סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

ובשפחה אינו חייב אלא על גמר ביאה דשכבת זרע כתיב בה שראויה להזריע: וכל העריות חייב על כל ביאה וביאה. ובשפחה אמרו לעיל בפירקין (דף ט:) שמביא קרבן אחד על ביאות הרבה: ר' ישמעאל אומר שפחה. גמורה: כל העריות מפורשות. שהן בנות חורין ושיור אין לנו וזו ודאי משונה היא חציה שפחה וחציה בת חורין: גמ' תהא בקריאה. שהן קורין עליה והפלא ה' את מכותך שכן קורין על הלוקין במס' מכות (דף כב:): בבקורת תהיה. שאם אינה יכולה לקבל ארבעים אומדין אותה בבקור ובמחשבה: מכות הראויות להשתלש. כגון י''ח או כ''א או כ''ד שהיו מכין אותו שתי ידות (מלפניו ואחת מאחריו) ומקרא ילפינן לה במס' מכות (דף כג.): בזמן שהאשה לוקה. שגדולה היא ובת עונשין היא: אימא הוא מיעטיה קרא. מהדר אמתני' דקתני לא השוה אשה לאיש לקרבן אימא הוא מיעטיה קרא ממלקות דכתיב תהיה אבל היא אימא תילקי ותייתי קרבן: לישנא דשינוי הוא. שנשתנית מברייתה: הריפות. דבר שנשתנה ע''י כתישה וכאן נמי ע''י אבר שמש דש: ויתנו ידם להוציא. פסוק הוא בספר עזרא: פדויה [ואינה פדויה]. והפדה לא נפדתה משמע פדויה ואינה פדויה: לרבי ישמעאל מאורסת לעבד עברי מנא ליה. בשלמא לר''ע דמוקי לה בחציה בת חורין לא בעיא קרא דאיכא למימר מדחייב עלה רחמנא ודאי מאורסת היא מישראל דהא תפסו לה קדושין הילכך איכא למימר לעבד עברי נתקדשה שהרי רבו מוסרה לו בעל כרחו כדמפרש בקדושין (דף יד:) ולא לעבד כנעני שהרי אסורה לו אלא לרבי ישמעאל דאמר שפחה גמורה מאורסת לעבד עברי מנא ליה (דאמר לעבד עברי שהרי אסורה לו) דילמא לעבד כנעני דהא לדידיה שריא לגמרי טפי מעברי: אם אינו ענין לדידה. דהא כתיב (ויקרא יט) והפדה לא נפדתה: מתני' כל העריות. אם האחד גדול או האיש או האשה האחד חייב והאחד פטור ובשפחה אינו כן ובגמרא מפרש לה: שוגג בחטאת ומזיד. בהכרת. ובשפחה נהי דאם הוא מזיד והיא שוגגת דפטורין הואיל ואינה לוקה כדאמרינן לעיל בקורת תהיה והביא את אשמו ואי לא פטורין מיהו אם הוא שוגג והיא מזידה היא במלקות והוא באשם כדאמרי' בהאי פירקא דשוגג ומזיד שוין בבא על השפחה: גמ' והכא חייב. בתמיה וכי קטן חייב בשפחה: דהא איתקוש להדדי. דדאמרן לעיל אם אין האשה לוקה אין האיש מביא אשם: וכי ישן חייב. בתמיה: מערה לא מיחייב. דשכבת זרע כתיב בה: וכי מכוין מיחייב ואי לא לא מיחייב. דשכבת זרע בעינן ושאינו מתכוין כגון נפל מן הגג ונתקע אין ראוי להזריע: ואי בשאר עריות קתני איפכא מיבעי ליה. עשו מערה בעריות

תוספות

אין האשה לוקה. כגון שהיא שוגגת וקטנה אין האיש מביא קרבן והא דאמרינן לרבות שוגג כמזיד היינו שוגג דאיש כמזיד אבל האשה צריך שתהא מזידה: דהא מקשו להדדי. הלשון אינו מכוון דהאיש הוקשה לאשה ולא אשה לאיש דהא כי האיש כמו האשה חייבת כדאיתא בת''כ ואיש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת''ל ואיש א''כ אשה לא איתקשה לאיש: באין מתכוין (דכדרכה) פטור. פירש הקונט' משום דש''ז כתיב ובאין מתכוין אינו ראוי להזריע כגון נפל מן הגג ונתקע וקשה מאן לימא לן דאינו ראוי להזריע אלא האי טעמא משום שאנוס הוא: תהא בקראי. תימה הלא לא מפרש שצריך לקרות בשעה שמלקין אם לא מכאן: מאורסת לעבד כנעני. לאו דוקא דהא לא תפסו בה קדושין: ורבי ישמעאל בשלמא והפדה כו' דברה תורה כלשון בני אדם. והכי נמי קאמר בירושלמי לשונות כפולים הן והתורה דברה בהן הלך הלכת נכסוף נכספת גנב גנבתי ור''ע פליג ובכל דוכתא דקאמר הניחא למ''ד דברה תורה כלשון בני אדם אלא למ''ד וכו' היינו ר' ישמעאל ור''ע:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר