סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאִיתְּקוּשׁ שְׂעִירֵי הָרְגָלִים לִשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים, מַה שָּׂעִיר דראשׁ חוֹדֶשׁ בְּמִילְּתָא דקוֹדֶשׁ מְכַפְּרִי, אַף שְׂעִירֵי רְגָלִים בְּמִילְּתָא דקוֹדֶשׁ מְכַפְּרִי. וְכִי תֵּימָא: נִיכַפְּרוּ אדראשׁ חֹדֶשׁ הָא אָמְרִינַן "אתָהּ" אוֹתָהּ נוֹשֵׂא עָוֹן, וְאֵין אַחֵר נוֹשֵׂא עָוֹן וְכִי תֵּימָא: נִיכַפְּרוּ אדיוֹם הַכִּפּוּרִים הָא אָמְרִינַן: "אַחַת בַּשָּׁנָה" (שמות ל, י) כַּפָּרָה זוֹ לֹא תְּהֵא אֶלָּא אַחַת בַּשָּׁנָה. אַמַּאי מְכַפְּרִי אִי עַל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְיֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף, הַאי בַּר קָרְבָּן הוּא, אִי עַל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף הַאי שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה! אִי עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף הַאי שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר! עַל כָּרְחָךְ אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא: מַאי טַעְמָא רַבִּי מֵאִיר? אָמַר קְרָא "שְׂעִיר "שְׂעִיר", הוּקְּשׁוּ כָּל הַשְּׂעִירִים זֶה לָזֶה, וי"ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, קָסָלְקָא דַּעְתָּךְ כָּל חַד וְחַד מֵחַבְרֵיהּ גָּמַר וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לְמֵידִין לָמֵד מִלָּמֵד חוּץ מִקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין לְמֵידִין לָמֵד מִלָּמֵד! הָא לָא קַשְׁיָא, כּוּלְּהוּ מִקַּמָּא גָּמְרִי תֵּינַח כָּל דְּכָתַב בֵּיהּ "וּשְׂעִיר", עֲצֶרֶת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּלָא כָּתַב בֵּיהּ "וּשְׂעִיר", מְנָלַן? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹנָה, אָמַר קְרָא "אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם" (במדבר כט, לט) הוּקְּשׁוּ כָּל הַמּוֹעֲדִים כּוּלָּן זֶה לָזֶה, וְהָא ראשׁ חֹדֶשׁ לָאו מוֹעֵד הוּא! אִיבְרָא, ראשׁ חֹדֶשׁ נַמִי אִיקְרֵי מוֹעֵד, כִּדְאָמַר אַבַּיֵי דאָמַר אַבַּיֵי: תַּמּוּז דְּהַהִיא שַׁתָּא מַלּוּיֵי מַלְּיוּהוּ, דִּכְתִיב: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבּר בַּחוּרָי" אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּמוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים שֶׁהוּא אֵינוֹ מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן וְהֵן אֵינָן מְכַפְּרִין כַּפָּרָתוֹ. הוּא אֵינוֹ מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן, כַּפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַפָּרוֹת. הֵן אֵינָן מְכַפְּרִין כַּפָּרָתוֹ, אָמַר קְרָא: "אַחַת בַּשָּׁנָה", כַּפָּרָה זוֹ לֹא תְּהֵא אֶלָּא אַחַת בַּשָּׁנָה, תַּנְיָא נַמִי הָכִי: עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף, וְעַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ מְכַפְּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְאִילּוּ שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים שַׁיְּירָהּ וְכַּפָּרָתָן נַמִי שַׁיְּירָהּ. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, בִּשְׁלָמָא רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לֹא מְכַפְּרִי אדרְגָלִים, אָמַר קְרָא "עֲוֹן" (ויקרא י, יז) עָוֹן אֶחָד הוּא נוֹשֵׂא וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא שְׁנֵי עֲוֹנוֹת. אֶלָּא רְגָלִים נִיכַפְּרוּ אדרָאשֵׁי חֳדָשִׁים! אָמַר קְרָא "אתָהּ" (ויקרא י, יז) אוֹתָהּ, נוֹשֵׂא עָוֹן וְאֵין אַחֵר נוֹשֵׂא עָוֹן בִּשְׁלָמָא רְגָלִים לֹא מְכַפְּרִין אדיוֹם הַכִּפּוּרִים, דאָמַר קְרָא "אַחַת בַּשָּׁנָה" (שמות ל, י) כַּפָּרָה זוֹ לֹא תְּהֵא אֶלָּא אַחַת בַּשָּׁנָה. אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים נִיכַפְּרוּ רְגָלִים! אָמַר קְרָא "אַחַת", כַּפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַפָּרוֹת. וְהָא כִּי כְּתִיב "אַחַת", בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים הוּא דִּכְתִיב, אָמַר קְרָא מִלְּבַד

רש"י

ניכפרו אדיום הכפורים. על כפרת שעיר הנעשה בחוץ שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף: הא אמרינן. לקמן אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ואע''ג דהאי בשעיר הפנימי כתיב הא איתקוש להדדי כדאמר במתני': קס''ד כל חד וחד מחבריה גמר. של פסח הסמוך לר''ח גמר מר''ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא ובר''ח ס''ל לר''מ כר''ש ושל סוכות הסמוך לשל יום הכפורים גמר מדיום הכפורים לשאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף ושל יום הכפורים משל סוכות לאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף והדר גמרי כולהו כל חד וחד מדסמיך ליה עליונים מתחתונים ותחתונים מעליונים: למד מן הלמד. בהיקש קאמר והני כולהו היקשא נינהו: כולהו. מר''ח גמר לטהור שאכל את הטמא וראש חדש מינייהו לשאין בה ידיעה כלל וכולהו מדיום הכפורים לאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף וכן הוא מהן לשאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף: איברא. באמת: קרא עלי מועד. במסכת תענית (דף כט.) תמוז דההיא שתא של שנה השניה ליציאת מצרים שנשתלחו בה מרגלים בעשרים ותשעה בסיון מלויי מליוהו לתמוז לפיכך אירע בו יום חזרת מרגלים בשמונה באב ויבכו העם בלילה ההוא בתשעה באב בכו בכיה של חנם והוקבעה להם בכיה לדורות: לשבור בחורי. בחורבן הבית: וכפרתו שיירה. שלא הזכיר כאן יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף בכפרה של אלו: ה''ג אחת לא משמע ליה'. דכי כתיב אחת בשעיר הנעשה בפנים כתיב: אלא לעולם אחת משמע ליה נמי אחיצון דהא איתקוש ושאני הכא דאמר קרא כו'. הכי פירושא אחת דסיפיה דקרא דממעטינן מינה שאין אחר מכפר כפרתו דסמיך יכפר לבשנה משמע ליה נמי אחיצון דהא בשעיר פנימי כתיב ביה כדכתיב מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר

תוספות

ואיתקוש שעירי רגלים לשעירי ר''ח. ואם תאמר ה''ל דבר הלמד בג''ש דר''ח מציץ וחוזר ומלמד אדרגלים בהיקש ופלוגתא היא דרב פפא ומר זוטרא באיזהו מקומן (זבחים דף נ.) ואי הוה אמר דפנימי נמי איתקוש בהאי היקשא דמועדות שהוזכר בסדר קרבן מוספין דכתיב מלבד חטאת הכפורים הוה אתי שפיר דהשתא איתקש רגלים לפנימי דמכפר אטומאת מקדש וקדשיו אבל קשה לר''ש בן יהודה ולר''מ דאית להו דרגלים מכפרים אטהור שאכל הטמא היכי ילפינן הא בהיקש מר''ח ר''ח גופיה לא ילפינן ביה הך כפרה אלא מג''ש מציץ וע''ק אי פנימי נמי איתקש בהאי היקשא אמאי איצטריך לרבי יהודה חטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' הא איתקש ר''ח ורגלים לפנימי דמכפר אטומאת מקדש וקדשיו וליכא לאוקמה בהו אלא באין בה ואין בה וי''ל כיון דציץ לאו עבודה היא אלא תכשיט חוזר ומלמד דהא דלמד אינו חוזר ומלמד היינו בעבודה עצמה אבל קשיא לר''מ היכי יליף בר''ח ורגלים אין בה ויש בה מחיצון הא חיצון גופיה לא גמרינן אלא משעיר הפנימי שמכפר על דבר שיש בה ידיעה ותירץ ר''ת בספר הישר דכיון דהך היקשא דמועד הוי היקשא גמור לחיצון ורגלים מר''ח לענין חטא שאין מכיר בו אלא ה' דכתיב ביה בהדיא עבדינן היקשא לכולה מילתא אפילו לדברים דלא גמר אלא בהיקש ממקום אחר וכן מוכח בסוף פרק איזהו מקומן (שם דף נז.): קס''ד דכל חד וחד מחבריה גמר איני והאמר רבי יוחנן וכו'. השתא לא קשיא עצרת ויום הכפורים מא''ל כדפריך בסמוך משום דכיון דכל חד וחד מחבריה גמר אפילו להך דלא כתב ביה נמי שעיר ושעיר יליף מהך דלעיל הואיל והך דלקמיה כתב ושעיר אבל לקמן פריך שפיר דכיון דכולהו מר''ח גמרי לא מצי למילף עצרת ויום הכפורים דלא כתב בהו ושעיר הואיל ויש הפסק בינם ובין ר''ח: אלא דרגלים ניכפרו אדר''ח. הא דלא פשיטא ליה דרשה דאותה כמו דרשה דעון משום דר''ש בן יהודה דריש עון ולא דריש אותה וכן צריך לפרש בסמוך גבי דרשה דאחת דפשיטא ליה טפי דרשה דאחת בשנה מדרשה דאחת יכפר: מהו שיקרבו זה בזה. של ר''ח זה בר''ח אחר או של רגל זה ברגל אחר ניחא לכולהו שיקרבו ותימה דבעיא היא בפ''ק דזבחים (דף ו.) אי מכפר עולה אעשה דלאחר הפרשה והשתא אי לא מכפר היאך יקרב הא לא הופרש על טומאה שאירעה בין זה לזה וי''ל דהכא כיון דנאבד נעקר הפרשתו ואחר שהופרש במקומו כיפר על עבירות שהיה לו לזה לכפר וכשיבא ר''ח תחול עליו הפרשה לעבירות שעברו קודם לכן והא דמייתי התם מכבשי עצרת ולא אמרי' כשנשחט הראשון איגלאי מילתא שלא תחול על השני הפרשה עד שעת שחיטה לא דמי כלל לשעיר שאבד דכבשי עצרת על דעת כן הופרשו שישחטו זה אחר זה:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר