סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

'מִקְלָט' הָיָה כָּתוּב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר הָרוֹצֵחַ, וְיִפְנֶה לְשָׁם. אֲמַר רַב כָּהֲנָא: מַאי קְרָא? "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ" (דברים יט) - עֲשֵׂה [לְךָ] הֲכָנָה לַדֶּרֶךְ. רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהַאי פַּרְשְׁתָא, מֵהָכָא: "טוֹב וְיָשָׁר ה', עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" (תהילים כה). אִם לַחֲטָאִים יוֹרֶה, קַל וָחוֹמֶר לַצַּדִּיקִים! ר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַח לַהּ פִּתְחָא לְהַאי פַּרְשְׁתָא, מֵהָכָא: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ" וְגוֹ' (שמות כא); "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי, מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" וְגוֹ' (שמואל א כד). בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ: אֶחָד הָרַג בְּשׁוֹגֵג, וְאֶחָד הָרַג בְּמֵזִיד; לָזֶה אֵין עֵדִים, וְלָזֶה אֵין עֵדִים. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִינָן לְפוּנְדָּק אֶחָד; זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד - יוֹשֵׁב תַּחַת הַסּוּלָּם, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג - יוֹרֵד בַּסּוּלָּם, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ. זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד - נֶהֱרָג, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג - גּוֹלֶה. אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אֲמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרֵי לַהּ: אֲמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים: בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ - בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. מִן הַתּוֹרָה - דִּכְתִיב: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם" (במדבר כב), וּכְתִיב: "קוּם לֵךְ אִתָּם" (במדבר כב). מִן הַנְּבִיאִים - דִּכְתִיב: "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ (זוּ) תֵּלֵךְ" (ישעיהו מח). מִן הַכְּתוּבִים - דִּכְתִיב: "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן" (משלי ג). אָמַר רַב הוּנָא: רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט, וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם וַהֲרָגוֹ - פָּטוּר. קָסָבַר: "וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת" (דברים יט) - בְּגוֹאֵל הַדָּם הוּא דִּכְתִיב. מֵיתִיבֵי: ""וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת" - בַּרוֹצֵחַ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר: בַּרוֹצֵחַ; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּגוֹאֵל הַדָּם? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "וְהוּא לֹא שׂוֹנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (דברים יט) - הֱוֵי אוֹמֵר: בַּרוֹצֵחַ הַכָּתוּב מְדַבֵּר"! הוּא דַּאֲמַר, כִּי הַאי תַּנָּא: דְּתַנְיָא: ""וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת" - בְּגוֹאֵל הַדָּם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר: בְּגוֹאֵל הַדָּם הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּרוֹצֵחַ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "כִּי לֹא שׂוֹנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (דברים יט) - הֲרֵי רוֹצֵחַ אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: "וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת"? - בְּגוֹאֵל הַדָּם הַכָּתוּב מְדַבֵּר". תְּנַן: "מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַּדֶּרֶךְ; וִידַבְּרוּ אֵלָיו." מַאי לָאו, דְּמַתְרוּ בֵּיהּ, דְּאִי קָטֵיל - בַּר קַטְלָא הוּא? לָא. כִּדְתַּנְיָא: "וִידַבְּרוּ אֵלָיו - דְּבָרִים הָרְאוּיִם לוֹ. אוֹמְרִים לוֹ: 'אַל תִּנְהַג בּוֹ מִנְהַג שׁוֹפְכֵי דָּמִים, בִּשְׁגָגָה בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ'. ר' מֵאִיר אוֹמֵר: הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ" (דברים יט). אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה שְׁלִיחוּת עוֹשָׂה". אָמַר מָר: "בִּשְׁגָגָה בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ". פְּשִׁיטָא! דְּאִי בְּמֵזִיד - בַּר גָּלוּת הוּא?! אִין; וְהָא תַּנְיָא: "ר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט, וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתָם מִשָּׁם: מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב מִיתָה - הֲרָגוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם, וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וָמֵת" (דברים יט). מִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב - פְּטָרוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרוֹצֵחַ מִיַּד גּוֹאֵל הַדָּם" (במדבר לה). מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב גָּלוּת - מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה". רַבִּי אוֹמֵר: מֵעַצְמָן הֵן גּוֹלִין. כִּסְבוּרִין הֵן: אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד קוֹלְטוֹת; וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִין, שֶׁבְּשׁוֹגֵג קוֹלְטוֹת, בְּמֵזִיד אֵינָן קוֹלְטוֹת". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עִיר שֶׁרוּבָּהּ רוֹצְחִים - אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו" (יהושע כ), וְלֹא שֶׁהוּשְׁווּ דִּבְרֵיהֶן לִדְבָרָיו. וַאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים - אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. דְּבָעֵינַן "זִקְנֵי הָעִיר", וְלֵיכָּא. אִיתְּמַר: עִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים - רַבִּי אַמִי וְר' אַסִי: חַד אוֹמֵר: קוֹלֶטֶת, וְחַד אוֹמֵר: אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. לְמַאן דַּאֲמַר: אֵינָהּ קוֹלֶטֶת - בָּעֵינַן "זִקְנֵי הָעִיר", וְלֵיכָּא. לְמַאן דַּאֲמַר: קוֹלֶטֶת - מִצְוָה בְּעָלְמָא. וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים - ר' אַמִי וְרַבִּי אַסִי: חַד אֲמַר: נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וְחַד אֲמַר: אֵין נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. לְמַאן דַּאֲמַר: אֵין נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה - בָּעֵינַן "זִקְנֵי עִירוֹ" (דברים כא), וְלֵיכָּא. לְמַאן דַּאֲמַר: נַעֲשֶׂה בָּהּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה - מִצְוָה בְּעָלְמָא. וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים - ר' אַמִי וְר' אַסִי: חַד אֲמַר: מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְחַד אֲמַר: אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה. לְמַאן דַּאֲמַר: אֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה - בָּעֵינַן "זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא" (דברים כא), וְלֵיכָּא. לְמַאן דַּאֲמַר: מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה - מִצְוָה בְּעָלְמָא. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מַה נֶּאֶמְרָה פָּרָשַׁת רוֹצְחִים

רש"י

מקלט היה כתוב על פרשת דרכים. בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים אחד פונה לעיר מקלט היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו מקלט: פתח ליה פיתחא. כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן: והאלהים אנה לידו. זהו שאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע משל הקדמוני היא התורה שהיא משל הקב''ה שהוא קדמונו של עולם והיא אמרה מרשעים יצא רשע והיכן אמרה והאלהים אנה לידו והיאך הקב''ה ממציא מכשול לאדם לחטוא אלא ע''י שהיו שניהם רשעים ההורג והנהרג ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר והוא לא גלה והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר ולא נהרג לפיכך הקב''ה מזמנן לפונדק אחד כו': במה הכתוב מדבר. והאלהים אנה לידו: נופל עליו והורגו. ויש עדים ויגלה על כרחו: בדרך תלך. בדרך אשר תבחר לילך: אם ללצים. בא אדם להתחבר: הוא יליץ. אין מעכבין בידו: ומצאו גואל הדם. בדרך בהליכתו: בגואל הדם הכתוב מדבר. וה''ק פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח והשיגו והכהו נפש ולא יתיירא מב''ד כי לו אין משפט מות וסוף המקרא האומר כי לא שונא הוא וגו' מוסב על ראשו פן ירדוף גואל הדם אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו מדעת: ברוצח הכתוב מדבר. וה''ק פן ירדוף והשיגו והכהו והוא לא היה ראוי למות כי לא שונא היה להרוג ולא הרגו מדעת: הרי רוצח אמור כו'. שאין לו משפט מות ולא היה צריך לכתוב בשבילו ולו אין משפט מות: הרבה שליחות עושה. דברים שאינן נעשים ע''י האדם נעשים ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים: פשיטא. כיון דהוא גולה ודאי בשוגג הרג דאי במזיד הרג וכי גולה היה: ה''ג דאי במזיד בר גלות הוא בתמיהה: בתחלה. תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו זהו אחד שוגג ואחד מזיד כו' ויליף טעמא מקרא וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו' משמע אם הורגו בכוונה ינוס וכתיב בתריה ושלחו זקני עירו וגו': רבי אומר. לא אמר הכתוב שיגלה אלא הוא טועה וגולה ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו: ודבר באזני זקני העיר ההיא. מקרא בספר יהושע: מצוה בעלמא. מצוה שיהו שם זקנים ומיהו כי אין בה זקנים נמי קלטה: בבן סורר ומורה. כתיב (דברים כא) והוציאו אותו אל זקני עירו:

תוספות

והא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכו'. וא''ת ואמאי לא מייתי ממלתיה דר' יוסי בר יהודה דמתני' וי''ל דמתני' איכא למימר דלא חייבים קאמר אלא מאיליהם היו גולין בשביל שהיו טועים כדקאמר רבי הכא בברייתא אבל בברייתא מוכח שפיר דחייבין קאמר מדמייתי פסוק גבי מזיד אבל דמתני' לא מייתי קרא גבי מזיד כן נראה למשי''ח ועוד נראה דע''כ בברייתא ליכא למימר דמאיליהן קאמר. דע''כ היינו רבי: . חד אמר מביאין עגלה ערופה. תימה דהא תנן (סוטה דף מד:) עגלה ערופה אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב''ד וי''ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב''ד כיון דמצי לאוקומי קרא דמקיימי ליה אבל הכא מיירי כגון שאין שם ב''ד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ''מ מודדין מינייהו:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר