בבא בתרא כד ע"א

בִּשְׁבִיל שֶׁל כְּרָמִים דְּאִם אִיתָא דְּמֵעָלְמָא אָתֵי כֵּיוָן דְּמִידַּדֵּי לָא מָצֵי אָתֵי דְּכֹל דְּמִידַּדֵּי וַהֲדַר חָזֵי לֵיהּ לְקִינֵּיהּ מִידַּדֵּי וְאִי לָא לָא מִידַּדֵּי
אָמַר אַבָּיֵי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא דָּם שֶׁנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר סְפֵיקוֹ טָמֵא שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֲלִיָּיה דִּמְקָרְבָא
אֲמַר לֵיהּ רָבָא רוֹב וּמָצוּי קָא אָמְרַתְּ רוֹב וּמָצוּי לֵיכָּא לְמַאן דְּאָמַר
דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא דָּם הַנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר חַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְשׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה
וְאָמַר רָבָא שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרַבִּי חִיָּיא תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ רוֹב וְקָרוֹב הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב וּשְׁמַע מִינַּהּ רוּבָּא דְּאוֹרָיְיתָא וּשְׁמַע מִינַּהּ אִיתָא לִדְרַבִּי זֵירָא
דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת
דְּהָא אִשָּׁה דְּכִי דַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת דָּמְיָא וַאֲפִילּוּ הָכִי קָא אָזְלִינַן בָּתַר רוּבָּא
וְהָא רָבָא הוּא דְּקָאָמַר רוֹב וּמָצוּי לֵיכָּא לְמַאן דְּאָמַר הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהַהִיא
אִיתְּמַר חָבִית שֶׁצָּפָה בַּנָּהָר אָמַר רַב נִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל מוּתָּר כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ נׇכְרִים אֲסִירָא וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ נִמְצֵאת כְּנֶגֶד עִיר שֶׁרוּבָּהּ יִשְׂרָאֵל אֲסִירָא אֵימוֹר מֵהַאי דְּקִרָא אֲתַאי
לֵימָא בִּדְרַבִּי חֲנִינָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר אִית לֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא
לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר אִם אִיתָא דְּמֵהַאי דְּקִרָא אֲתַאי עִקּוּלֵי וּפָשׁוֹרֵי הֲוָה מַטְבְּעִי לַהּ וּמָר סָבַר חֲרִיפָא דְּנַהֲרָא נְקַט וַאֲתַאי
הָהוּא חַצְבָּא דְחַמְרָא דְּאִישְׁתְּכַח בְּפַרְדֵּיסָא דְעׇרְלָה שַׁרְיֵא רָבִינָא לֵימָא מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא
שָׁאנֵי הָתָם דְּאִי מִיגְּנִיב מִינֵּהּ אַצְנוֹעֵי בְּגַוֵּיהּ לָא מַצְנְעִי וְהָנֵי מִילֵּי חַמְרָא אֲבָל עִינְבֵי מַצְנְעִי
הָנְהוּ זִיקֵי דְחַמְרָא דְּאִשְׁתְּכַחוּ בֵּי קוּפָאֵי שְׁרַנְהוּ רָבָא לֵימָא לָא סָבַר לַהּ לִדְרַבִּי חֲנִינָא שָׁאנֵי הָתָם דְּרוּבָּא

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כד - א

ומתרצת הגמרא: הכא במאי עסקינן, בשביל של כרמים. כאן מדובר ששני השובכין והגוזל נמצאים בשביל של כרמים. לכן אף אם נמצא הגוזל מדדה חוץ מחמישים אמה מהשובכין, גם כן נחשב עדיין מדדה, שאף על פי שאמרנו שהמדדה אין מדדה יותר מחמישים אמה, כאן שהוא בשביל של כרמים, על ידי הכרמים הוא מדדה יותר.

אבל אין לתלות שבא ממקום אחר לכאן, דאם איתא דמעלמא אתי, כיון דמידדי, לא מצי אתי. אם נרצה לומר שבא מהעולם, דהיינו ממקום אחר לכאן, לא יתכן דבר זה. כיון שהוא מדדה, אין יכול לבא ממקום אחר לכאן, דכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה, מידדי, ואי לא, לא מידדי. שכל שהוא מדדה, אם יכול לראות את קינו כשהוא מחזיר את ראשו, הרי הוא מדדה, ואם אין יכול לראות, אינו מדדה הלאה. ולכן, כאן שהגוזל נמצא בתוך שביל של כרמים, שהם מסתירים את הצדדין, אי אפשר לומר שבא ממקום אחר לכאן, שהרי אם יחזיר ראשו הוא לא יוכל לראות את קינו. ואם כן, על כרחך שבא מאחת משני השובכין שעומדין בשביל, שיכול לראות אותם כשמחזיר את ראשו. ^[18] וכיון שאין אנו יודעים מאיזה שובך הגיע, לכן הולכין אחר הקרוב.

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא, יש להוכיח מן המשנה בנדה כמו רבי חנינא.

דתנן [נדה יז ב]: דם שנמצא בפרוזדור, ספיקו טמא, שחזקתו מן המקור. מבואר במשנה בנדה, שחכמים משלו משל באשה, שיש לה ברחמה, "חדר" ו"פרוזדור" ו"עלייה ".

ה"חדר" הוא הרחם עצמה, והוא מקור דמיה של האשה, והוא בפנים הגוף.

ה"פרוזדור" הוא המעבר בין הרחם ובין הצד החיצון של הגוף.

ואילו ה"עלייה" נמצאת על גבי שניהם.

דם החדר הוא דם טמא, שהרי הוא דם המקור. ואילו דם העלייה הוא דם טהור, לפי שאינו דם המקור.

ויש "לול" שהוא פתח קטן, הפתוח בין העלייה לפרוזדור וממנה יורד לעתים דם [טהור] אל הפרוזדור.

ולכן, אם נמצא דם בפרוזדור, ואין ידוע מהיכן הגיע, אם הוא דם טמא מן החדר, שהוא בפנים, או דם טהור מן העלייה שמעל הפרוזדור, דרך הלול שיש שם, הרי הדם הזה טמא מספק, מפני שחזקתו הוא שבא מן המקור, שממנו באים רוב דמי האשה.

ומדייקת הגמרא: ואף על גב דאיכא עלייה דמקרבא. אף על פי שאפשר לומר שבא הדם מן העלייה, שהיא יותר קרובה לפרוזדור מן החדר, מכל מקום, אנו תולין שהוא דם טמא הבא מן המקור, משום שיש יותר דמים במקור מאשר בעלייה.

מוכח מכאן שרוב וקרוב הולכין אחר הרוב!

אמר ליה רבא: רוב ומצוי קא אמרת!? רוב ומצוי ליכא למאן דאמר.

רבא טען לאביי, שאי אפשר להוכיח משם כרבי חנינא, כי שם יש גם רוב, שהרי יש יותר דמים במקור מאשר בעלייה, וגם יותר מצוי הוא שיוצא הדם מן המקור מאשר מן העלייה. וכשיש גם רוב וגם מצוי, אין מי שיאמר שהולכין בזה אחר הקרוב. אבל כשיש רק רוב לחוד וקרוב, אפשר לומר שהולכין אחר הקרוב.

דתני רבי חייא: דם הנמצא בפרוזדור, חייבין עליו על ביאת מקדש, ושורפין עליו את התרומה.

מי שנגע בדם הנמצא בפרוזדור, ונכנס למקדש, חייב להביא קרבן עולה ויורד על טומאת מקדש. ואם נגע בתרומה, שורפין אותה, מפני שאנו ודאי דם נדה, ואין אנו מסופקים בו. כי אם היינו מסופקין, האיך אפשר להביא קרבן מספק, והרי יתכן שהוא חולין בעזרה. וכן איך אפשר לשרוף תרומה מספק. ועל כרחך, אנו בטוחים שהוא דם נדה.

וכונת הגמרא היא לבאר דברי אביי ורבא, ששניהם הבינו שמה שכתוב במשנה "שחזקתו מן המקור", היינו בתורת ודאי ולא בתורת ספק. ולכן הוכיח מכאן אביי שרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. ורבא דוחה, שהוא משום רוב ומצוי. ועל כל פנים, שניהם הבינו שהוא בתורת ודאי.

ואמר רבא: שמע מינה מדרבי חייא תלת. אנחנו לומדים שלשה דברים מהברייתא של רבי חייא:

א. שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב, כמו שאביי הוכיח לעיל מן המשנה.

ב. ושמע מינה רובא דאורייתא, למדנו עוד מכאן, שרוב הוא דין דאורייתא אפילו כשיש קרוב כנגדו. ^[19] שהרי דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש, ושורפין עליו את התרומה, והוא ודאי מדאורייתא, כי אם היה רק מדרבנן, לא היו מביאין חולין לעזרה ולא היו שורפין את התרומה, ואף על פי שיש שם דם עלייה שהוא קרוב יותר מדם החדר.

ג. ושמע מינה איתא לדרבי זירא.

דאמר רבי זירא: אף על פי שדלתות מדינה נעולות.

לומדים מכאן כמו רבי זירא, שאמר, מה ששנינו, שאם יש בעיר ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ונמצא בשר בחוץ, שהולכין אחר הרוב, הוא אף על פי שדלתות מדינה נעולות, שאי אפשר שהבשר בא ממקום אחר לכאן, אלא ודאי הגיע מהחנויות, מכל מקום הולכין אחר רוב חנויות. ולא מדובר דוקא באופן שאין דלתות מדינה נעולות.

והחידוש הוא, לפי שיש שני סוגי רוב: א. רוב חנויות. ב. רוב טבחים שסביבות המדינה הם ישראלים, שהבשר שלהם הוא בשר בהמה שחוטה כדין.

ואמר רבי זירא שמספיק כשיש רוב אחד של חנויות.

ויש לדברי רבי זירא מדברי רבי חייא, דהא אשה, דכי דלתות מדינה נעולות דמיא, שהרי אצל דם אשה, דומה הוא לדלתות מדינה נעולות, שאי אפשר שהדם יבא ממקום אחר אלא או מהמקור או מהעלייה, ואפילו הכי קא אזלינן בתר רובא. אף על פי כן הולכין באשה אחר הרוב, אם כן הוא הדין בנידון של רבי זירא.

ושואלת הגמרא: והא רבא הוא דקאמר, רוב ומצוי, ליכא למאן דאמר!

הרי רבא אמר לעיל לאביי שבאשה יש רוב ומצוי, ובזה אין מי שיאמר שלא הולכין אחר רוב ומצוי אלא אחר קרוב. ואם כן, איך אמר כאן רבא שלומדים מרבי חייא שרוב וקרוב הולכין אחר הרוב? והרי שם הוא גם רוב וגם מצוי.

ומתרצת הגמרא: הדר ביה רבא מההיא. רבא חזר בו ממה שאמר קודם לאביי. אלא אם הולכים אחר קרוב כשיש רוב כנגדו, הוא הדין כשיש רוב ומצוי כנגדו.

איתמר, שנינו: חבית של יין שצפה בנהר, אמר רב: אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותר היין בשתיה. ואם נמצאת החבית כנגד עיר שרובה נכרים, אסירא.

חבית שהיא צפה בנהר, ואין ידוע לנו אם היא של ישראל, ומותר היין שבה, או שהיא של נכרים ואסור היין שבה משום יין נסך, אמר רב, אם נמצאת החבית בנהר כנגד עיר שרובה ישראל, תולין שהחבית באה משם ומותרת, ואם היא כנגד עיר שרובה נכרים, תולין שבאה משם, ואסורה.

ושמואל אמר: אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל, אסירא, אימור מהאי דקרא אתאי.

אף שנמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה, משום שאנו חוששין שבאה מהמחוז שנקרא "דקרא", שהוא על נהר פרת, ואין ישראל מצויין שם, ויכולה החבית לבא משם אצלינו.

ודנה הגמרא: לימא, בדרבי חנינא קא מיפלגי, האם נאמר שחולקים הם בדין של רבי חנינא, דמר אית ליה דרבי חנינא, ומר לית ליה דרבי חנינא. שרב אינו סובר כרבי חנינא, אלא לדעתו הולכין אחר הקרוב, ולכן אם נמצאת החבית כנגד עיר שרובה ישראל מותר, ושמואל סובר כרבי חנינא, שהולכין אחר הרוב ולא אחר הקרוב, לכן אסורה החבית, שאנו חוששין שבא ממקום אחר רחוק, שהרי רוב המקומות נמצאים שם רוב נכרים.

אך הגמרא דוחה: לא. דכולי עלמא אית להו דרבי חנינא, לעולם אפשר לומר ששניהם סוברים כרבי חנינא, והכא, בהא קמיפלגי, כאן הם חולקים באלו הסברות:

דמר סבר, אם איתא דמהאי דקרא אתאי, עקולי ופשורי הוה מטבעי לה. רב סובר, שאם היה בא מהמקום דקרא, לא היה מגיע לכאן, משום שיש באמצע הדרך מקומות שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת סלעים ארוכים שנמצאים בתוך הנהר, וזה נקרא עקולי, ואם היתה החבית שם, היתה מתגלגלת וטובעת שם. ויש גם כן מקומות בנהר שיש שם הפשרת שלגים שמתאספים אצל הנהר, ואם תבא החבית שם תעמוד, לפי שאין הנהר מוליכה. לכן, אי אפשר לתלות שהחבית באה משם, אלא אנו תולין שבאה מהעיר שהיא סמוכה לה, ולכן אם היא כנגד עיר שרובה ישראל, מותרת.

ומר סבר, חריפא דנהרא נקט ואתאי. שמואל סובר שאנו תולין שמא נפלה באמצעית הנהר, במקום חריפותו וחוזקו של נהר, שיש שם מרוצת מים חזקה שיכולים לתופסה ולהביאה עד כאן, לכן אוסר גם בנמצאת כנגד עיר שרובה ישראל.

ההוא חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה, היה כד של יין שגנבוהו, ומצאו אותו אחר כך טמון בפרדס של ערלה, שהיה הפרדס הפקר או של אדם אחר.

שריא רבינא. רבינא התיר את היין שבכד.

שואלת הגמרא: לימא משום דסבר לה דרבי חנינא, האם אפשר להוכיח מכאן שסובר כמו רבי חנינא, שהולכין אחר הרוב ולא אחר הקרוב, ורוב פרדסים אינם של ערלה, לכן התיר את היין.

דוחה הגמרא: שאני התם, דאי מיגניב מינה, אצנועי בגויה לא מצנעי. שם זה שונה, משום שאי אפשר ללכת אחר הקרוב, שאם היה גונב את היין מהפרדס הזה, הוא לא היה מצניע אותו שם, משום שמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים. ואם כן, על כרחך הוא בא ממקום אחר. ומכיון שרוב פרדסים אינם של ערלה, לכן התירו רבינא.

והני מילי חמרא, אבל עינבי, מצנעי. דווקא יין אינם מצניעים הגנבים שם, אבל ענבים מצניעים אותם שם. ^[20]

הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי, מצאו נודות של יין טמונים בין גפנים שבכרם של ישראל. שרנהו רבא, התיר אותם בשתיה ולא חשש משום יין נסך.

ודנה הגמרא: לימא, לא סבר לה לדרבי חנינא, האם נאמר שטעמו של רבא הוא משום שאין הוא סובר כרבי חנינא, אלא הולכין אחר קרוב, וכאן במקום הזה היו ישראל מצויים יותר מנכרים, ואין הולכין אחר רוב העולם שהם נכרים.

הערות

^[18] כן פירש תוס' בד"ה דכל דמידדי. ומשמע מדבריהם שבתחילה הבינו שאם הוא בתוך חמישים אמה יכול לדדות אף שאין רואה את קינו, ורק אם הוא מחוץ לחמישים אמה שעל ידי הכרמים הוא מדדה יותר, בזה אנו אומרים שאין מדדה רק אם רואה את קינו. אמנם לבסוף כתבו שגם בתוך חמישים אמה אין מדדה כל שאין רואה את קינו. והרשב"א פירש שמדובר כשנמצא בתוך חמישים אמה, משום שאין מדדה יותר גם על ידי כרמים, ואף אם יש שובכות אחרים בתוך חמישים אמה, אי אפשר לתלות שבא מהם משום שאין רואה אותם, מה שאין כן השתי שובכות שרואה אותם משום שהן בתוך השביל. ועיין ברמב"ן מה שכתב.

^[19] כן פירשו הר"י מיגאש ורבינו יונה. ותוס' כתבו שבא לומר שרוב דאורייתא אפילו רובא דליתא קמן, דהיינו רוב שאינו בנוי ממה שנמצא לפנינו, כמו ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, שהרוב בנוי מרוב החנויות שנמצא לפנינו, וכן רוב דיינים הוי רוב שנמצא לפנינו. אבל רוב יולדות לט' חדשים, רוב נשים אינן מפילות וכל כיוצא בזה, אין הרוב בנוי ממה שנמצא לפנינו שאפילו יש אשה אחת לפנינו אנו אומרים כן, אלא הרוב בנוי ממה שאנו יודעים טבע העולם שהטביע הקב"ה בעולמו. והשב שמעתא ש"ד פ"א הקשה על זה שהרי כאן הוא רובא דאיתא קמן שדמי החדר מרובין משל עלייה. ותירץ שכיון שהיא טמאה מדאורייתא שהרי מביאין על זה קרבן בהכרח מדובר שהרגישה, שאין אשה טמאה מדאורייתא בלא הרגשה, וכיון שהרגישה נחשב כמו שפירש לפנינו, ופירש לפנינו מאחת מן החנויות ואין ידוע מאיזה, הדין הוא שנחשב כלקח מן הקבוע שהוי כמחצה על מחצה ואין הולכין אחר הרוב, אם כן מה שכאן הולכין אחר הרוב הוא משום שיש גם מצוי, ומצוי הוא כמו רובא דליתא קמן שהרי אינו בנוי על רוב הנמצא לפנינו אלא על ידיעה שכן הוא הטבע. ועיין בקובץ שיעורים שכתב שכאן מה שיש יותר דמים במקור מבעלייה, נחשב רובא דליתא קמן, שהרי לא מדדנו את הדם באשה הזאת אם רובו במקור או בעלייה, אלא שיש לנו ידיעה כללית דרוב דם במקור, לכן נחשב לרובא דליתיה קמן עיי"ש. ודומה לזה כתב בחי' חת"ס שהרי יש מצבים שאין לאשה דם במקורה עיי"ש.

^[20] שיטת הרמב"ם והטור שאם מצאו ענבים אסורים, משום שאפשר שגנבו אותם מהפרדס הזה שהוא של ערלה. והרא"ש כתב שגם הענבים מותרים משום שרוב וקרוב הלך אחר ה רוב. והרמב"ן כתב שגם לפי ר"ח אסורים הענבים, משום שכאן אינו נחשב קרוב אלא במקומו הוא ממש, וחזקה כאן נמצאו וכאן היו, ועדיף זה מרוב.

בשביל של כרמים שעובר בין הכרמים, ושם מצויים שני שובכים אלו, שאם איתא דמעלמא אתי [יש מקום לומר שמהעולם, ממקום אחר, הגוזל בא], כיון דמידדי [שהוא מדדה] לא מצי אתי [היה יכול לבוא לשם], שכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה [המדדה ופונה ורואה את קינו] — מידדי [מדדה] הלאה, ואי [ואם] לא, שהרחיק עד שאינו יכול לראות את הקן — לא מידדי [מדדה]. ואם כן, גוזל מדדה זה שנמצא — לא בא אלא מאחד משני שובכים אלו.

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] שהולכים אחר הרוב ולא אחר הקרוב, ששנינו: דם שנמצא בפרוזדור (בחלק החיצון של בית הרחם) — הרי ספיקו, אם לא ברור אם דם זה דם נידה הוא או דם אחר, טמא, שחזקתו שבא מן המקור (הרחם, שמשם יוצא דם הנידה); ואף על גב דאיכא [ואף על פי שיש] עלייה, כיס השתן, הנפתח לפרוזדור דמקרבא [שקרוב יותר]!

אמר ליה [לו] רבא בדחיה: מקרה שהוא גם רוב ומצוי קא אמרת [אתה אומר], ממנו אתה רוצה להוכיח? כשיש רוב שהוא גם מצוי ליכא למאן דאמר [אין מי שאומר] שאין הולכים אחר הרוב אלא אחר הקרוב. והדם שמן המקור לא רק שמרובה יותר, אלא גם מצוי יותר שיגיע לפרוזדור, שבדרך כלל אין דם מן העלייה.

ומביאים ראיה לשיטת רבא, דתני [ששנה] ר' חייא: דם הנמצא בפרוזדור — רואים אותו כדם נידה ממש, ובין האשה ובין מי שבא עליה במצב זה חייבין עליו כרת, ובשוגג — קרבן, על ביאת מקדש בטומאה, ואם נגעה האשה בתרומה — שורפין עליו את התרומה, ואין זה נחשב כענין של ספק.

ובענין זה מביאים דברים לכאורה הפוכים שאמר רבא, שמע מינה [למד מכאן] מדברי ר' חייא תלת [שלושה דברים]: שמע מינה [למד מכאן] שרוב וקרוב הלך אחר הרוב; ושמע מינה רובא דאורייתא [ולמד מכאן שדין רוב הוא מן התורה], שהרי שורפים עליו את התרומה, וחייבים עליו בקרבן; ושמע מינה [ולמד מכאן] איתא [יש] מקור לדברי ר' זירא, ש

אמר ר' זירא: בשר הנמצא בשוק של עיר שרוב החנויות בה מוכרות בשר כשר — הולכים אחר רוב זה והבשר מותר, אף על פי שדלתות מדינה (העיר) נעולות. ואין צורך ברוב כפול, ולהסתמך גם על ההנחה שהבשר נפל מאנשים שבאו לעיר, שרובם יהודים.

דהא [שהרי] אשה דכי [שכמו] דלתות מדינה נעולות דמיא [היא נחשבת], שאין שם אלא רוב אחד, ואפילו הכי [כך] קא אזלינן בתר רובא [הולכים אנו אחר הרוב].

ויש לשאול: והא [והרי] רבא הוא דקאמר [שאמר] והוכיח מכאן שרוב ומצוי ליכא למאן דאמר [אין מי שאומר] שאין הולכים אחר הרוב, אבל ברוב סתם לא אמר! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] רבא מההיא [מאותה סברה] וסבור שהולכים אחר הרוב בכל מקרה.

איתמר [נאמר]: חבית של יין שנמצאה צפה בנהר, ואין ידוע מה טיבו של היין שבתוכה, אמר רב: אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל — מותר היין שבה, שמן הסתם יין של ישראל הוא, אם נמצאת כנגד עיר שרובה גוים — אסירא [אסורה] משום יינם של גויים. ושמואל אמר: אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל — אסירא [אסורה], ומדוע? אימור מהאי [אמור שמהמחוז הזה] של קרא אתאי [בא היין], שהרוב שם הם גויים.

ומציעים: לימא [האם לומר] שבדברי ר' חנינא קא מיפלגי [חלוקים הם], דמר אית ליה [שחכם זה שמואל, יש לו, מקבל] את דברי ר' חנינא והולך אחר הרוב, ומר לית ליה [וחכם זה, רב, אין לו] את שיטת ר' חנינא ולכן הוא הולך אחר הקרוב?

ודוחים: לא, דכולי עלמא אית להו [לדעת הכל יש להם, מקבלים] את דברי ר' חנינא, והכא בהא קמיפלגי [וכאן בזה הם חלוקים], דמר סבר [שחכם זה, רב, סבור]: אם איתא דמהאי [אמנם שממחוז זה] של קרא אתאי [בא] עקולי ופשורי הוה מטבעי לה [עיקולי הנהר ומקומות בהם הזרימה חלשה היו מטביעים אותה] ולכן מסתבר שמן העיר הקרובה נפלה החבית. ומר סבר [וחכם זה, שמואל, סבור]: שמא חריפא דנהרא נקט ואתאי [חריפות, עיקר שטפו, של הנהר תפס את החבית והביאה] שהרי רואים אנו שהנהר זורם כדרכו ומביא דברים ממרחק.

מסופר: ההוא חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא [כד אחד של יין שנמצא בפרדס], כרם שהיו בו ענבים של ערלה, שריא [התיר אותו] רבינא ולא חשש שהוא מגפני אותו כרם. ושואלים: לימא [האם לומר] שמשום דסבר לה [שהוא סבור] כדעת ר' חנינא שהולכים אחר רוב הכרמים שאינם ערלה, ולא אחר הקרוב?

ומשיבים: שאני התם [שונה המקרה שם], דאי מיגניב מינה [שאם היו גונבים ממנו], מאותו כרם עצמו — אצנועי בגויה לא מצנעי [לא היו מחביאים בתוכו] ואם החביאו בתוכו מסתבר שגנבו את החבית ממקום אחר. ומעירים: והני מילי חמרא [ודברים אלה אמורים דווקא ביין], שאין מחביאים אותו באותו כרם, אבל עינבי מצנעי [ענבים מצניעים] ואם כן יש לחשוש שמאותו כרם הם.

ועוד מסופר: הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי [אותם נאדות יין שנמצאו בין הגפנים], במקום של ישראל שרנהו [התיר אותם] רבא ולא חשש משום יין נסך. ושואלים: לימא [האם לומר] שהוא לא סבר לה [אינו סבור] כדברי ר' חנינא שהולכים אחר הרוב? ומשיבים: שאני התם [שונה שם], דרובא [שרוב]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

We are dealing with a path that passes between vineyards, and these two dovecotes are situated there. As, if it is so that you claim the chick came from anywhere else in the world, since it only hops, it could not have come there. The reason is that any bird that hops and turns and sees its nest will continue to hop; but if it does not see its nest because it has gone too far, it will not hop farther. Consequently, this found chick that hops must have come from one of these two dovecotes.

Abaye said: We learn in a mishna (Nidda 17b) as well that one follows the majority rather than proximity: With regard to blood that is found in the corridor [baperozdor], i.e., the cervical canal, and it is uncertain whether or not it is menstrual blood, it is ritually impure as menstrual blood, as there is a presumption that it came from the uterus, which is the source of menstrual blood. And this is the halakha even though there is an upper chamber, which empties into the canal, which is closer.

Rava said to Abaye, in response to this claim: You state a proof from a case where the factors of majority and frequency are both present. When there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows proximity. Here, not only is the blood from the uterus greater in quantity, it also passes through the canal more frequently, as blood generally does not come from the upper chamber.

Rava cites a proof for his statement. As Rabbi Ḥiyya teaches: Blood that is found in the corridor is considered definite menstrual blood, and therefore if she engages in sexual intercourse, both she and her partner would be liable as a result of it to receive karet for entering the Temple intentionally when ritually impure or to bring an offering for entering unwittingly. And one burns teruma due to it, if the woman touches such produce. Evidently, the status of this blood is not considered uncertain.

And Rava says: Learn from that which Rabbi Ḥiyya said three conclusions: Learn from his statement that when the relevant factors are majority and proximity, follow the majority; and learn from his statement that the halakha that one follows the majority applies by Torah law, as teruma is burned in this case on account of the blood and she is liable to receive karet if she enters the Temple in this state; and learn from his statement that there is a source for that which Rabbi Zeira said.

This statement of Rabbi Zeira was issued in reference to a case discussed in tractate Ketubot (15a). If there are ten stores in a city, nine of which sell kosher meat and one of which sells non-kosher meat, and one found meat outside the stores and he does not know from which store it came, one follows the majority. The Gemara there suggests that perhaps one follows the majority only in a case where the gates of the city are unlocked, when the meat could have come to the city from the majority of kosher meat outside in a circumstance where the majority of the meat sold in the surrounding area was kosher. In this case there are two majorities, the majority of kosher meat stores inside the city, and the majority from outside. The Gemara there explains that Rabbi Zeira says that even if the city gates are locked one follows the majority, and the meat is kosher, as there is a no need for a double majority.

The Gemara elaborates: The two cases are analogous, as the woman here is considered like the locked gates of the city, i.e., there is only a single majority, and even so we follow the majority.

The Gemara asks: But Rava is the one who says with regard to the case of the blood that when there is majority and frequency, there is no one who says that one ignores the majority and follows the proximity. In other words, Rava rejected this case as proof of the principle that one follows the majority even when it is not frequent. Here, by contrast, Rava claims that one can learn from the ruling of Rabbi Ḥiyya that one follows the majority by Torah law. The Gemara answers: Rava retracted that claim in favor of the opinion that one follows the majority in all cases.

§ It was stated: In the case of a barrel of wine that was found floating in a river, and the status of the wine was unknown, Rav says: If it was found opposite a town of which the majority of residents are Jews, the wine is permitted, as it can be assumed that the wine belongs to a Jew. If it was found opposite a town of which the majority are gentiles, it is forbidden, as it presumably belongs to a gentile. And Shmuel says: It is forbidden even if it was found opposite a town of which the majority are Jews. Why? Regardless of where it was found, one can say that it came from that place called Dekira, where the majority of people are gentiles. In other words, there is a distinct possibility that a floating barrel came from far away.

The Gemara suggests: Shall we say that Rav and Shmuel disagree with regard to the statement of Rabbi Ḥanina, in that one Sage, Shmuel, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, and he rules based on the majority, which in this case includes even distant locales, and one Sage, Rav, is of the opinion that the ruling is not in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, which is why he rules based on proximity.

The Gemara rejects this suggestion: No; everyone agrees with the opinion of Rabbi Ḥanina, and here they disagree about this: As one Sage, Rav, holds that if it is so, that the barrel came from that place called Dekira, this cannot be, as the currents and bays of the river, where the river flow is weak, would have sunk it. Therefore, it is logical that the barrel came from a nearby town. And one Sage, Shmuel, holds that perhaps the force of the river caught the barrel and brought it, as it is evident that the flow of a river can bring items from far away.

The Gemara relates that Ravina deemed permitted a certain barrel of wine that was found hidden in a vineyard where there were orla grapes, and he was not concerned that the wine might be from the grapes of that vineyard. The Gemara asks: Shall we say that this is because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina that one follows the majority of vineyards, which are not orla, rather than proximity?

The Gemara answers: It is different there, as, if thieves had stolen the barrel from that very vineyard they would not have hidden it there. Since the barrel was hidden there, it is reasonable to assume that it was stolen from somewhere else. The Gemara comments: And this matter, that thieves would not hide a stolen barrel in the same vineyard from which they stole it, applies only to wine; but they would hide grapes there, as grapes are not readily identifiable by the owner. Consequently, there is a concern that grapes found hidden there might be from that same vineyard.

The Gemara further relates that there were these jugs of wine that were found between vines [bei kofa’ei] of a Jew. Rava deemed the contents permitted and was unconcerned that they might be wine owned by a gentile. The Gemara asks: Shall we say that Rava does not hold in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, who says that one follows the majority, in this case gentiles? The Gemara answers: There it is different, as the majority

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר אביי אף אנן נמי תנינא. דרוב וקרוב אזלי בתר רוב דתנן דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור בא שממנו רוב הדמים באין והמקור הוא פנימי מכולן והחדר סמוך למקור והפרוזדור הוא החיצוני ועליה בנויה על גבי שניהם על גבי החדר והפרוזדור ולול פתוח בין עליה ופרוזדור נמצא הדם מן הלול ולפנים ספיקו טמא מן הלול ולחוץ ספיקו טהור ודם הבא מן החדר טמא דמן המקור בא ומן העליה טהור מן הפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור בא ואע"ג דאיכא עלייה דדמה טהורה דמקרבא לגבי פרוזדור ממקור אזלינן בתר רוב דרוב דמים מן המקור באין:

אמר רבא. מהא לא תסייע דרוב ומצוי שאני דדם המקור רוב הוא לכולהו ומצוי בו דם תדיר דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו חטאת על ביאת מקדש אם נכנסה במקדש ואם נגעה בתרומה שורפין עליו את התרומה דלא אמרי' הכא כבשאר ספק טומאו' אם נגעו בתרומ' דתולין לא אוכלין ולא שורפין אבל הכא ודאי שורפין דספיקו ודאי טמא הוא דדם מקור רוב ומצוי ודאי מן המקור בא וטמא:

ש"מ מדקתני ושורפין עליו את התרומה מכלל דרובא דאורייתא דרוב דמים מן המקור וש"מ מדקאזיל בתר רוב אע"ג דאתרע רוב במקצת דהא יש דם עלייה דטהור הוא דמקרבא ואפ"ה אזיל בתר רוב ש"מ דאותא לדר' זירא דאמר בפ"ק דכתובות בהנהו דאמר ר' יוסי מעשה בתינוקת שירדה מן המעיין ונאנסה ואמר ר"ע אם רוב העיר משיאין לכהונה ורוב סיעה של כשרין עוברין לשם הרי זו תינשא לכהונה. ור' זירא אמר אע"ג שדלתות מדינה נעולות דאיתרע לה רובא דליכא אלא חד רובא דלא קא עוברת סיעה של כשרין לשם אפ"ה משיאין לכהונה הואיל דרוב העיר משיאין לכהונה דהא אשה כיון דלית בה אלא חד רוב דרוב דמים מן המקור הן כדלתות מדינה נעולות דמיין ואפ"ה אזלינן בתר רובא:

והא רבא הוא דאמר ברוב ומצוי. כגון דם דמקור ליכא מאן דפליג ודאי אזלינן בתר רוב מכלל דס"ל דבעלמא היכא דליכא אלא רוב וקרוב לא אזלינן בתר רוב והיכי אמר הכא ש"מ מדר' חייא דאזלינן בתר רוב דמשמע בכל דוכתא אזלי בתר רוב. הדר ביה רבא מההיא דלעיל דלא בעינן רוב ומצוי אלא דאזלינן בתר כל רוב:

חבית של יין שצפה בנהר. ואין ידוע אם יין נכרים הוא אם יין ישראל:

אימור מההיא דקירא באה כלומר מאותו עבר הקרייה של מעלה ממנה באה דרובא עיירות דנכרים נינהו. דשמואל אית ליה דר' חנינא ורב לית ליה דר' חנינא:

עקולי. כעין שרגילין המים לעקול ולעקול סביב ובאותן מים שהתהום תחתיהן והולכין ומעגלין עד שמטביעין מה שצף על גבן. וכן הני פשורי לאותו מקום שהמים רפין ועומדין שאם היתה חבית זו צפה לשם הואיל שהמים רפין ואינן חריפין היתה נטבעת שם ומש"ה ליכא למיחש דמההיא דקירא אתאי:

ושמואל אמר ודאי אסור דאיכא למיחש דמההיא דקירא אתאי והאי דלא טבעי עקולי ופשורי דחריפות' דנהרא שכבר לקחה החבית המרוץ קודם שהגיעה לעקולי ופשורי ונקט ואתאי בשבולת המים והלכך אסירא. לימא. דמש"ה שריא דקסבר כר' חנינא דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב והכא האי פרדס דערלה מיעוט הוא לגבי שאר פרדסים דלא הוי ערלה וקרוב דבגויה אשתכח:

שאני התם. דמש"ה שריא דליכא למימר דמיניה הוא ההיא הצבא דאי מיגנב מיניה לעולם בגויה לא הוי מצנעי אינשי ומש"ה איכא למימר דמשאר פרדסים דהיתרא הוי ולא משום דס"ל כר' חנינא:

והני מילי. דשרי:

חמרא. משום דלא מצנעי אינשי חמרא בפרדיסא דגנובי מיניה:

אבל ענבי מצנעי. ואסורין:

זיקי. נודות יין:

בי קופאי. בין הגפנים:

שרינהו רבא. משום דהנהו גפנים דישראל נינהו:

לימא. מש"ה שרינהו דלית ליה לר' חנינא דאע"ג דרוב שאר גפנים דנכרים נינהו אזיל בתר קרוב הואיל דמשתכחן ביני גופני דישראל דהוה קרוב להנהו זיקי וקסבר רוב וקרוב הלך אחר קרוב:

שאני התם. לעולם רבא סבר לה כר' חנינא דודאי אזלינן בתר רוב והתם נמי איכא רוב ישראל ומש"ה שרינהו דרובא דשפוכאי כלומר רובן של אותה העיר שדורכין ושופכין יין ישראל נינהו ועל ידן הולך הכל ואישתכח נמי בי גופני ישראל ודאי ישראל אצנעינהו ומותרין:

ואוקימנ' בגמ' בשביל של כרמים. פירש רבינו שלמה ז"ל שעל ידי כרמים נדדה ויצאה חוץ לחמשים אמה ומיהו בתר רוב' דעלמ' ליכא למיזל דאי הדר חזי לקיני' מדדה טפי לא מדדה ואין מחוור לי שאין לשון בשביל בכל מקום אלא דרך כדאמרינן מודים בשביל של כרמים הואיל ונעשה להלוך וכענין ששנינו מצא אחר הגפה או בשבילין שבשדות ולדברי רש"י ז"ל היה לו לומר בכרמים.
אלא הכי קאמר אין מקום זה דרך הרבים ולא שיהו בני אדם מצוין שם אלא שביל של כרמים הוא שאין עוברין בתוכו בלל אלא אותן בני אדם של שני שובכות לפיכך אין לחוש לנפילה אלא דהני ואינהו לא מיאשי סבר מאן שכיח התם חבראי איהו מחזיר לי אי נמי נקיטנ' ליה בדינ' כדאמרינן בואלו מציאות גבי סלע שנפלה משנים ולרובא דשובכין דעלמא ליכא למיחש דלא מצי אתי מחוץ לחמשים ולא אשכחן בשום נוסח' דכל דמדדי אי הדר חזי לקיניה.
ובירושלמי (ב,ו) גרס הדא דתימר בזמן שאין דרך הרבים מפסיק בנתים אבל בזמן שדרך הרבים מפסיק בנתים לא בדא הדא ילפ' מן ההי' וההיא ילפה מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם היו שנים חייב להכריז וההי' ילפה מן הדא שאם היו ג' הרי היא מן מוצאו ונראה שכן דרך פירושו כענין שאמרנו ואסיפא קאי דקתני קרוב לזה שלו ולא מפליג אלא אפילו חוץ לחמשים אמה ולפום הכי קאמר שבזמן שדרך הרבים מפסיק בין השובכין לנפול תולין בהן ועוד אמר שאותה ששנינו היה משכירו לאחרים למדה מזו שאם היו שנים חייב להכריז דלא מיאשי כמו שני שובכות הללו וזו של למודה משם שאם היו שלשה שובכות הרי אלו של מוצאו דמיאשי והכי נמי איתמר התם בגמרא דילן והדא וההיא בירושלמי לאו דוקא שהסוגיות שלו שנויות במקומות הרבה. כל זה כתבתי לפי שיטתם של רש"י ז"ל והמפרשים ז"ל.
ואינו נראה לי כלל דסיפא דמתני' נמצא בין שובכות על כרחין בתוך חמשים אמה היא דמאי דיהיב ברישא לבעל השובך קא פליג סיפא בין שני שובכות קרוב לזה לבעל השובך הזה ומחצה על מחצה לשניהם אבל חוץ לחמשים דקתני בשובך אחד של מוצאו היכי מתני ליה בשני שובכין לבעלי שובך ואי חסורי מיחסרא היה לן לתרוצה בגמרא במה דברים אמורים אבל בשביל של כרמים אפילו חוץ לחמשים לבעל השובך וליתני ארישא נמי נמצא בין שני שובכות ובגמרא מפשטא דמתני' מקשו וכפשטה מוקמי ומתרצי.
לפיכך נראה לי דהא דמקשי' וליזיל בתר רובא דעלמא אכולה מתני' פרכינן ותרוצת' דשמעתא דסבר' דמקש' תוך חמשי' בשובך א' לבעל השובך דתלינן בממלא כרסיהו בשני שובכין לקרובחוץ לחמשים של מוצאו דמעלמא אתא ודילמא מאיניש נפל ואיאש אי נמי דרוב' דעלמ' לאו יוני שובך נינהו ואין בהן מפני דרכי שלום ולהכי מקשי לר' חנינא קשיא תוך חמשים ולרבי זירא קשיא חוץ לחמשים ומוקי לה במדדה ומתרצא לתרוייהו והדר מקשה מסיפא לרבי חנינא לסיועיה לר' זירא למימרא דקרוב עדיף לעולם ופריק בשוין והדר מקשה אכולה אוקמתא דרבי חנינא וכיון דרובא עדיף לעולם ליזל בתר רובא דאיניש דעלמ' וליחוש לעוברי דרכים שנושאין נפולין תדיר ואמאי תנינן לבעל השובך בין בשובך אחד בין בשני שובכות של מוצאו בעי למהוי ופריך דכולה מתניתין בשביל של כרמים שאין עוברי דרכים מצוין שם ובמדדה כדאמרן והלכך תוך חמשים אמה מנפשיה אתא דנושאין לה שכיחי הכא חוץ לחמשי' כיון דמנפשיה לא מצי אתי על כרחך איניש עקר ואתא להכא ואיאש. והא דקאמרינן שביל של כרמים משום דבכרמים גופייהו לא מצי מדדה דגפנים מעכבי ליה ועד דפרח אבל בשבילין שבכרמים מדדה הוא וזהו פירוש של שמועה זו על נכון.

הא דאמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת. וקס"ד משום דקסבר קרוב עדיף מרוב ליכא למיחש דלמא כותיים יש באותו צד של העיר שהוא קרוב מן ישראל הדרים שם דכיון דרובא ישראל לית לן להחזיק קרוב אלא א"כ הקרובה לפניך.

וכתב ר"ח ז"ל דהנך עובדי דחצבא וזיקי מותר בהנאה ולא בשתיה, ולא מחוור לן.

אבל ענבי מצנעי. פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפילו לר' חנינא אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצאו וכאן היו והכי נמי מוכח בקידושין פרק קמא דקאמרינן בברייתא כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של כל הגננין למכור על פתח גנותיהן כדאמרינן בסוף ב"ק הילכך כמי שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למאן דאמר רוב עדיף, וכן נ"ל.

שמע מינה רובא דאורייתא. איכא למידק, למה לי דשמעינן לה מדרבי חייא, קרא כתיב (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות, וכדאקשינן בחולין (יא, א) דאמרינן התם מנא לן דאזלינן בתר רובא מנא לן דכתיב אחרי רבים להטות. ונראה לי דהכא הכי קאמר, שמע מינה בתר רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה היינו רובא דאיתיה קמן, אבל מדרבי חייא שמעינן אפילו רובא דליתיה קמן. ואכתי לא ניחא לן, דרובא דליתיה קמן נמי הא מייתי ליה בפרק קמא דחולין (שם) מפסח ומשעיר המשתלח ומעגלה ערופה וממכה אביו ומשחיטה גופה אתי לן מהני.

ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר אף על גב דדלתות מדינה נעולות. כלומר, דליכא אלא חד רובא, ואף על גב דרבי זירא הוה מקשה לעיל לרבי חנינא, לאו לאיפלוגי עלה אלא לברורה למילתא. אי נמי דבקורבא דמוכח פליגי, וכדכתיבנא לעיל.

איתמר חבית שצפתה בנהר וכו' לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי דרב לית ליה דרבי חנינא ושמואל אית ליה דרבי חנינא. ואם תאמר והיאך איפשר לומר דרב לית ליה דרבי חנינא, והא קאמר נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת, ומי ליכא למימר אפילו נמצאת כנגד ביתו של גוי ואף על גב דקרוב לו מותרת, דאזלינן בתר רובא דישראלים נינהו י"ל כיון דנמצאת בנהר ליכא קורבא דמוכח לאחד מבני העיר, דאפשר של זה כמו של זה, אבל לעיר כולה כנגד שאר עיירות דעלמא איכא קורבא דמוכח.

ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא. לימא משום דסבר לה כרבי חנינא. ואין לומר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותר, דכיון דבתוך הפרדס אשתכח, אי לאו דרבי חנינא כודאי משוינן ליה.

לימא לא סבר לה כרבי חנינא לא שאני התם דרובא דשפוכאי ישראל נינהו. ולאו דחויי קא מדחי ליה, דודאי רבא כרבי חנינא סבירא ליה, כדאמר לעיל שמע מינה מדרבי חייא אזלינן בתר רובא, ואקשינן והא רבא הוא דאמר רוב ומצוי ליכא מאן דאמר, ואמרינן הדר ביה רבא מההיא.

אף בנמצא בין שני שובכות שביארנו שהולכין אחר המרובה באכלוסין אע"פ שהוא קרוב לאחר דוקא בשהדבר ניכר שיצא ממנו או מן הקרוב ולא מן האחרים שבתוך אותו תחום כגון שהיה שביל של כרמים מזה לזה שאין דרך לדדות בו אלא אותם הסמוכים להם אבל אם היה דרך הדדה הרי כל השובכות שבתוך תחום זה מצטרפים לרוב וכלם זוכים בו ויש מפרשים בשביל של כרמים זה ענין אחר וזה עיקר:

משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה ועליה בנויה על גביהן ולול פתח מעליה לפרוזדור דם החדר טמא והוא המקור ודם העליה טהור אבל הפרוזדור אין לו דמים מצד עצמו אלא או באין מן החדר או מן העליה דרך הלול מעתה נמצא בפרוזדור חזקתו טמא ואע"פ שהעליה קרובה לפרוזדור יותר מן המקור מ"מ רוב דמים יוצאין מן המקור והרי היא טמאה ודאית מן התורה לחייב על טומאתה בביאת מקדש ולשרוף את התרומה במגעה ולא סוף דבר בזו שיש בה רוב ומצוי ר"ל שרוב דמים מן המקור ושיציאת הדמים ממנו מצוי בה תמיד אלא אף ברוב לבד דנין בה כן הואיל ומצוי להיות כן כמו שמצוי להיות מן הקרוב אע"פ שאינו מצוי יותר:

כבר ידעת בתשע חנויות שכלן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ולא ידע מאיזו לקח שספקו אסור שכל קבוע כמחצה על מחצה הוא נחשב ובבשר הנמצא בשוק הלך אחר הרוב שכל הפורש מן הרוב פורש ולא סוף דבר בשדלתות המדינה פתוחות ורוב סיעות טבחים שסביבותיה ישראלים שיש כאן שני צדדין של רוב להתיר רוב פנימי ורוב חיצון אלא אף בשדלתות המדינה נעולות שהכל תלוי ברוב אחד ואין אנו צריכים לשנים ואע"פ שבנבעלה ולא ידעה למי נבעלה אמרו במסכת כתבות ט"ו א' שאינה כשרה לכהנה אלא כשרוב בני העיר אין פוסלין לכהנה בביאתן ושסיעות אחרות באו לשם ממקום אחר שאין ביאתן פוסלת לכהנה שנמצאו לה עכשו שני צדדין להתירה ברוב רוב פנימי ורוב חיצון אין דנין ממנה לדבר אחר מפני שמעלה עשו ביוחסין כמו שיתבאר במקומו:

חבית של יין שצפה בנהר ואין ידוע אם יין כשר אם יין נסך אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אע"פ שרוב סביבותיה גוים כשרה אף בשתיה לדעתנו ויש חולקין בה כמו שכתבנו במסכת ע"ז ע' ב' בד"א כשהיו במקומות שבנהר זה באותו שיעור שמסביבותיה עד כאן מכשולות ועקלקלות ויש לנו לדון שאילו באה מן הסביבות אין הדבר מצוי שלא ליטבע מחמת עקלתונות אבל אם לא היו שם מכשולות ועקלתונות אסורה שכל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב הואיל וביאתה מן הרוב מצויה כביאתה מן הקרוב וכן הדין להקל ר"ל בנמצאת כנגד עיר שרבה גוים ורוב סביבותיה ישראל ואין שם עקלקלות ומכשולות וכבר ביארנוה על ידי גלגול במסכת ע"ז:

ולפי דרכך למדת שכל שבמקום שאין ביאתו מן הרוב מצויה שם הולכין אחר הקרוב והוא שאמרו בשביעי של שקלים מעות שנמצאו בין חלין למעשר קרוב לחולין חולין קרוב למעשר מעשר:

חבית של יין שנמצא בכרם של ערלה הואיל וסביבותיה אינן של ערלה הולכין אחר הרוב ולא סוף דבר ביין שאין דרך לגנוב ממנה ולהצניע בתוכה אלא אף בענבים כן ואע"פ שהקירוב מוכיח שממנה היו אחר הרוב הולכין הואיל ואין הדבר מצוי בהם לגנוב ממקום אחר ולהצניע בכאן:

נאדות של יין שנמצאו בדרכים אך בין הגפנים אם היו רוב חמרים העומדים לשפות יין להוליכו ממקום למקום ישראלים מותר אע"פ שקרוב לגוי ואם גוים אסור אע"פ שקרוב לישראלים ודוקא בגדולים אבל בקטנים חוששין לעוברי דרכים שרובן גוים ואם היו שם גדולים וקטנים הואיל ורוב שופכי ישראל הם כלם מותרין שהגדולים הם הם עיקר המשא והקטנים אין באים אלא להכריע ולהשוות בין המשאות ודברים אלו עם מה שצריך בביאורם כבר כתבנום על ידי גלגול במסכת ע"ז פרק אחרון:

זה שפסקנו בחבית שצפה בנהר במקום שיש שם עקלקלות שסומכין בה אחר הקרוב דוקא לענין איסור וכמו שאמרו הלכה כרב באיסורי אבל לענין דיני ממונות הואיל והלכה כשמואל בדיני הולכין בה אחר הרוב כשמואל ומעתה לענין מציאה אפילו יש בו סימן הרי היא של מוצאה הואיל ורוב סביבותיה עובדי האלילים שאין אנו מצווין בהחזרת אבדתם ואפילו בא ישראל ונתן סמניה אא"כ מטעם לפנים משורת הדין כמו שהתבאר בפרק אלו מציאות בשמועת מצא ארנקי כאן ר"ל במקום שהרבים מצויים:

תא שמע נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואע"ג דחד מינייהו נפיש. ואוקימנא בשוין. דלא נפיש חד מינייהו טפי מחבריה, דאם כן אזלינן בתר רובא. וליזיל בתר רובא דעלמא. דילמא מעוברי דרכים נפל והרי הוא של מוצאו. ואוקימנא בשביל של כרמים. דליכא רובא דעלמא, דהא אין דרך הרבים עוברת שם, דאי בדרך הרבים זיל בתר רובא והרי הוא של מוצאו דייאוש בעלים הוא.

נקטינן השתא מיהא שמעתא לטעמיה דר' חנינא בענין ניפול הנמצא, דהיכא דאיכא רובא דעלמא, כגון שנמצא בדרך הרבים, בין מידדה בין שאין מידדה בין בתוך חמשים אמה לשובך בין חוץ לחמשים אמה, הרי הוא של מוצאו, זיל בתר רובא דעלמא ואימור מעוברי דרכים נפל. והיכא דליכא רובא דעלמא, כגון שנמצא בשביל של כרמים או בין ההרים וכיוצא במקומות הללו שאין דרך הרבים עוברת שם, אי מפריח הוא הלך אחר רוב שובכין וההוא שובכא דנפיש דידיה הוא, ל"ש בתוך חמשים ולא שנא חוץ מחמשים, ואפי' בתוך נ' למיעוט וחוץ לנ' לרוב הלך [אחר] הרוב. ואי מידדה הוא, אם נמצא בתוך נ' לשובך הרי הוא של בעל השובך, ואע"ג דאיכא אחרינא חוץ לחמשים אמה דנפיש מיניה, דהא קי"ל כל המידדה אין מידדה יתר מחמשים. ואם היתה רגלו [אחת] בתוך חמשים ורגלו אחת לחוץ לחמשים יחלקו המוצאו עם בעל השובך ההוא. ואם נמצא בין שני שובכין בתוך חמשים לזה ובתוך חמשים לזה, אם היו שניהם שוין בישובן ומתני' כולה במדדה מיתוקמא ודליכא רובא דעלמא, והיינו דקתני ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך, ואע"ג דאיכא אחרינא דנפיש מיניה חוץ לנ' אמה, דכל המדדה אין מדדה יותר מחמשים. ואם נמצא חוץ לחמשים אמה וליכא שובך אחרינא דמיקרב לגביה בתוך נ' אמה אע"ג דחד מיניהו קרוב ונפיש הרי הוא של מוצאו, דהא מידדה הוא ואין מידדה יתר מחמשים אמה, ועל כרחיך לאו מחד מהני שובכין נפל אלא מעוברי דרכים נפל וייאוש בעלים הוא, ואע"ג דאין דרך הרבים עוברת שם על כרחיך אימור אקרו ואתו. נמצא בין שני שובכין בתוך חמשים והן שוין בישובן, קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו, מחצה על מחצה יחלוקו, ואם היה א' מהם מרובה מחבירו בין כך ובין כך הלך אחר הרוב:

פח. אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור הואיל ורוב דמים מן המקור ואע"ג דאיכא עליה דמקרבא אזלינן בתר רובא, ושמע מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. אמר ליה רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא מאן דאמר. והא הדר ביה מינה כדבעינן למימר קמן:

פט. תאני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה:

צ. אמר רבא ש"מ מדרבי חייא תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב. דהא הכא דאיכא עלייה דמקרבא ודמיה טהורין ואזלינן בתר מקור משום דנפיש. וש"מ רובא דאורייתא. דאי לאו דאורייתא היאך חייבין עליו קרבן על ביאת מקדש מספק, וליחוש דילמא טהור הוא וקא מעייל חולין לעזרה. וכי תימא דמייתי אשם תלוי, והא תנן (הוריות ח,ב) אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, ותו היאך שורפין עליו את התרומה מספק. ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר גבי תשע חניות כולם מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מקום לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב, ואמר רבי זירא אע"פ שדלתות מדינה נעולות דלא אתי ליה רוב טבחי ישראל כשרים מעלמא דליכא אלא חד רובא דמאתא אזלינן בתר רובא ושרינן, ולא בעינן תרי רובי כדבעינן גבי תינוקת שירדה למלאות מן העין ונאנסה כדאיתא בסוף פ"ק דכתובות (טו,א). ובהדיא אקשינן עלה התם מיהא דרבי זירא ופרקינן מעלה עשו ביוחסין אבל בשאר איסורי בחד רובא סגיא כדרבי זירא. וקא דייק רבא הכא מיהא מתניתא דאיתא לדרבי זירא דהא אשה כדלתות מדינה נעולות דמיא. כלומר דליכא אלא חד רובא, דהא ליכא אלא רובא דמקור, וקא אזלינן בתר רובא. והא רבא הוא דאמר לעיל רוב ומצוי ליכא מאן דאמר, וליכא למישמע מינה לרוב שאינו מצוי. ואסיקנא הדר ביה רבא מההיא. ולא שנא רוב ומצוי ולא שנא רוב שאינו מצוי כולהו כי הדדי נינהו וילפי מהדדי:

צא. איתמר חבית של יין שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת אפילו בשתיה, זיל בתר קרוב ומהאי עיר שבצדה הוא דאתאי, וכיון דרוב העיר ישראל זיל בתר רובא ודישראל היא. ואי משום גזל ליכא, דשלוליתו של נהר הוא ורחמנא שרייה דיאוש בעלים הוא כדמיברר בפ' אלו מציאות (ב"מ כב,ב). נמצאת כנגד עיר שרובה גוים אסורה. אפילו בהנאה, זיל בתר קרוב ומהאי עיר הקרובה הוא דאתאי, וכיון דרובה גוים אסור דאזלינן בתר רובה. ושמואל אמר אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימור מהאי דקירא אתאי. דנפיש טפי והוי רוב גוים, ואע"ג דאיכא עיר שרובה ישראל דמיקרבא טפי הוי ליה רוב וקרוב והלך אחר הרוב. לימא בדר' חנינא קא מיפלגי דמר אית ליה דר' חנינא ומר לית ליה דר' חנינא לא דכולי עלמא אית להו דר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, והכאבהא קא מפלגי מר סבר אם איתא דמהאי דקירא אתאי אם כן עקולי ופשורי הוו מטבעי לה ומר סבר חריפתא דנהרא נקט ואתאי. וקיימא לן כרב באיסורי:

צב. שמעינן נמי מיהא דהלכתא כרבי חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב, מדמסקינן בה דכ"ע אית להו דר"ח אלמא הלכתא היא:

צג. ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שרייה רבינא לימא משום דסבר ליה לדר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואע"ג דאשתכח בפרדיסא דאיסורא, כיון דרובה דפרדיסי התירא נינהו שרי. ודחינן שאני הכא דלמגנב מיניה ואצנועי [בגויה לא מצנעי]. וכיון דאידחי ליה קרוב דכולי עלמא הלך אחר הרוב. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי. והויא לה פלוגתא דרבי חנינא ודרבי זירא, לדרבי חנינא הלך אחר הרוב ושרי ליה לר' חנינא זיל בתר קרוב ואסיר. וקי"ל כרבי חנינא. הילכך לא שנא חמרא ולא שנא ענבי כי האי גוונא שרו דרובא התירא ואזיל בתר רובא. והאי דקא דחי גמרא שאני התם דלמגנב מיניה ואצנועי בגויה לא מצנעי, לאו משום דליתא לדר' חנינא אלא כמאן דאמר מהכא ליכא למישמע מינה:

(יב) אמר רבא ש"מ מדר' חייא תלת כו'. אי קשיא בכל נדה דאורייתא נימא הכי דהא לא ידעי' מהיכא אתא ודילמא מעליי' אתא. ואמר רחמנא הנוגע בה יטמא והוא טמא בודאי ונשמע מקרא. ומה צורך למשמע מדר' חייא. תשובה יש לומר כשיצא הדם לחוץ קים לן שהמקור דרכו לזוב אבל עליי' אין דרכה לזוב אלא ימצאו בה טיפין ולא יזובו לחוץ אבל כשנמצא בפרוזדור התם איכא לספוקי דיש לומר הך טיפה דנמצא בה מעליי' אתאי מש"ה אמר ש"מ מדר' חייא:

רוב ומצוי קאמר. יש לומר מצוי כלומר הדם שבמקור אינו בלוע בבשר כמו הדם שבעליה אלא פרוד הוא ממנו ומצוי ליציאה יותר מן הדם שבעליה. ושמע מינה רוב דאורייתא כלומר הא דאמרינן רוב וקרוב הלך אחר הרוב מדאורייתא הוא מדקתני ושורפים עליה את התרומה דאי מדרבנן היכי שורפים תרומה דאורייתא אבל רובא גרידא היכא דליכא אחרינא דעדיף כקורבה ליכא למימר בהאי ושמע מינה רובא דאורייתא דהא זיל קרי ביה רב הוא אחרי רבים להטות. הר"י ן' מיגש ז"ל.

וכתב הר"י בעליות וזה לשונו: ושמע מינה רובא דאורייתא. מכמה משניות שמעינן לה כמו ההיא דתשע חנויות אלא רוב שיש קרוב כנגדו קא פשיט מינה עד כאן לשונו.

והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למאן דאמר. כלומר כיון שהמקור של אשה רוב ומצוי הוא היכי ילפינן לה לרוב שאינו מצוי דקאמר ושמע מינה איתא לדרבי זירא דאמר דאף על פי שדלתות מדינה נעולות והרי המדינה רוב שאינו מצוי הוא והיכי ילפינן רוב שאינו מצוי מרוב מצוי. הר"י ן' מיגש ז"ל.

שריה רבינא. משום דאזלינן בתר רובא ולא תלינן ליה בשל ערלה ומשום יין נסך ליכא דרובא ישראל ובעוברי דרכים לא תלינן שאין דרכם לשאת חצבא דחמרא אלא נאדות של עור וגם אין דרכם אלא בזיקי זוטרי כדמוכח לקמן. ועוד דעוברי דרכים אין נכנסים בפרדסים לפיכך תולין בבני העיר שהניחום שם ושכחו או שגנבו היין וברחו והניחוהו. והני מילי חמרא אבל ענבי מצנעי ואזלינן בתר קרוב אי לית לן דרבי חנינא דהא איכא למימר דמיניה הוו ומצנעי בגויה והשתא דקיימא לן כרבי חנינא בתר רובא אזלינן ואמרינן דמעלמא הביאום והצניעום כאן ועוד דספק ערלה בחוץ לארץ מותר. ועוד יש לומר אבל ענבי מצנעי יש לתלות שהיו מזה הפרדס דלא עברי למיגנב ממקום אחר ולהביאם כאן שיחשוב שמא ימצאוהו אלא אמרינן מכאן נגנבו והיה מתירא שמא ימצאוהו בעל הכרם והניחם שם אבל חמרא ודאי לא דרכוהו בכרם עצמו אלא מבחוץ דרכוהו ויותר טוב להם להצניעם במקום אחר ולא במקום שגנבוהו. עליות הר"י ז"ל. ועיין בחדושי הרמב"ן.

הג"ה בד"ה ש"מ רובא כו' דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק ש"מ כו' עכ"ל צ"ע לפ"ז מאי קשיא להו לעיל מאי קמ"ל ר' חנינא דרוב וקרוב כו' הא מתני' היא ט' חנויות כו' הא איכא למימר דמהך מתני' לא שמעינן אלא ברובא דאיתיה קמן כדאמר בהדיא בפ"ק דחולין דהך דט' חנויות כו' הוי רובא דאיתיה קמן ואשמועינן ר"ח דאפי' ברובא דליתיה קמן הולכין אחר הרוב ולא אחר הקרוב דהכי משמע מתוך שמעתין דר"ח אפי' ברובא דליתיה קמן קאיירי ודו"ק:

בד"ה בי קופאי כו' ובכה"ג היה דהוה קורבא דמוכח עכ"ל אבל לפרש"י ודאי הא דמצאו בין הגפנים הוא קורבא דמוכח דמישראל המצויין שם הוא ולא מרובא דעלמא עוברי דרכים דעכו"ם וכמ"ש התוס' לעיל גבי ההוא חצבא דמטעם זה הוי קורבא דמוכח וק"ל:

בד"ה לימא רבא לית ליה דר"ח פי' והא רבא כו' עכ"ל משום דלעיל פריך תלמודא בהיפך לימא משום דסבר לה כר"ח כו' הוצרכו לומר דהכא לא פריך אלא משום דרבא אית ליה לעיל הא דר"ח ודו"ק:

תוס' בד"ה דכל מדדה כו' הכרמים אז ליכא כו' כצ"ל:

ד"ה הג"ה ושמע מיניה כו' צ"ל ה"ג וש"מ כו':

בא"ד דבעינן תרי רובי הוי משום כו' נ"ב פי' היכא דאזלא איהי לגביה דהוה ליה קבוע וכל קבוע וכו':

גמרא הדר ביה רבא מההיא. ביצה (י"ח ב) וש"נ:

תד"ה וש"מ. מ"מ איצטריך ליה למימר גבי חנות כו' אע"ג דל"ל הכי כו'. ל"י מדוע ל"ל הכי הלא גם באשה הטעם ברוב העיר דילמא אזלא איהי לגבייהו ובחנות נמי י"ל דילמא יקח מן הקבוע וכדמסקי וכן בכתובות מדמי להו הש"ס אהדדי:

תד"ה לימא. דהא אי ל"ל כר"ח כו' הוה ודאי ערלה. לכאורה זה סותר למש"כ לעיל בד"ה דתני דאע"ג דקתני ספיקו טמא ע"כ לאו ספיקא היא מדתר"ח כו'. אלמא דיש סברא לומר דספיקא היא וכ"כ שם בהגה"ה:

תד"ה ואצנועי. וי"ל דרוב גנבי ישראל. לכאורה אפי' כל גנבי ישראל מ"מ כיון דרובא דעלמא עובדי כוכבים הל"ל דמהם גנבו. וי"ל דאע"ג דגנבי איסורא לא אכלי כדפי' הרא"ש בנדרים (ס"ד כ"ז). ובזה מיושב נמי מה שקשה לכאורה דהא הוו תרי מיעוטי לאיסורא דיי"נ ודערלה למאי דס"ד. אך לפ"ז קשה מאי קס"ד דהתיר משום דר"ח נימא משום דאיסורא לא אכלי. וי"ל משום דאם הולכין אחר קרוב הל"ל דעובדי כוכבים גנבי ואכמ"ל:

(כד א רש"י) ד"ה מההיא דקרא שם מחוז וכו' בקדושין לענין יוחסין ובגיטין.—בכל מסכת גיטין לא מצאתי "ההיא דקרא", וברור שט"ס ברש"י כאן. ואולי צ"ל: ובברכות (נט ב, ע"ש).

בשביל של כרמים. דע''י כרמים נדדה חוץ לחמשים ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו: אף אנן נמי תנינא. כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב: נמצא בפרוזדור. נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון: ספיקו טמא. ספק זה טומאה ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור ומה ספיקא יש כאן רישא דמתניתין במסכת נדה משל משלו באשה החדר והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא והוא המקור ומפרש בגמרא החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה והעלייה בנויה על גבי שניהם ודם העלייה טהור ולול פתוח מעלייה לפרוזדור וקתני נמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור זב ויצא אל החוץ הואיל ורוב דמים מצויים בו ולא אמר מן העלייה נטף דרך הלול ואע''ג דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו: רוב ומצוי. דמיו רבים יותר משל עלייה ועוד שהן תדירין לזוב משם ודמי העלייה אין תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא: חייבין עליו על ביאת מקדש. דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא: ושורפין עליו תרומה. ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין: שמע מינה. מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי תלת: איתא לדר' זירא. דאמר גבי תשע חנויות בשילהי פ''ק דכתובות ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר דאע''פ שדלתות מדינה נעולות דליתא אלא חד רובא להכשירה רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי כדאמרי' התם כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה: דהא אשה כדלתות המדינה נעולות. כלומר דליכא למימר בה תרתי רובי אלא חד רובא שרוב דמים מן המקור וקא אזלי בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה דמידי דאסור לעשותו מספק הוא: והא רבא הוא דאמר. לעיל רוב ומצוי ליכא למאן דאמר ולא תסייעין לר' חנינא מהא והכא מסייע ליה מינה דקאמר ש''מ תלת: חבית. של יין: מההיא דקרא. שם מחוז הוא על נהר פרת כדאמר בקדושין (דף עא:) לענין יוחסין ובגיטין ואין ישראל מצויין שם והוא למעלה מפרת ויכולה חבית לבוא משם אצלנו: רב לית ליה דרבי חנינא. ואזיל בתר קורבא ושמואל אזל בתר רובא דאית ליה לדרבי חנינא: עקולי ופשורי הוו טבעי ליה. הרבה מקומות יש משם ועד כאן שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר והמים מכסין עליהם והספינות מתגלגלות שם וטובעות: ופשורי. הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר וקוו וקיימי ואם תבא החבית שם תעמוד שאין הנהר מוליכה: חריפותא דנהרא נקט ואתאי. שמא מתחלה נפלה באמצעית הנהר במקום חזקו ומרוצת המים הביאתה ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל: בפרדיסא דערלה. בכרם של ערלה: שרי רבינא. ולא חש שמא מכרם זה גנב היין זה: אי גניב מיניה אצנועי בגויה לא מצנעי. אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים: זיקי. נודות: בי קופאי. טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל: לימא לא סבר לה לדרבי חנינא. לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב וכאן ישראל מצויים יותר מנכרים ולא אזלינן בתר רובא דעלמא:

דכל דמידדי אי הדר חזי לקיניה מידדי. לא היה צריך למאי דקאמר אי הדר חזי לקיניה מידדי כיון דשובכין דעלמא יותר מחמשים מן הכרמים [אז] ליכא למיחש לרובא דעלמא דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים אבל הנך שני שובכין שהכרמים בתוך חמשים אמה שלהם אתי שפיר דקרוב לזה שלו אפילו נמצא חוץ לחמשים אמה דלא נפק מתורת מדדה דע''י כרמים מידדי יותר מחמשים אלא איירי דאפילו אם יהו שובכין דעלמא בין הכרמים ועוד מדנקט שביל משמע שאלו ב' השובכין בתוך השביל והניפול כמו כן נמצא בתוך השביל דליכא למיחש שהן משובכין דעלמא אפי' אינם רחוקים כלל כיון דלא מצי חזי לקיניה אבל מאלו השובכין הוא דאין דבר מפסיק בינו לבין השובך: אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור טמא כו'. בנמצא בגג פרוזדור מן הלול ולפנים איירי כדמוכח בפרק כל היד (נדה דף יז: ושם ד''ה מן) וסוגיא דהתם מפרש במקומה: ואף על גב דאיכא עלייה דמקרבא. וקרוב דמוכח הוא דקרוב לעלייה הוא ומן החדר אינו יכול לבא אא''כ שחתה ביותר כמו שפירש במסכת נדה (שם): דתני רבי חייא. אי גרסינן תני אתי שפיר אבל אי גרסינן דתני תימה היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי הוא דלמא לאו משום דרוב ומצוי קאמר רבי חייא דשורפין עליו את התרומה אלא משום דרוב וקרוב הלך אחר הרוב כרבי חנינא ונ''ל דאפילו גרסי' דתני לא מדברי רבא הוא אלא גמרא הוא דמייתי לה דשפיר הוה מוכח אביי ממתני' דנדה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב דאף על גב דקתני ספיקו טמא על כרחך לאו ספיקא הוא מדתני רבי חייא דחייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו תרומה. (הג''ה) ומהר''ם אומר דרבא מייתי לה דרוב ומצוי הוא דאי אינו מצוי א''כ מאי קמ''ל רבי חנינא כיון דשמעינן לה מדתני רבי חייא אבל ממתני' דנדה לא היה יכול להוכיח דאפילו אם אינו רוב ומצוי הוצרך רבי חנינא לאשמועינן דלא נימא ספיקו טמא הוה ספק ממש ולמאי דהדר ביה רבא וקאמר דלא הוי רוב ומצוי איצטריך רבי חנינא לאשמועינן דאי מדתני רבי חייא ה''א דרוב ומצוי הוא קמ''ל ר' חנינא דלאו רוב ומצוי הוא (ע''כ הג''ה): ושמע מינה איתא לדר' זירא. נראה לריצב''א דאע''ג דטעמא דבעינן תרי רובי הוי משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר מ''מ איצטריך ליה למימר גבי חנות דלא בעינן תרי רובי דאע''ג דליכא למימר הכי מ''מ איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע אי לאו דאיכא רובא דעלמא וגבי אשה נמי אי גזרינן בעלמא הוה לן להחמיר שלא לשרוף מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ ונראה לו דהלכה כרבי חנינא:. הג''ה וש''מ רובא דאורייתא. חשיב ליה רובא דליתיה קמן דברובא דאיתיה קמן לא צריך למידק ש''מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות כדפריך פרק קמא דחולין (דף יא. ושם) גבי הא דבעי מנ''ל הא דאמרינן זיל בתר רובא ופריך מנ''ל דכתיב אחרי רבים להטות: אימור מהאי דקרא אתאי. ולאו דוקא נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסר שמואל אלא אפי' עיר שכולה ישראל איכא למיחש להכי: לימא משום דסבר לה כר' חנינא. וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחוצה לארץ מותרת דהא אי לית ליה כרבי חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א''כ הויא ודאי ערלה: ואצנועי בגויה. ואם תאמר מכ''מ יהא אסור דרובא דעלמא נכרים נינהו והוי יין נסך וי''ל דרוב גנבי ישראל כדאמר בפרק בתרא דע''ז (דף ע.): בי קופאי. פי' בערוך מקום כדאמרי' (סוטה דף מו:) רב מרדכי אלויה לרב שימי בר אשי לבי קופאי ובכהאי גוונא היה דהוה קורבא דמוכח: לימא רבא לית ליה דר' חנינא. פי' והא רבא אית ליה לעיל דר' חנינא:

בבא בתרא כד ע"א - טקסט הדף מנוקד

דף כד - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד