ואמר ר' יוחנן: מדוע עושים זאת — לסימן לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו לאחר עשרים ותשעה ימי חודש הקודם. הרי מצינו שעשו לכך היכר אחר. ומשיבים: זו אינה קושיה, כי תרי היכירא עבדינן [שני מיני היכרים עושים אנו] דחזי האי [הרואה את זה] את זמן השיר — חזי [רואה], וחזי בהאי [והרואה את זה] את המקום בו הניחו את החלבים — חזי [רואה], ואין כאן סתירה.

ועוד מיתיבי [מקשים] על דברי ר' אחא דתני [ששנה] רבא בר שמואל ברייתא זו: יכול כשם שתוקעין על קרבן שבת בפני עצמו, ועל ראש חדש בפני עצמו כך יהיו תוקעין על כל מוסף ומוסף אם חלו שניהם באותו יום — תלמוד לומר: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם" (במדבר י, י), לומר שאין תוקעים אלא אחת, ומכאן תיובתא [קושיה חמורה] לר' אחא! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריו.

כיון שהבאנו ברייתא זו, שואלים: מאי תלמודא [מה הלימוד שבה]? כלומר: כיצד מוכיחים מן האמור "ובראשי חדשיכם" שתוקעים למוסף אחד בלבד? אמר אביי: אמר קרא [הכתוב] "ובראשי חדשיכם", לומר: הוקשו (הושוו) כל החדשים כולם זה לזה, וכשם שבשאר ראשי חדשים תוקעים רק למוסף אחד, אף בכגון זה אין תוקעים אלא תקיעה אחת ולא יותר. רב אשי אמר: כתיב [כתוב] "חדשכם" כלשון יחיד, וכתיב [ונאמר] "ובראשי" לשון רבים — זו כעין סתירה. ואיזה חדש יש לו שני ראשים — הוי אומר: זה ראש השנה שהוא גם ראש השנה וגם ראש חודש, ואמר רחמנא [ובכל זאת אמרה התורה] "חדשכם" בלשון יחיד, ללמד כי חד [אחד] היא ואין תוקעים פעמיים.

ועוד ראיה נוספת כנגד שיטת ר' אחא שיש לתקוע לכל מוסף לחוד, תניא [שנויה ברייתא]: בחולו של מועד, ביום הראשון של חול המועד מה היו אומרים בשיר של קרבן היום — "הבו לה' בני אלים" (תהלים כט, א), בשני מה היו אומרים — המזמור שכתוב בו "ולרשע אמר אלהים" (תהלים נ, טז), בשלישי מה היו אומרים — מזמור "מי יקום לי עם מרעים" (תהלים צד, טו),

ברביעי מה היו אומרים — "בינו בוערים בעם" (תהלים צד, ז), בחמישי מה היו אומרים — "הסרותי מסבל שכמו" (תהלים פא, ז), בששי מה היו אומרים — "ימוטו כל מוסדי ארץ" (תהלים פב, ה). ואם חל שבת באחד מהם, כיון שיש שיר מיוחד של שבת (תהלים פב, צב), שיר אחרון זה של "ימוטו" — ידחה, ואת שאר השירים, שלפני השבת ואחריה, אמרו לפי הסדר.

ומעירים: רב ספרא מנח בהו סימנא [היה נותן בהם סימן], לסדר המזמורים בחול המועד, וסימן זה הוא: "הומבה"י" "הבו ", "ולרשע", "מי", "בינו", "הסירותי", "ימוטו "]. ואילו רב פפא מנח בהו סמנא [היה נותן בהם סימן], שהיה משנה קצת את סדר השירים, ולדעתו היה הסדר: "הומהב"י" שמזמור "הסירותי" אומרים לדבריו לפני "בינו בוערים". ומעירים: וסימנך שלא תחליף שיטת רב ספרא ברב פפא, מה שאומרים אנו "אמבוהא דספרי" [שיירה של סופרים] ויהא זה סימן להלכות, שרב ספרא הוא שאמר סימן מעין אמבוהא (הומבה"י).

ולענייננו מכאן שוב תיובתא דר' אחא בר חנינא, שהרי מכאן למדים שבשבת היו אומרים רק את מזמור השבת ואין מצרפים לו גם את מזמור החג וממילא אף לא היו תוקעים שתים! ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריו. ושואלים: וכיון שהוכחנו מכמה מקורות כנגד דברי ר' אחא, והא [והרי] ר' אחא בר חנינא קרא ומתניתא קאמר [גם כתוב וגם ברייתא אמר] להוכיח כדבריו שמספר מחזורי התקיעות לפי מספר המוספים, וכיצד אפשר לדחות דברים אלה לחלוטין?

אמר רבינא: הכתוב והברייתא שהביא לראיה, לא באו ללמד שעושים מחזור תקיעות מיוחד למוסף השני, אלא לומר שמאריכין בתקיעות לכבוד המוסף היתר. כלומר, שהוסיפו באורך כל תקיעה, אולם לא הוסיפו ולו תקיעה אחת. ורבנן דקיסרי [חכמי קיסריה] משמיה [משמו] של ר' אחא אמרי [אומרים]: לומר שמרבה בתוקעין שמוסיפים כהנים התוקעים בחצוצרות לכבוד המוסף האחר, אבל לא הוסיפו במספר התקיעות.

אגב הזכרת סדרי מזמורי החג שואלים: ואנן [ואנו] בחוץ לארץ, דאית לן תרי יומי [שיש לנו שני ימי חג] מחמת הספק, הכי עבדינן [כיצד אנו עושים] לגבי הזכרת מוספי החג בימי חול המועד, וכן לגבי קריאת התורה, מה הסדר שבו נוהגים אנו? שהרי בכל יום ויום יש להסתפק איזה יום מימי החג הוא, ואם יזכירו מחמת הספק את אותו יום במשך יומיים רצופים ייצא שביום שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו, יאמרו עדיין את קרבן מוסף של היום השביעי של חג הסוכות! אביי אמר: הזכרת יום שני ידחה, שביום הראשון של חול המועד בחוץ לארץ, שהוא יום שלישי של חג בארץ, אומרים רק קרבן מוסף של "ביום השלישי" וכן הלאה. ומשמיטים את היום השני, שהרי היה זה בחוץ לארץ יום חג.

ורבא אמר: שביעי ידחה, שביום הראשון של חול המועד בחוץ לארץ קוראים "ביום השני" (אף שהוא מקביל ליום השלישי בארץ ישראל) וכן הלאה, ולבסוף משמיטים את היום השביעי, שאי אפשר לאמרו בשמיני עצרת. ומעירים: תניא כותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: אם חל שבת להיות באחד מהם, מימי חול המועד — "ימוטו" שהוא המזמור האחרון ושייך ליום השביעי ידחה ואין אומרים אותו.

ומוסיפים: אתקין (התקין) אמימר בעירו בנהרדעא, דמדלגי דלוגי [שמדלגים], שבכל יום מימי חול המועד אומרים שני ימים, את היום הראוי לפי הסדר בארץ ואת היום לפי הסדר בחוץ לארץ, שביום ראשון של חול המועד אומרים "ביום השני" ו"ביום השלישי", וכן בכולם.