סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

תְּנָא אַזֹּאת תּוֹרַת הָעֹלָה רִיבָּה סְמִיךְ לֵיהּ
תָּנֵי רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה קַמֵּיהּ דְּרַב כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים כְּשֵׁרִין וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה אֲמַר לֵיהּ רַב עָלוּ וְעָלוּ
אָמַר רַב חִסְדָּא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב בִּכְסָבוּר אֵילִים וּשְׁחָטָן לְשׁוּם כְּבָשִׂים שֶׁהֲרֵי כְּבָשִׂים לְשׁוּם כְּבָשִׂים נִשְׁחֲטוּ
אֲבָל כְּסָבוּר אֵילִים וּשְׁחָטָן לְשׁוּם אֵילִים לָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה וְרַבָּה אָמַר עֲקִירָה בְּטָעוּת לָא הָוְיָא עֲקִירָה
אָמַר רָבָא וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין חַיָּיבִין הָא שׁוֹגְגִין פְּטוּרִין וְתָנֵי עֲלַהּ פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל
הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּיָדַע דְּחַטָּאת הִיא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים הַאי שׁוֹגְגִין מְזִידִין הָווּ
אֶלָּא לָאו דִּכְסָבוּר שְׁלָמִים הוּא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים וְקָתָנֵי פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל אַלְמָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּחַטָּאת הִיא וְקָא מְחַשֵּׁב בַּהּ לְשׁוּם שְׁלָמִים וּבְאוֹמֵר מוּתָּר
מֵתִיב רַבִּי זֵירָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל מְנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁרוֹת וְעָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה
שֶׁאֵין הַמְּנָחוֹת דּוֹמוֹת לַזְּבָחִים שֶׁהַקּוֹמֵץ מַחֲבַת לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ שֶׁהִיא מַחֲבַת חֲרֵבָה לְשׁוּם בְּלוּלָה מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ שֶׁהִיא חֲרֵבָה
אֲבָל בִּזְבָחִים אֵינוֹ כֵּן שְׁחִיטָה אַחַת לְכוּלָּן קַבָּלָה אַחַת לְכוּלָּן זְרִיקָה אַחַת לְכוּלָּן
הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּיָדַע דְּמַחֲבַת הִיא וְקָא קָמֵיץ לָהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת כִּי מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין מַאי הָוֵי הָא מִיעְקָר קָא עָקַיר לַהּ
אֶלָּא לָאו דִּכְסָבוּר מַרְחֶשֶׁת הִיא וְקָא קָמֵיץ לָהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת וּטְעָה דְּהָכָא הוּא דְּמַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ הָא בְּעָלְמָא עֲקִירָה בְּטָעוּת הָוְיָא עֲקִירָה
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם דְּיָדַע דְּמַחֲבַת הִיא וְקָא קָמֵיץ לַהּ לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת
וּדְקָא אָמְרַתְּ כִּי מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ מַאי הָוֵי רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא מַחְשָׁבָה דְּלָא מִינַּכְרָא פְּסַל רַחֲמָנָא מַחְשָׁבָה דְּמִינַּכְרָא לָא פְּסַל רַחֲמָנָא
מַתְנִי' הַתְּמִידִין אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם
לֹא הִקְטִירוּ קְטוֹרֶת בַּבּוֹקֶר יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוּלָּהּ הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטוֹרֶת הַסַּמִּים וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלֹא אֶת הַשּׁוּלְחָן אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם
גְּמָ' בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין מֵרַב חִסְדָּא צִיבּוּר שֶׁאֵין לָהֶן תְּמִידִין וּמוּסָפִין אֵי זֶה מֵהֶן קוֹדֵם
הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא תְּמִידִין דְּיוֹמֵיהּ וּמוּסָפִין דְּיוֹמֵיהּ פְּשִׁיטָא תְּמִידִין עֲדִיפִי דְּהָווּ לְהוּ תָּדִיר וּמְקוּדָּשׁ
אֶלָּא תְּמִידִין דְּלִמְחַר וּמוּסָפִין דְּהָאִידָּנָא תְּמִידִין עֲדִיפִי שֶׁכֵּן תָּדִיר אוֹ דִלְמָא מוּסָפִין עֲדִיפִי דְּהָווּ לְהוּ מְקוּדָּשׁ
אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ הַתְּמִידִין אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין וְלֹא (אֶת) הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה
הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאִית לֵיהּ וּלְקַדֵּם וְהָתַנְיָא מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה
וְאָמַר רָבָא הָעֹלָה עוֹלָה רִאשׁוֹנָה

רש"י

תנא אזאת תורת העולה קאי. תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ.) והאי דנקט במה אסמכתא וסימנא בעלמא: לשום אילים. דאמר הריני שוחטן לשום אילים: לבעלים. צבור: עקירה בטעות. כגון האי דאי הוה ידע דכבשים נינהו הוה שחיט להו לשם כבשים: ומותבינן אשמעתין. אדידיה גופיה קא מותיב: מזידין חייבין. לשלם לבעלים דמי קרבן: פיגולן פיגול. דשוגגין ואין צריך לומר דמזידין: ומחשב בהו לשום שלמים. לאוכלן שני ימים ולילה אחד דהשתא חישב לאכול חטאת חוץ לזמנו דפיגול הוא דדין חטאת יום ולילה: ובאומר מותר. לשנות דהיינו שוגגין: שנקמצו. מחבת ומרחשת שני כלים הם מחבת עבה ומעשיה קשין ומרחשת עמוקה ומעשיה רכין: חריבה. מנחת חוטא דכתיב (ויקרא ה) לא יתן עליה שמן: ורבא לטעמיה. דאמר בפרק קמא: מחשבה דלא מינכרא. אם הוא מכזב אם לאו פסל רחמנא: מחשבה דמינכרא. שהוא . מכזב לא פסל רחמנא: מתני' התמידין אין מעכבין המוספין. מפרש בגמרא: וכולה היתה קריבה. כל המנחה שלם: שאין מחנכין. בגמ' מפרש מאן דכר שמיה: אלא בקטורת הסמים. שלימה של מנה ובין הערבים ובגמ' מפרש מנלן: גמ' תדיר ומקודש. תדיר בכל יום ומקודש שהיום יום טוב הוא דאי לאו יום טוב ליכא מוסף ומוספין לא הוו אלא מקודש. לשון אחר תמידין מקודשים קודם מוספים דתמידין קרבי ברישא: תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא. כגון דיש להם בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מיבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהו לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר: מוספין דהאידנא מקודש נינהו. דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוו להו מקודש דלמחר חול ל''א מוספין הוו מקודש קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר: אילימא דאית ליה. תמידין ומוספין: וליקדם. קאמר דאין מעכבין זה את זה דאי בעי תמידין קריב ברישא ואי בעי מוספין מקריב ברישא: העולה. משמע העולה תהא ראשונה לכל הקרבנות:

תוספות

עקירה בטעות הויא עקירה. צ''ע הא דתניא בתוספתא בפרק קמא דזבחים כבשי ציבור ששחטן לשם כבשים ונמצאו אילים עלו לציבור לשם אילים אילים של ציבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לשם כבשים אלמא עקירה בטעות לא הויא עקירה ושמא משום שלמי נדבה קאמר ותנא הוא דלא מפרש: וקא מפרש בה לשלמים. כלומר לאוכלן שני ימים וכפירוש הקונטרס: מתיב ר' זירא ר' שמעון אומר. נראה דר' זירא לית ליה לא כרבה ולא כרב אשי דריש מכילתין (דף ב.) אלא טעמא דנפשיה קאמר כדמשמע ולא מסיק אדעתא קושיא דר''ש אדר''ש וצריך עיון: תדיר ומקודש. לשון א' פירש הקונט' ביום קדוש וכן משמע בסוף כל התדיר (זבחים דף צא.) אטו שבת למוסף אהני לתמיד לא אהני וקצת קשה דהתם לא מייתי הא והכא לא מייתי ההיא דהתם ולשון אחר פירש בקונטר' אותו שזמנו עכשיו מיקרי מקודש והא דנקט תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא דמשמע דתמיד של בין הערבים קודם למוסף והא לא מקודש הוא התם מטעמא אחרינא דהכי קאמר רחמנא כל היכא דאיכא אחד בבוקר עשה שני בין הערבים: תלמוד לומר וערך עליה העולה. תימה דבפרק כל התדיר (שם דף פט.) נפקא ליה מדכתיב מלבד עולת הבוקר תעשו את אלה מכלל דתמיד קרב ברישא וי''ל דקרא דהכא איצטריך למנחת חביתין דאע''ג דתדיר וכן משמע בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לד.) איברין קודמין למנחה דכתיב וערך עליה העולה ועל כרחך מנחת חביתין קאמר דמנחת נסכים נפקא לן מדכתיב עולה ומנחה כדאיתא לעיל בפירקין (דף מד:) ופר' קמא דתמיד (דף כח:) נמי אמרינן למימרא דחביתין קדמי והתניא וערך וכו' ומהכא גמרינן לכל מיני דמים דקדמי לחביתין דתנן בפ' כל התדיר (זבחים ד' פט.) העופות קודמין למנחות שהללו מיני דמים ואי לא מהכא מנא ליה הא ומיהו קשיא הכא אמאי לא מייתי מתניתין דלענין מוספין איירי דאין לומר דהכא מיירי דאית ליה ולקדם והתם איירי דלית ליה דהתם נמי איירי דאית ליה דומיא דדם חטאת קודם לדם עולה דתנן התם וי''ל משום דלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכובא אייתיה מיהו תימה דבהגוזל קמא (ב''ק דף קיא.) תנן הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא ומפרש בגמרא משום דכתיב מלבד איל הכפורים מכלל דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבוקר הכי נמי דמוספין קרבי ברישא והתניא וערך עליה

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר