בבא מציעא נד ע"ב

דף נד - ב

שמע מינה: חומשו כמותו. ואף הוא צריך לבא מן החולין, כתרומה עצמה.

שמע מינה.

עוד בדיני חומש:

יש לדון, האם החומש נחשב כמו הקרן לגמרי, ואם גזל את החומש, או נהנה מן החומש בתרומה וקדשים וכיו"ב, האם חייב חומש על החומש.

או דילמא אין החומש נחשב כקרן לענין זה.

אמר רבא: גבי גזל [אם גזל, וכפר, ונשבע לשקר, מביא אשם גזילות, ונותן לנגזל קרן וחומש] כתיב [ויקרא ה כד] "וחמישיתיו יסף עליו", ודרשינן, "חמישיתיו", לשון רבים, משמע חמישיות הרבה.

ותנן: "מי שגזל, ונשבע לשקר, והודה, והתחייב קרן וחומש, ונתן לו את הקרן, ונשבע לו על החומש, [כלומר, חזר וכפר את החומש, ואמר נתתיו לך, ונשבע לשקר, והודה], הרי זה מוסיף חומש על חומש,

וכן אם כפר את החומש השני, מוסיף חומש נוסף על החומש, עד שיתמעט הקרן [עד שיהא החומש שנשבע עליו לשקר] פחות משוה פרוטה" ^[95].

ומבואר, שהחומש הניתן בגזל, נחשב כקרן לגמרי, ומתחייבים חומש נוסף עליו.

וכן גבי האוכל תרומה בשוגג, המתחייב בקרן וחומש, כתיב [ויקרא כב יד] "איש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו",

ואף על פי שהכתוב אומר "חמישיתו", לשון יחיד, מכל מקום תנן "האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש. אחד האוכל, ואחד השותה, ואחד הסך שמן של תרומה ^[96] , אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה, משלם חומשה, וחומשא דחומשא [כגון אם נתן קרן וחומש מפירות חולין, ונעשו אותן פירות תרומה, וחזר ואכלן בשוגג, משלם חומש על החומש] ".

ואילו גבי מעשר, לא מכתב כתיב. [לא מצאנו בכתובים לימוד לומר שמביא חומש על חומש, כגון שחזר וחילל את החומש הראשון על פירות, אינו מוסיף חומש נוסף על החומש הראשון], ולא מיתנא תנא בענין זה, ולא איבעויי איבעיא לן. ופשיטא לן, שאינו מוסיף חומש.

אך גבי הפודה את הקדשו, ומוסיף חומש, יש להסתפק, דכתיב [ויקרא כז טו] "ואם המקדיש יגאל את ביתו, ויסף חמישית כסף ערכך".

ותנן: "הפודה את הקדשו, מוסיף חומש".

חומשא תנן, חומשא דחומשא לא תנן.

ויש להסתפק: מאי? האם מוסיף חומשא דחומשא, במקרה שחזר וחילל את החומש? ^[97] וצדדי הספק הם: גבי תרומה כתיב "ויסף", דמשמע שתי תוספות, ולכן מוסיף חומש על חומש. וגבי קדש נמי הא כתיב "ויסף", ונדרוש גם כן להוסיף חומשא דחומשא.

או דלמא, דוקא גבי תרומה מוסיף חומש על חומש, דכתיב "ויסף", ודרשינן ליה, באופן הבא: קיימא לן "גורעין ומוסיפין ודורשין", ולכן, אי שקלת ליה לוי"ו ד"ויסף" ושדית ליה על "חמישיתו", הוה ליה "חמישיתוו", ונקרא: "חמישיתיו", לשון רבים. ולכן מוסיף חומש על חומש.

אך גבי הקדש כתיב "ויסף חמישית", ואם כן, אף על גב דכי שקלת ליה לוי"ו ד"ויסף" ושדית ליה על "חמישית", סוף סוף הוה ליה חמישיתו. לשון יחיד. ואין לדרוש מכאן להוסיף חומש על חומש.

ומקשינן: מדוע הסתפק רבא בדין חומש דהקדש, תיפוק ליה דאם חזר וחילל את החומש הראשון אינו מוסיף חומש נוסף, משום הוה ליה הקדש שני?

ואמר רבי יהושע בן לוי, אהקדש ראשון מוסיף חומש, על הקדש שני ^[98] אין מוסיף חומש!?

ומשנינן: אמר ליה רב פפי לרבינא, הכי אמר רבא: חומש אינו נחשב כ"הקדש שני", שהרי מאליו נתוסף, ולא נתפס תחת הראשון ^[99], וכתחילת הקדש דמי. ולכן אין לפשוט את הספק מדין "הקדש שני".

על כל פנים, מאי הוי עלה [מה נפסק בספיקו של רבא]?

אמר רב טביומי משמיה דאביי: אמר קרא - "ויסף חמישית כסף ערכך",

ודרשינן: מקיש חומשו לכסף ערכו, מה כסף ערכו מוסיף חומש, אף כסף חומשו נמי מוסיף חומש ^[100].

גופא:

אמר רבי יהושע בן לוי: על הקדש ראשון מוסיף חומש ועל הקדש שני אין מוסיף חומש.

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהושע בן לוי?

אמר קרא [ויקרא כז טו] "ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו".

ודרשינן: "המקדיש" הוא מוסיף חומש, כשפודה את הקדשו. ולא המתפיס זה תחת קדש אחר, שהשני נתפס בקדושת הראשון, ואין הקדושה באה אליו מחמת עצמו.

עוד באותו ענין:

תני תנא קמיה דרבי אלעזר [אחד התנאים אמר מימרא זו לפני רבי אליעזר]: נאמר בתורה [ויקרא כז כז] "ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו",

ודרשינן: מדכתיב "בבהמה", ולא "ואם בהמה טמאה", משמע, רק בהקדשות שהם כבהמה טמאה מוסיף חומש.

ובמה בהמה טמאה מיוחדת? שתחילתה הקדש, [לקמן יבואר], וכולה לשמים, [ואין לבעלים בה כלום, דסתם הקדש בהמה טמאה, לבדק הבית היא], ומועלין בה [לקמן יבואר],

אף כל שתחילתה הקדש וכולה לשמים מועלין בה.

הבין רבי אליעזר שכונת התנא לומר, שמי שיש בו גדרים אלו, יש בו דין מעילה,

ולכן אמר ליה רבי אלעזר לתנא: בשלמא "כולה לשמים", למעוטי קדשים קלים, כיון דאית להו לבעלים בגוייהו לית בהו מעילה.

אלא "תחילת הקדש" למעוטי מאי?

וכי תחילת הקדש הוא דאית ביה מעילה, אך סוף הקדש [כגון הקדש שני כדלעיל] לית ביה מעילה?! דלמא לענין חומש קאמרת? וכרבי יהושע בן לוי, שאין מוסיפין חומש בהקדש שני.

אמר ליה, אין! הכי קאמינא. [אכן, זו היתה כונתי] ^[101].

הא דאיבעיא לן גבי הקדש. אי מוסיף חומש על חומש דוקא במקדיש קרקע כגון בית ושדה אחוזה אבל במטלטלין הא כתיב ואם גאל יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך ואי שדית ואו דויסף הוה ליה חמישיתיו:

דילמא לענין חומש קאמרת וכריב"ל. פרש"י ז"ל הך מעילה לאו מעילה ממש קאמר ולא בנהנה מן ההקדש אלא בחומש קאמר ובבא לפדות מן ההקדש וקרי לחומשא מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש.
ואיכא למידק אמאי קתני כולה לשמים למעוטי קדשים קלים שאין להם פדיון ולפי' אין בהם חומש חטאות ואשמות נמי ועולות שכולן לשמים אין בהן חומש שאין נפדין ואי בשהוממו אף בקדשים קלים יש בהן וכדאמרי' במנחות בפרק התודה המתפיס מעות מעשר שני לשלמים כשהוא פודן מוסיף שני חומשין אחד למעשר שני ואחד להקדש.
ואיכא למימר כרוך ואימא תרויהו וה"ק מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה ומוסיפין חומש בפדיונה אף כל שהוא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה ומוסיפין חומש אינה תחלת הקדש אע"פ שכולה לשמים ומועלין בהנאתה אין מוסיפין חומש בפדיונה אינה כולה לשמים אע"פ שהיא תחלת הקדש אין מועלין ונקט לשון מעילה למעילה ממש ולפדיון משום דכי נמי מוסיף חומש ולישנא דשוי לתרויהו נקט דאלו לפדיון לחודיה לא משני בדבוריה למקריה מעילה כנ"ל.
ובשם ר"ת ז"ל אמרו דאתיא למעוטי שדה מקנה שאינו מוסיף חומש דאי לאו קרא הוה אמינא מה מצינו בשדה אחוזה שמוסיף חומש אף בשדה מקנה כן ואע"ג דהוה ליה שדה אחוזה ומעשר שני כתובין הבאין כאחד סבירא ליה מלמדין והשתא הוה להו שלשה ואין מלמדין והכי אמרי' במסכת ערכין בפרק יש נערכין משום דהוי מעשר ושדה אחוזה ובהמה. טמאה ג' כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין.
ואחרים אמרו דלמעוטי קדשים קלים וחטאות ואשמות אתא דכיון דאית להו לבעלים כפרה בגויהו לאו מקרו כולן לשמים כבהמה טמאה ולאו למימרא שאין מוסיף חומש כשהוא פודן במומן אלא דבהמה טמאה מימעטי סוף הקדש שאין כלה לשמים עד שרבה הכתוב שאין כולה לשמים ממקום אחר דהכי מסיים לה תנא בת"כ להך ברייתא דקתני מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בה וכי מקיש לנו לרבות פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ומנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ושל צבור ת"ל בהמה ואם כל בהמה וכאן בגמרא התחילו ברייתא זו ולא השלימו אותה וזהו העיקר, כך מצאתיה בשם רבינו בעל התוספות ז"ל:

הא דמבעיא לן בהקדש אי מוסיף חומש על חומש. לא קא מבעיא לן אלא בהקדש קרקע, אבל במטלטלין הא כתיב בהו (ויקרא כז, יג) ואם גאל יגאל ויסף חמישיתו על ערכך, ואי שדית ו"ו דויסף אחמישיתו, הוה ליה חמישיתיו, כדרך שאמרו בתרומה.

הא דאמרינן הכא דבמעשר אינו מוסיף חומש על חומש. דוקא על החומש קאמר, אבל על קרן שני מוסיף חומש, וכדתניא במנחות בפרק התודה (מנחות פב, א), המתפיס מעות מעשר שני לשלמים, כשהוא פודן מוסיף שני חומשין, אחד למעשר ואחד להקדש. והא דקתני ומייתי לה לקמן (בבא מציעא נה, ב), סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות, ולא קתני מביא מעות בסלע וחומש, התם לא בא לפרש דין החומש.

דילמא לעניין חומש קאמרת וכדר' יהושע בן לוי. פירש רש"י ז"ל, הך דמעילה לאו מעילה ממש קאמר ובנהנה מן ההקדש, אלא בחומש קאמר ובבא לפדות מן ההקדש, וקרי לחומש מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש. ואינו מחוור, דאמאי תלי חומש במעילה, דאטו לא כתיב חומש אלא במעילה, הוה ליה למתני ומוסיפין חומש. ור"ת ז"ל פירש דהכי פירושא דברייתא, מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה מוסיפין חומש, [אף כל שהוא תחלת הקדש וכלה לשמים ומועלין בה מוסיפים חומש], ובתרוייהו גרסינן ומועלין בו"ו. ובתורת כהנים מוכח כן, דקתני ברישא ומועלין בה, והדר וכולה לשמים. ואיכא למידק, אמאי קתני וכולה לשמים למעוטי קדשים קלים, דאי בתמימים ומשום דאין להם פדיון, אי הכי אפילו חטאות ואשמות נמי, ואי בבעלי מומין אף בקדשים קלים מוסיף חומש, וכדתניא במנחות (פ"ב ע"א), המתפיס מעות מעשר שני לשלמים מוסיף ב' חומשין, אחד למעשר שני ואחד להקדש. ובתוספות פירשו דלמעוטי קדשים קלים וחטאות ואשמות אתא, דאינהו נמי לאו כולהו לשמים הוו, דהא אית להו לבעלים בגוייהו, והילכך לאו כבהמה טמאה דכלה לשמים נינהו, ולאו למימר דאין מוסיף חומש כשפודן במומן, דהא אתרבו בסיפא דההיא ברייתא מואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו קרבן, אלא דלא אייתי הכא אלא רישא דברייתא. והרי איתא בתורת כהנים (פר' בחוקותי פ"ט פר' ד' ברייתא ד'), מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים, אף איני מרבה אלא את שכיוצא בה, וכי מה יש לנו לרבות פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, ומנין לרבות קדשי קדשים [וקדשים] קלים של יחיד ושל צבור תלמוד לומר בהמה טמאה ואם כל בהמה טמאה.

מי שגזל וכפר ונשבע והודה שחייב בקרן וחומש ובאשם גזלות כמו שנאמר בפרשת ויקרא ונתן את הקרן ולא נתן את החומש ולאחר זמן תבעו בחומש וכפר לו ונשבע שכבר פרעו כלו או שלא נתחייב לו בחומש זה מעולם ואח"כ הודה הרי חומש זה נעשה כקרן לכל דבר ומשלם עליו חומש אחר וכן מחומש לחומש עד שיתמעט החומש משוה פרוטה כיצד הרי שהיתה הגזלה שוה י"ו פשוטים והרי חומש ראשון ד' פשוטים וחזר וכפר עליהם משלם פשוט שהוא חומשו ואם חזר וכפר באותו פשוט יש כאן עד חומש פרוטה ומשם ואילך אין בו חומש אע"פ שהוא פרוטה שהרי לא הגיע החומש לשוה פרוטה וכן הדין בחומש ראשון שאם הגזלה עצמה אין חומש שלה מגיע לפרוטה וכפר ונשבע והודה אין כאן תשלומי חומש ומשלם הקרן לבד וכבר ביארנוה בכדי צרכה בבבא קמא בפרק הגוזל עצים:

זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל אם הם דברים הראויים לאכילה ואחד השותה אם הם דברים הראויים לשתיה ואחד הסך אם הם דברים הראויים לסיכה אחד תרומה טמאה ואחד תרומה טהורה משלם קרן וחומש הרי החומש כתרומה ואם חזר ואכל בשוגג משלמו ומוסיף עליו חומש אחר וכן חומש על חומש עד לעולם מעשר שני שחללו מוסיף חומש ואם חזר וחלל דבר זה שחלל עליו מוסיף חומש אחר על הקרן אבל אינו מוסיף חומש על החומש:

כבר ביארנו שהפודה מה שהקדיש הוא בעצמו מוסיף חומש מ"מ דוקא בהקדש ראשון אבל לא הקדש שני שנאמר ואם המקדיש המקדיש ולא המתפיס כיצד הקדיש בהמה ונפל בה מום ופדאה וחללה על בהמה אחרת שוה היא וחומשה כשהוא פודה את השניה אינו מוסיף בה חומש שאין מוסיפין בהקדש חומש על חומש שהקדש ראשון מוסיף חומש ולא הקדש שני ואין אומרין חומש כתחלת הקדש הוא:

אע"פ שבפודה את ההקדש אנו אומרים שאין מוסיף חומש על חומש בנהנה שוה פרוטה מן ההקדש שמביא קרן וחומש ואשם הרי החומש חזר לו כקרן ואם חזר ונהנה מביא חומש על חומש ומתוך כך אתה מבין שאין גורסין בכאן הנהנה מן ההקדש אלא הפודה את ההקדש:

כל הנהנה מן ההקדש בשוה פרוטה בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית כגון בהמה טמאה ואבן או קורה או כל דבר שבתלוש אם נהנה במזיד לוקה ואם נהנה בשגגה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא קרבן מעילה והוא הנקרא אשם מעילות:

קדשים קלים אין מועלין בהן מחיים כגון שנהנה בהם לרכיבה או לחרישה או לגיזתה וכיוצא באלו ולאחר מיתה אם נזרק הדם מועלין באמוריהם אבל לא בבשרם שכל שיש בו התר אכילה אין מועלין בהם ואפילו בבשר חטאת ואשם שמועלין בהם בחייהם כמו שביארנו בבבא קמא נאמר בתורה ואם בבהמה הטמאה וכו' מה בהמה טמאה כלה לשמים ר"ל לבדק הבית ומועלין בה אף כל שכלו לשמים מועלין בה:

לענין חומש אין אנו צריכין כלה לשמים ואע"פ שסוגיא זו מוכחת שכן שהרי אמרו דילמא לענין חומש קאמרת וכל שהוא תחלת הקדש וכלה לשמים מוסיפין חומש תדע שהגירסא המיושבת דילמא תרתי קאמרת מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומוסיף חומש אף כל שתחלת הקדש מוסיף חומש הא סוף הקדש אין מוסיף חומש ומה בהמה שכלה לשמים ומועלין בה אף כל שכלו לשמים מועלין בו הא קדשים קלים אין מעילה ונמצא שאין כלו לשמים צריך לחומש ולא תחלת הקדש למעילה אלא לענין מעילה בין הקדש הראשון בין הקדש השני שנתפסה בו קדושת ראשון מועלין בו ולענין חומש אנו צריכין לתחלת הקדש שהנתפס בקדושת הראשון והוא הקדש שני אם בא לחללו אין מוסיף חומש כמו שביארנו ואע"פ שהדברים אמתיים מצד עצמם יש שאין גורסין כן מצד שפסוק זה לא נאמר לענין מעילה כלל ואין בזה הכרח שדרך התלמוד לכך בהרבה מקומות ואף בזו אפשר שצוה ואמר ופדה בערכך כלומר אחר שאין גופו ראוי לבדק הבית חללהו על דבר הראוי לבדק הבית כדי שלא תהנה בו ותמעול:

משלם חומש על חומש. על כרחך צריך לאוקמא בשנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו דאי אמלוה לא משלם חומש דבעינן דומיא דפקדון כדאמרינן לעיל ומכל מקום איצטריך קרא דסלקא דעתך אמינא כיון שעל ידי תשלומי חומש קאתי וכו' ככתוב בתוספות כדאשכחן גבי תרומה דאיצטריך לאשמועינן דמשלם חומש על חומש אף על גב דכתיב ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש וחלה עליו קדושת תרומה סלקא דעתך אמינא דאין משלם חומש על חומש כיון דמחמת חומש קאתי. ועוד יש לומר דאפילו בלא נטלו ממנו מיחייב הכא חומש כיון דתחלתו בא על ידי פקדון הוה ליה כפקדון. הרא"ש.
אחד הסך פירש רש"י דסיכה בכלל שתיה כדנפקא לן במסכת יומא מדכתיב ותבא כמים בקרבו וגו' והקשה רבינו תם דהא פרישנא התם דההוא קרא אסמכתא בעלמא הוא וכן מוכיח בפרק רבי עקיבא. ופירש רבינו תם דבסיפרי דריש ליה מדכתיב וגם לרבות הסך. הריטב"א. הא דאיבעיא לן בהקדש אי מוסיף חומש על חומש לא קא מיבעיא לן אלא בהקדש קרקע אבל במטלטלין הא כתיב בהו ואם גאול יגאל ויסף חמישיתו על ערכך ואי שדית וא"ו דויסף אחמישיתו הוה ליה חמישיות כדרך שאמרו בתרומה. הרמב"ן והרשב"א והר"ן ותוספות לקמן בסמוך. כתב רש"י דלא גרסינן הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה וכו'. אבל רבינו חננאל גריס לה וזה לשונו: שאלתו של רבא בהקדש הוא שכתוב בו ויסף חמישית כסף ערכך עליו ותנן הנהנה שוה פרוטה מוסיף חומש אבל חומש על חומשה לא תנן ובזאת שאל רבא אם נתן את הקרן ולא נתן את החומש היש עליו לתת חומש על חומש כאשר יש עליו בגזל ובתרומה ופרט את ספיקו ואמר טעמא מאי גבי תרומה כתיב ויסף חמישיתו וחייב חומש על חומש או דילמא בתרומה כתיב חמישיתו שדית ליה וי"ו דויסף הואיל ומופנה הוה ליה חמישיתיו אבל בקודש חמישית כסף ערכך כתיב ומי שדית ליה לוא"ו דויסף הוא וטרם תאמר התשובה הוספנו לשאול ותיפוק לי דהוה ליה הקדש שני ואין מוסיף חומש כרבי יהושע בן לוי ונדחה זו האמרונה דאמר ליה רב פפא הכי אמר רבא חומש וכו' ואחך כך באת התשובה דאמר רב טביומי משמיה דרבא תניא ויסף חמישית כסף ערכך וכו' עד כאן.

אף על גב דכי שקלת לוא"ו וכו'. רש"י כתב דאין גורעין ומוסיפין להפסיק את התיבה ולא נראה דהא אמרינן פרק ז' דבכורות גבי מרוח אשך דגורעין ומוסיפין ודורשין אפילו באמצע התיבה דשקלינן לאלף דאשך. ושדינן בין ריש ובין וא"ו דמרוח והחית שדינן בהדי שך והוה ליה או מראו חשך. לכך נראה דהיינו טעמא דהכא משום דחמשיות אין זה תיבה בשום מקום. תוספות חיצוניות. ועיין בפירוש רש"י שם.
והריטב"א כתב וזה לשונו: יש לומר דהתם גבי מרוח אשך לא מוספינן ולא מחדשינן שום דינא בהדי דרשא אלא גלוי פירושא דקרא בעלמא אבל הכא דדרשינן דין מחודש להוסיף חמישיות איתא לפירוש רש"י. ובתוספות פירשו דלא דרשינן חמשיות כיון שאין זה מקרא בשום מקום. עד כאן.

אף על גב דכי שקלת לוי"ו דויסף וכו'. ואף על גב דגבי הקדש נמי כתיב חמשיתו יוסיף עליו גבי בהמה טמאה לא ילפינן מינה בית. משאנץ.

מקיש חומשו לכסף ערכו. ואם תאמר למה ליה לעיל האי קרא דעליו לאשמועינן דחומש אינו אלא ממטלטלים תיפוק ליה מהך היקשא דאין היקש למחצה. ויש לומר דהך היקשא לא הויא אלא גבי מקדיש בית ושדהו ובהו כתיבא וליכא למיגזר מינה לתרומה ומעשר. תוספות חיצוניות.

שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים. שהיא של בדק הבית דלא משתעי קרא בפסולי המוקדשין אלא בבהמה טמאה ממש כדדרישנא בתורת כהנים. משאנץ.

אלא תחלת הקדש למעוטי מאי. הוה מצי למיפרך דעל כרחך ליכא לאוקומיה במעילה דהא קרא במעילה לא משתעי אלא פריך ליה מיניה וביה דאפילו מילתיה נמי לא מתוקמא לענין מעילה. תוספות חיצוניות.

דילמא לענין חומש קאמר. פירש רש"י הך מעילה לאו מעילה ממש קאמר וכו' ואיכא למידק אמאי קתני כולה לשמים אי למעוטי קדשים קלים מחומש ליתא דהיכי דמי אי בתמימי דכוותה נמי בקדשי קדשים שכולן לשמים לא שייך בהו חומש דלית בהו פדיון. ואי בשהוממו אפילו קדשים קלים אית בהו חומש בפדיונם כדאמרינן בפרק התודה. ואיכא למימר כרוך ואימא תרווייהו והכי קאמר מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה ומוסיפין חומש בפדיונה אף כל שהוא תחלת הקדש וכולה לשמים מועלין בה ומוסיפין חומש. אינה תחלת הקדש אף על פי שכולה לשמים ומועלים בהנאתה אין מוסיפין חומש בפדיונה. אינה כולה לשמים אף על פי שהיא תחלת הקדש אין מועלין ונקט לשון מעילה למעילה ממש ולפדיון משום רביה נמי מוסיף חומש ולישנא דשוה לתרווייהו נקט דאלו לפדיון לחודיה לא משני בדיבוריה למקרייה מעילה. ובשם רבינו תם אמרו דאתי למעוטי שדה מקנה שאינו מוסיף חומש דאי לאו קרא הוה אמינא מה מצינו בשדה אחוזה שמוסיף חומש אף בשדה מקנה כן ואף על גב דהוו להו שדה אחוזה ומעשר שני כתובים הבאים כאחד סבירא ליה מלמדין והשתא הוו להו שלשה ואין מלמדין והכי אמרינן במסכת ערכין פרק יש נערכין משום דהוי מעשר ושדה אחוזה ובהמה טמאה שלשה כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין. הרמב"ן.

וקשה לפירוש רבינו תם דהאי קרא בבהמה טמאה כתיב ולא בקרקעות. ועוד בפרק יש בערכין נפקא לן מקרא אחרינא דאין מוסיף חומש בשדה מקנה. הרא"ש.
ור"י תירץ דאין הכי נמי דהשתא הוה סלקא דעתיה למעוטי מכולה לשמים קדשים קלים ואפילו חטאות ואשמות דלאו כולן לשמים נינהו כיון דאית להו לבעלים כפרה בגוייהו והוה סלקא דעתיה למעוטינהו מחומש בפדיונם אם הוממו. ומיהו לא קאי במסקנא אלא שקלא וטריא דתנא הוא דאי לאו דאיתרבו מקרא אחרינא הוה ממעטינן להו מחומש מקרא דבבהמה הטמאה דהכי איתא בתורת כהנים הך ברייתא מה טמאה מיוחדת שהיא תחילת הקדש וכולה לשמים ומועלין בה אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה וכי מה יש לנו לרבות פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים. ומנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים בין של יחיד בין של צבור תלמוד לומר ואם כל בהמה וזו היא הברייתא שהביאו מקצתה כאן. הר"ן. ובזה הפירוש הסכימו כל המפרשים.

וזה לשון הריטב"א: הקשו בתוספות על פירוש רש"י דאם כן דמועלין דקתני היינו תוספת חומש מאי האי דקתני וכולה לשמים למעוטי קדשים קלים וכו'. ותירצו דהאי ברייתא יכול קאמר לומר דמהאי דרשא דבהמה ממעטינן קדשים קלים מחומש אבל התם במסקנא נפקא מדכתיב ואם וכו'. ומיהו עדיין קשה אמאי נקט תנא לשון מעילה משום חומש ליתני בהדיא מוסיפין חומש. ועוד דלמאי דקא סלקא דעתין מעיקרא דמעילה ממש קאמר תיקשי לן דהא האי קרא דדרשינן בחומש מיירי ולא במעילה לכך הנכון כדפירש רבינו תם דהא מועלין תרתי קתני מעילה ממש ותוספת חומש דומיא דמעילה ונקט לישנא קלילא ומעיקרא סלקא דעתיה דממעט קדשים קלים וסוף הקדש מתרווייהו בין ממעילה ובין מחומש והדר אמר ליה דדילמא לא ממעט לסוף הקדש אלא מחומש לחוד וכרבי יהושע בן לוי והכי קאמר דתחילת הקדש וכולה לשמים איכא תרתי מעילה וחומש למעוטי סוף הקדש דאית ביה מעילה ולית ביה חומש ולמעוטי קדשים קלים דאית בהו חומש ולית בהו מעילה. עד כאן.
וזה לשון הרשב"א: ומה שפירש הקונטרס דקרי ליה לחומש מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש אינו מחוור דאמאי תלי חומש במעילה דאטו לא כתיב חומש אלא במעילה. ואומר רבינו תם דמועלים בה אחד מן הצדדים הוא והכי פירושא דברייתא מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלים בה מוסיף חומש אף כל שהוא תחלת הקדש וכולה לשמים ומועלים בה מוסיפים חומש ובתרווייהו גרסינן ומועלין בוא"ו ובתורת כהנים מוכיח כן דקתני ברישא ומועלין בה והדר קתני וכולה לשמים.

והרא"ש כתב וזה לשונו: ואין לחוש מה שלא הזכיר חומש בברייתא משום שלא היה צריך כי בענין חומש איירי. וקשה לפירוש רבינו תם דלמאי הילכתא קתני ומועלין בה הא שלמים מוסיף חומש אף על פי שאין מועלין בהם. ואין לומר דאיצטריך למעוטי גדולי הקדש וכמאן דאמר דאין מעילה בגידולין וממעטינן להו טפי משלמים משום דקדשים קלים חשיבי בני מעילה משום דמועלים באימורין אחר זריקת דמים. דהא למאן דאמר אין מעילה בגידולין אפילו בהנאה לא אסירי מדאורייתא כדמוכח בפרק לא יחפור גבי שרשי אילן הקדש ובפרק קמא דסנהדרין ובגיטין פרק השולח גבי המקדיש עבדו אין מועלין בשערו ובעבודה זרה ובמעילה גבי קן שבראש אילן של הקדש ובפרק מקום שנהגו שהיו מתירין אנשי יריחו אפילו מדרבנן. ור"מ תירץ דאתא למעוטי דישון מזבח הפנימי והחיצון והמנורה דאסירי בהנאה מדאורייתא וכולם לשמים ואין מועלים בהם כדתנן במעילה פרק ולד חטאת דישון מזבח הפנימי והחיצון לא נהנין ולא מועלין וקאמר בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו ובירושלמי דיומא פרק ב' משמע דאסירי בהנאה מדאורייתא ועוד איכא חלב המוקדשין וביצי תורים דתנן פרק ולד חטאת לא נהנין ולא מועלין ומוכח התם דאסירי בהנאה מדאורייתא. עד כאן.

בד"ה ולא מתנא תנא כו' ולא קתני בסלע וחומש מעות אלמא כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דהאי סלע אינו אלא הקרן של מעשר ואין החומש עמו דהכי מסיק לעיל דאין החומש מעכב דמ"מ כיון דלמצוה צריך ליתן גם החומש מסתמא דאיירי בפדה ונתן כבר החומש בכלל הסלע ודו"ק:

בפרש"י בד"ה ומועלין בה השתא קס"ד דמעילה כו' ועוד דאפי' לית גבה כל הני שייכא מעילה כו' עכ"ל פירושו אינו מובן דהא בכולה לשמים ניחא ליה לתלמודא למעוטי ק"ק דלית בהו מעילה ובתחלת הקדש הא פריך ליה תלמודא תחלת הקדש אית ביה מעילה סוף הקדש לית ביה מעילה ונראה כוונתו דקים ליה לרש"י בשום דוכתא בתלמוד דאיכא מעילה בק"ק וא"א לאוקמא נמי דיוקא דכולה לשמים למעוטי ק"ק לענין מעילה אלא דר"א דאמר בשלמא כולה לשמים למעוטי ק"ק כו' לא חש למפרך מהך דה"נ קרא לא משתעי במעילה כפרש"י ולא חש למפרך מיניה כמ"ש התוס' ודו"ק:

תוס' בד"ה לענין חומש כו' וכי פריך לעיל בשלמא כולה לשמים כו' לא אסיק אדעתיה כו' עכ"ל יש לדקדק דמאי קשיא להו טפי למאי דפריך לעיל בשלמא כו' דהא כמו דניחא להו למאי דמוקי לה לענין חומש דברישא דברייתא בעי למעוטי ק"ק מחומש היינו מקמי דאסיק לרבות ק"ק לענין חומש כדמסיק במסקנא דת"כ ה"נ למאי דבעי ר"א למימר דלענין מעילה איירי ברישא דברייתא וממעט ק"ק ממעילה היינו נמי מקמי דאסיק לרבות ק"ק ושפיר קאמר ר"א בשלמא כולה לשמים למעוטי ק"ק כו' ונראה דכוונת' דר"א דקאמר בשלמא כולה לשמים כו' ע"כ לא ידע כלל סוף הברייתא דאי הוה ידע לא הוה מקשה אלא תחילת הקדש למעוטי מאי כו' דהא ק"ק נמי אית בהו מעילה כדאיתא בסיפא אלא דברישא דברייתא קאמר למעוטי ק"ק מקמי דאסיק ליה לרבות ק"ק וה"נ איכא למימר בסוף הקדש דקיי"ל דאית בהו מעילה היינו למאי דמסיק רבויא לרבות כל מילי אלא דהכא ברישא דברייתא הוה בעי למעוטי סוף הקדש מקמי דאסיק ליה ריבויא אלא ע"כ דלא ידע סוף הברייתא ואין להקשות כיון דריבויא דסיפא אתי נמי לרבות לסוף הקדש א"כ אמאי לא מוקי לה המתרץ דידע נמי הסיפא דמיירי במעילה ממש ולא אתי למעט ק"ק וסוף הקדש אלא אי לאו ריבויא דסיפא דיש לומר דניחא ליה לאוקמא בחומש וכפי סברת המקשה דאימעיט ק"ק לפי האמת משום דהא במעילה לא משתעי קרא מיהו קשה לפי זה כיון דבסיפא מרבה ק"ק וסוף הקדש א"כ מיעוטא דנקט ברישא למאי אתא ואפשר דקים להו לשום דרשה ודו"ק:

ד"ה מוסיף חומש על חומש וא"ת והא בעינן יחוד כלי וכו'. פירוש כדלעיל וא"כ על כרחך צ"ל דייחד כלי לחומש הראשון וא"כ נעשה קרן ופשיטא דמוסיף עליו חומש:

ד"ה ולא מתנא תנא כו' עד ולא קתני בסלע וחומש מעות אלמא וכו'. פירוש דהא בהדי סלע מסתמא נכלל בו קרן וחומש ואם כן החמישית מהסלע הוא חומש ואם איתא דמוסיפין חומש על חומש במעשר הוי ליה למיתני מביא בסלע וחומש מעות פירוש הומש מהחמישית של הסלע שהוא חומש אבל חומש מהקרן ס"ד השתא בקושיא דאין צריך להוסיף על קרן שני ותירץ וי"ל דלא חשש וכו' תדע דהא על קרן שני מוסיף חומש לכולי עלמא אפי' את"ל דאין מוסיף חומש על חומש ולא קתני מביא בסלע מעות וחומש של הקרן:

ד"ה לענין חומש קאמרת וכו' וכי פריך לעיל בשלמא כולה לשמים וכו' לא אסיק אדעתיה וכו'. ר"ל כי פריך בשלמא כולה לשמים למעוטי קדשים קלים דלית בהו מעילה א"כ ס"ד דאמעילה קאי ברייתא זו דקדשי קדשים והלא קי"ל דאין בהם מעילה ובמסקנא דברייתא מסיק דמרבינן נמי קדשים קלים וא"כ איך אפשר דברייתא זו איירי במעילה לכך צ"ל דאז לא אסיק אדעתין מסוף הברייתא:

גמרא גבי גזל כתיב חמישותיו וכו'. במרובה והגוזל מרבה מניה רבא גופיה אם נשבע וחזר ונשבע אפילו הרבה פעמים על קרן אחד משלם חומש על כל אחד ואחד ע"ש ואולי דהכל שמעינן מניה:

גמ' ואלו גבי מעשר וכו'. והו"מ למינקט נמי מעילה כמ"ש רש"י:
יש מקשין גבי מעשר נמי נימא גורעין ומוסיפין ודורשין וי"ו דחמישיתו. אויסף ויהיה ויוסף א"כ גבי מעשר יהיה איבעיא [אי טעמא ממשמעות ויוסף וגורעין עכ"פ פשיט בכל הש"ס] ובעיני אין זה כלום ואין זה לשון חמישית ויוסיף עליו ואפשר שזהו [דקאמר] ולא איבעיא לן כאלו יש ה"א:

גמ' מה כסף ערכו כו' אף כסף כו'. בהקדש מוסיפין חומש על חומש פעם אחד דומיא דכסף ערכו דהקדש ראשון לחוד ובגזל עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה:

ברש"י בד"ה תיפוק ליה וכו' דהו"ל הקדש שני והקדש שני אפילו כו'. כצ"ל וכ"ש חומש דגרע יותר אבל לא היה בעיני המקשן שוין דא"כ הו"ל לאקשויי למה גבי מעשר פשיטא ליה דאין מוסיפין חומש על חומש אע"פ שעל קרן שני מוסיף חומש במעשר:

ברש"י בד"ה ומועלין בו וכו' ועוד וכו' כל הני וכו'. אע"פ שאין בו כל מה שבבהמה טמאה דאף כי הוא הקדש שני שייך בה מעילה כקושית הגמרא בעצמה (ג) וכן התוס' כתבו בד"ה בשלמא דהו"מ למפרך בסמוך קושיא ראשונה של רש"י ומהר"ש לא הבין לרש"י כן וכתב עליו פירושו אינו מובן דהא בכולו לשמים ניחא ליה לגמ' למעוטי קדשים קלים דלית ביה מעילה וכתב דרך אחר:

בתוס' בד"ה מוסיף וכו'. ור"ל כיון דייחד לו כלי על החומש דבעינן דומיא דפקדון כדלעיל א"כ נעשה קרן ופשיטא דמוסיף חומש על חומש:

בתוס' בד"ה ולא מיתנא תניא וכו' ולא קתני וכו'. הכי משמע להו דאיירי שחילל מעשרו על הסלע ונכלל הקרן וחומש בסלע ונתערב ודאי דאפשר לפרש סלע אחד מאלף שכולן של מעשר שני שנתערב בחולין וגם ז"א דד' בה' פריק ואין לברר זו חומש וזו קרן רק בכל פרוטה החמישית שבתוכו חומש [וא"כ אף דעל קרן שני לא בעיא להוסיף חומש לס"ד דתוספות השתא הו"ל למיתני סלע וחומשו של חומש]. ויש מפרשים [דקושיתם] למאי דס"ל השתא חומש וקרן שוין אמאי לא קתני חומש של הסלע וכו' ולפי"ז צ"ל תדע דבלא"ה צריך לומר כן שבקרן מוסיפין חומש דתנן וכו' [דלפי' ראשון כתבו ותדע דלא חש להזכיר חומש דחומש מדלא הזכיר חומש של קרן דודאי חייב להוסיף כדתנן בהתודה אבל ליש מפרשים ע"ז גופיה היה קושיתם רק ר"ל תדע דבלא"ה צ"ל כן דבקרן מוסיפין חומש] אבל לישנא מתחלה ועד סוף לא משמע כן ועוד דע"כ לא משוה רק אם על הקרן אין (מחללין) [מוסיפין] (כו') [כ"ש] אחומשא לא עדיפא כמ"ש לעיל [ברש"י ד"ה תיפוק ליה]:

בתוס' בד"ה מה כסף ומכסף ערכו נמי כו'. [ר"ל] ולמה לי עליו בהקדש:

בתוס' בד"ה הקדש ומעשר הפוכין וכו'. ק"ק נילף מעשר בק"ו מהקדש דמוסיפין חומש על חומש ומה הקדש דעל הקדש שני אין מוסיפין חומש מוסיפין חומש על חומש מעשר שני (דאהקדש) [דאקרן] שני מוסיפין חומש אינו דין דעל חומש מוסיפין חומש או בבעיא דרבא נילף איפכא הקדש ממעשר וכו' (ד):

בתוס' בד"ה לענין חומש וכו' וכי פריך לעיל וכו'. ז"ל מהר"ש יצ"ו יש לדקדק דמאי קשיא להו טפי למה דפריך לעיל בשלמא כו' דהא כמו דניחא להו למאי דמוקי לה לענין חומש דברישא דברייתא דבעי למעוטי קדשים קלים מחומש היינו מקמי דאסיק לרבות קדשים קלים לענין חומש כדמסיק במסקנא דתורת כהנים וה"נ למאי דבעי ר"א למימר דלענין מעילה איירי ברישא דברייתא ממעט קדשים קלים ממעילה היינו נמי מקמי דאסיק לרבות קדשים קלים ושפיר קאמר ר"א בשלמא כולו לשמים למעוטי קדשים קלים וכו' ונראה דכוונתם דר"א דקאמר בשלמא כולו לשמים כו' ע"כ לא ידע כלל סוף הברייתא דאי הוי ידע לה לא הוי מקשה אלא תחלת הקדש למעוטי מאי כו' דהא קדשים קלים נמי אית ביה מעילה כדאיתא בסיפא אלא דברישא דברייתא קאמר למעוטי קדשים קלים מקמי דאסיק ליה לרבות קדשים קלים וה"נ איכא למימר בסוף הקדש הא דקי"ל דאית ביה מעילה היינו למאי דאסיק ריבויא לרבות כל מילי אלא דהכא ברישא דברייתא הוי בעי למעוטי סוף הקדש מקמי דאסיק לריבויא אע"כ דלא ידע סוף הברייתא וא"ל כיון דריבויא דסיפא אתי נמי לרבות סוף הקדש א"כ אמאי לא מוקי לה המתרץ דידע נמי הסיפא דמיירי במעילה ממש ולא אתי למעט קדשים קלים וסיף הקדש אלא אי לאו ריבויא דבסיפא די"ל דניחא ליה לאוקמי בחומש וכפי סברת המקשה דימעט קדשים קלים לפי האמת משום דבמעילה לא משתעי קרא מיהו קשה לפי"ז כיון דבסיפא מרבה קדשים קלים וסוף הקדש א"כ מיעוטא דנקיט ברישא למאי אתי ואפשר דקים להו לשום דרשא עכ"ל לפי"ז יהיה כל שקלא וטריא דגמרא אינו לפי אמת דלא נלמד מקרא דבהמה טמאה מידי דאתי כל ומרבה הכל ויהיה ג"כ מטלטלי וקרקע חלוקין דבמטלטלין מוסיף חומש אהקדש שני ולא במקרקע כדריב"ל וברייתא דבסמוך פרה זו וכו' טלית זו וכו' על הקדש ראשון מוסיף ולא על הקדש שני [משמע דאף במטלטלין אינו מוסיף על הקדש שני] ועוד לא לכתוב ה' דהטמאה (ה) טמאה ראשונה ולא ריבויא דכל ומה זה שום דרשא [שכתב מהר"ש] והתוס' כתבו בסמוך בד"ה נדמייה א"נ אברייתא פריך כו' אין כולה לשמים עכ"ל דמשמע אבל לפי האמת אין כאן מקום קושיא דלית לן לאוקמי המיעוטים [רק אאמצע משמע דאמצע לא מרבינן אפילו לפי האמת] לכן כ"ז דברים שאינן בעיני ודבריהם פשוטין לדעתי אף כי רבו החולקים בספרי פרשת בחקותי ע"ש שזה [פירושו] שיכול אי לא הוי כתיב אם כל בהמה וכו' מה בהמה טמאה מיוחדת וכו' מה יש לי לרבות פרים הנשרפין וכו' ת"ל כל וכו' ומרבה גם כן קדשים קלים דהשתא כל מרבה לקדשים קלים ולא אתיא מיעוטא רק למה בהמה טמאה מיוחד שהוא תחלת הקדש והגמרא דהכא לא מייתי סוף הברייתא דאין המכוון כאן רק לאורויי גם במטלטלין הקדש שני אינו מוסיף חומש וה"א בזה נשאר למסקנא ג"כ וקאי כל פלפול דגמרא לפי האמת וכן גמרא דהתודה הוא כפי קושטא דמלתא דכל לרבות רק כדקאמר בשלמא וכו' קדשים קלים ניחא דלית ביה מעילה כיון דאית להו לבעלים חלק בגווייהו אלו הוי ידע שאין זה רק ה"א לא הו"ל לומר כלל דלא היה זה רק ה"א ומה לו בניחותא והו"ל לאקשויי לקושטא דמלתא תחלת הקדש הוא דאית ביה מעילה ולא סוף הקדש וק"ל [ועיין במהר"ם]:

גמרא על הקדש שני א"מ חומש. נ"ל מזה דאם הקדיש מעות לקנות מהם קרבן וקנה וכש"כ אם חללם על בהמה שלו (והוסיף חומש) ואח"כ הומם דא"צ תו להוסיף חומש:

גמ' שם מה כסף ערכו מוסיף חומש כו'. הן כסף ערכו כשפודהו אדרבה א"מ חומש אלא דר"ל דמוסיף חומש לכסף ערכו אף כסף חומשו ר"ל כסף שנותן בעד חומשו כשיפדהו יוסיף לו חומשו ומלת כסף דריש ליה למעלה ולמטה וממילא גם פדיון חומש הב' אתה מקישו נמי לכסף ערכו שהוא פדיית חומש הא' וכן לעולם וא"כ דומה לחומשי גזל ותרומה (עיין רמב"ם פ"י מה"ת הט"ו) ותדע דבבהמה טמאה כתיב ויסף חמישיתו כבתרומה (עי' תד"ה דלמא) ול"מ חילוק בין בית למטלטלין וזה דלא כמורמ"ש ששגה בזה במחכ"ת ולפ"ז לא הבנתי מש"כ התוס' ומעליו כו' דהרי עליו פי' על כסף הערך שהוא הקרן ודרשינן מזה שיהא חומשו כמותו וא"כ אדרבה יהא מוכח דלא יוסיפו חומש כמו שא"מ על פדיית כסף הערך וכן מש"כ ומכסף כו' שלא יתחלל על הקרקע דלפמש"כ לא יהיה מוכח מזה רק פדיית החומש אבל הוא עצמו יכול להיות קרקע ודו"ק בכ"ז:

רש"י ד"ה ואחד הסך. שתיה כאכילה מואכלת כו' תירושך. ע"ש דמסקנא לא קאי הכא אלא דיליף מן ונתת הכסף כו' ביין ובשכר כו' ואכלת:

רש"י ד"ה גבי. מעשר חמישיתו כו'. כצ"ל בל"ו בראש:

רש"י ד"ה מאי. אע"ג דל"כ חמישיתיו. כצ"ל:

רש"י ד"ה או דלמא. ושדית ליה בסוף חמישיתו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ומועלין בה. ועוד דאפי' לית בה כ"ה שייכא מעילה. ר"ל דקי"ל בפ"ק דמעילה דקק"ד קודם זריקה מועלין אף בבשר אם שאינו לשמים אלא לכהנים וכן בקק"ל אחר זריקה מועלין באימורין אף שאינן כבהמה טמאה דכולה לשמים והא דקאמר בשלמא כו' למעוטי קק"ל ר"ל ע"פ דוחק י"ל דאתי למעוטינהו קודם זריקתן ומש"כ המהרש"א בזה לא מחוור:

תד"ה מוסיף. וא"ת כו' בעינן יחד כו'. ולפמש"כ שם בס"ד משלהי שבועות י"ל ג"כ דחייב על החומש אף בלא יחוד כלי כיון שבא מכח הקרן דהוה מיוחד:

תד"ה ולא. וי"ל דל"ח להזכיר כו' תדע כו'. עמש"כ בס"ד בפ"ד דמע"ש מ"ח ומדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' מע"ש הי"ג למדתי דבמעות על מעות אין מוסיפין חומש ע"ש וא"כ א"ש המשנה לנכון ואולי מכאן לקח זה הרמב"ם והכ"מ לא חשף לנו מקורו:

רש"י ד"ה או דלמא וכו' אלא או בראשה או בסופה. עי' סנהדרין דף ד ע"ב תוס' ד"ה לטטפת ומנחות לד ע"ב תוס' ד"ה לטטפת:

בגמרא אמר רבא גבי גזל כתיב וחמישיתיו כו' והקשה בספר תורת חיים הא רבא גופא מוקי להאי קרא לדרשא אחריתי בפרק מרובה שאם נשבע וחזר ונשבע על הקרן גופא משלם חומש על כל או"א ואם כן מנ"ל לענין חומשא דחומשא ותירץ דתרתי דרשינן מיניה ונראה לכאורה דממילא שמעינן לתרווייהו דכיון דריבתה התורה כמה חומשים מוקמינן לה בכל גווני אלא דלפי זה קשיא לי אמאי פשיטא ליה בסמוך לענין מעשר דלא משלם חומשא דחומשא וכדפירש רש"י כיון דלא אשכחן ביה שום רמז ואכתי מנא לן דלמא הא דמשלמי כולהו חומשא דחומשא ילפינן להו מדכתיב עליו לרבות חומשו כמותו כדאמרינן לעיל וממילא כיון דמרבינן חומשו כמותו אמרינן דמשלם חומש על החומש ואף שכתבו התוספות לעיל דלא שייך לדרוש מעליו אלא לענין התשלומין אסוגיא דהכא סמכו מדאמרינן במעשר דלא משלם חומשא דחומשא אף ע"ג דכתיב עליו אבל היא גופא תקשה מנ"ל לסתמא דתלמודא דליכא במעשר חומשא דחומשא דלמא אה"נ דמשלם מדכתיב עליו ואי משום דלא תנינן במעשר הא בהקדש נמי לא תנינן ואפ"ה פשיטא דמשלם וליכא למימר דמדאיצטריך למיכתב בתרומה וי"ו יתירא דויסף לרבויי חומשא דחומשא מכלל דמעליו לא שייך לרבויי הא ליתא דהא בהקדש מסקינן דלא שייך לדרוש וי"ו דויסף לענין חומשא דחומשא אלמא דהאי וי"ו אורחא דקרא הוא אם כן בתרומה נמי דלמא אורחא דקרא הוא והא דמרבי חומשא דחומשא היינו נמי מעליו ואם כן נימא דה"ה במעשר וליכא למימר נמי מדאיצטריך כסף ערכך בהקדש מכלל דלא דרשינן מעליו דהא המקשה לא הוי ידע מהאי דרשא דכסף ערכך ואם כן הדרא קושיא לדוכתא אמאי פשיטא ליה במעשר ועוד דאף אם נאמר דדרשא דעליו לא משמע ליה כלל לענין חומשא דחומשא אכתי קשה דלמא כיון דגלי לן קרא בתרומה מריבויא דויסף דה"ה לחומשא דחומשא ממילא אמרינן שכן הדין בכל החומשים וכה"ג כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפרק הגוזל ובפ"ה דתרומה דכולהו חומשים כהדדי ילפינן לענין זה ואף שהתוס' י"ט הקשה שם על דבריו מסוגיא דשמעתין אבל אסוגיא גופא קשה באמת דלמא גלי רחמנא בחדא בתרומה וה"ה בכולהו ובשלמא אי הוי מייתרא קרא נמי בגזל אתי שפיר דה"ל תרומה וגזל שני כתובים אבל לסברת הת"ק דקרא דגזל לא מייתרא הדרא קושיא לדוכתא ואפשר דמה שכתב דתרתי דרשינן היינו דמשמע ליה שיש שני ריבויים אבל לא ידעינן מהיכא. מיהו למה שיתבאר בסמוך דבהקדש בהמה טמאה נמי פשיטא ליה דמשלם חומשא דחומשא דכתיבא תרי זימני ויסף חמישיתו עליו כמו גבי תרומה ואם כן הדר ה"ל תרומה והקדש בהמה ב' כתובים אבל הקושיא ראשונה במקומה עומדת דלמאי דס"ד דבהקדש בתים לא שייך לדרוש וי"ו דויסף אם כן דלמא לא דרשינן בשום דוכתא וי"ו דויסף אלא כולהו מעליו דרשינן כיון דחמישיתיו דגזל נמי לא מייתרא ובע"כ צ"ל דפשיטא ליה לתלמודא דלא שייך לדרוש כלל מעליו לענין חומשא דחומשא וק"ל:

בתוספות בד"ה ולא מתנא תני כו' וא"ת והתנן כו' ולא קתני בסלע וחומש מעות כו' עכ"ל. פי' לדבריהם כיון דע"כ האי סלע של מעשר היינו שנתחלל עליו מעשר וא"כ מסתמא נכלל החומש ג"כ בזה הסלע ואם כן כשנתערב עכשיו ומחללו שנית על המעות צריך להוסיף עוד חומש אלא דאיכא למימר דאין מוסיף חומש אלא על חילול הראשון ולא על השני אבל מ"מ היה לו להוסיף חומש על החומש הראשון שיש בזה הסלע דחומש כתחלת מעשר דמי כדאמרינן לקמן לענין הקדש ואם כן עיקר קושייתם שהיה לו להביא סלע וחומש דחומש וע"ז משני דלא קחשיב ותדע שהרי לפי האמת מצינו דמוסיף חומש ג"כ על חילול שני ואפ"ה לא קחשיב ליה כן נ"ל בכוונתם וכן הוא בחדושי מהר"ם ז"ל אלא דקשה טובא מאי פסיקא להו להקשות דמי לא מצי איירי שפיר שהיה לו כמה סלעים של מעשר שני או סלע ודינר דהיינו סלע מעות מעשר ודינר דמי החומש ולא נתערב אלא סלע אחד מדמי הקרן. ולכאורה היה נ"ל לפרש קושיית התוספות דמכח כל שכן קשיא להו דהא חזינן בשמעתין דלענין חומש דחומש מצריך קרא בכל או"א משמע דמסברא חיצונה ליכא חומש דחומש ואילו לענין חומש על הקרן השני משמע דבכל דוכתי לא שני לן בין קרן ראשון לשני לבר מהקדש דגלי קרא בהדיא בין בהקדש בתים בין בהקדש בהמה משמע דמסברא חיצונה אין לחלק ואם כן כיון דבמעשר תני להדיא דאין מוסיף על חילול השני מדלא קתני בסלע וחומש מעות משמע דכ"ש שאין מוסיף חומש על חומש ועל זה תירצו דע"כ מוסיף על חילול השני אלא דלשון התוספות לא משמע כן וצ"ע:

בגמרא גבי הקדש כתיב ואם המקדיש כו' ותנן הפודה כו'. אהקדש בתים קאי אבל בהקדש בהמה בעלת מום לבדק הבית או בתם ונעשה בע"מ כתיבי תרי קראי ובתרווייהו כתיב ויסף חמישיתו כמו גבי תרומה ותימה דלא מייתי לה בשמעתין ולמימר בהו דפשיטא לן דמוסיף חומש דחומשא כיון דכתיבא אף על גב דלא תנינא ועל זה הוי שייך יותר האיבעיא לענין הקדש בתים כיון דבענינא חדא כתיבן וכהדדי נינהו וצ"ע:

שם ותיפוק ליה דהוי ליה הקדש שני ואמר ריב"ל. לפמ"ש בסמוך דבהקדש בהמה פשיטא דמוסיף חומש על חומש דהא כתיב ויסף חמישיתו כמו בתרומה אם כן צ"ל דהמקשה דהכא לא ידע מברייתא דלקמן דממעטינן אמצע הקדש מחומש דאל"כ אדקשיא ליה על בעל האיבעיא תיקשי ליה בפשיטות מהקדש בהמה דהקדש שני אין מוסיף חומש כדיליף לקמן מקרא דואם בבהמה הטמאה ואפ"ה מרבי לה קרא לחומש דחומש מויסף חמישיתו אלא ע"כ דחומש כתחילת הקדש דמי:

בתוספות בד"ה מה כסף כו' הקדש ומעשר הפוכים זה מזה כו'. ולכאורה יש להקשות בשלמא בהקדש קראי הכי כתיבי אבל במעשר דלית לן קרא לא לפטורא דחומש על חומש ולא לחיובא דחומש על חילול שני א"כ מנ"ל באמת ואמאי לא ילפינן בק"ו מה קרן שני דליתא בחומש בהקדש איתא במעשר חומש על חומש דאיתא בהקדש אינו דין שיהא נוהג במעשר או להיפך שחילול קרן שני יפטור במעשר מק"ו ואף אם נאמר דאיכא איזה פירכא אפ"ה תיקשי מנ"ל לומר במעשר סברות הפוכות לגמרי מהקדש מיהו לענין חומש דחומש יש לומר דמדגלי קרא בכל הנך בהדיא לחייב בחומש דחומש בגזל ותרומה ובהקדש בתים ובהמה אע"ג דהוי מצי למילף חדא מאידך או מפשטא דקרא דעליו לרבות חומשו כמותו אע"כ דכולהו איצטריכו למעט מעשר דלא תיתי לחיובא מחדא או מתרתי מהנך או מפשטא דעליו אבל לענין חיובא דחילול שני ודאי קשה מנא לן וצ"ל דפשיטא לן מסברא חיצונה דבקרן לא שייך לחלק בין ראשון לשני לענין חומש דמאי שנא ותדע דהא לא אשכחן לחלק אלא בהקדש בתים ובהמה דתרווייהו מקראי נפקי משא"כ בתרומה ובגזל פשיטא דחייב על קרן השני כמו על הראשון ולענין חומש דחומש הסברא להיפך כיון דחומש מעלמא אתי ומש"ה איצטריך קרא בכל א' לרבויי וק"ל:

בפרש"י בד"ה ומועלין בה השתא קס"ד כו' עיין במהרש"א שכתב אולי קים ליה לרש"י בחדא דוכתא בתלמודא דשייך מעילה בקדשים קלים. והא דקאמר הכא בשלמא כולה לשמים היינו משום דר"א לא חש להאי קושיא דקדשים קלים נמי אית בה מעילה ע"ש. ותמה אני על פה קדוש שיאמר דבר כזה שהרי משנה מפורשת היא במעילה דאין מעילה בקדשים קלים אלא באמורים לאחר שנזרק הדם דתו לא קדשים קלים נינהו אלא קדשי קדשים דאמורים כולהו לגבוה סלקי ובהא מילתא לא אשכחן שום פלוגתא וכל התלמוד מלא מזה דקדשים קלים אין מועלים בהם וכן בריש בב"ק גבי נכסים שאין בהם מעילה דף י"ב ע"ב ובחנם נדחק דכל עיקר כוונת רש"י כמו שכתבו התוספות דעדיפא מזה מצי למיפרך דקרא לאו במעילה משתעי. וע"ז כתב רש"י באמת דחדא מתרי קושיות מקשה לרווחא דמילתא ומ"ש רש"י דאפילו לית בה כל הני היינו ממש קושית הגמרא ואסוף הקדש קשיא ליה וק"ל. ועי"ל דקשה לרש"י דהא לפי המסקנא דמוקי לה לענין חומש כדריב"ל ואם כן ע"כ הא דקתני תחלת הקדש לא אתא למעט סוף הקדש דהא לא שייך ביה חומש דלאו בר פדייה הוא אע"כ דלמעוטי אמצע הקדש אתא אם כן אמאי לא מוקי לה בכה"ג לענין מעילה ונאמר באמת דבאמצע הקדש כגון שהקדישו ע"מ למכרו וליקח בדמיו הקדש מזבח או ב"ה ואח"כ מעל בו דלמא בכה"ג ליכא מעילה אע"ג דבתחילת הקדש כה"ג שהפריש מעות על קרבנות או לבדק הבית מועלין במעות ואפילו הקדיש תרנגולת לב"ה דהיינו למכרה וליקח צרכי בנין מועלין בתרנגולת אפ"ה מצינן למעוטי מאמצע הקדש כיון דהקדש שני הוא מגזירת הכתוב כדממעטינן לענין חומש מדריב"ל ע"ז כתב רש"י דלמסקנא נמי לא מצי לאוקמי לענין מעילה כיון דקרא לאו במעילה משתעי. וע"ז כתב ועוד דאפילו לית בה כל הני וכוונתו להקשות דאיך כייל ותני דבעינן שתחלתו הקדש דהא סוף הקדש לאו תחלת הקדש הוא ואפ"ה פשיטא דמעל ואם כן ה"ה לאמצע הקדש משא"כ לענין חומש ולא שייך לדייק כן כיון דסוף הקדש לאו בר פדיון הוא ולא שייך לגביה חומש כלל ודו"ק:

בד"ה דלמא לענין חומש קאמרת הך מעילה לאו מעילה ממש כו' וקרי לחומש מעילה משום דבמעילה נמי שייך חומש כו' עכ"ל. ופירושו תמוה דמה בכך דבמעילה שייך חומש אכתי מה ענין לשון מעילה לענין חומש דפדייה ולולי פרש"י ז"ל היה מקום אתי ליישב שכן לשון הת"כ לפי הנוסחא שלנו דמעיקרא יליף מואם בהמה טמאה איזה לימוד דבעינן דומיא דבהמה טמאה לענין חומש והדר קתני סיפא או דבר שאתה למד בדרך א' את לומדו בכל הדרכים שיש בו מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים אף אני ארבה כיוצא בו וכי מה יש לנו לרבות פרים הנשרפים כו' מנין לרבות קדשי קדשים וק"ק של ציבור ושל יחיד ת"ל בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה עכ"ל נמצא הדבר מפורש דלענין חומש קאמר אלא דמעיקרא ר"ל שמא לא חייב הכתוב חומש אלא דוקא דומיא דבהמה טמאה בג' דברים הללו הא' שתחלתו הקדש והשני שהוא דבר שמועלין בה השלישי שכולה לשמים וזה לא מצינו אלא בפרים הנשרפים וע"ז מסיק מנין לרבות קדשי קדשים דנהי דתרתי אית ביה דהיינו תחילת הקדש ושמועלין בה אכתי לא דמי בענין השלישי דלאו כולה לשמים כגון בחטאת ואשם ובעולה נמי איכא עורה וע"ז מסיק עוד דאף אם תרצה לרבות נמי קדשי קדשים דדמי בתרתי אכתי קדשים קלים מנין דחייב בחומש כיון דלא דמי בתרי מילי שהרי אין מועלין בה ולאו כולה לשמים ומייתי מקרא לרבות את כולם וזה ברור בכוונת הת"כ כיון דגרסינן ומועלין בה קודם וכולה לשמים אלא דנראה מגירסת הגמרא שלנו דגרסי בברייתא ומועלין בה לבסוף ומש"ה הוי ס"ד דר"א דכולה לענין מעילה איתמר ומסיק הש"ס דלענין חומש קאמר והא דקתני ומועלין בה נמי אחומש קאי שרוצה לומר דלא מחייב חומש אלא בדבר שמועלין בה כן נ"ל נכון לולי פרש"י ודו"ק:

בתוספות בד"ה לענין חומש פרש"י ומועלין כו' ותימא והלא שלמים כו' עכ"ל. הוצרכו להביא מקודם פרש"י דבלא"ה היה אפשר לומר דלצדדים קתני דכולה לשמים למעוטי קדשים קלים מדין מעילה ותחלת הקדש למעוטי סוף הקדש מחומש אבל לפרש"י מקשי שפיר וק"ל:

בא"ד וי"ל דבמסקנא דת"כ מרבה אף ק"ק כו' עכ"ל. לכאורה היה נראה דלמסקנא דת"כ מרבינן אפי' אמצע הקדש וכל השקלא וטריא דשמעתין היינו למאי דס"ד מעיקרא בברייתא וכן נראה מפי מהרש"א ז"ל אלא דסוגיא דשמעתין משמע להדיא דממעטינן לגמרי אמצע הקדש מדין חומש וכן נראה מל' הת"כ דמעיקרא נמי לא קשיא ליה אלא מנין לרבות קדשים קלים וק"ק ומדלא קאמר מנין לרבות סוף הקדש ואמצע הקדש ע"כ משום דקושטא דמילתא נמי בעינן תחלתו הקדש דומיא דבהמה טמאה אלא דמעיקרא רצה לומר דלענין כולה לשמים נמי בעינן דומיא דבהמה טמאה ולבתר הכי מרבה להו מריבויא דקראי דאיכא תרי ריבויי ריבוי דואם וריבוי דוכל חדא לרבות קדשי קדשים ואידך לרבויי קדשים קלים וכן פסק הרמב"ם להדיא דאמצע הקדש פטור מחומש ע"ש וכ"נ מל' התוס' בד"ה לענין חומש וק"ל: