סקר
הפרק שהיה לי הכי מאתגר במס' חולין:
אלו טרפות
בהמה המקשה
גיד הנשה
כל הבשר


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף

אימא סיפא אמרו לו לר''א אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי לכשיטמא ליטהר שמע מינה חיילין אמרי רבנן לא קיימי להון בטעמיה דר''א והכי קאמרי ליה מאי סבירא לך אי סבירא לך דחיילין ובטלין תהוי כלי תיובתך אי לא סבירא לך דחיילין תהוי מקוה תיובתך ת''ש אמר להם ר''א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין זרועין ועומדים לא כל שכן ש''מ לא חיילין ורבנן לא דרשי ק''ו והא תניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק''ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר

רש"י

אימא סיפא אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא. שיטהר ע''י טבילה זו דכוותיה גבי נדרים אם מפר אדם בנדרי אשתו לאמר שחלו עליה תאמר שיפר קודם שחלו לכשיחולו שיהיו מופרין אלמא מיחל חיילי והשתא קשיא רישא לסיפא: אמרי רבנן לא קים להו בטעמא דר''א וכו' והכי קאמרי ליה תיהוי כלי תיובתיך. מסיפא דברייתא דמכלי טמא יש תשובה להשיב דדייקינן מיניה דחיילי ולא בטלי ואי לא סבירא לך דחיילי אלא מעיקרא נמי לית בהו מששא הוי רישא דמקום תיובתיך דדייקינן מיניה דחיילי: כיון שזרען בקרקע טהורים. שעלו מטומאתן והזרעים טהורים: זרועים ועומדים. במחובר: לא כ''ש. שלא יקבלו טומאה שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אף בנדרים מופרים ועומדים לא כ''ש דלא חיילי: ורבנן לא דרשי ק''ו. בתמיה כי האי גוונא דדריש ר''א בנדרים: יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה. אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים: מכורה כבר יוצאה. עכשיו כיון שהגיע ימי נערות כדאמרי' (קדושין ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות: אינו דין שלא תימכר. לאחר כשהיא נערה משום האי טעמא שאם מכורה כבר יוצאה עכשיו אף כאן נמי יהא יכול להפר לה קודם שנדרה הואיל ויפה כחו שאפי' לאחר שנדרה והגיע לכלל איסור יכול להפר לה ביום שמעו:

תוספות

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
איסורו עדיין ממה שכבר חל מקוה יוכיח שמטהר את הטמאים אחר שירדה להם טומאה ואינו מציל על הטהורים שאם טבל בעודו טהור לא מהניא ליה טבילה שלא יבא לידי טומאה אם יגע אחר כן בשרץ דאדרבה דרשינא בספרי מוהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הם בתוך המים: ש''מ לא חיילין. דהא אמרו לו מקוה יוכיח שאינו מציל אלמא לפום ק''ו דר''א היה ראוי למקוה שיציל ולא יבא טובל לכלל טומאה כי היכי דבעל מעכב נדרי אשתו שלא יחולו ומקצת נסחי גרסי הכי ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו מציל על הטהורים מליטמא אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא והכי פירושו ומה מקוה אע''פ שמעלה את הטמאים מטומאתן אין מציל על הטהורים מליטמא כדדרשינן מוהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפי' הם בתוך המים אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן שאם בלע אדם טהור טבעת טמאה והקיאה עדיין טומאתה עליה אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת שלא יציל את הטבעת מלקבל טומאה ואפי' הכי מציל דטהרה בלועה לא מטמאה כדאיתא בפרק בהמה המקשה (חולין עא:) אלמא ליכא למידן ק''ו כי האי גוונא ממה שחל כבר למה שלא חל עדיין דהאי כדיניה והאי כדיניה ולאו בקולא וחומרא תלי הכא נמי אע''ג שבעל מפר נדרים שבאו לכלל איסור לא דיינינן ק''ו שיפר אותן שלא באו לכלל איסור ואיכא תו הכא גירסא אחרינא דגרסי הכי ומה אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאתן מציל על הטהורים מליטמא מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא ופשוטה היא עם מה שכתבתי דה''ק ליה אי ק''ו דידך איתיה נדון נמי קל וחומר במקוה שיציל על הטהורים מליטמא ואפי' הכי את גופך מודית דלא דיינינן ליה דודאי מקוה אינו מציל אע''פ שמעלה בעל נמי לא מעכב חלות נדריה אע''פ שמפר אותן ונראה לי להך גירסא דנהי דהוה סגי להו לרבנן למידן כי האי גוונא מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מליטמא דק''ו דדאין ר''א במתני' בכי האי גוונא בלחוד איתיה ובכי הא בלחוד שפיר מוכחי רבנן לר''א דמדהא ליתיה דידיה נמי ליתיה אפי' הכי אלומי הוא דמאלמי לפרכייהו ומרכבי ליה להאי ק''ו אתרי רכשי מחומרא וקולא דמאי דחייל ומאי דלא חייל דומיא דק''ו דדאין ר''א ומחומרא וקולא דאדם ומקוה ומוכח ליה דאע''ג דהאי ק''ו עדיף טפי מדידיה אפ''ה לא דיינינן ליה דאלמא ליכא למידן קולא וחומרא ממאי דחייל אמאי דלא חייל דהאי כדיניה והאי כדיניה וכל שכן דליכא למידן קל וחומר דר' אליעזר דקליש טפי אי נמי האי קל וחומר אתי למיפרך ק''ו דר''א דברייתא דמה במקום שאין מפר נדרי עצמו משידור והוי האי ק''ו דומיא דההוא ממש: אימא סיפא אם מטבילין כלי ליטהר יטבילו כלי וכו'. רבנן נמי הוא דפרכי לר''א פירכא אחרינא דלפום קל וחומר דידיה הוה מצינן למידק דכיון שמטבילין כלי טמא ליטהר כ''ש שמטבילין אותו שלאחר שיטמא יעלה מטומאתו ואת גופך מודית דלא דיינינן כי האי גוונא אלמא ק''ו דידך ליתיה: שמע מיניה חיילין. מדאמרו ליה לכשיטמא ליטהר דאי לא הוה להו למימר יטבילו כלי שיציל עליו מליטמא כדאמרינן לעיל: אמרי. בני הישיבה דמהא ליכא למשמע מיניה: ת''ש אמר להן ר''א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין. נפקא לן מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא: זרועין ועומדין. ונגעה בהם טומאה אחר מכן לא כ''ש שיהיו טהורין ואתון מודיתו לי בהאי ק''ו דחיילא נהי דאית לכו בזרעים טמאים שנטהרו מטומאתן בזריעה זרועין ועומדין מנא לכו אלא ודאי ק''ו כי ה''ג מיניה וביה דייניתו ואמאי לא מודיתו לי בקל וחומר דמתני': ש''מ לא חיילין. דודאי בזרעים טמאים הכי דיינינן שלא תחול בהם טומאה דאי חיילא במאי פקעה ור''א זרעים הוא דמדמה לנדרים אלמא ס''ל לר''א בנדרים דלא חייל: ורבנן לא דרשי ק''ו. אמאי פליגי עליה דר''א וכי לא מודו אינהו נמי דדרשינן ק''ו ממה שחל על מה שלא חל והתניא דדיינינן ק''ו כי האי גוונא ונראה בעיני דמש''ה פריך הש''ס מהך ברייתא טפי מק''ו דזרעים דאמר להם ר''א משום דלא קים להו להש''ס דעתייהו דרבנן בזרועין ועומדין ומשום הכי פריך מהך ברייתא דליכא מאן דפליג עלה אי נמי אפשר דסבירא להו לרבנן דלזרועין ועומדין לא צריך קל וחומר דמקרא דעל כל זרע זרוע גופיה נפקי כך נראה בעיני: מכורה כבר יוצאה. בסימנין: שאינה מכורה. בעודה קטנה: אינו דין שלא תמכר. אחר שהביאה סימנין והכא נמי אית לן למדרש קל וחומר אם מפר נדרים שחלו אינו דין שיפר נדרים שלא חלו:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר