סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף

שני שומרין מהו שיצטרפו היכי דמי אילימא בזה על גב זה ומי איכא שומר על גב שומר והתנן רבי יהודה אומר שלש קליפות בבצל פנימית בין שלמה בין קדורה מצטרפת אמצעית שלמה מצטרפת קדורה אין מצטרפת חיצונה בין כך ובין כך טהורה רב אושעיא שומר אוכל שחלקו קמיבעיא ליה כיון דהאי לא מגין אהאי והאי לא מגין אהאי לא מצטרפת או דלמא כיון דהאי מגין אדידיה והאי מגין אדידיה מצטרפין תא שמע רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול ומטמא בשל קטנית מפני שרוצה במשמישן אמר רב אחא בריה דרבא בקולחא ומשום יד ומאי במשמישן בתשמישן ת''ש דתנא דבי רבי ישמעאל {ויקרא יא-לז} על כל זרע זרוע (אשר יזרע) כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן כדאמר רב אחא בריה דרבא בקולחא ומשום יד הכא נמי בשדרה ומשום שומר בשלמא עיליתא צריכי לתתיתא אלא תתיתא מאי צריכי לעיליתא בחד דרא ומי איכא כביצה אוכלין בחד דרא בחטי דשמעון בן שטח השתא דאתית להכי חדא חטה נמי בחטי דשמעון בן שטח גופא שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים והכניס ראשיהן שנים לבית והבית מאהיל עליהן הבית טמא יהודה בן נקוסא אומר משום רבי יעקב היאך שני עצמות מצטרפין לכזית אמר ריש לקיש לא שנו אלא עצם דהוי יד אבל נימא לא הויא יד ורבי יוחנן אמר אפילו נימא נמי הויא יד איתיביה ר' יוחנן לר''ל עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא מאי לאו משום יד לא משום שומר ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחל מתקיף לה רב אחא בר יעקב אלא מעתה תפילין היכי כתבינן הא בעינן כתיבה תמה וליכא אשתמיטתיה הא דאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ואיבעית אימא כוליה משום יד כדאמר רבי אלעא במלאי שבין המלאים הכא נמי בנימא שבין הנימין והיכא אתמר דר' אלעא אהא מלאי שבשבלים מיטמאין ומטמאין ואינן מצטרפין מלאי למאי חזי אמר רבי אלעאי במלאי שבין המלאים לישנא אחרינא אמרי לה הכי נמי מסתברא דמשום שומר דאי סלקא דעתך משום יד נימא אחת למאי חזי כדאמר ר' אלעא במלאי שבין המלאין הכא נמי בנימא שבין הנימין והיכא איתמר דר' אלעאי אהא דתנן המלאי שבשבלים מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין מלאי למאי חזי אמר רבי אלעאי במלאי שבין המלאים ואיכא דמתני לה

רש"י

שני שומרין מהו שיצטרפו. לאוכל שבתוכן לכביצה: פנימית. היינו אותה לבנה הראשונה הראויה לאכול: קדורה. נקובה: מצטרפת. שהרי היא עצמה אוכל: אמצעית. שומר היא: שלמה מצטרפת. דהוי שומר: קדורה אינה מצטרפת. דלא הויא שומר: חיצונה טהורה. שאין שומר על גבי שומר חשוב שומר: שומר אוכל שחלקו. כגון אוכל כביצה ושומרו עליו וחלקו או כגון שני בצלים קטנים שאין בשניהם אלא כביצה עם שומריהם וקמבעיא ליה אי מצטרפי הני שומרין עם האוכל אי לא: ומטמא בשל קטנית. קא סלקא דעתיה ששנים ושלשה שרביטים מצטרפין לכביצה עם אוכלין שבהן דודאי אין בשרביט אחד כביצה אלמא שני שומרין מצטרפין עם שני אוכלין לכביצה אע''ג דהאי לא מגין אהאי: בקולחא. האי מטמא ומטהר בקולחא קאי ומשום יד דהוי יד לכולהו שרביטין: חטין בקליפתן. אלמא חטין עם שומריהן מצטרפין לכביצה אלמא שני שומרין מצטרפין וה''ה לאוכל שחלקו וה''נ הוה מצי לתרוצי בריה שאני אלא תירוצא דחיקא הוא: כדאמר רב אחא בקולחא ומשום יד. דיד אחד הוא: הך קליפה נמי בשדרה. קאמר בסאסא דשבלתא שהחטין קבועין בשדרה בהיקף סביב ומשום שומר דכל השבולת שלמה וכל הסאסא הויא חד שומר דכולן צריכין זה לזה שאם יפול אחד כולם נופלין ולא הוו שומרין: בשלמא עיליתא צריכי לתתייתא. כלומר דשורות עליונות שהחטין קבועין בהן צריכות שיהו שורות התחתונות קיימות שאם נשרה הקליפה התחתונה של שבולת נושרת הקליפה הסמוכה לה עד שיפלו כל הקליפות והחטין עד ראש השבולת: אלא דרא תתייתא מי צריכי לעילייתא. בלא עילייתא נמי מקיימי תתייתא ואפילו הכי מצטרפין שומרים דדרי עילייתא בהדי אוכלים תתאי ושומרין תתאי: בחד דרא. קאמר דמצטרפי שומרים דחד שומר הוא דמתוך שקבועים בדוחק מתקיימת ואם יטול אחד מבינתים יש ריוח לחבירו ליפול: חטי דשמעון בן שטח. כשתי כליות של שור הגדול במס' תענית (ד' כג. ע''ש): השתא דאתית להכי. מתריצנא לך נמי דהא דקאמר חטין בקליפתן לאו דלצטרפו שני חטין עם שומריהם אלא אם יש בין חטה אחת וקליפתה כביצה כגון חטי דשמעון בן שטח מצטרף שומר לחטין: לא שנו אלא עצם דהוי יד אבל נימא. אחת לא חשיבא למיהוי יד דפסקא אלא שומר הויא ויש חומר ביד מבשומר דיד מביאה את הטומאה בכל ענין שהיא אבל שומר אם יש חתיכת עור ועליה בראשה אחד כזית בשר ונגע באחד מן הנימין בראש האחר טהור דשומר אין מביא טומאה כמעשה יד אא''כ נגע כנגד הבשר כדאמרינן בריש פרקין (לעיל דף קיח.) הנוגע כנגד הבשר מאחוריו: ורבי יוחנן אמר אפילו נימא הויא יד. ומביאה טומאה אפילו נגע בנימא שלא כנגד הבשר: בציב. חוט הבשר: מאי לאו משום יד. ושכנגדו לאו דוקא: לא משום שומר. כיון דאיכא כזית עביד שומר מעשה יד להכניס ולהוציא: שומר על גבי שומר. נימא על גבי עור: חלחולי מחלחל. ומנקיב נימא לעור ויורד על הבשר ולא הוי שומר ע''ג שומר: אי חלחולי מחלחל תפילין היכי כתבינן. והלא העור חלול כנגד השער ובעינן כתיבה תמה שלמה ולא פסוקה דכתיב (דברים ו) וכתבתם שיהא כתיבה תמה: איבעית אימא כולה. ציב ושערה משום יד וכי קאמר דהוי יד בנימא שבין הנימין דאיכא נימין הרבה דאי מטלטל הבשר ע''י נימין לא פסקי: מלאי. זקן העליון של שבולת: מיטמאין ומטמאין ואין מצטרפין. דיד היא ואינה שומר: למאי חזי. הא נפסק מאליו כשאוחזין בו: שבין המלאין. שאוחז בכל המלאין של שבולת ולא באחד מהן: לישנא אחרינא אמרי לה כו'. מאן דתני הך לישנא סבר דבנימין הרבה אמר ריש לקיש נמי דלא הוי יד ולותביה מהא מתניתא ותריץ ליה משום (יד) שומר והכי נמי מסתברא דמשום שומר מדקתני שערה דאי משום יד נימא אחת למאי חזיא לעולם משום יד ומאי שערה דקתני נימא שבין הנימין: המלאין שבשבלין מיטמאין ומטמאין. מוציאין ומכניסין טומאה לשבולותיה ואין מצטרפין דאינן שומר אלא יד: ואיכא דמתני לה. להא פלוגתא דר' יוחנן ור''ל:

תוספות

שומר אוכל שחלקו. לא שחלקו לגמרי דא''כ פשיטא דלא מצטרף כדפרישית לעיל ולהכי נקט נמי דוקא חלקו אבל שני אגוזים שהן שני אוכלים שלמים פשיטא דלא מצטרפין אלא מיירי כגון שיש כאן בשר ועליו עור וחלקו לעור והיה חציו מצד זה וחציו מצד זה ומייתי ראיה מר' אלעזר בן עזריה דמטמא בשל קטנית משום דכל השומרים שבשרביט מצטרפין אע''ג דכל חד לא מגין אלא אדידיה וא''ת ואמאי לא משני דאין השומרין מצטרפין ומיירי כגון שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין והשומרין מכניסין ומוציאין ואין מצטרפין ואמאי משני ליה בקולחא ומשום יד וי''ל דבלאו הכי ניחא ליה טפי לאוקומי בקולחא ומשום יד ומעיקרא לא הוה מוקי לה משום שומר אלא משום דבמשמישן הוה משמע ליה משום שומר אבל השתא דמפרש מאי במשמישן בתשמישן ניחא ליה טפי לאוקומא בקולחא: בחטי דר''ש בן שטח. ועדשים נמי כעדשים דר' שמעון בן שטח שהיו כדינרי זהב ועם שומריהם יש בהם כביצה: לא משום שומר. וא''ת אמאי קאמר ר''ש לעיל אבל נימא לא הוי יד מטעם שומר מיהא ליטמא וי''ל דלעיל מיירי בנוגע בנימא שלא כנגד הבשר וכן פירש בקונטרס וא''ת ורבי יוחנן דמוקי לה משום יד אמאי נקט ובשער שכנגדו וצ''ל דכשכנגדו לאו דוקא כדפירש בקונטרס: איכא דמתני לה אמתניתין כו' עד לא שנו אלא עצם. ה''נ הוה מצי למימר לא שנו אלא קרנים וטלפים שהן עצמן משום שומר אלא איידי דנקט לעיל לא שנו אלא עצם נקט נמי הכא עצם:
עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר