ליתא למתניתין מקמי [אין לקבל את משנתנו מפני] הברייתא שבה שנויה שיטה אחרת, דתניא [שכן שנינו בתוספתא]: ר' יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה. ולכן איננו יכול לשאת אשה, ואם קידש אשה — אינו מאכיל אותה בתרומה.

ושואלים: אדרבה (להיפך) ליתא [אין מקום] לברייתא מקמי מתניתין [מפני משנתנו], שהרי מסתבר לומר שהברייתא היא פחות מוסמכת מהמשנה! ומשיבים: מדשבקיה [מכיון שעזבו] ר' יוסי לבר זוגיה [את בן זוגו] את ר' שמעון, שבמשנה נאמרים הדברים בשם ר' יוסי ור' שמעון יחד, ובברייתא — בשם ר' יוסי לבד, שמע מינה הדר ביה [למד מכאן שחזר בו] ר' יוסי מן השיטה שהחזיק בה עם ר' שמעון והגיע למסקנה אחרת.

ושמואל אמר להיפך: ליתא [אין מקום] לברייתא מקמי מתניתין [מפני משנתנו]. ומקשים: אדרבה (להיפך), ליתא למתניתין מקמי [אין מקום למשנתנו מפני] הברייתא, ויתר מכן: דהא שמעינן ליה [שהרי שמענו אותו] את שמואל דחייש ליחידאה [שהוא חושש גם לדעת יחיד] הנאמרת בברייתא! ומשיבים: הני מילי כי לא מתעקרא מתניתין [דברים אלה אמורים כאשר אין משנתנו עצמה נעקרת], אלא יש דעה אחרת, שהיא נוספת על המשנה, אבל כי מתעקרא מתניתין לא חייש [כאשר נעקרת משנתנו ונאמר דבר בברייתא בניגוד לה איננו חושש].

אמרי בי [אמרו החכמים בבית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב: הלכה כר' יוסי, הן בדין אנדרוגינוס, והן בדין הרכבה. ושמואל אמר: הלכה כמותו בקושי, ובקידוש.

ומסבירים: אנדרוגינוס — הא דאמרן [זו שאמרנו], שהוא סבור שבריה בפני עצמה הוא (ר"ח). הרכבה — דתנן [שכן שנינו במשנה]: אין נוטעין ואין מבריכין ענף בקרקע, ואין מרכיבין אילנות זה בזה ערב שנת השביעית (השמיטה) פחות משלשים יום לפני ראש השנה, שאסור שתהיה הקליטה בשנת השמיטה. ואם נטע, וכן אם הבריך או הרכיב — יעקור. ר' יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים — שוב אינה קולטת, ואסור איפוא לנטוע לשיטה זו רק שלושה ימים לפני ראש השנה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים: זמן הקליטה הוא שתי שבתות (שני שבועות).

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים — כוונתו שצריך שלשים יום לקליטה ושלשים יום לתוספת "ערב שביעית", שמוסיפים מחול על הקודש, ואסור איפוא לנטוע שישים יום קודם ראש השנה. לדברי האומר שלשה — צריך לחשבון זה לנטוע לפחות שלשה ושלשים יום לפני שמיטה, לדברי האומר שתי שבתות — צריך שתי שבתות ושלשים יום. ומכל מקום פסק רב כר' יוסי.

ושמואל אמר: הלכה כמותו גם בקושי וגם בקידוש. ומסבירים: קושי מהו — דתנן [שכן שנינו במשנה]: שיש דין מיוחד לגבי אשה המקשה ללדת וזב ממנה דם, שגם אם ראתה דם כמה ימים רצופים, אין אומרים שהדם הזה ייחשב כדם זיבה (שכל אשה הרואה דם שלושה ימים שלא בעת הוסת נחשבת לזבה), אלא דינו כדם לידה.

אלא שדנו בשאלה: כמה יהא קישויה, כלומר, כמה זמן לפני הלידה אנחנו רואים זאת כקישוי מחמת לידה — ר' מאיר אומר: או ארבעים או חמשים יום קודם הלידה. ר' יהודה אומר: דייה חדשה, כלומר, מראשית אותו חודש שבו ילדה מספיק לחשבון זה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים: אין קישוי לידה יותר משתי שבתות (שבועות). ופסק שמואל כר' יוסי גם בזה.

קידוש מהו — דתנן [שכן שנינו במשנה]: המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו — הרי זה קדש, כלומר, נאסר הכל משום כלאי הכרם, וחייב באחריותו, שהעושה זאת צריך לשלם עבור הנזקים, שהרי גם התבואה של חבירו נאסרת בהנאה, אלו דברי ר' מאיר. ר' יוסי ור' שמעון אומרים: