כטרפא דטריף [שהדביקו לו]. ומסבירים: והאי דאזלא בתרה [וזו שהיא, עיש, הולכת אחריה, אחרי כימה], דאמרה [שהיא כאומרת] לה: הב [תני] לי בני, שני הכוכבים שלי. וכפי שמסופר שבשעה שהקדוש ברוך הוא בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. וכשבקש אחר כך לסתמה, כלומר, לסתום את החלל, נטל שני כוכבים מעיש וסתמה בהם. ולכן מחזר מזל עיש אחר כימה ומבקש את כוכביו.

ושואלים: וליהדר [ושיחזיר] לה הקדוש ברוך הוא לכימה את שני כוכביה? ומשיבים: אין הבור מתמלא מחוליתו, שחלק מן הבור אינו יכול לסתום את הבור ממנו נטלוהו. אי נמי [או גם כן] אפשר לומר כי אין קטיגור נעשה סניגור, שכוכבים אלה שגרמו למבול אין זה נאה שעכשו יביאו ברכה.

ושואלים: וליברי [ושיבראו] לה, לכימה, תרי ככבי אחריני [שני כוכבים אחרים, חדשים]! ומשיבים: "אין כל חדש תחת השמש" (קהלת א, ט). ואמר רב נחמן: לעתיד לבוא עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן, לאותם כוכבים, לה, לעיש. וכפי שנאמר: "ועיש על בניה תנחם" (איוב לח, לב) המתפרש מלשון תנחומים, ובודאי יהיה זה בשל החזרת הכוכבים.

א ועוד שנינו במשנה כי על הזועות יש לברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם". ושואלים: מאי [מה] הן הזועות? אמר רב קטינא: גוהא [רעידת אדמה]. ומסופר: רב קטינא הוה קאזיל באורחא [היה מהלך בדרך]. כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא [כאשר הגיע לפתח בית העושה כישוף אוב בעצמות מת, בעל אוב, נשמעה רעידת אדמה]. אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא [האם יודע בעל האוב רעש אדמה זה] מהו? רמא ליה קלא [הרים קולו] ואמר: קטינא קטינא, אמאי לא ידענא [מדוע איני יודע]? ודאי טעם הרעש הוא שבשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא [וזוהי רעידת האדמה].

אמר רב קטינא: אובא טמיא כדיב [בעל האוב כוזב] הוא, ומיליה כדיבין [ודבריו כוזבים]. שכן אי הכי [אם כך] כדבריו — גוהא גוהא מיבעי ליה [רעידת האדמה ועוד רעידת אדמה, כלומר, פעמיים היתה צריכה להיות] כנגד שתי דמעות. ומעירים: ולא היא, אין הדבר כן, גוהא גוהא עביד [רעידת האדמה ועוד רעידת אדמה עושה], והאי [וזה] שלא אודי ליה [הודה לו] רב קטינא לאותו בעל אוב, הרי זה כי היכי [כדי] שלא ליטעי כולי עלמא אבתריה [יטעו הכל אחריו].

ורב קטינא דידיה [הסבר משלו] אמר בסיבת רעידת האדמה: מפני שהקדוש ברוך הוא סופק כפיו, כלומר, מכה כף לכף מתוך צער וכפי שנאמר: "וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי אני ה' דברתי" (יחזקאל כא, כב). ור' נתן אומר: סיבת רעש האדמה היא מפני שהקדוש ברוך הוא אנחה מתאנח על צרת ישראל, כפי שנאמר: "וכלה אפי והניחתי חמתי בם והנחמתי" (שם ה, יג). ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: סיבת הרעש היא לפי שהקדוש ברוך הוא בועט ברקיע, ומתוך כך נשמע הקול, וכפי שנאמר: "ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ" (ירמיהו כה, ל). ורב אחא בר יעקב אמר: סיבת הרעש היא, שהקדוש ברוך הוא דוחק את רגליו מתחת לכסא הכבוד והעולם מזדעזע, וכפי שנאמר: "השמים כסאי והארץ הדם רגלי" (ישעיהו סו, א).

ב ועוד שנינו במשנה שעל הרעמים יש לברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם". ושואלים: מאי [מה] הם הרעמים, כיצד הם נוצרים? אמר שמואל: אלו הם ענני בגלגלא [עננים הנמצאים בגלגל הרקיע] וכשהם מתנגשים בו נשמע קול זה. וראיה לדבר ממה שנאמר: "קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ" (תהלים עז, יט). ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: הרעם הוא קול ענני דשפכי מיא להדדי [עננים השופכים מים זה לזה], וכפי שנאמר: "לקול תתו המון מים בשמים" (ירמיהו י, יג). רב אחא בר יעקב אמר: הסיבה היא ברקא תקיפא דבריק בעננא, ומתבר גזיזי דברזא [ברק חזק המבריק בענן, ושובר את גושי הקרח]. רב אשי אמר: הסיבה לרעש זה משום שענני חלחולי מחלחלי, ואתי זיקא ומנשב אפומייהו, ודמי כזיקא על פום דני [חלולים הם העננים, ובאה הרוח ומנשבת על פיהם, ונשמע הקול ונדמה כקול הרוח הנושבת על פי הכדים]. ומסכמים: ומסתברא [ומסתבר] לומר כטעמו של רב אחא בר יעקב, שרואים דבריק ברקא, ומנהמי ענני, ואתי מטרא [שמבריק הברק, ונוהמים העננים, ובא הגשם].

ג ועוד שנינו במשנה שעל הרוחות, יש לברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם". ושואלים: מאי [מה] הן רוחות אלה? אמר אביי: המדובר בזעפא [רוח סערה]. ואמר אביי: גמירי, דזעפא בליליא לא הוי [למודים אנו במסורת שאין רוח סערה בלילה], ושואלים: והא קא חזינן דהוי [והרי אנו רואים שיש] רוח סערה בלילה! ומשיבים: ההוא, אותה רוח סערה שישנה בלילה לא מדובר ברוח שהתחילה בלילה, אלא דאתחולי ביממא [שהתחילה ביום]. ועוד אמר אביי: גמירי, דזעפא תרתי שעי לא קאי [למודים אנו במסורת שרוח הסערה אינה נמשכת שתי שעות], לקיים מה שנאמר: "לא תקום פעמים צרה" (נחום א, ט). ושואלים: והא קא חזינן דקאי [והרי אנו רואים שעומדת, נמשכת] יותר משעתיים! ומשיבים: אכן אינה נמשכת יותר משעתיים, ומה שרואים אנו שנמשכת, אינה רצופה אלא דמפסיק ביני ביני [שנפסקת בינתיים] לזמן קצר.

ד ושנינו במשנה שעל הברקים אומר "ברוך... שכחו וגבורתו מלא עולם". ושואלים: מאי [מה] הם ברקים אלה? אמר רבא: ברקא [אור בוהק]. ואמר רבא: ברקא יחידאה [ברק יחידי], וברקא חיורא [וברק לבן], וברקא ירוקתא [וברק ירוק], וענני דסלקן [ועננים העולים] בקרן מערבית ואתיין [ובאים] מקרן דרומית, ותרתי ענני דסלקן חדא לאפי חברתה [ושני עננים העולים זה מול זה] — כולהו קשיין [כולם קשים].

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] שיודעים אנו שקשים הם? ומשיבים: למבעי רחמי [לבקש רחמים] מה' שלא יזיקו. ומסייגים את הדברים ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא כאשר הם באים בליליא [בלילה], אבל בצפרא [בבוקר] — לית בהו מששא [אין בהם ממש].

וכן אמר ר' שמואל בר יצחק: הני [אלה] ענני דצפרא [הבוקר] לית בהו מששא [אין בהם ממש], שמיד יעלמו. וראיה לכך ממה דכתיב [שנאמר]: "וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הולך" (הושע ו, ד). על כך אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, הא אמרי אינשי [הרי אומרים אנשים] כפתגם מקובל: כד מפתח בבי מיטרא, בר חמרא, מוך שקיך וגני [כאשר בפתיחת השערים בבוקר יורד גשם, החמר, קפל את שקיך ושכב לישון], שוודאי ימשך הגשם זמן רב, ואם כן נראה מכאן שענני בוקר אינם חולפים מיד! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שמשמע שבודאי שיהיו גשמים רבים, הרי זה באופן דקטר בעיבא [שנקשרו השמים בעבים, עננים כבדים], הא [זה] שאמר ר' שמואל בר יצחק שבענני הבוקר אין ממש ולא יהיו מהם גשמים רבים, הרי זה באופן דקטר בענני [שנקשרו השמים בעננים קלים] שודאי יחלפו.

אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי: לא נבראו הרעמים אלא כדי להפיל אימה ובכך לפשוט (ליישר) עקמומית שבלב, שנאמר: "והאלהים עשה שיראו מלפניו" (קהלת ג, יד). ועוד אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן כן מראה כבוד ה' ואראה ואפל על פני" (יחזקאל א, כח), ואם כן מסמלים צבעי הקשת כביכול את כבוד ה' ואין להביט בהם. אולם לייטי עלה במערבא [היו מקללים על כך בארץ ישראל] מי שנפל על פניו למראה הקשת, והטעם: משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא [שנראה כמי שמשתחווה לקשת]. אבל ברוכי [לברך] הכל מודים כי ודאי מברך. מאי [מה], איזו ברכה מברך? — "ברוך... זוכר הברית" (הברית עם נח). במתניתא תנא [בברייתא שנינו], ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר כי נוסח הברכה הוא: "ברוך... נאמן בבריתו וקיים במאמרו". אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו [על כן נאמר את שניהם] בנוסחה משולבת "ברוך... זוכר הברית, ונאמן בבריתו, וקיים במאמרו".

ה שנינו במשנה כי על ההרים ועל הגבעות מברך "ברוך... עושה בראשית". ושואלים: אטו [וכי] כל הני דאמרן [אלה שאמרנו] עד השתא [עכשיו], וכגון ברקים, לאו [לא] מעשה בראשית נינהו [הם]? והכתיב [והרי נאמר] בין שאר שבחי ה' בבריאת העולם ובעשיית ההרים נזכר גם כי "ברקים למטר עשה" (תהלים קלה, ז)! אמר אביי: כרוך את שתי הברכות הללו, ותני [ושנה] שבכל המקרים שבמשנה יש לברך שתי ברכות אלו. ורבא אמר: התם [שם] על ברקים ורעמים מברך תרתי [שתים] — "ברוך... שכחו מלא עולם", ו"עושה מעשה בראשית". ואולם הכא [כאן] על ההרים והגבעות ברכת "עושה מעשה בראשית" — איכא [יש], ואולם "שכחו מלא עולם" ליכא [אין], שאין למראה העין מקום לברך על התגלות כוח ה'.

ו אמר ר' יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרתה, אומר: "ברוך... עושה בראשית". ושואלים: אימתי נראה כך הרקיע? אמר אביי: כי אתא מטרא כולי ליליא, ובצפרא אתא אסתנא ומגליא להו לשמיא [כאשר בא, יורד, הגשם כל הלילה, ובבוקר נושבת רוח צפונית ומגלה את השמים].

ומעירים: ופליגי [וחלוקים הם] בדבר זה על דברי רפרם בר פפא שאמר בשם רב חסדא. שאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר: "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם" (ישעיהו נ, ג).