סתם דברי הלכה הנזכרים בסיפרא (מדרש ההלכה לתורת כהנים) מני [כשיטת מי היא] — כשיטת ר' יהודה היא, כידוע, וקא תני [ושנינו שם]: הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת. אלמא [מכאן] שהגרלה מעכבא [מעכבת], שהרי לשיטה זו ללא הגרלה אין אפשרות לקבוע את ייעוד השעירים, ואם כן הרי זו תיובתא דמאן דאמר [קושיה חמורה למי שאמר] כי הגרלה לא מעכבא [מעכבת] לשיטת ר' יהודה. ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] והושבו דבריו מכל וכל.

א כיון שעסקנו בשאלת קביעת הקרבנות למטרתם מביאים הלכה נוספת בנושא זה. אמר רב חסדא: אין הקינין כאשר מביא אדם זוג תורים או בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה, מתפרשות (מתחלקות ונקבעות) איזה מהן לחטאת ואיזה לעולה אלא או בלקיחת בעלים כשהבעלים בשעת קניה מחליטים בענין זה, או אם לא החליטו הבעלים על כך בשעת הקניה — בעשיית כהן כאשר הכהן מקריב אותם.

אמר רב שימי בר אשי: מאי טעמיה [מה טעמו] של רב חסדא — דכתיב [שנאמר] בפסוק אחד: "ואם לא תמצא ידה די שהולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת" (ויקרא יב, ח) ונאמר עוד בפסוק אחר: "ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה" (ויקרא טו, טו), ללמד שהחלטה זו נעשית או בשעת לקיחה על ידי הבעלים, או בשעת עשייה על ידי הכהן.

מיתיבי [מקשים] על כך: נאמר: "ועשהו חטאת" (ויקרא טז, ט), ללמד שהגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת.

שיכול אתה לומר אחרת: והלא דין (קל וחומר) הוא ומה במקום (בקרבן קינים) שלא קידש בהם הגורל לקבוע איזה מהם לעולה ואיזה לחטאת — קידש השם על ידי עצם קריאת שם עולה או חטאת, מקום (שני שעירי יום הכיפורים) שקידש בהם הגורל — אינו דין שיקדש בהם אף השם,

תלמוד לומר: "ועשהו חטאת" — הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת.

ואם מקבלים את שיטת רב חסדא הדבר תמוה: והא הכא [והרי כאן] לענין שעיר זה, שעלה על הדעת שבקריאת שם לבד לעשותו חטאת דלאו [שאין זו] שעת לקיחה שהרי כבר נקנה לפני יום הכיפורים, ולאו [ולא] שעת עשייה היא, וקתני [ולמדנו] שיש סברה לומר שקבע בקריאת השם בלבד; ואם כן הרי זה לא כדברי רב חסדא!

אמר רבא: הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין] מה במקום שלא קידש הגורל בשאר קרבנות ואפילו היה מטיל גורל בשעת לקיחה, ואפילו בשעת עשייה — מכל מקום קידש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה, מקום שקידש הגורל וקביעה זו שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה, אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה?

על כן תלמוד לומר: "ועשהו חטאת", לומר כי רק הגורל עושה חטאת ולא השם עושה חטאת.

ומנסים להביא ראיה אחרת, תא שמע [בא ושמע]: מטמא מקדש (הנכנס למקדש כשהוא טמא) בשגגה שהיה עני, וזו מן העבירות שיש הבדל בקרבנות הכפרה בין עני לעשיר (=קרבן עולה ויורד), שהעני צריך להביא קן תורים או של בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה ואילו העשיר מביא בהמה אחת לחטאת בלבד, וכיון שהיה עני הפריש מעות לקינו ובינתיים העשיר וצריך להביא מעתה קרבן עשיר מן הבהמה, ואחר כך חילק את הכסף שהפריש לשעבר, ואמר: דמים אלו לחטאתו, ואלו לעולתו —

מוסיף ומביא חובתו של קרבן חטאת מן הבהמה מדמי חטאתו, ואין מוסיף ומביא חובתו של חטאת מדמי עולתו. שהרי כבר הוקדשה לעולה, ואינו יכול לשנותה לחטאת, ומכל מקום למדנו מכאן כי יכול המפריש להחליט מה יהא לחטאת ומה לעולה בשעת חלוקת הכסף.

והא הכא [והרי כאן] כשהעשיר, דלאו [שאין זו] שעת לקיחה, ולאו [ולא] שעת עשייה היא, וקתני [ולמדנו] שקבע!

אמר רב ששת: ותסברא [וסבור אתה] שברייתא זו אפשר לקיימה כמות שהיא? והאמר [והרי אמר] ר' אלעזר אמר ר' הושעיא: מטמא מקדש כשהוא עשיר והביא קרבן עני — לא יצא כלל ידי חובתו, וכיון שלא יצא אם כן היכי קבע [איך יכול הוא לקבוע] לגבי מעות שהוקדשו כקרבן עני מה יהא קרבנו?

אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר] שמה שאמרנו שחילק האיש במעות "זה לחטאת וזה לעולה" בהכרח לומר שכבר אמר דבר זה בשעת עניותו, הכא נמי [כך גם כאן] תפרש כשלא אמר זאת לאחר זמן אלא שכבר אמר משעת הפרשה מה יהא החלק לעולה ומה לחטאת, ובאופן כזה הלא גם רב חסדא מסכים שאפשר לעשות כן.

ושואלים: ולשיטת ר' חגא אמר ר' יאשיה, שאמר שמטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא ידי חובתו,