|
טקסט הדף מנוקד
כֹּל שֶׁקּוֹרִין לָהּ אִמָּא אִמָּא וְאֵינָהּ בּוֹשָׁה רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חַד אָמַר כֹּל שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת וְחַד אָמַר כֹּל שֶׁאֵינָהּ בּוֹשָׁה מַאי בֵינַיְיהוּ אִיכָּא בֵינַיְיהוּ בּוֹשָׁה וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת
וְכַמָּה עוֹנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה עוֹנָה בֵּינוֹנִית שְׁלֹשִׁים יוֹם וְרָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא עֶשְׂרִים יוֹם וְלָא פְּלִיגִי מָר קָחָשֵׁיב יְמֵי טוּמְאָה וִימֵי טׇהֳרָה וּמָר לָא חָשֵׁיב יְמֵי טוּמְאָה תָּנוּ רַבָּנַן זְקֵנָה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה וְלָא (מִיבַּעְיָא) שֶׁכִּוְּונָה אֶלָּא אֲפִילּוּ פִּיחֲתָה וַאֲפִילּוּ הוֹתִירָה אֲפִילּוּ פִּיחֲתָה וְלָא מִבָּעֲיָא כִּוְּונָה אַדְּרַבָּה כִּי כִּוְּונָה קָבְעָה לָהּ וִסְתָּהּ וְדַיָּה שְׁעָתָהּ וְכִי תֵּימָא רַבָּנַן הִיא דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי דּוֹסָא דְּאָמְרִי אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת אִיפְּכָא מִבְּעֵי לֵיהּ וְלֵימָא וְלֹא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּוְּונָה תְּנִי לֹא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה אֶלָּא אֲפִילּוּ כִּוְּונָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָכִי קָאָמַר וְלֹא שֶׁכִּוְּונָה אֶלָּא שֶׁפִּיחֲתָה וְהוֹתִירָה אֲבָל כִּוְּונָה קָבְעָה לָהּ וֶסֶת וְדַיָּה שְׁעָתָהּ וּמַנִּי רַבִּי דּוֹסָא הִיא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל אִשָּׁה שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ וְכוּ' תַּנְיָא אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת בְּהַיְתָלוֹ שֶׁהִפְסִיקָה שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ אָמְרוּ לוֹ אֵין שְׁעַת הַדְּחָק רְאָיָה מַאי שְׁעַת הַדְּחָק אִיכָּא דְאָמְרִי שְׁנֵי בַצּוֹרֶת הֲווֹ אִיכָּא דְאָמְרִי טְהָרוֹת אַפֵּישׁ (לַעֲבִידָא) [וַעֲבַדָא] וְחַשּׁוּ רַבָּנַן לְהֶפְסֵד דִּטְהָרוֹת תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר אָמַר כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק מַאי לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר אִילֵּימָא לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרַבָּנַן בִּשְׁעַת הַדְּחָק הֵיכִי עָבֵיד כְּווֹתֵיהּ אֶלָּא דְּלָא אִיתְּמַר הִילְכְתָא לָא כְּמָר וָלֹא כְּמָר וּמַאי לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּלָאו יָחִיד פְּלִיג עֲלֵיהּ אֶלָּא רַבִּים פְּלִיגִי עֲלֵיהּ אֲמַר כְּדַי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק תָּנוּ רַבָּנַן תִּינוֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ שְׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ שְׁלִישִׁית הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְעוֹד עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה הֲרֵי הִיא כְּכׇל הַנָּשִׁים וּמְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת פַּעַם רִאשׁוֹנָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ שְׁנִיָּה מְטַמְּאָה מֵעֵת לְעֵת וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ אָמַר מָר עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ רש"יימי טומאה וימי טהרה. מראייה ועד ראייה שלשים יום. ימי טומאה עשרה שבעה לנדה ושלשה לזיבה ועשרים ימי טהרה: הרי היא ככל הנשים. דכיון דעשתה כך שלש פעמים אין זה סילוק דמים אלא שינוי וסת וכי תימא תיגלי מלתא למפרע שאף בראשונה מתוך שדמים מצויין בה ראתה ונטמא טהרות למפרע לא אחמור רבנן כולי האי במעת לעת: בשכוונה. שראתה שלש ראיות הללו בתשעים יום או ביום תשעים ואחד: אלא אפילו פיחתה. כגון ראשונה לתשעים ושלשה ושניה לסוף תשעים ושנים ושלישית לתשעים ואחד או הותירה כגון ראשונה לצ''א יום ושניה לצ''ב ושלישית לצ''ג אפילו הכי מטמאה מעת לעת ולקמן פריך מאי אפילו הא ודאי הכי הוא דמטמאה מעת לעת דכיון שפיחתה או הותירה במה נטהר וסת אין כאן סילוק דמים אין כאן אבל אם כוונה יש כאן וסת ודיה שעתה: איפכא מיבעי ליה. ולא כשפיחתה או הותירה בלבד אמרו חכמים שתטמא מעת לעת: אלא אפילו כוונה. דאיכא למימר יש כאן קביעות וסת ודיה שעתה אפילו הכי מטמאה מעת לעת כרבנן דפליגי עליה דרבי דוסא: ואיבעית אימא. סמי מכאן אפילו ורבי דוסא היא והכי קאמר ולא כשכוונה דאי כוונה קבעה וסת ודיה שעתה אלא שפיחתה והותירה: בהיתלו. שם מקום: שני בצורת הוו. ואיכא הפסד מרובה חששו: לאחר שנזכר. שלא יפה הורה: שניה דיה שעתה. שבראייה ראשונה לא הוחזקה בדמים הואיל ולא הגיע זמנה לראות עד שתתחזק כשאר חזקות: שלישית מטמאה מעת לעת. וכדאמר לקמן דהא מתניתין רבי היא דאמר בתרי זימני הוה חזקה הלכך בשני ראיות הוחזקה להיות דמים מצויין בה ומשהוחזקה ואילך גזור בה רבנן מעת לעת: עברו עליה שלש עונות וראתה. סילוק דמים הוא זה ואפילו בהגיע זמנה לראות אית ליה להאי תנא דעברו עליה שלש עונות דיה שעתה כדקתני סיפא ור' אליעזר היא דאמר במתניתין כל אשה שעברו עליה ג' עונות דיה שעתה כדלקמן: בס''א אינו. ה''ג ת''ר תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה שניה דיה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים ואע''ג דלגבי בתולת דמים במתני' תנן במה אמרו דיין שעתן בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת הני מילי בהגיע זמנה לראות דמים דדמים מצויין בה ובחדא זימנא איתחזקה אבל זו שאינה ראויה לראות צריכה שתתחזק בחזקה גמורה ובתרי זימני הויא חזקה דהא מתניתין רבי היא וכדמוקמינן ליה לקמן הילכך בשתי ראיות הויא חזקה ובשלישית מטמאה מעת לעת ובההיא ראייה דאיתחזק בה לא גזרו רבנן טומאה למפרע כי היכי דבתולה דמתני' דהגיע זמנה לראות דמיחזקה בחדא ראייה ואמרו רבנן דיה שעתה באותה ראייה אף זאת המוחזקת בראייה שניה דיה שעתה עד שתראה את השלישית: עברו עליה שלש עונות. לאחר שהוחזקה וראתה: דיה שעתה. כרבי אליעזר אוקמינן לה לקמן דאמר כל אשה שעברו עליה שלש עונות דיה שעתה כדקתני סיפא אף בהגיע זמנה וראתה עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה אלמא ר''א היא: ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה. לקמן בעי גמרא דאי לא עברו עליה שלשה עונות שניות אלא לסוף עונה חזאי כשאר נשים מאי לפי שיש לנטות הדבר לשני צדדים כדבעי לפרושי בסיפא: ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה. מטמאה מעת לעת דאיגלאי מילתא דהנך הפסקות לאו סילוק דמים הם אלא שינוי וסת ולא שכוונה אלא שפיחתה והותירה כדאמרינן לעיל ואף על גב דלרבי הוי חזקה בתרי זימני והוכחה דשינוי וסת לדילוגו לאו סילוק דמים הן אפילו הכי לא מטמאינן לה בשניה מעת לעת דכיון דלא הגיע זמנה לראות הויא הפסקה ראשונה מחזקינן לה בחוזרת לקדמותה שלא יהו עוד דמים מצויין בה וצריכה שתתחזק כבתחלה ופעם ראשונה ושניה דיה שעתה ושלישית מטמאה מעת לעת הלכך ראייה הסמוכה לה לשלש עונות קמאי היא ראשונה והסמוכה לשניה היא השניה ובשלישית תטמא מעת לעת ואף על גב דבהפסקה חזיתה שינוי וסת הוא ולא סילוק דמים. ע''כ: וכשהגיע זמנה לראות פעם ראשונה דיה שעתה שניה מטמאה מעת לעת. דהיינו בתולה דמתניתין דתנן בה במה אמרו דיה שעתה בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת: עברו עליה כו'. רבי אליעזר היא דאמר אפילו ילדה שעברו עליה שלש עונות דיה שעתה: אמר מר. גבי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה שלש פעמים ואחר כך עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה: תוספותכל שקורין לה אמא אמא ואינה בושה. ובירושלמי פריך וכי בדעתה תלויה הדבר ומשני כל שראויה לקרותה אמא: ימי טומאה וימי טהרה. פרש''י שבעה ימי נדות ושלשה ימי זיבה אך קצת דוחק דקרי לאחד עשר יום ימי טומאה ולקמן תנן בפרק בנות כותים (דף לח:) כל י''א יום בחזקת טהרה וקרא נמי קרי להו בלא עת נדתה ור''ח גריס אמר רבא אמר רב חסדא כ''ג: זקנה שעברו עליה שלש עונות. פירוש סמוך לזקנתה ועוד עברו עליה שלש עונות דיה שעתה והא דתנן (לעיל דף '.) במה אמרו דיה שעתה בראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת היינו כי ראתה בשניה בסוף שלשים: פיחתה והותירה. פרש''י כגון לצ''א לצ''ב ולצ''ג לאו דוקא בענין זה דהא לקמן בפרק האשה (דף סד.) פליגי בה רב ושמואל . בראתה בט''ו לחדש זה וט''ז לחודש זה וי''ז לחדש זה אי קבעה וסת לדילוג ומיהו למאי דפריש התם דדוקא ברואה לדילוג לחדש אבל ראתה היום ואחר ט''ז יום ואחר י''ז ימים לא קבעה וסת לדילוג אתי שפיר: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|