקולקל שנה] שהוא כן תרומה, ויחזור ויתרום!

ומסבירים: התם [שם] במקרה שהפרי היה מקולקל — הרי זה שוגג קרוב למזיד, דאיבעי ליה למיטעמיה [שהיה צריך לטעום אותו] תחילה וליבדוק מה הוא תורם, וכיון שלא בדק, יש בזה צד קרוב למזיד, ולכן קנסוהו שיחזור ויתרום, מה שאין כן בתרומה טמאה, שאינו יכול תמיד לברר את הדבר בשעת הפרשה.

ורמי [ומטילים, מראים סתירה] ממזיד על מזיד: הכא קתני [כאן שנה] שאם תרם במזיד לא עשה כלום, התם תנן [שם במשנה שנינו] במקרה אחר: התורם מדבר הצומח בכלי שאין (שאינו) נקוב (שכיון שאין הכלי נקוב, אינו חייב בתרומה מן התורה כלל) על מה שצמח בכלי נקוב הנחשב כמחובר לקרקע, ונדון כמוה — הרי זו תרומה, ויחזור ויתרום, ואין אומרים שכיון שצריך לחזור ולתרום לא תחול תרומה גם ממה שהפריש!

ומשיבים: בתרי מאני [במקום שיש בו שני כלים] — ציית [מציית], כיון שרואה שאחד נקוב ואחד איננו נקוב, אנחנו מניחים שאם נחייב אותו לחזור ולתרום יציית לדברי חכמים, מפני שהוא מבין את ההבדל, מה שאין כן בחד מנא לא ציית [בכלי אחד שאיננו מציית], כיון שהטמא והטהור נראים בעיניו דומים זה לזה, ואם יאמרו לו שחלה קדושת תרומה על המופרש ובכל זאת צריך לחזור לתרום לא יציית לדברי חכמים ולא יתרום.

ושואלים מצד אחר: ולדעת רב נתן בר' אושעיא, שאמר כי לא עשה ולא כלום כוונתו לענין לתקן שירים, אבל תרומה הוי [הריהי] נעשית, אם כן