סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

בְּלָשׁוֹן עַזָּה, דִּכְתִיב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם" וְגוֹ' (יהושע כ)? - מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה. לְמֵימְרָא, דְּכָל 'דִּיבּוּר' לָשׁוֹן קָשָׁה? אִין. כְּדִכְתִיב: "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מב). וְהָתַּנְיָא: ""נִדְבְּרוּ" (מלאכי ג) - אֵין "נִדְבְּרוּ" אֶלָּא לְשׁוֹן נַחַת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ" (תהילים מז)"! 'דִּבֵּר' לְחוּד, 'יַדְבֵּר' לְחוּד. <סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י> פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן: חַד אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁשִּׁיהָם; וְחַד אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה. "וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים" (יהושע כד) - פְּלִיגֵי בָּהּ ר' יְהוּדָה וְר' נְחֶמְיָה: חַד אוֹמֵר: שְׁמֹנָה פְּסוּקִים; וְחַד אוֹמֵר: עָרֵי מִקְלָט. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאֲמַר: שְׁמֹנָה פְּסוּקִים - הַיְינוּ דִּכְתִיב: "בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים"; אֶלָּא לְמַאן דַּאֲמַר: עָרֵי מִקְלָט - מַאי "בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים"? הָכִי קָאָמַר: "וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ" בְּסִפְרוֹ "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", הַכְּתוּבִים "בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים". סֵפֶר שֶׁתְּפָרוֹ בְּפִשְׁתָּן - פְּלִיגֵי בָּהּ ר' יְהוּדָה וְר' מֵאִיר: חַד אוֹמֵר: כָּשֵׁר, וְחַד אוֹמֵר: פָּסוּל. לְמַאן דַּאֲמַר: פָּסוּל - דִּכְתִיב: "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ" (שמות יג), וְאִיתְּקַשׁ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לִתְפִילִּין: מַה תְּפִילִּין - הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי לְתוֹפְרָן בְּגִידִין, אַף כֹּל - לְתוֹפְרָן בְּגִידִין. וְאִידָךְ? כִּי אִיתַּקַּשׁ - לְמוּתָּר בְּפִיךָ, לְהִלְכוֹתָיו - לָא אִיתַּקַּשׁ. אֲמַר רַב: חָזֵינַן לְהוּ לִתְפִילִּין דְּבֵי חַבִּיבִּי, דִּתְפִירֵי בְּכִיתָּנָא. וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.
מִשְׁנָה אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד הַמְּרוּבֶּה בִּבְגָדִים, וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ - מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.
גְּמָרָא מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב כָּהֲנָא: דַּאֲמַר קְרָא: "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל" (במדבר לה), וּכְתִיב "כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל" (במדבר לה), וּכְתִיב "וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל" (במדבר לה). וְר' יְהוּדָה? כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן וגו' (במדבר לה). וְאִידָךְ? מִדְּלָא כְּתִיב 'הַגָּדוֹל' - חַד מֵהָנָךְ הוּא. "לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים" וְכוּ': טַעְמָא - דְּלָא מְצַלּוּ, הָא מְצַלּוּ - מַיְיתֵי?! וְהָכְּתִיב: "כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא" (משלי כו)! אֲמַר הַהוּא סָבָא: מִפִּירְקֵיהּ דְּרָבָא שְׁמִיעַ לִי: שֶׁהָיָה לָהֶן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָן, וְלֹא בִּקְּשׁוּ. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי: "כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ". טַעְמָא - דִּמְצַלּוּ, הָא לָא מְצַלּוּ - מַיְיתֵי?! מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעֱבַד?! הָכָא אָמְרִינַן: 'טוֹבִיָּה חָטָא, וְזִיגוּד מִנְּגִיד?!' הָתָם אָמְרֵי: 'שְׁכֶם נָסֵיב, וּמִבְגָאִי גָּזִיר?!' (אֲמַר לֵיהּ) הַהוּא סָבָא: מִפִּירְקֵיהּ דְּרָבָא שְׁמִיעַ לִי: שֶׁהָיָה לָהֶן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָן, וְלֹא בִּקְּשׁוּ. כִּי הָא דְּהַהוּא גַּבְרָא, דְּאַכְלֵיהּ אַרְיָא בְּרִחוּק תְּלָתָא פַּרְסֵי מִינֵּיהּ דְּר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְלָא אִישְׁתַּעִי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי. אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: קִלְלַת חָכָם - אֲפִילּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה. מְנָלָן? - מֵאֲחִיתוֹפֶל. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, קָפָא תְּהוֹמָא, בָּעָא לְמִישְׁטְפָא לְעָלְמָא. אֲמַר: מַהוּ לִכְתּוֹב שֵׁם אַחַסְפָּא, וּמִישְׁדָא בִּתְהוֹמָא דְּלֵיקוּ אַדּוּכְתֵיהּ? לֵיכָּא דַּאֲמַר לֵיהּ מִידִי. אֲמַר: כָּל הַיּוֹדֵעַ דָּבָר זֶה וְאֵינוֹ אוֹמְרוֹ - יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ! נָשָׂא אֲחִיתוֹפֶל קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ. אָמַר: וּמַה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה הַתּוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם; לְכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ - לֹא כָּל שֶׁכֵּן! אֲמַר לֵיהּ: שָׁרֵי. כָּתַב שֵׁם אַחַסְפָּא, שַׁדִּי אַתְּהוֹמָא, נָחַת וְקָם אַדּוּכְתֵיהּ. וַאֲפִילּוּ הָכִי כְּתִיב: "וַאֲחִיתוֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֵךְ אֶל בֵּיתוֹ (וְ)אֶל עִירוֹ, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק" וְגוֹ' (שמואל ב יז). אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: קִלְלַת חָכָם - אֲפִילּוּ עַל תְּנַאי הִיא בָּאָה. מְנָלָן? - מֵעֵלִי. דְּקָאָמַר לֵיהּ [עֵלִי] לִשְׁמוּאֵל: "כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר" (שמואל א ג). וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב: "וַיַּגֵּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים, וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ" (שמואל א ג), [וַאֲפִילּוּ הָכִי] כְּתִיב: "וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו" וְגוֹ' (שמואל א ח).

רש"י

בלשון עזה. בכל יהושע כתיב ויאמר ה' וכאן נאמר וידבר ה' אל יהושע ודיבור לשון עז הוא: מפני שהן של תורה. אבל שאר אמירות שאמר לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה חוץ מזו: ידבר עמים. ינהל עמים תחתינו: מפני ששיהם. שלא הפרישם לאחר שחלקו מיד עד שנאמר לו מפי הקב''ה: פליגי בה. בפירושא דהאי קרא מה כתב יהושע בס''ת: חד אמר שמנה פסוקים. מוימת שם משה עד סיפא וחד אמר בפרשת ערי מקלט הוא אומר שכתובה בספר יהושע: למען תהיה תורת וגו'. ורישיה דקרא משתעי בתפילין ואיתקש הכא תורה לתפילין: כי איתקש למותר בפיך. דכתיב בהאי קרא בפיך מן המותר בפיך שאין נכתבין על עור בהמה טמאה: להלכותיהן. לדבר שאינו כתוב בתורה ובתפילין גופייהו לא גמרינן ליה אלא מהלכה למשה מסיני לא ילפי' בהיקשא: דבי חביבי. דודי אחי אבא והוא רבי חייא: מתני' אחד כהן משוח בשמן המשחה. הם כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו: ואחד המרובה בבגדים. הם ששימשו מיאשיהו ואילך שנגנז שמן המשחה כדאמרינן בהוריות (דף יב.) ושוב לא נמשחו כהנים ולא היתה ניכרת כהונה גדולה בהם אלא בריבוי בגדים שמשמש בח' בגדים: ואחד שעבר ממשיחותו. שאירע פסול בכ''ג ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא כהן חזר לעבודתו ועבר זה ממשיחותו: מחזירין את הרוצח. במיתתן כמו שנאמר ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח: משוח מלחמה. כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה אל ירך לבבכם וכל הענין (דברים כ): גמ' וישב בה עד מות הכהן הגדול. הא חד כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול הא תרי ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח הא תלתא: שהיה להן לבקש רחמים על דורן. הלכך לאו קללת חנם היא: הכא אמרי. בבבל אומרין משל זה על אדם שלוקה בשביל סרחון של אחרים: טוביה חטא וזיגוד מנגיד. משום ההיא דאמרי' בערבי פסחים טוביה חטא וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר ונגדי' רב פפא לזיגוד א''ל טוביה חטא וזיגוד מנגיד ומאז היתה למשל: התם אמרי'. בא''י אומרין משל זה: שכם נסיב מבגאי גזר. שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב וההנאה שלו ושאר בני העיר שלא נהנו מלו עצמן ונצטערו. מבגאי שם איש מבני העיר: שכרה דוד שיתין. יסודות של בית המקדש ובגמרת ירושלמי (סנהדרין פ''י) מצינו תימוליוס של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני: קפא תהומא. צף התהום בגמרת ירושלמי (שם) שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו: מי שרי למכתב שם. פן ימחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם (דברים יב) ולא תעשון כן וגו' (שם): נשא אחיתופל כו'. יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל ג' שנים ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע''פ שלא קנה הגורן יודע היה מנעוריו מיום [שנמשח] וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש כדכתיב עד אמצא מקום וגו' וכדדרשינן ליה בזבחים באיזהו מקומן (דף נד:) וחפר היסודות ברשותו: ימחה על המים. דכתיב בסוטה (במדבר ה) ומחה אל מי המרים והרבה הזכרות בפרשה ואפ''ה כתיב ומחה כו'. וקללה זו בחנם היתה שלא היה מקללו אלא אם אינו אומר: אפי' על תנאי. ולא נתקיים התנאי אעפ''כ היא באה דהא קללה על תנאי היתה אם תכחד ממני ולא נתקיים שלא כיחד ואעפ''כ נתקיימה הקללה דכתיב ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' וזו קללה קללו עלי כה יעשה לך כמו שנעשה לי שאין בני מהוגנין:

תוספות

אין תוס' על עמוד זה

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר