סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין-בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

מחוק שבו היה מודד חביתי כ''ג. לפי שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון ואם היה גדוש כשהיה מטלטלו לחצותו היה מתפזר על גבי קרקע: מוי''ו דועשרון נפקא ליה: מנקודו. שאותו נקוד שעליו אתי למעט דכל נקודה אתי למעוטי: שבו היה מודד חביתי כ''ג. השתא משמע שמודד חצי עשרון בביתו ומביא והיינו דקא פריך מודד: מחלק. שהיה מביאו מביתו שלם לעזרה ואח''כ חוצהו בחצי העשרון: ותיבעי לך לרבנן. דלדברי הכל צריך חצי עשרון: מדאמר ר''מ עשרון שבו מודד לחביתי כ''ג מחוק חצי עשרון נמי מחוק הוה. דהא הוה נמי לחביתי כ''ג: ומדר''מ. דאמר שניהם מחוק היו אותו עשרון של כ''ג והחצי עשרון נמי לרבנן נמי לא היה בו אלא עשרון אחד ובו היה מודד לחביתי כ''ג ה''נ דמחוק היה זה וזה דלדברי הכל של כ''ג מחוק היה דהכי פליגי בברייתא רבי מאיר ורבנן מחוק שבו היה מודד לחביתי כ''ג וחכמים אומרי' לא היה בו אלא עשרון אחד מחוק: חביתי כ''ג. אותן שנים עשר חלות שעושה ששה בבקר וששה בערב: במה מחלקן. לחלות ביד או בכלי ישער בידו או יחלקם בכלי: וכי טורטני יכניס. אם היה צריך להביא משקלות: כיון דבקללה כתיב. והשיבו לחמכם במשקל (ויקרא כו): שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו. כגון שאם הניח קומץ של מנחה או (של) לבונה בלא בזיכין שהיה לו לקדשו בכלי והניחן על השולחן שבו לחם ולא קידשו בכלי אחר והיינו בגודש שלו שלא הניחו בבזיכין אלא למעלה בין לחם ללחם שהכל היה בגודש שלא הניחן בתוך כלי. ענין אחר בגודש שלו דשולחן לא היה לו בית קיבול כלל למעלה וכל מה שמניחין עליו הוי כמו שמונח בגודש כך שמעתי: דלא חזי ליה. כגון קומץ ולבונה בלא בזיכין: אינו מקדש. שאין דרכו לקדש כי אם לחם: לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל. כדאמרינן בפרק שתי הלחם (לקמן צו.) נותן ארכו של כל לחם שהוא עשרה טפחים כנגד רחבו של שולחן שהוא חמשה טפחים נמצא ארכו של לחם יותר מרחבו של שולחן חמשה טפחים נמצא קופל כל לחם ולחם טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן נמצא ששה קיפולין של טפחיים ומחצה שכל מערכה של ששה לחם גבוה חמש עשרה טפחים נמצא השלחן מקדש חמש עשרה טפחים למעלה כלומר דקידושו של שלחן היה עולה חמשה עשר טפחים והיה מקדש כל דבר בין לחם בין קמצים בחמש עשרה טפחים דהיינו גודש שלו ואמאי אמרת אינו מקדש: א''ל. הא דאמרי' אינו מקדש מאי דלא חזי ליה היינו ליקרב שאין הקומץ מתקדש שם שעדיין יש לו לקדשו בכלי אחר קודם שיקטירנו אבל מקדש הקמצים ליפסל דקדשי ליפסל בלינה וביוצא. עניין אחר מ''ר ז''ל אבל מקדש ליפסל שפסולה המנחה הואיל ועשאן שלא כמצותן ושוב אין יכול להחזירן לעשרון: מתני' רבי אליעזר ברבי צדוק אומר. לא היה שם ד' מדות אלא הין בלבד ושנתות סימנין היו בו עד כאן לפר כו' והכי נמי היו בו שנתות ללוג וחצי לוג: וכי מה היה הין משמש. והלא לא הוצרכו לו מעולם אלא פעם אחת היה מימי משה לשמן המשחה דכתיב שמן זית הין (שמות ל): מדה יתירה. להשלים הז' מדות: שבו היה מודד שמן לחביתי כהן גדול. שהיה צריכה שלשה לוגין כדאמרינן לעיל (דף נא.) בשמן להוסיף לה שמן: גמ' רבי יהודה קחשיב ממטה למעלה ורבי מאיר קחשיב ממעלה למטה:

רש"י מכ''י רבינו בצלאל אשכנזי ז''ל מועשרון. וי''ו שבראש דועשרון דריש: מנקודי. [שבא] למעט ולחסר [הוא בא] ולהכי ממעט [לרבנן] מתיבה דעשרון [שלא היה] עשרונים מצומצמין [ושלא] היה שם מדה שני עשרונים: [מודד]. משמע לכתחילה [יכול] להביא חצי עשרוץ מביתו: מדר''מ נשמע לר''מ. מחדא מילתא נשמע לאידך מילתא מדאמר ר' מאיר עשרון דחביתין מחוק אלמא סבירא ליה דמדת חביתין במחיקה חצי עשרון [נמי] מחוק דהא של חביתין הוא: מדר''מ מחוק לרבנן נמי מחוק. [דהא] אמרי אף חביתין מודדין בו דבהא לא פליגי ר''מ ורבנן אלא במנין עשרונים: במה מחלקה. שמחלקה העיסה לחלות שהיא באה שש חלות בבקר ושש בין הערבים: ביד. בלא מדה: או בכלי. במדה שאר מנחות דבאות עשר עשר פשיטא לן דסגי ביד לחלקו דלא איכפת לן אם זו גדולה מזו כדתניא בשלהי אלו מנחות כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט ממדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן הגדול דלחם הפנים לא היתה העיסה מתחלקת דכל חלה שני עשרונים היתה נלושת כל אחת בפני עצמה: טורטני יכניס. וכי משקולת מאזנים יכניס בעזרה וקא פריך יכניס מאי איכפת לן: כיון דבקללה כתיב. והשיבו לחמכם במשקל: בגודש שלו. השלחן אין לו תוך אם נתן עליו שני קומצי לבונה בלא בזיכין אצל הלחם: מהו. שיקדשו כאילו היה שם הבזיכין: דחזי ליה. לחם חזי לשלחן קמצים לא חזי לשלחן אלא לבזיכין: והא אמר ר' יוחנן. בפ' שתי הלחם: לדברי האומר. לחם הפנים טפחים ומחצה באמה בת חמשה טפחים: כופל. שדופן הלחם היה כפול טפחיים ומחצה לפי שאורך הלחם היה עשרה טפחים ורוחב השלחן אמה בת ה' טפחים ואורך הלחם מונח ברוחב השלחן נמצא שהוא כופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן כלפי מעלה שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה כדאמרינן בפרק שתי הלחם: נמצא השלחן מקדש למעלה ט''ו טפחים. דשש חלות היו במערכה זו על גבי זו לכל אחת שני טפחים ומחצה הוי להו ט''ו טפחים עולה למעלה מהשלחן ומקדש השלחן את העליון כתחתון: לדברי האומר. דטפחים באמה בת ששה טפחים: נמצא השלחן כו'. ור' יוחנן ע''כ בשאר מילי קאמר כגון קמצים דמקדש להו גודש דשלחן דאי בלחם אטו עד השתא לא ידעינן דשלחן מקדש להו: אבל מקדש ליפסל. בטבול יום וביוצא קדיש ליפסל כאילו קדיש בבזיכין עצמן: מתני' שנתות היו להין. לא היה שם אלא הין ובו היו סמנין מסמנות או פגימות: עד כאן לפר. חצי ההין: עד כאן לאיל. שלישית ההין: עד כאן לכבש. רביעית ההין: לא מדה יתירה. היתה שם להשלים שבע מדות: חביתי כה''ג. היה צריך לה ג' לוגין שמץ לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים כדאמרי' בפ' התכלת:

תוספות

מודד ורמינהו חביתי כהן גדול כו'. מהא דקאמר ר''מ ומחוק שבו מודד לחביתי כ''ג לא בעי לאקשויי דסלקא דעתך שפעמים מודד בזה ופעמים בזה: במה מחלקה לחלות. פירש בקונטרס שמחלקה לעיסה וא''א לומר כך דהא אמרינן לקמן (דף פח:) דרביעית נמשחה שבו היה מודד לחביתי כ''ג רביעית שמן לכל חלה וחלה וקודם לישה צריך לבלול כשהוא סלת ומכל מקום לא אפשר לעשות בו טורטני דמשקולת ומאזנים סימן קללה בסלת כמו בעיסה ומדה קטנה כל כך של א' משנים עשר בעשרון לא רצו לתקן ואפשר דקטנה כל כך גם היא אינה סימן ברכה: מהו שיקדש קמצים בגודש שלו. פי' בקונט' שני קומצי לבונה בלא בזיכין וקשיא דהוה ליה למימר לבונה בהדיא ועוד כיון דעם שולחן נמי בעי בזיכין כדכתיב כפותיו ותניא לקמן בפרק שתי הלחם (דף צז.) כפותיו אלו הבזיכין היאך תיסק אדעתין למימר דסגי בלא בזיכין ונראה לפרש דמיירי בקומץ של מנחה כדאמרי' בפ''ק (לעיל ח.) דמנח' שקמצה בהיכל כשרה ומיהו הא דמסיק אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל לפי' הקונטרס ניחא דמקדש ליפסל בטבול יום ובלינה דאי לאו שולחן לא מיפסלי דעדיין לא נתקדשה בכלי שרת כיון דלא נתנוה בבזיכין אבל למאי דפרישית הא מיקמי הכי כבר נתקדשה כולה מנחה בכלי שרת ומיפסלא בטבול יום ובלינה ויש לפרש כי ההוא דפ''ק (שם ו:) גבי זר שקמץ דמקדשין ליפסל לענין דלא מהני תו חזרה מאחר שנתקדש הקומץ על השולחן: שנתות היו בהין. בפ' המוכר את הספינה (ב''ב דף פו:) אמרי' כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין ה''נ שנתות היו במדות ופירש שם רבינו שמואל דמילתא דרב כהנא בפ' שתי מדות ואינה כאן אלא משנה שלימה שנינו אבל במסכת שבת פרק המוציא יין (דף פ:) גבי אנדיפי מפרש רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין והשתא הכי קאמרינן התם כדאמר רב כהנא על תירוץ אחר שנתות היו בהין הכא נמי נתרץ שנתות היו במדות:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר