סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

לכם הקשתיו. במקצת ולא כל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרא דכולה כליל: מילה וטבילה והרצאת דמים. מפרש לקמן: והקריבו. גבי עולת העוף דנדבה בויקרא: והקריב. משמע קרבן שלם: כל העם היוצאים. בשעת יציאתן מלו. בדמיך. דם פסח ודם מילה: הרצאת דמים זריקת דמים על המזבח: וכי יגור אתכם גר וגו' לדורותיכם. אע''ג דליכא מקדש: צריך שיפריש רובע דינר לקינו דלכשיבנה בית המקדש יביא קן דאמרי לעיל דצריך קרבן וקרבן בפחות מרובע לא אפשר להפריש דאין מצוי קן בפחות מרובע כדאמרינן במתני' ועמדו קינין ברבעתים אבל פחות לא אפשר: מפני התקלה. שלא יהנה ממנו: גר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים כגון נעמן: עושה מלאכה בשבת לעצמו. בדבר האבד כישראל בחולו של מועד: כישראל בי''ט. אוכל נפש: מתני' שבועת העדות. קרבן עולה ויורד: שבועת הפקדון. אשם: גמ' מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתיב על חטאתו אשר חטא לאתויי חטאים הרבה: ונסלח לו מחטאתו אשר חטא. להכי הדר כתיב תו ב' זימני חטא בר מב' זימני קמאי לעשות מזיד כשוגג: ויאמר ה' פתאום. בע''כ יצאו שלשתן ע''פ הדיבור: ופתאים עברו ונענשו. היינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד: ה''א. אע''ג דפתאום דעלמא משמע אונס ושוגג ומזיד פתאום דנזיר ודאי מדמייתי קרבן עלה ש''מ דשוגג הוא מידי דהוה אכל התורה דרוב קרבנות על השגגה הן באין להכי כתיב פתע דהוי שוגג לגלות עליה דפתאום: בכולן. בכל המביאין עולה ויורד שבאותה פרשה כגון מטמא מקדש ושבועת בטוי דכתיבי בהו שבועת העדות: לעשות מזיד כשוגג והא עיקר קרא במזיד כתיב. דכתיב (ויקרא יט) בקורת תהיה והיינו מלקות ואין מלקות אלא במזיד ועליה קאמר והביא את אשמו ותו למה לי ונסלח לו מחטאתו לרבות מזיד: אלא אימא לעשות שוגג כמזיד. דמהו דתימא דוקא אמזיד מביא ולא אשוגג קא משמע לן ונסלח לו מחטאתו אשר חטא דלהכי כתיב חטא ארבע זימני תרי למילף קרבן אחד על עבירות הרבה ותרי לעשות שוגג כמזיד: בהעלם אחת. כלומר קודם שילקה ויביא קרבן על זו חזר ובעל זו: לאו אמרת גבי עריות. בפ''ק (לעיל ב:) ואל אשה לחלק על כל אשה ואשה כו':

תוספות

יכול שאני מרבה אפי' מנחה. פירוש מנחת נסכים שהיא כולה לאישים: ת''ל ככם כגר. מצי למימר כדלעיל השתא לעוף איתרבאי: דכתיב כי מולים היו כל העם. פירוש שמלו עצמם ביציאתם ממצרים ואע''פ שאותן שהיו נימולים בימי אברהם לא מלו אותם ביציאת מצרים מ''מ מעיקרא כשמלו עצמן מלו ליכנס בברית המקום וליבדל משאר אומות וגם כי עתה טבלו: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות. ואע''ג דפליגי התם בפרק פרת חטאת (זבחים קטו) איכא דאמרי עולת ראייה הואי ואיכא דאמרי עולת תמיד [הואי] י''ל שהקריבו הרבה עולות: (לעיל. גבי) גר תושב עושה מלאכה לעצמו. מכאן קשה לפ''ה דפרק החולץ (יבמות מח:) דקאמר וינפש בן אמתך והגר זה גר תושב פי' בקונט' שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ומחלל שבת כעובד כוכבים והכא קאמר גר תושב עושה מלאכה לכן י''ל דההיא מיירי לענין שלא לעשות מלאכה עבור רבו אבל לעצמו שרי (פסק) מכאן פסק ר''י שמותר להניח לעובד כוכבים לעשות מלאכתו בשבת בבית ישראל עבור עצמו: ויזרוק על העם. שחטו עולות הרבה ושלמים הרבה שהספיק דמם לזרוק על כל אחד מישראל: ואין הזאה בלא טבילה. להביא גר שבא בזמן הזה להתגייר צריך טבילה: צריך שיפריש רובע כו'. לא דמי לזבה ויולדת דלא מפרשי משום דקרבן שלהם להכשירן בקדשים אבל גר מביא קרבן להתירו בקהל: בישראל בי''ט. דנפישה בעלמא כתיב ביה ולא שביתה: הלכה כר''ש. דאמר גר ועבד ואמה התושבים עושין מלאכה לעצמן כישראל בחול ודוקא לעצמן ולא לאחרים: ה''א כי מייתי קרבן בשוגג כו'. תימה א''כ לכתוב קרא בשוגג:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר