בבא מציעא ח ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף ח - ב

שמעית מיניה דמר שמואל, תרתי. רב יהודה שמע משמואל שתי הלכות בשני אופנים חלוקים של קניית בהמה.

הלכה אחת הוא אמר לגבי האופן שהיה הקונה רכוב על הבהמה, והלכה שניה לגבי האופן שהיה הקונה מנהיג אותה.

באופן אחד, קני את הבהמה, ובאופן אחד לא קני.

והוסיף רב יהודה ואמר לרב יוסף: ולא ידענא הי מינייהו, אינני יודע לגבי איזה אופן אמר לי שמואל שמועיל הקנין, ובאיזה אופן אין זה מעשה קנין.

ודנה הגמרא בדבר:

היכי דמי? אילימא אם נאמר ששמואל דיבר בשני אופנים חלוקים, האחד, שהיה הקונה רכוב לחודיה, והשני, שהיה הקונה מנהיג לחודיה, והיינו, שאחד רכוב על בהמה מבלי שהאחר ינהיגו וכן אחד מנהיג בהמה מבלי שאחר רוכב, ובזה אמר שמואל שיש מעשה קנין אחד שמועיל לקנין ומעשה קנין אחר שלא מועיל.

אין זה יתכן, כי מנהיג לחודיה, מי איכא למאן דאמר לא קני!?

לא יתכן שרב יהודה שמע משמואל שחד מועיל וחד לא מועיל, ולא ידע איזה הוא. שהרי ודאי הוא שהמנהיג לחודיה מהני, דהרי כשמנהיג את הבהמה, זה הוא קנין משיכה, וקיימא לן שבהמה נקנית במשיכה.

אלא בהכרח, אי איכא למימר דלא קני, רכוב הוא דאיכא למימר. אם בזה הוא שמע שחד קני וחד לא, ודאי הוא, שקנין על ידי הנהגה, קונה ועל ידי רכיבה לא קונה, ולא בכך הסתפק רב יהודה.

אלא, רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה. כל הספק הוא כשאחד היה רכוב על גבי בהמה והשני היה מנהיג את הבהמה, ושניהם באים לפנינו, וכל אחד אומר אני מצאתיה וכולה שלי. מעשה קנין של מי מהם עדיף, האם של הרוכב או של המנהיג.

וכך הסתפק רב יהודה: מאי? האם רכוב עדיף, דהא תפיס בה, או דילמא מנהיג עדיף, דאזלא מחמתיה.

וכך הם צדדי הספק: מעשה קנין של מי מהם עדיף, של הרוכב על גבי הבהמה כי הוא תפוס בבהמה עצמה בשעת הקנין, או שמא מעשה הקנין של המנהיג חשוב יותר, כי מחמתו הבהמה הולכת ממקומה. ובאופן הזה שמע רבי יהודה משמואל שאחד קונה ואחד לא, ולא ידע מי מהם.

אמר רב יוסף: הוסיף ואמר לי רב יהודה: נחזי אנן, אפשר לפשוט את הספק שלי ממימרא אחרת של שמואל, וממנה נדע האם מנהיג קונה או רוכב קונה.

דתנן במסכת כלאיים [ח ג], לגבי האיסור להנהיג כלאיים, שור וחמור יחדיו:

המנהיג שור וחמור יחדיו, סופג את הארבעים על עבירת הנהגה של כלאיים.

וכמו כן, היושב בקרון שמנהיגים אותו שור וחמור יחדיו, גם הוא סופג את הארבעים.

רבי מאיר פוטר את היושב בקרון.

והיינו, שנחלקו רבי מאיר ורבנן אם גם היושב בקרון לוקה. לרבנן גם היושב בקרון פועל משהו בהנהגת החמור והשור יחדיו, וחייב על כך. ולרבי מאיר רק המנהיג חייב.

ומדאפיך שמואל ותני "חכמים פוטרין את היושב בקרון", שמואל שנה את דברי החולקים הברייתא בהיפוך, דהיינו, רבי מאיר מחייב את שניהם, ורבנן פוטרים את היושב בקרון ומחייבים רק את המנהיג, שמע מינה, לדעת שמואל, שהפך את השיטות, שרכוב לחודיה לא קני.

ואם כן, כל שכן רכוב במקום מנהיג!

והיינו, מזה ששמואל הפך את השיטות במשנה, והעמיד את מה שהרוכב פטור כרבנן, שהם רבים והלכה כמותם, מוכח, שלדעתו רוכב לא נחשב כמי שפועל משהו בהנהגת החמור. ורק רבי מאיר סובר שרוכב הוא כמנהיג, מוכח שלדעת שמואל המנהיג הוא הפועל בהנהגת החמור יותר מאשר הרוכב, ולכן אם היה אחד רוכב ואחד מנהיג, המנהיג קנה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא זמנין סגיאין אמרת לן: נחזי אנן! ולא אמרת לן משמיה דרב יהודה. הרבה פעמים הוכחת מהמשנה של יושב בקרון שמנהיג במקום רוכב עדיף, ולא אמרת זאת משמיה דרב יהודה. אלא אמרת בשמך את הפשיטות הזאת.

אמר ליה רב יוסף לאביי: איברא! האמת היא, שרב יהודה עצמו פשט מהיה יושב בקרון

ודכרנן נמי, דאמרי ליה: היכי פשיט מר רכוב מיושב, וזכורני שאמרתי לרב יהודה: היאך אתה פושט מדין היה יושב בקרון לגבי הספק ברכוב ומנהיג? והרי יש חילוק ביניהם בצורת הרכיבה, כי היושב בקרון לא תפיס במוסירה, ואילו רכוב, תפיס במוסירה. היושב בקרון אינו מחזיק בחבל הקשור לצוארי הבהמה, ואילו רכוב, יש צד לומר שקונה משום שהוא תפוס במוסירה.

ואמר לי רב יהודה: הכי תנא אידי [שם של חכם]: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: מוסירה, לא קני!

והיינו, רב יהודה דחה את דברי, כי מה לי בכך שרוכב תפוס במוסירה, והרי מה שתפוס במוסירה במציאה, אינו קונה אלא רק כשיש עקירת יד ורגל. אבל תפיסת מוסירה לבד אינה קונה. ואם כן, רכוב הוה כמו יושב בקרון.

איכא דאמרי, כך אמר ליה אביי לרב יוסף:

היכי פשיט מר רכוב מיושב, והרי יושב לא תפיס במוסירה, ואילו רכוב תפיס במוסירה.

אמר ליה רב יוסף: הכי תנא אידי, מוסירה לא קני.

אתמר נמי: אמר רבי חלבו אמר רב הונא: קנין הנעשה בבהמה על ידי החזקה במוסירה - אם היה זה מעשה של קנין מחבירו, קנה. אבל אם היה זה קנין במציאה, ובנכסי הגר [שמת בלא יורשים ונכסיו הם הפקר] - לא קנה. לפי שקנין מסירה מועיל רק במכירה או במתנה, שיש שם בעלים המקנים את הבהמה במסירה לחבירו, ולא במציאה, שאין שם בעלים שיכול למסור את המציאה.

ומבארת הגמרא מדוע מועיל קנין מוסירה רק מחבירו ולא במציאה.

כי מאי, מהו לשון "מוסירה"?

אמר רבא: אידי אסברה לי, הסביר לי מדוע נקראת המוסירה בשם זה, כי היא נקראת על שם קנין מסירה המתבצע בה, שמשמעותו היא, כאדם המוסר דבר לחבירו. ולכן, שמה של המוסירה מורה על מהות קנין מסירה, שהוא מסירת דבר מיד ליד.

ולכן, בשלמא, מחבירו קנה במסירה, דקא מסר ליה חבריה. אלא במציאה ובנכסי הגר, מאן קא מסר ליה דליקני!?

במכירה או בנתינה מחבירו, מתקיימת המסירה מהמוכר לקונה. אבל במציאה או בנכסי הגר, שהם הפקר לאחר מותו כשאין לו יורשים, אין מסירה מיד ליד, ולכן לא יתכן שם קנין מסירה.

ואם כן, למסקנא, רוכב על בהמה שהיא מציאה, גם אם היה אוחז את החבל הקרוי מוסירה, אין זו מעלה, משום דהוה מציאה, שאין בה מסירה מיד ליד, וממילא נפשוט מהיה יושב בקרון, שמנהיג קנה ורכוב לא קנה.

מיתיבי קושיה לרב יהודה ממשנתנו, ששנינו בה: היו שניים רוכבין על גבי בהמה, או שהיה אחד רכוב ואחד "מנהיג" [על ידי שקורא לה או הולך בסמוך לה, או שמכה אותה בשבט. אך אינו מושכה בחבל, כי אז הוא "מושך" ולא "מנהיג"] , יחלוקו. ומוכח, שרכוב הוה מעשה קנין גם במקום מנהיג, שהרי המשנה אומרת יחלוקו.

ומוכיחה הגמרא מדברי המשנה שהם להלכה. כי מני? לפי מי הולכת משנתנו?

אי רבי מאיר, שסובר היושב על הקרון לוקה עם המנהיג, אין זה אפשרי! כי השתא, יושב קני, רכוב מיבעיא!? אם יושב בקרון, לדבריו, הוה מעשה הנהגה של שור וחמור יחדיו ולוקים עליו, ולפיו הוא גם קונה על ידי ישיבה בקרון, הרי כל שכן שרכוב על הבהמה עצמה קונה, ואם כן לא היה צורך למשנה להשמיענו את דין הרכוב.

אלא לאו, רבנן. בהכרח, שמשנתנו באה לחדש אליבא דרבנן, ושמע מינה רכוב קני. שבאה משנתנו לומר, שאף על גב שהיושב בקרון לא לוקה, מכל מקום, רכוב קונה. ואם כן, קשה על רב יהודה, האיך פשט על רכוב שלא מועיל קנינו, מהיושב בקרון? והרי במשנתנו אנו רואים שרכוב מהני אפילו במקום מנהיג.

ומשנינן: הכא במאי עסקינן, במנהיג ברגליו. אין ראיה מהמשנה נגד הפשיטות של רב יהודה מקרון, כי באמת רכוב לבד לא קונה במקום שאחר מנהיג. ומה שבמשנה נאמר אחד רכוב ואחד מנהיג יחלוקו, שם הרכוב גם מנהיג את הבהמה קצת, בכך שבועט בה ברגליו ועל ידי כך היא הולכת מחמתו. ואז קנין על ידי רכיבה מועיל גם כשאחד מנהיג.

ותמהה הגמרא: אי הכי, היינו מנהיג! אם הרכוב במשנה הוא גם מנהיג, היתה המשנה צריכה לומר "היו שניים רוכבים או שניים מנהיגים".

ומתרצת: תרי גווני מנהיג. ישנם שני סוגים של מנהיג בהמה, ולכן אם היה נאמר במשנה "היו שניים מנהיגים, יחלוקו", לא היינו יודעים שגם כאשר אחד רוכב ומנהיג ברגליו והשני רק מנהיג, יחלוקו.

כי מהו דתימא, רכוב עדיף, דהא מנהיג ותפיס בה, קא משמע לן. הייתי חושב שרכוב ומנהיג, מעשה הקנין שלו עדיף על מי שמנהיג לבד, כי הוא גם מנהיג את הבהמה ועושה משיכה וגם תפוס בה, לכן באה משנתנו לחדש שאפילו הכי רכוב ומנהיג לא עדיף על פני מנהיג, ויחלוקו שניהם.

ומעתה, שפיר אמר רב יהודה שהרכוב גרידא, מבלי שמנהיג ברגיו, אינו קונה.

ועתה מביאה הגמרא ראיה לדברי רב יהודה:

תא שמע ממה ששנינו בברייתא: שניים שהיו מושכין בגמל, ומנהיגין בחמור. או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג -

שמעית מיניה [שמעתי ממנו] ממר שמואל תרתי [שתים], שתי הלכות בענין רכוב ומנהיג בהמה, חד [באחד מהם] שמעתי כי קני [קונה] על ידי כך וחד [ואחד] שמעתי שלא קני [קונה] ולא ידענא הי מנייהו ואיני יודע איזה מהם] אמר לי.

ומבררים תחילה היכי דמי [כיצד בדיוק הדבר] אילמא [אם תאמר] שמדובר ברכוב לחודיה [לעצמו], לבדו בלי שותף ומנהיג לחודיה [לעצמו] — מנהיג בהמה לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני [האם יש מי שאומר שאינו קונה]? והרי דרך קניה מעולה היא זו! אלא אי איכא למימר דלא קני [אם יש מקום לומר על אחד שאינו קונה] רכוב הוא דאיכא למימר [שיש לומר] שלא יקנה על ידי רכיבה בלבד, ואם כן אין כאן מקום לספיקו של רב יהודה.

אלא בענין רכוב במקום שיש אחר מנהיג אבעיא ליה [נסתפק לו] מי מהם קונה. מאי [מה] נאמר? האם נאמר כי רכוב עדיף דהא תפיס [שהרי תופס] ומחזיק בה, בבהמה, או דילמא [שמא] מנהיג עדיף משום דאזלא מחמתיה [שהיא הולכת בגללו]?

אמר רב יוסף, אמר לי רב יהודה: אמנם אינני זוכר מה אמר לי שמואל, אבל נחזי אנן [נראה אנחנו] ונדון בנושא ונפתור אותו ממה דתנן [ששנינו במשנה]: אם היה קרון שהיו רתומות לו שתי בהמות כלאיים, כגון שור וחמור, המנהיג את הבהמות הללו סופג (לוקה) את הארבעים מלקות משום שעבר על מצות "לא תעשה" שבתורה ("לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו". דברים כב, י) וכן היושב בקרון סופג את הארבעים, ואילו ר' מאיר פוטר את היושב בקרון, כיון שלדעתו אינו עושה כל מעשה.

ומדאפיך [ומכיון שהפך] שמואל את גירסת משנה זו ותני [ושנה] בה: וחכמים פוטרין את היושב בקרון, נשמע שלדעתו פסק ההלכה הוא שהיושב בקרון אינו כעושה מעשה. שמע מינה [למד מכאן] שרכוב לחודיה [לעצמו, לבדו] לא קני [אינו קונה], שעצם הרכיבה אינה קרוייה מעשה חשוב כדי שיכול לקנות בו, וכל שכן רכוב במקום שיש אחר מנהיג.

אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: הא זמנין סגיאין [הרי פעמים רבות] אמרת לן [לנו] בענין הלכה זו: נחזי אנן [נראה אנחנו] ולא אמרת לן [לנו] שהדבר משמיה [משמו] של רב יהודה, וכיון שחלה רב יוסף ושכח את תלמודו כדיוקו, שמא טעה, וייחס לרב יהודה מה שלא אמר.

אמר ליה [לו] רב יוסף: אברא [באמת] כך אמר ר' יהודה וסימן לדבר כי ודכרנן נמי דאמרי ליה [וזוכר אני גם כן שאמרתי לו] בשעה שאמר לי זאת: היכי פשיט מר [כיצד פותר אדוני] דין רכוב מדין של יושב? הרי יושב לא תפיס [אינו תופס, מחזיק] במוסירה של הבהמה, ואילו רכוב תפיס [תופס] במוסירה! ואמר לי רב יהודה על כך: רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] שהמחזיק במוסירה עצמו לא קני [אינו קונה] לכל דבר. ולכן אין הבדל בין רוכב ויושב בקרון.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שחילופי הדברים בין אביי ורב יוסף היו בנוסח אחר, אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף עצמו: היכי פשיט מר [איך פותר אדוני] רכוב מיושב? הרי יושב לא תפיס [אינו תופס] במוסירה, ואילו רכוב תפיס [תופס] במוסירה! אמר ליה [לו]: הכי תנא [כך שנה] החכם אידי בברייתא: החזקת המוסירה לא קני [אינה קונה].

אתמר נמי [נאמר גם כן] בדומה לזה, שאמר ר' חלבו אמר רב הונא: החזקת המוסירה לענין קנין, אם היה זה בקבלת קנין כאשר קיבל את הבהמה מחבירו — קנה. ואולם במציאה ובנכסי הגר שמת ללא יורשים, ונכסיו מופקרים לכל, ורוצה לקנות לעצמו בהמה מאלה — לא קני [אינו קונה בכך].

ומסבירים: מאי [מה היא] לשון מוסירה? אמר רבא: החכם אידי אסברא [הסביר אותה] לי: כאדם המוסר דבר לחבירו. ומשום כך, בשלמא [נניח] כי המחזיק במוסירה שניתנה לו מחבירו קני [קונה] כיון דקא מסר ליה חבריה [שמוסר לו חבירו] את הבהמה, אלא במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני [מי מוסר לו שיקנה]? ובעצם ההחזקה במוסירה לא קנה.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו במשנתנו: היו שנים רוכבים על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג וכו'. ונברר: מני [כדעת מי היא] משנה זו? אילימא [אם תאמר] כי שיטת ר' מאיר היא — השתא [עכשיו] הרי לדעתו אפילו יושב קני [קונה] שהרי היושב בקרון כלאיים חייב, רכוב מיבעי [נצרכה לומר] שקונה?! אלא לאו רבנן [האם לא כדעת חכמים היא] ושמע מינה [ולמד מכאן] כי רכוב קני [קונה], שהרי זכה בחלקו בבהמה, ודוחים:

הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — במנהיג את הבהמה ברגליו, שלא רק רכב עליה, אלא שהוא מוליך אותה על ידי לחץ או בעיטה ברגליו. ושואלים: אי הכי היינו [אם כך זהו] איפוא מנהיג, שהרי אף זה מנהיג את הבהמה לפי דרכו! ומשיבים: אכן כן הוא, שאף הוא בכלל מנהיג, אלא שתרי גווני [שני גוונים, סוגים] של מנהיג שנה, וטעם הדבר — מהו דתימא [שתאמר] כי רכוב עדיף דהא [שהרי] הוא גם מנהיג ותפיס [וגם תופס בה], ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין לו עדיפות על מנהיג סתם.

תא שמע [בו ושמע] ראיה אחרת לדבר ממה ששנינו בברייתא: שנים שהיו מושכים יחד בגמל, או מנהיגים יחד בחמור, או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

I heard two halakhot from Master Shmuel, one halakha with regard to one who sits in a riding position on an animal, and the other halakha with regard to one who leads an animal. With regard to one case I heard that he thereby acquires the animal, and with regard to the other one I heard that he does not acquire the animal. But I do not know which halakha applies to which of them.

The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that this is referring to one who sits in a riding position alone and to one who leads alone, is there anyone who says that one who leads an animal alone does not acquire it? Pulling an item, or leading an animal, is a classic mode of acquisition (see Kiddushin 25b). Rather, if there is a case where it could be said that one does not acquire the animal, it is obviously in the case of one who sits in a riding position that it could be said. Therefore, why was Rav Yehuda uncertain?

The Gemara answers: Rather, his dilemma was with regard to a case where one sits in a riding position on the animal while another leads it. What is the halakha? Which of them acquires the animal? Does the one sitting in a riding position on the animal take precedence, as the animal is in his grasp, since his legs are grasping the sides of the animal, or perhaps the one leading the animal takes precedence, as it walks because of him?

Rav Yosef said: Rav Yehuda said to me: Although I do not remember what Shmuel said, let us see if we can analyze this ourselves, as we learned in a mishna concerning the prohibition against leading animals of diverse kinds (Kilayim 8:3): If two animals of diverse kinds, e.g., a horse and a donkey, are harnessed to the same wagon, the one leading the animals incurs the forty lashes for transgressing the Torah prohibition: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10), and the one sitting in the wagon [bakaron] also incurs the forty lashes. Rabbi Meir deems the one sitting in the wagon exempt, as he did not perform any action.

And from the fact that in his version of the mishna Shmuel reversed the opinions and taught: And the Rabbis deem the one sitting in the wagon exempt, it can be inferred that he agrees with this opinion that the one sitting in the wagon is considered to have not performed any action, as the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis in their disputes with Rabbi Meir. Conclude from it that one who sits on an animal alone does not acquire it, as sitting on an animal is not considered a significant action, and all the more so one who sits on an animal while another leads the animal does not acquire the animal.

Abaye said to Rav Yosef: Didn’t you say to us many times with regard to this halakha: Let us see if we can analyze this ourselves, followed by the proof from the aforementioned mishna? And you did not say to us that this statement was in the name of Rav Yehuda. Rav Yosef had an illness that caused him memory loss. Consequently, some of his later statements of halakha were inaccurate, and Abaye suspected that he attributed this statement to Rav Yehuda erroneously.

Rav Yosef said to him: Indeed [ivra], I remember that Rav Yehuda stated this proof, and I also remember that I said to him in response: How can the Master resolve the case of one who sits on an animal via proof from the case of one who sits in the wagon? One who sits in the wagon does not hold the reins, whereas one who sits on the animal holds the reins. And Rav Yehuda said to me in response: Rav and Shmuel both say that holding the reins of an ownerless animal does not effect acquisition of it. Consequently, there is no difference between sitting on an animal and sitting in a wagon drawn by an animal.

There are those who say that the exchange between Abaye and Rav Yosef was as follows: Abaye said to Rav Yosef: How can the Master resolve the case of one who sits on an animal via proof from the case of one who sits in the wagon? One who sits in the wagon does not hold the reins, whereas one who sits on the animal holds the reins. Rav Yosef said to him: Idi taught in a baraita like this: Holding the reins of an ownerless animal does not effect acquisition of it.

It was also stated that Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: With regard to holding the reins of an animal in order to acquire it, if he is attempting to acquire it from another person, he acquires the animal. But with regard to acquisition of a found animal, or with regard to acquisition of an animal that was the property of a convert who died without heirs, leaving his property ownerless, it does not effect acquisition.

The Gemara explains: What is the meaning of the term reins [moseira]? Rava said: Idi explained to me that they are used like a person who transmits [moser] an item to another, i.e., they are used to transfer the ownership of the animal. Granted, in a case where one takes the reins from another, this effects acquisition of the animal, as the other person hands them to him. But in a case of a found animal or of one that was the property of a convert, who is handing him the reins, enabling him to acquire the ownerless animal? Since there was no transaction, one cannot acquire the animal by merely holding the reins.

The Gemara raises an objection from the mishna: If two people were sitting in a riding position on an animal, or if one was sitting on it in a riding position and the other was leading it, they divide it after taking an oath. In accordance with whose opinion is this mishna? If we say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, now, in his opinion, even one who sits in a wagon acquires the animal that is pulling the wagon. Is it necessary to state that one who sits in a riding position on an animal acquires it? Rather, is it not the opinion of the Rabbis? And learn from it that one who sits in a riding position on an animal acquires it.

The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the one sitting on the animal also leads, i.e., drives it by squeezing or kicking it with his legs. The Gemara asks: If so, this is the same as leading the animal by pulling the reins, as the essential factor in both is that one causes the animal to move, so why does the mishna need to mention it? The Gemara answers: The tanna teaches two types of leading, both pulling the animal by the reins and driving it while sitting on it. Lest you say that one who is sitting in a riding position on the animal takes precedence, as he is both leading the animal and also holding it by the reins, the tanna teaches us that the claim of the one sitting in a riding position on the animal is not stronger than the claim of the one leading it by the reins.

Come and hear a different proof from a baraita: With regard to two people who were pulling a camel or driving a donkey together, or one who was pulling it and one who was driving it,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הא דאמרן רוכב ומנהיג חד קני וחד לא קני ואמר רב יהודה נחזי אנן מדתנן בפ' כלאי הכרם המנהיג סופג מ' וכו'. פי' המנהיג בשור (או) ובחמור ודש או חרש סופג מ' והיושב בקרון סופג מ' ר"מ פוטר את היושב בקרון.

שמואל מפיך ותני היושב בקרון סופג מ' דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין את היושב בקרון הנה היושב בקרון כמו רוכב הוא וכיון דפטרי ליה רבנן שמעינן מינה דלא הוא מנהיג הבהמה שרוכב עליה ולא מתעבידא מכחו ולא חרישה ולא דישה לפיכך הוא פטור הלכך רוכב לחודיה לא קני וכ"ש רוכב במקום מנהיג ודברים פשוטין הן. פי' מוסירה כגון פרומביא ואפסר כל בהמה בראוי לה. התופס במוסירה לא קני לא במציאה ולא בנכסי הגר דהא לא מסר ליה אחרינא אבל מוסירה מחבירו קני דהא מסר ליה חבריה.

מיתיבי היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו'. ופרקי' במנהיג הבהמה שרוכב עליה (בקרקע) [ברגליו].

[אי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר אלא רכוב במקום מנהיג מאי.] קשיא לן הך סוגיא מעיקרא פשיטא ליה דרכוב לא עדיף כמנהיג, ואי איכא למימ' דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר והשתא מיבעי' ליה אי עדיף רכוב ממנהיג וצריך אתה לפרש' כך דרב יהודה אסתפוקי מסתפקא ליה הי מיניהו עדיף ומ"ה אקשינן אי במנהיג לחודיה ורכוב לחודיה שמעה ה"ל למפשט' דס"ל לשמואל רביה דמנהיג עדיף מרוכב ורוכב לחודי' לא קני וכ"ש במקום מנהיג דמנהיג לחודיה ליכ' למימר דלא קני דהיינו משיכ' אלא במנהי' ורכוב תרויהו שמע אבל רכוב לחודיה א"נ מנהיג לחודי' פשיט' ליה דקנו אבל ברכוב במקו' מנהיג קאמ' ליה חד קני וחד לא קני ורב יהוד' לא ידע הי מניהו עדיף.
תו תמיה' לן הא דקא פשיט רוכב מיושב בקרון מאי קא מדמי להו אהדדי מי דמי כלאים לקנייה התם כיון ולאו מכחו אזיל פטור הכא קני משום דתפיס ותו כיון דפשיטא ליה דמוסרה אינו קונה בנכסי הגר מאי קא מיבעיא ליה ובמאי קני לה וכי מפני שבין רגלו היא עומד' יקנה.
ואיכא לפרושי דמעיקר' קא מיבעי' ליה דילמ' רוכב קני משום דרכיב עלה מחמת רכיבתו של אדם בהמה מהלכ' אע"פ שזה מנהיג וזה מסייע בהילוכה ומחמתו היא הולכ' מעט ועוד שהוה תפוס במוסרה דזה וזה גורם לו לקנותה יותר ממנהיג לחודיה והיינו דקאמר רכוב עדיף דקא תפיס ביה כלומר מי אמרי' רכוב עדיף שהוא מנהיג ויש לו כח אחר יותר ממנהיג שהוא תפוס בה ומאי דאית ליה יותר ממנהיג קא חשיב או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה שעיקר הילוכה בידו להנהיגו ולעכב' כרצונו ופשיטרב יהודה דכיון דגבי כלאים פטור ש"מ דלא אזלא מחמתיה כלל ואף על פי שדרכה של בהמה כשאדם רוכב עלי' היא מהלכת לא חשיב הילוכה מחמתו שאינה מהלכת אלא לדעתה ופעמים שהיא עומדת לגמרי והוא רוכב עליה וכיון דלא אזל מחמתיה אמאי תיקני לה משו' מוסרה בלבד מוסרה אינה קונה ואפילו לחודיה לא קני וכ"ש במקום מנהיג.
ולפי פי' זה יש מי שפי' הא מילתא דלעיל, דמעיקרא איבעיא ליה רכיב בלא תפיסת מוסרה ואקשי' עליה פשיטא דמנהיג קני ועדיף והדרינן ואמרינן דילמא ברוכב שתפוס במוסרה איבעיא ליה ובמקום מנהיג אבל לחודי' קני וה"ה למנהיג ולהאי פירושא הא דא"ל אביי היכי פשיט מר רוכב מיושב ה"ק ליה בשלמא רכוב לחודיה בלא תפיסת מוסרה ש"מ דלא קני אלא רכוב במקום מנהיג בשתופס במוסרה דילמא קני וא"ל מוסרה אינה קונה, וזה אינו מחוור כלל:

מני אילימא ר"מ השת' יושב קני רכוב וכו'. איכא דקשיא ליה ודילמא ר"מ היא וקמ"ל דרכוב אפי' במקום מנהיג קנה דבשלמא יושב קני לחודיה אבל לא במקום מנהיג ואתא לאשמועינן דרכוב קני אפי' במקום מנהיג דאי לא קני ה"ל כמאן דחד תפיס וחד לא תפיס א"נ מסרך בה סרוכי והמע"ה וכדאמרינן השת' לרבנן ש"מ רכוב קני דאי לא קני לא אמרי' יחלוקו אע"ג דתפסי תרויהו וניחא ליה וסברא דתלמודא הוא דרכוב במקו' מנהיג לא גרע מיושב לחודיה.
ולאו מילתא היא דהא קמשמע לן דרכוב במקום מנהיג תרויהו קנו ואדרבה לר"מ צריכא דלא תימא רכוב עדיף ואיכא למימר כיון דרכוב קני לעולם (אפילו) [רק] שלא במקום מנהיג [גם במקום מנהיג] חולקין אפי' תימא דבמקום מנהיג לא קני כיון דכל חד מיניהו קאמר כלה שלי ואין לך עסק בה שאני קניתיה ובתר הכי תפסת בה וזה אומר לא כי אלא אני קניתיה ברכיבתי ואתה תפסת בה וכלה שלי וכל א' וא' מוחזק בה חזקה גמורה ותפיס' גמורה הילכך לא שמעי' ממתני' דרכוב במקום מנהיג ליקני.
ומיהו רכוב לחודיה שמעי' מינה דקני שאלו לא קנה רכוב כלל אע"ג דאמ' אני קניתיה במשיכה קודם שתפסת בה לא מהימן כיון שזה טוען שקנא' במשיכתו שהוא עדיין מושך בה לפנינו וזה טוען טענה אחרת כלו' שקנאה בענין אחר והשתא לית' בידיה בענין שיקנה אותה אפי' הוא בלבד רוכב בה ודקאמרי' מהו דתימ' רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס כלו' סד"א ליהוי כיוצאה מתחת ידו של א' מהם ואידך מסרך בה סרוכי הואיל וזה תפוס ומנהיג דמנהיג לא עביד בה ולא מידי קמ"ל:

הא דאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני. לא למימר דלא אשכחן דפליג בה, דהא איכא (ר' יהודה) [ר' שמעון] דאמר דאפילו גסה אינה נקנית אלא בהגבהה, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (כה, ב), אלא הכי פירושו, אי איתא דרכוב ומנהיג חד מינייהו קני, מי איכא למימר דמנהיג לא קני, הא אין לך משיכה גדולה מזו.

ואלא רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה וכו'. קשיא לן, דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב, והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל, דאלמא רכוב עדיף. ולפי פירוש הראב"ד ז"ל, רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה, [דאזלא] מחמתיה כל שהוא, ותפיס בה במוסרה, או דלמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דעדיף דרוכב לא הוה כעדיף דמנהיג. ועוד דהא שמואל חד לא קני קאמר, ואי פשיטא לן דרכוב במקום מנהיג לא קני כוליה, על כרחין (לא) קני כוליה דקאמר היינו מנהיג, וממילא רכוב לא קני כלל. אלא יש לומר, דמעיקרא כדהוה מספקא ליה לרב יהודה ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה, ודאי אמרינן דמנהיג לחודיה עדיף, משום דעל כרחין מנהיג קנה, דאין לך משיכה גדולה מזו, ותנן (קידושין כה, ב) בהמה גסה נקנית במשיכה, ואי איכא למימר דלא קנה, רכוב הוא דלא קני, משום דאיכא למימר דסבירא ליה לשמואל, דכיון דאינו מנהיג ברגליו, אף על גב דאזלא תותיה, מנפשה הוא דקא אזלא ולא מחמת רכיבתו, אבל השתא פשיטא ליה דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה תרוייהו קנו, משום דרכוב נמי מחמת כובד רכיבתו אזלא וכאילו מנהיגה ברגליו, וכיון שכן מספקא לן רכוב במקום מנהיג, אי רכוב עדיף משום דאזלא נמי מחמתיה ועדיף ממנהיג משום דתפיס ביה, כלומר תפוס במוסרה, דמאי דתפיס בה ממש כלומר שעומד עליה לא מעלה ולא מוריד, אלא משום דתפיס במוסרה [דמהני] בדאיכא דעת אחרת מקנה מיהא, ואף על גב דפשיטא ליה לרב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, כדאיתא בסמוך, מכל מקום כיון דבעלמא מהני, סניפין מיהא (הוא ממנהיג) [הויא] דעדיף ממנהיג, והא דלא אדכר הכא ברוכב דאזלא מחמתיה, משום דלא צריך לאדכורי אלא מאי דאיכא ברוכב וליתא במנהיג.
ואכתי תמיהה לי, כיון דכל חד מינייהו מהני באפי נפשיה, היכא דאיתנהו לתרוייהו אמאי מבטל האי קנייה להאי קנייה, תרוייהו ליקנו. ויש לומר דהכי קאמר כיון דרכוב לחודיה קני, אלמא כי אזלא מחמתיה אזלא ומחמת כובד רכיבתו, והילכך כיון דתפיס בה ואזלא מחמתיה, מנהיג לא מעלה ולא מוריד, דאפילו בלא הנהגתו קאזלא, והאי דתפיס [בה] עדיף וקנייה, או דלמא מנהיג עדיף, דבשלמא ברכוב לחודיה קני, משום דהא קא אזלא, ומחמת רכיבתו קא אזלא, ואלו רכוב דלא אזלא (תותיה) ודאי לא קני כלל, דהא (לא) ליכא משיכה אלא דיושב עליה בלבד, וכיון שכן במקום מנהיג איכא למימר דלא קני, משום דמספקא לן אי לאו מנהיג אי אזלא כלל [או לא], וכיון שכן דודאי מחמת מנהיג קא אזלא, ומשיכת מנהיג ודאית ומשיכת רוכב אינה ודאית, טפי עדיף מנהיג מרוכב, ומנהיג קני רוכב לא קני.

ופשיטנא ליה: מדתנן היושב בקרון סופג את הארבעים ואפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים את היושב בקרון אלמא קסבר שמואל דרכוב לחודיה לא קני. אף על גב דאזלא תותיה דיושב בקרון נמי פעמים שהבהמות [הקשורות] בקרון הולכות כשמרגישות שהקרון טעון, ומחמת כובד היושב הן הולכות, ומדיושב לחודיה לא קני כל שכן דרוכב במקום מנהיג לא קני. ואיכא למידק, כיון דסבירא ליה לשמואל דרכוב לחודיה לא קני, למה ליה למימר לרב יהודה דבמקום מנהיג לא קני. ויש לומר דרב יהודה כולה מלתא הוה מסתפקא ליה, והכי קאמר שמעית מיניה [דמר שמואל] וכו' ולא ידענא היכי שמעית מיניה, ובודאי אי רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה אלפן, רכוב הוא דאמר לי דלא קני. אבל אי רכוב במקום מנהיג קאמר ליה, הא ודאי מספקא ליה אי רכוב הוא דקני אי מנהיג הוא דקני. ופשיטנא ד[ל]שמואל רכוב לחודיה לא קני, וכיון שכן על כרחין רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר ליה לרב יהודה, וקאמר ליה מנהיג קני רכוב לא קני. והא דמסקינן מדרכוב לחודיה לא קני כל שכן רכוב במקום מנהיג, אנו הוא דמסקינן הכי, ולאו אסוקי אמאי דקאמר נחזי אנן הוא.

מחברו קני דהא מסר ליה חבריה. לא[ו] למימר דבעינן [שימסור] ליה מיד ליד, אלא כל דאמר ליה לך חזק וקני ואזל ותפיס במוסרה קני, כדאיתא בריש פרק הספינה (ב"ב עו, ב), דאמר התם אי דאמר ליה לך חזק וקני הכי נמי דקני, הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך משוך וקני. והכא נמי קאמר מחברו קני, דהא מסר ליה מדעתיה ואמר ליה קני. וזה שלא כדעת מקצת המפרשים ז"ל (עי' תוס' קידושין כד, ב בד"ה בהמה) דצריך למסור לו מיד ליד, ודייקין לה מהכא וליתא.

השתא הא דאמר ר' מאיר יושב קני רכוב מיבעיא. לאו למימר דעדיף רכוב מיושב לדעת רב יהודה (דהא) דמקשה ליה מינה, דאי משום דתפיס במוסרה הא אמר רב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, אלא הכי קאמר משנה יתירה למה לי, דאי משום דלא ניטעי למימר דרכוב לא קני, אי איכא למטעי בחד מינייהו [ד]לא קני, ביושב הוא דאיכא למטעי, וכיון דאשמעינן דיושב קני, כל שכן רכוב דעדיף משום דתפיס במוסרה דמהני בעלמא.

אלא לאו רבנן וכו'. איכא למידק, ודלמא לעולם ר' מאיר היא, ואצצריך לאשמעינן דרכוב אפילו [במקום] מנהיג קני, דהא מילתא דספיקא היא וצריכה למילף כדאיתא לעיל. יש לומר דההיא נמי לא צריכה, דכיון דרכוב לחודיה לר' מאיר קני, על כרחין כשבאו לפנינו אחד רכוב ואחד מנהיג תרוייהו פליגו, משום דהאי אמר אני זכיתי בה תחלה ברכיבה, והאי אמר אני זכיתי בה תחלה בהנהגה, וכיון דתרוייהו אכתי מחזקין בה במאי דאי עבידי הכי כל חד מנייהו באפי נפשיה קני, פלגי לה תרוייהו וכי קא מיבעיא ליה לרב יהודה לעילהי מינייהו עדיף וקני, היינו כשהחזיקו בה בפנינו כהדדי זה ברכיבה וזה בהנהגה, הילכך מספקא לן כל שבאין בבת אחת הי מינייהו עדיף וקני. אבל לרבנן, אי איתא דרכוב לחודיה לא קני, השתא דאתו קמן חד רכוב וחד מנהיג, אף על גב דרכוב קטעין אני זכיתי בה תחלה שרכבתי עליה והנהגתיה ברגלי, לא מהימן, דכיון דהשתא לא עביד בה קמן מידי דמהני, וחברו מנהיג בה ועביד מידי דמהני, הויא לה בחזקת מנהיג ואידך מוציא מחברו, וכדאמרינן בכל מידי דחד מוחזק ואידך מסרך בה סרוכי דעליו הראיה.

איכא ספרים דגרסי הכי: אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג. [ולא] מסיימי בה מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס בה קא משמע לן דיחלוקו. ולספרים דמסיימי בה הכי, נראה לי דתרי לישני נינהו, והכי קאמר: איבעית אימא תרי גווני מנהיג, וקא משמע לן דמנהיג ברגליו אורחא היא וקני כמנהיג בידיו, ואיבעית אימא אדרבה איצטריך לאשמועינן דמנהיג במקום רכוב קני, ואף על גב דתפיס במוסרה, דמוסרה בנכסי הגר ובמציאה לא מעלה ולא מוריד, אי נמי יש לפרש תרי גווני מנהיג, כלומר קא משמע לן דתרי גווני מנהיג איכא שוין זה כזה, ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג לה ותפיס לה.

החורש בשור וחמור והוא הדין לכל בהמה טהורה עם טמאה לוקה מן התורה ולא סוף דבר חורש אלא אף הזורע בהם או המושך בהן את הקרון או שמנהיגן על איזה צד קרון שהיו שור וחמור מושכין אותו אף היושב בקרון לוקה וכן פסקו גדולי המחברים ואע"פ שלא הנהיג שהבהמה מרגשת בישיבתו והולכת ונמצא שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך וכן אם היה שם אחד יושב בקרון ואחד מושך או מנהיג שניהם לוקין כדין שנים או אף מאה שהנהיגו כאחד שכלם לוקין ומכאן אני אומר שהלכה רכוב לחודיה קני שהרוכב הוא בדמיון היושב והרי חייבנוהו לענין כלאים ומ"מ אותם שפוסקין ורכוב לבדו בלא הנהגה אינו קונה אף הם פוסקים לענין כלאים שאין היושב חייב ולא יראה כדבריהם:

לדעת האומר שאין הרכיבה קונה פירושו אפי' עם תפישת המוסרה בידו והוא ראשים היוצאים מפרומביא שבפיה שתפיסת המוסרה אינה כלום בלא הנהגה ולא זכה בה אדם לא במציאה ולא בנכסי הגר ולא סוף דבר באלו אלא אף מחברו במקח וממכר לא קנה שהרי הבהמה אינה נקנית במסירה אפילו הגסה ומ"מ דבר הנקנה במסירה כגון ספינה אם היו שם דברים העשויים למסרה אינו צריך למסור גוף הספינה אלא דיו במסירת אותו דבר העשוי למסירה במקח וממכר שהרי בכאן לדעת מה שהיינו סבורים שהבהמה נקנית במסירה היינו אומרים בו שמחברו קנה ולא היינו צריכים למסירת ראש הבהמה או גופה ומעתה הוא הדין בספינה אם יש שם דברים העשויים להנהיגה בהם ולמסרה הא במציאה ונכסי הגר לא קנה עד שימסור חלק מגופה של ספינה:

גמרא. שמעית מינה דמר שמואל תרתי וכו'. פירש רש"י שני דברים דין רכוב ודין מנהיג וכו'. אמר זה לפי שלכאורה נראה שפירוש תרתי רוצה לומר שני אנשים האחד רכוב והאחד מנהיג ובאין לדין חד קני וכו' ואם כך הוא לא יצדק מה שאמרה הגמרא היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. מהר"י אבוהב.

מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש בפרק קמא דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דוקא במסירה. וכי תימא דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דרכוב גופיה לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מתוך שהוא יושב עליה ודמי למנהיג מדפשיט בסמוך למאן דאמר יושב בקרון אינו סופג וכו' דרכוב לא קני. אי אפשר לפרש כן דעל כרחך לאו מכח רכוב פריך במנהיג דליקני דאף על גב דרכוב לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מכל מקום איכא למימר דעדיף רכוב ממנהיג משום דתפיס בה כדאמר בתר הכי דמהאי טעמא הוא דבעיא דרכוב במקום מנהיג הי מינייהו קני. הרא"ש.
וזה לשון גליון תוספות: קצת נראה דוחק מה שפירש בפנים דמכח סתם מתניתין פריך דאי איכא למאן דאמי לא קנה מתיישב שפיר. אלא נראה כמו שפירש בתוספות דרבינו שמשון ז"ל מנהיג מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דלרבי שמעון רכוב לא קני ואף על גב דתפיס בה ואזלה מחמתיה דדוקא בהגבהה הוא דקני ולא במסירה ומשיכה ומיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לפרש כמו שכתוב בפנים דהא לדידהו לפירוש הקונטרס דקידושין רכוב קני דתפיס בה והויא מסירה ולא מנהיג אלא ודאי אף במסירה קני כמו שפירשו התוספות בפנים. עד כאן.

וכתוב בגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות והא דתנן בפרק קמא דקידושין בהמה גסה וכו'. בכאן לא תרצת דמכח סתם מתניתין דהכא קפריך דאכתי יקשה דהא לקמן בעי לאוקומי מתניתין דהכא כרבי מאיר. כתוב בגליון תוספות מיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לומר כמו שכתוב בפנים וכו' מיהו יש לומר דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אם תמצא לומר דרכוב קני במציאה דהך דפרק קמא דקידושין איכא למימר דאיירי במכירה דהתם ודאי מסירה קני אבל במציאה דמסירה אינה קונה אם תמצי לומר דרכוב קני זה צריך לומר משום דאזלה מחמתיה אם כן כל שכן מנהיג. עד כאן.

והריטב"א כתב וזה לשונו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. ואם תאמר והא איכא רבי שמעון בפרק קמא דקידושין דסבירא ליה דבהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה. ויש לומר דעל כרחך הא דשמואל לא אתיא כוותיה דאם כן לא רכוב קני ולא מנהיג קני אלא ודאי כרבנן סבירא ליה דאמרי בהמה גסה נקנית במשיכה ולדידהו מנהיג קנה שאין לך משיכה גדולה מזו. עד כאן.

והריצב"ש כתב וזה לשונו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. אף על גב דאיכא מאן דאית ליה בפרק קמא דקידושין בהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה ואיכא נמי מאן דאמר במסירה ופירש רש"י ולא במשיכה. הכא אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני דשאני מסירה דמסר ליה חבריה אבל רכוב דלא מסר ליה חבריה אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני. עד כאן.

אלא רכוב במקום מנהיג. כלומר דהא ודאי רכוב לחודיה או מנהיג לחודיה כל חד מינייהו קני אבל כי הוו תרווייהו כי הדדי זה רוכב וזה מנהיג הא אתא לקמיה דשמואל ואמר דחד מינייהו קנה ואידך לא קנה ולא ידע רב יהודה הי מינייהו קנה. והקשו בתוספות היאך אפשר לשמואל לומר בזו דחד קנה וחד לא קנה והלא שנינו במשנתנו או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו והיאך חולקים בשבועה דהא חד מינייהו לא קנה כלל והתנא בטוב היה יודע רכוב במקום מנהיג איזה מהם קנה וכי תימא דמתניתין במנהיג ברגליו והכא ברוכב שאינו מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא רכוב עדיף והלא אפילו רכוב שהוא מנהיג ברגליו קתני מתניתין דלא עדיף ממנהיג וכי תימא דהא דשמואל במנהיג ברגליו ומתניתין ברוכב שאים מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא מנהיג עדיף וכו' והיכי עדיף מנהיג דעלמא מרכוב המנהיג ברגליו. ותו דקאמר או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה אבל רכוב לא קני כלל השתא ומה במתניתין דאוקימנא בשאינו מנהיג ברגליו רכוב קני ויחלוקו כל שכן הכא דמיירי במנהיג ברגליו דאית לן למימר דרכוב קני.
ויש שפירשו בתוספות דסבירא ליה לשמואל דמתניתין לא היה רכוב ומנהיג ביחד אלא שבאו לפנינו כן וכל אחד מהן אשמר אני לבדי החזקתי ובא חברי ותפס בשלי ואנן אמרינן דישבעו ויחלוקו דאימר תרווייהו הנהיגוה ביחד או רכבוה ביחד. ואין זה מחוור בעיני רבותי חדא דאם איתא דרכוב במקום מנהיג חד מינייהו לא קנה כשבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג הרי אותו שאינו ראוי לקנות אינו לגבי חברו אלא כמאן דמסריך ביה סרוכי דלאו כלום הוא ולמה הוא נאמן עליו כי הוא ההזיק תחילה עד שיטול מחצה בשבועה. ועוד דכיון דקתני סיפא ואם יש עדים או ששניהם מודים יחלוקו בלא שבועה משמע דאכולה מתניתין קאי שיש עדים או מודים זה לזה שקנו זה ביחד כדרך שבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג מדלא קתני בהדיא שבאו עדים או שמודים זה לזה שהנהיגו שניהם ביחד או שרכבו ביחד.
והנכון בזה כמו שפירש בתוספות בשם רבינו יוסף איש ירושלים כי בכלל ספקו של רב יהודה הוא גם כן באיזה רכוב איירי שמואל ובאיזה רכוב איירי מתניתין והכי קאמר מי קאמר שמואל רכוב עדיף דהא תפיס ביה וקני ליה כולה אבל מנהיג לא קני כלל ואם כן רכוב דהנא ליה שמואל דקני כולה אבל מנהיג לא קני כלל מימרי ברכוב ומנהיג ברגליו והא דתנן במתניתין דיחלוקו דמנהיג קני החצי מיירי שהרכוב אינו מנהיג כלל ברגליו או דילמא מנהיג עדיף דקא אזלא מחמתיה וקני כולה אבל רכוב לא קני כלל ואם כן הא דתני שמואל חד לא קני היינו רכוב ואינו מנהיג ברגליו ומתניתין דקתני דרכוב קני מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו. הריטב"א ותוספות תלמיד הר"פ.
ואם תאמר כיון דהשתא סבירא לן דרכוב לחודיה קנה ומנהיג לחודיה קנה כי הוו תרווייהו בהדדי למה לא יקנו שניהם ויש לומר משום דכי הוו בהדדי דילמא אחד מהם מבטל כח חברו שלא תלך מחמתו ולא ידעינן הי מינייהו מעכב על חברו דליהוי עדיף טפי. הריטב"א.

והראב"ד כתב וזה לשונו: רכוב עדיף. פירוש עדיף כמנהיג וקונה מחצה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רוכב ולא מידי. אמר רב יהודה ניחזי אנן. פירוש אי אמר על רכוב לחודיה ודאי על רכוב קאמר דמנהיג מושך גמור הוא כדאיתא (בקונטרס) אי אמר על רכוב במקום מנהיג דלא קני אפילו מחצה אבל רכוב לחודיה קני כולה במנהיג דמחמתיה קאזלא אף על גב דלא מרהיט לה ובסוף הוא פושט דאפילו רוכב לבדו אינו קונה. עד כאן.

והרשב"א כתב וזה לשונו: ואלא רכוב במקום מנהיג קמיבעיא ליה וכו'. קשה לי דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל דאלמא רכוב עדיף ולפיכך פירש הראב"ד רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה דאזלא מחמתיה כל שהוא ותפיס בה במוסירה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי.

ואינו מחוור בעיני כלל חדא דעדיף דרוכב לא הוי כעדיף דמנהיג. ועוד דהא שמואל חד לא קני קאמר ואי פשיטא לן דרכוב במקום מנהיג לא קני כולה על כרחך קני כולה דקאמר היינו מנהיג וממילא רכוב לא קני כלל. אלא יש לומר דמעיקרא כד הוה מספקא ליה לרב יהודה ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ודאי אמרינן דמנהיג לחודיה עדיף משום דעל כרחך מנהיג קני דאין לך משיכה גדולה מוו ותנן בהמה גסה נקנית במשיכה ואי איכא למימר דלא קני משום דאיכא למימר דסבירא ליה לשמואל דכיון דאינו מנהיג ברגליו אף על גב דאזלא תותיה מנפשה הוא דאזלא ולא מחמת רכיבתו אבל השתא פשיטא לן דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה תרווייהו קנו משום דרכוב נמי מחמת כובד רכיבתו אזלא וכאלו מנהיגה ברגליו וכיון שכן מספקא לן רכוב במקום מנהיג אי רכוב עדיף משום דאזלא נמי מחמתיה ועדיף ממנהיג דתפיס בה כלומר תפיס במוסירה דמאי דתפיס בה ממש כלומר שעומד עליה לא מעלה ולא מוריד ואף על גב דפשיטא ליה לרב יהודה דמוסירה במציאה ובנכסי הגר לא קנה כדאיתא בסמוך מכל מקום כיון דבעלמא מהני סניפין מיהא הויא דעדיף ממנהיג והא דלא אידכר הכא ברוכב דאזלא מחמתיה משום דלא צריך לאדכורי אלא מאי דאיכא ברוכב וליתא במנהיג. ואכתי תמיהא לי כיון דכל חד מינייהו מהני באנפי נפשיה היכא דאיתנהו לתרווייהו אמאי מבטל הא קניה להאי קניה תרווייהו ליקנו ויש לומר דהכי קאמר כיון דרכוב לחודיה קני דאלמא כי אזלא מחמתיה אזלא מחמת כובד רכיבתו והילכך בהא לא מחמתיה מנהיג אינו מעלה ולא מוריד דאפילו בלא הנהגתו קאזלא והאי דתפיס בה עדיף וקני או דילמא מנהיג עדיף דבשלמא ברכוב יחודיה קני משום דהא קאזלא ומחמת רכיבתו קאזלא ואלו רכוב דלא אזלא תותיה ודאי לא קני כלל דהא ליכא משיכה אלא דיושב עליה בלבד וכיון שכן במקום מנהיג איכא למימר דלא קני משום דמספקא לן אי לאו מנהיג אי אזלא כלל או לא וכיון שכן דודאי מחמת המנהיג קאזלא ומשיכת מנהיג ודאית ומשיכת רכוב אינה ודאית עדיף טפי מנהיג מרוכב ומנהיג קני רכוב לא קני. ופשיטנא לה מדתנן היושב בקרון וכו' אלמא קסבר שמואל דרכוב לחודיה לא קני אף על גב דאזלא תותיה דיושב בקרון נמי פעמים שהבהמות הקשורות בקרון הולכות כשמרגישים שהקרון טעון ומחמת כובד היושב הן הולכות ומדיושב וכו'. עד כאן.
וזה לשון הרמב"ן: קשיא לן הך סוגיא מעיקרא פשיטא ליה דרכוב לא עדיף כמנהיג ואי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר והשתא מיבעיא ליה אי עדיף רכוב ממנהיג. וצריך אתה לפרשה כך דרב יהודה אסתפוקי מסתפקא ליה הי מינייהו עדיף ומשום הכי אקשינן אי במנהיג לחודיה ורכוב לחודיה שמע הוה ליה למפשטה דסבירא ליה לשמואל רביה דמנהיג עדיף מרוכב ורוכב לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג דמנהיג לחודיה ליכא למימר דלא קני דהיינו משיכה. אלא במנהיג ורכוב תרווייהו שמע אבל רכוב לחודיה אי נמי מנהיג לחודיה פשיטא ליה דקנו אבל ברכוב במקום מנהיג קאמר ליה חד קני וחד לא קני ורב יהודה לא ידע הי מינייהו עדיף. תו תמיהא לן הא דקא פשיט רוכב מיושב בקרון מאי קא מדמי להו אהדדי מי דמי כלאים לקנייה התם כיון דלאו מכוחו אזיל פטור הכא קני משום דתפיס. ותו כיון דפשיטא ליה דמוסירה אינו קונה בנכסי הגר מאי קא מיבעיא ליה ובמאי קני לה וכי מפני שבין רגליו היא עומדת יקנה. ואיכא לפרושי דמעיקרא קא מיבעיא ליה דילמא רוכב קני משום דרכיב עלה מחמת רכיבתו של אדם בהמה מהלכת אף על פי שזה מנהיג וזה מסייע בהלוכה ומחמתו היא הולכת מעט ועוד שהוא תפוס במוסירה דזה וזה גורם לו לקנותה יותר ממנהיג לחודיה והיינו דקאמר רכוב עדיף דקא תפיס ביה כלומר מי אמרינן רכוב עדיף שהוא מנהיג ויש לו כח אחר יותר ממנהיג שהוא תפוס בה ומאי דאית ליה יותר ממנהיג קא חשיב או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה שעיקר הלוכה בידו להנהיגה ולעכבה כרצונו ופשיט רב יהודה דכיון דגבי כלאים פטור שמע מינה דלא אזלא מחמתיה כלל ואף על פי שדרכה של בהמה כשאדם רוכב עליה היא מהלכת לא חשיב הלוכה מחמתו שאינה מהלכת אלא מדעתה ופעמים שהיא עומדת לגמרי והוא רוכב עליה וכיון דלא אזלא מחמתיה אמאי תיקני לה משום מוסירה בלבד מוסירה אינה קונה ואפילו לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג ולפי פירוש זה יש מי שפירש הא מילתא דלעיל דמעיקרא איבעיא ליה רכוב בלא תפיסת מוסירה ואקשינן עליה פשיטא דמנהיג קני ועדיף והדרינן ואמרינן דילמא ברוכב שתפוס במוסירה איבעיא ליה ובמקום מנהיג אבל לחודיה קני והוא הדין למנהיג. ולהאי פירושא הא דאמר ליה אביי היכי פשיט מר רוכב מיושב הכי קאמר ליה בשלמא רכוב לחודיה בלא תפיסת מוסירה שמע מינה דלא קני אלא רכוב במקום מנהיג בשתופס במוסירה דילמא קני ואמר ליה מוסירה אינה קונה וזה אינו מחוור כלל. עד כאן.

וכתב מהר"י אבוהב ז"ל וזה לשונו: היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. הקשה הרמב"ן שבתחילה אנו אומרים דכי איכא למימר דלא קני הוא ברכוב ואחר כך מסתפק אם רכוב עדיף ממנהיג וזה תירץ רש"י בשלמות והוא שבתחילה אי אפשר לומר דמנהיג לחודיה לא קני מאחר שזאת היא המשיכה דקניה מן התורה הילכך אי איכא למימר וכו' ולא נחוש לסברת השכל אבל כי אמרינן דאמר ברכוב במקום מנהיג אף על פי שהתורה לא אמרה קניית רכוב השכל גוזר מאחר שהוא גם כן עושה משיכה דאילא מחמתיה שיהיה קונה ולא די זה אלא שיהיה לו יתרון על המנהיג ובזה אין אנו עוקרין התורה שאמת היא שמשיכה קונה אבל באלו השנים שבאין יחד לדין יש לאחד קנייה יותר מעולה מהאחר. והאריך באמרו אלא אי איכא למימר וכו' דלא הוה ליה למימר אלא רכוב הוא דאיכא למימר אבל בזה נתאמת פירוש הרמב"ן שמתחילה אנו מבינים אפילו רכוב רצה לומר שתופס במוסירה ואזלא מעט מחמתיה ולפיכך אמר אף על פי שרכוב יש לו קנייה בצד מה כיון שבמנהיג יש עיקר משיכה אין אנו עוקרין התורה. עד כאן.

וזה לשון הריצב"ש: אלא רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה מאי רכוב עדיף דקא תפיס בה או דילמא וכו'. ליכא לפרושי דרכוב לחודיה לא קני אבל רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה דהא אמרינן בשמעתין רכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג. אלא הכי פירושו לאו ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר מר שמואל דאי הכי לא הוה אמר רב יהודה עלה ולא ידענא הי מינייהו אלא ודאי כל חד לחודיה קני אבל רכוב במקום מנהיג מיבעי הי מינייהו עדיף ואף על גב דלעיל אמרינן דמנהיג עדיף מרכוב ואי חד מינייהו לא קני רכוב הוא דאיכא למימר דלא קני היינו כל חד לחודיה שהרוכב עומד במקומו ואין הבהמה מהלכת אבל במקום מנהיג כיון שהוא רכוב על הבהמה והבהמה הולכת אף על פי שאינה הולכת מחמתו אלא מחמת המנהיג מכל מקום נראה שהולכת מחמתו. ועוד יתר רכוב על המנהיג שהוא תופס בה או דילמא מנהיג עדיף שהולכת מחמתו לפי האמת ופשטינן ממתניתין דמנהיג סופג את הארבעים דסבירא ליה לשמואל דרכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג ואף על גב דאמרן דרכוב במקום מנהיג עדיף מרוכב לחדיה היינו כי סבירא לן דכל חד לחודיה קני איכא למימר דרכוב במקום מנהיג עדיף אבל השתא דאית לן רכוב לחודיה לא קני כל שכן כשהוא במקום מנהיג הקונה דרכוב לא קני. עד כאן.

רכוב עדיף דהא תפיס בה. כתוב בתוספות אין לפרש דתפיס ברגליו וכו'. פירוש וגם אזלא קצת מחמתיה דאם לא בן יקשה היכי פשיט לקמן מיושב כמו שפירש תוספות לקמן ומכל מקום הוה ניחא טפי לומר תפיס ברגליו אם היינו יכולין לומר כן דדוחק לומר במוסירה. דמאי קא מיבעיא ליה מה תועיל מוסירה במציאה מאן מסר ליה כדמסיק אלא שאנו צריכין לפרש בדוחק כיון דאזלא נמי מחמתיה אז תועיל תפיסת המוסירה להעדיף רוכב ממנהיג אי רכוב בלא מנהיג קני ובלא תפיס אבל אי רכוב בלא תפיס במוסירה לא קני אז אין. יכול לומר שעם תפיסת המוסירה תיקני ולא יקשה מיושב דהא פשיטא דתפיסת המוסירה לא תועיל לקנות כיון דזולתה לא קני דמאן מסר ליה אבל כשקונה בלא מוסירה אז תועיל בטוב להעדיף. אי נמי תפיס ברגליו הוי מעשה ומהני גם בכלאים ולכך הוה מילתי שפיר מיושב. ואין להקשות היאך היינו יכולין לומר דתפיס בו בין רגליו אם כן היכי קאמר בסמוך יושב לא תפיס במוסירה. יש לומר דמהני תפיסת המוסירה עם מאי דתפיס ברגליו אבל תפיסת רגליו הוי עיקר ולכך פשיט מכלאים אלמא לא תשיב מידי תפיסת רגליו כיון דיושב פטור ותפיסת מוסירה לא חשוב לגרום הקנין כדפירשתי. עוד כתוב בתוספות אם כן מה פושט בסמוך מיושב וכו'. ואין לומר דתופס ברגליו מהני עם תפיסת מוסירה כדפירשתי. דהא כבר הוכחנו דלשון תפיס היינו במוסירה וכיון שהוא עיקר כיון שהזכירה אם כן על כרחך לא דמי לכלאים שאינו תלוי כלל במוסירה. גליון.
ומהר"י כ"ץ כתב וזה לשונו: רכוב עדיף דהא תפיס בה לפירוש התוספות דמפרשי דהיינו תפוס במוסירה ולא משום טעמא דתפוס לחוד בעי לייפות כח רוכב. קשה לי חדא דלא מידכר כלל טעמא דאזלא מחמתיה. ועוד לקמן דקאמר רב ושמואל דאמרי תרווייהו מוסירה וכו' אכתי היכי פשיט רוכב מיושב כיון דהכא גבי רוכב איכא תרתי תפיס בה וגם אזלא מחמתיה ומהאי טעמא נמי היה מסופק מתחילה. ונראה שהיה רוצה לייפות כח רוכב משום דתפיס בה ברגליו מהאי טעמא לחוד והשתא שפיר פשיט רוכב מיושב והדר פריך ליה מתפיסת מוסירה ומשני מדרב ושמואל אבל ודאי אי אפשר לפרש דהא תפיס בה ומשום האי טעמא לחוד אם כן תפשוט ליה מדרב ושמואל. עד כאן.

או דילמא מנהיג עדיף. כתוב בתוספות תימה דלפשוט ממתניתין דמנהיג קונה וכו' ואין להקשות דנימא דגם בזה היה מסופק אם שמע ברכוב שמנהיג ברגליו ושם רכוב עדיף או ברכוב לחודיה ואז מנהיג עדיף דאם כן הא דקאמר רכוב עדיף דתפיס בה הוי פירושו רכוב שמנהיג ברגליו דרכוב לחודיה אינו יכול להיות עדיף מכח מתניתין ולאחר כן דקאמר או דילמא מנהיג עדיף הוי פירושו עדיף מרכוב לחודיה כי אינו יכול להיות עדיף מרכוב ומנהיג ברגליו כך לא מסתבר כן נראה לי דעת התוספות ולקמן נפרש בעזרת השם ונאמר דרך אחר בענין זה.

עוד כתוב בתוספות ומכל מקום לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני כיון דאיקרי מוחזק וכו'. אין להקשות מה הוצרכו תוספות לזה נימא לעולם דאיקרי מוחזק אף על גב דלא קני ומכל מקום מוכיח שפיר לקמן רכוב קני דאי לא קני אז לא מיקרי מוחזק במקום מנהיג כיון דמנהיג קני ורכוב לא קני אבל לעולם היכא ששניהם שוין אף על גב דכל חד לחודיה לא קני מיקרי מוחזקים ויש לומר אם כן לא יתיישב הא דקאמר אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב מיבעיא דלימא דקא משמע לן דאפילו במקום מנהיג לא יבטל חזקת המנהיג חזקתו אף על גב דלחודיה קני כי היכי דבעינן למימר אף על גב אפילו אי לחודיה מיקרי מוחזק במקום מנהיג תבטל חזקתו כיון דחזקת המנהיג עדיף דקני לחודיה אף על פי שיש סברא לחלק מכל מקום הוי חדוש אלא ודאי אי לחודיה מקרי מוחזק גם במקום מנהיג הוי מוחזק והכל תלוי בהני דאי לחודיה לא קני גם לא הוי מוחזק לחודיה ואי לחודיה קני גם נקרא מוחזק אפילו במקום מנהיג כיון שלכל אחד יש קצת יפוי כח שאין באחר כדפירש בתוספות לקמן. גליון.

ומדאפיך שמואל ותני וכו'. ואם תאמר לפירוש ה"ר יוסף איש ירושלים מאי מוכח דהוי רכוב דומיא דיושב דיושב דין הוא שלא יקנה שאינו מנהיג ברגליג אבל רכוב דמנהיג ברגליו לעולם קני. ויש לומר דמכל מקום פשיט בטוב דודאי הוא דמנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה ומתניתין דקאמר דרכוב קני החצי היינו במנהיג ברגליו אבל רכוב שאינו מנהיג ברגליו לא קני כלל ואתי שפיר דיושב לא קני כלל דאי רכוב עדיף אפילו תאמר דהיינו רכוב המנהיג ברגליו והוי עדיף דקני כולה מכל מקום תיישב מתניתין דקא אמרה דרכוב לא קנה כי אם התצי ברכוב שאינו מנהיג ברגליו וקתני מיהא קנה החצי והכא קאמר דלא קנה כלל אלא שמע מינה דמנהינ עדיף כדפירשתי תלמיד ה"ר פרץ ז"ל.

שמע מינה דרכוב לחודיה לא קני. פירוש דאי אמרת רוכב קני שמפני שהבהמה הולכת מכוחו הויא לה כמשיכה אף ביושב בקרון הוה ליה לחיוביה שאף כשהבהמה מרגשת שהקרון טעון הולכת ביותר אלא לאו שמע מינה דאף על גב דהכי הוא גרמא בעלמא הויא ולא הוי כמנהיג רוכב נמי לענין קניה אף על גב דמחמתיה אזלא גרמא בעלמא הוא ולא הוי כמושך. ואם תאמר ולמאי דפשיט השתא דרוכב לחודיה לא קני אלמא כי אמר שמואל ברוכב ומנהיג דחד מינייהו לא קני בכל חד וחד באפי נפשיה אמרה וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתא מאי קא מסתפקא ליה לרב יהודה דאי אימא למימר דחד מינייהו גרידא לא קני רכוב הוא דאיכא למימר. איכא למימר דודאי שמואל ברכוב במקום מנהיג אמרה דרכוב לא קני והא דרכוב לחודיה נמי הוה אמר הכי כדפשטינן אלא דעל ידי מעשה דרכוב ומנהיג אמרה אי נמי עלה דמתניתין הוה קאי ורב יהודה הוא דלא קאי אדעתיה דרביה ומסתפקא ליה בהי מינייהו אמר קני דדילמא סבירא ליה לרביה בכל חד וחד מינייהו באפי נפשיה קני והיכא דאיתנהו לתרווייהו בהדי הדדי איכא לספוקי הי מינייהו עדיף. הר"ן ז"ל.
וזה לשון הריצב"ש ז"ל: והקשו המפרשים כיון דאמרינן דשמואל לא אמרה ברכוב לחודיה או מנהיג לחודיה דאי הכי לא הוה אמר עלה רב יהודה ולא ידענא אלא ברכוב במקום מנהיג קאמר ועלה קאמר רב יהודה ולא ידענא דהוה סלקא דעתיה דסבירא ליה לשמואל כל חד לחודיה קני ומשום הכי מספקא ליה בתרווייהו כי הדדי הי מינייהו קני ובתר דאשכח דשמואל ברכוב לחודיה סבירא ליה דלא קני על כרחך ברכוב במקום מנהיג כל שכן דלא קני. והשתא אם כן קשיא לישמעינן שמואל דרכוב לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג ואמאי נקטה למילתיה במקום מנהיג.
ונראה לי דמשום הכי נקטה ברכוב במקום מנהיג לאשמועינן רבותא דמנהיג במקום רכוב קני דהוה אפשר למימר דאף על גב דמנהיג לחודיה קני ורכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג דלא קני מיהו מנהיג במקום רכוב נמי אפשר דלא קני שהרי אין משיכתו מפורסמת שהרי יש לומר שמחמת הרכוב הולכת והוה אמינא דלא זה ולא זה יקנה משום הכי נקטה ברכוב במקום מנהיג דמנהיג קני ורכוב לא קני. וליכא למיטעי ולמימר דרכוב לחודיה קני דמדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים וכו' שמעינן דרכוב לחודיה לא קני. כן נראה לי פירוש שמועה זו ובחידושין פירשוה בענין אחר. עד כאן.
וזה לשון הרא"ש ז"ל: שמע מינה רכוב לחודיה לא קני. ואם תאמר אם כן אמאי נקיט שמואל רכוב במקום מנהיג וכי תימא דרב יוסף היה מסופק מה אמר לו שמואל לרב יהודה אי ברכוב לחודיה ואי ברכוב במקום מנהיג וכשפושט דרכוב לחודיה לא קני יעמיד מה שאמר שמואל חד קני וחד לא קני ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה אכתי למה הוצרך שמואל להזכיר מנהיג כלל פשיטא דמנהיג קני ולא הוה ליה למימר אלא רכוב לא קני. ונראה לפרש דשמואל על מעשה שאירע אמר כן על שנים שהיה אחד רכוב ואחד מנהיג ואמר שמואל חד קני וחד לא קני. עד כאן.

והרשב"א תירץ כתירוץ התוספות וזה לשונו: ויש לומר דרב יהודה כולה מילתא הוה מסתפקא ליה והכי קאמר שמעית מיניה דשמואל וכו'. ולא ידענא היכי שמענא מיניה ובודאי אי רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר רכוב הוא דאמר ליה דלא קני אבל אי רכוב במקום מנהיג קאמר ליה הא ודאי מסתפקא ליה אי רכוב הוא דקני וכו' ופשיטנא דלשמואל רכוב לחודיה לא קני וכיון שכן על כרחך רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר לרב יהודה וקאמר ליה דמנהיג קני ורכוב לא קני והא דמסיק ומדרכוב לחודיה לא קני כל שכן רכוב במקום מנהיג אנן הוא דמסקינן הכי ולאו אסוקי ממאי דקאמר ניחזי אנן הוא עד כאן.

היכי פשיט מך רכוב מיושב וכו'. אמר ליה וכו'. קשיא לי ואף על גב דמוסירה לחודיה אינה קונה מכל מקום אכתי קשיא היכי פשיט רכוב מיושב דאף על גב דיושב לחודיה לא קני ומוסירה לחודיה לא קניא מכל מקום רכוב ותופס במוסירה אפשר דקני ועדיף מיושב לחודיה. ונראה לי דהכי קאמר מוסירה אינו קונה במציאה ובנכסי הגר אף על גב דקניא בעלמא לחודה הכא כיון דליכא דעת אחרת מקנה אינו קונה שאין ענין המוסירה אלא באדם המוסר דבר לחברו ואם כן אינה מעלה ואינה מורידה ואי רכוב לחודיה לא קני גם בתפיסת מוסירה לא קני. ונראה שרש"י ז"ל הרגיש בקושיא זו ובתירוצה שהאריך כאן וכתב מוסירה אינה קונה במציאה עד שתעקור יד ורגל ואף על גב דבמכירה קני כדתנן בהמה גסה נקנית במסירה לגבי מציאה לא קני כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין. עד כאן לשון הריצב"ש ז"ל.

אתמר נמי אמר רבי חלבו וכו'. מוסירה מחברו קני במציאה וכו'. יש לומר שאחר שאין חלוקה אחרת כי אם אלו השלשה ובאחד גזר שמוסירה קנה פשיטא שבשנים האחרים לא קנה. אבל הרגיש בעצמו קושיא אחת והיא שידוע דבתלמוד יש הרבה קניות ואחד מהן היא מוסירה אם כן מה חידוש בא להשמיענו שהתופס מוסירה מחברו קנה. לזה הביא השלילה לומר שחידוש גדול הורה לנו באומרו שבמקח וממכר קני מאחר שקניית המוסירה הנזכרת בתלמוד אינה כוללת אלא מקח וממכר וזהו מה שהודיענו שאף על פי שקניית המוסירה נראה מן התלמוד שהוא כולל אינו אלא פרטי מה תאמר מנין לו זה החדוש לזה אמר מאי לשון מוסירה שמהוראת הלשון אנו למדים. מהר"י אבוהב ז"ל.

מיתיבי היו שנים רוכבין וכו'. משמע מדברי התוספות והמפרשים ז"ל דמרכוב ומנהיג מותיב. ואם תאמר אמאי לא מותיב מרישא דרכוב קני. ויש לומר דאי מרישא הוה אמינא מני רבי מאיר היא ודקשיא לך השתא יושב קני רכוב מיבעיא הא פרכינן לה לעיל ואמרינן דלא צריכא אלא משום סיפא נקט לה מורנו הרב נר"ו.

מני אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב וכו'. איכא דקשיא ליה ודילמא רבי מאיר היא וקמשמע לן דרכוב אפילו במקום מנהיג קנה דבשלמא יושב קני לחודיה אבל לא במקום מנהיג ואתא לאשמועינן דרכוב קני אפילו במקום מנהיג דאי לא קני הוה ליה כמאן דחד תפיס וחד לא תפיס אי נמי מסרך בה סרוכי והמוציא מחברו עליו הראיה וכדאמרינן השתא לרבנן שמע מינה רכוב קני דאי לא קני לא אמרינן יחלוקו אף על גב דתפסי תרווייהו. וניחא ליה דסברא דתלמודא הוא דרכוב במקום מנהיג לא גרע מיושב לחודיה.

ולאו מילתא היא דהא קמשמע לן דרכוב במקום מנהיג תרווייהו קנו ואדרבה לרבי מאיר צריכא דלא תימא רכוב עדיף. ואיכא למימר כיון דרכוב קני לעולם אפילו שלא במקום מנהיג חולקין אפילו תימא דבמקום מנהיג לא קני כיון דכל חד מינייהו קאמר כולה שלי ואין לך עסק בה שאני קניתיה ובתר הכי תפסת בה וזה אומר לא כי אלא אני קניתיה ברכיבתי ואתה תפסת בה וכולה שלי וכל אחד ואחד מוחזק בה חוקה גמורה ותפיסה גמורה הילכך לא שמעינן ממתניתין דרכוב במקום מנהיג ליקני ומיהו רכוב לחודיה שמעינן מינה דקני שאלו לא קנה רכוב כלל אף על גב דאמר אני קניתיה במשיכה קודם שתפסת בה לא מהימן כיון שזה טוען שקנאה במשיכתו שהוא עדיין מושך בה לפנינו וזה טוען טענה אחרת כלומר שקנאה בענין אחר והשתא ליתא בידיה בענין שיקנה אותה אפילו הוא בלבד רוכב בה ודקאמרינן מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס כלומר סלקא דעתך אמינא ליהוי כיוצאה מתחת ידו של אחד מהם ואידי מסרך בה סרוכי הואיל וזה תפוס ומנהיג דמנהיג לא עביד בה ולא מידי קמשמע לן. הרמב"ן.

וכתב מהר"י אבוהב וזה לשונו: השתא יושב קני רכוב מיבעיא. פירש רש"י ולמה לי לאשמועינן בתרתי. לכאורה נראה שרש"י אומר בהיפך ההלכה שמגמרא נראה שרכוב עדיף מיושב ולפיכך אמר רכוב מיבעיא ורש"י נראה שעשאן שוין כמו שכתב ולמה לי לאשמועינן בתרתי ומי הכניסו לרש"י בזה.
לזה נאמר שרש"י הוקשה לו דבשלמא אם בתחילה אמר רבי מאיר דין יושב ויחזור ויאמר דין רכוב שייך להקשות רכוב מיבעיא אבל אם נאמר שרבי מאיר אמר בתחילה דין רכוב ואחר כך דין יושב אם כן יצטרך רבי מאיר לחזור ולומר דין יושב וקושית הגמרא ליתא כלל לזה בא רש"י ועשאן שוין באופן שקושית הגמרא היא אמיתית מכל צד ומכל עבר. או נאמר שרש"י בא לתרץ קושית הרמב"ן דדילמא לעולם רבי מאיר היא וקמשמע לן דרכוב במקום מנהיג קני לזה בא רש"י לומר שעם כל זה שנאמר שבא לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קנה צדקה קושית הגמרא בזה האופן דלמה לי לאשמועינן בתרתי יאמר המחודשת שבשתיהם ואם רכוב במקום מנהיג הוא יותר גרוע. יאמר אותה ולשתוק מיושב. עד כאן.

והרא"ש כתב וזה לשונו: השתא יושב קני וכו'. הקשה ריב"ן ודילמא איצטריך לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קני. ותירץ דלהכי לא איצטריך דמדברי רבי מאיר שמעינן דאמר המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים אלמא יושב במקום מנהיג סופג את הארבעים. ולפי מה שפירשתי דמהכא לא שמעינן דרכוב ומנהיג שוין ניחא משום דבשעת קניה אמר כל אחד אני הנהגתי לבדי. ועוד יש לומר דאפילו אם תאמר דאתא לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קני אכתי תיקשי לך לישמעינן יושב במקום מנהיג וכל שכן רכוב עד כאן.

ובגליון כתוב וזה לשונו: השתא יושב קני וכו'. פירוש כיון דאמר יושב בקרון חייב אלמא אזלה מחמתיה וכיון דאזלה מחמתיה פשיטא דקני וכל שכן רכוב. ואין לומר דסבר דבא לסתום כרבי מאיר דאם כן תיקשי לו סתם מתניתין ועוד דאם כן לימא היה יושב בקרון דהוי רבותא טפי. ק"ל.
והקשה בגליון אם כן פשיטא ליה דרכוב אזלה מחמתיה כדפירשתי לעיל וכיון דאזלה מחמתיה פשיטא דקני דלא תוכל לומר אף על גב דאזלה מחמתיה מכל מקום כיון דלא אזלה הרבה מחמתיה על כרחך לא קנה אם כן היכי קאמר השתא יושב קני מנא לן דקני נהי דלקי משום דאזלה קצת מחמתיה מכל מקום לא קנה אלא ודאי קסבר דהא בהא תליא אי אזלה מחמתיה ודאי קני ואי לא לא קני. וזה מיושב בגליון דבזה עצמו היה מסופק אי אזלה מחמתיה אז נוכל לומר דרכוב עדיף ואי לא אז ודאי מנהיג עדיף.
ולי נראה ליישב הסוגיא הכי דשמע תרתי ברכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידע אם שמע רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה או אם שמע ברכוב במקום מנהיג או ברכוב שהוא מנהיג ברגליו. ונאמר גם כן כל מה שאינו קונה גם אינו נקרא מוחזק והיה מסתפק אי מתניתין איירי רכוב שהוא מנהיג ברגליו או לא והכי קאמר רכוב עדיף כלומר אם שמעתי דרכוב עדיף אי עדיפות צריך להיות מחמת שתפוס בה אז צריך להיות במנהיג ברגליו שיש בו כל שיש במנהיג וגם אותו דתפיס בה דאם לא כן אין רכוב יכול להיות עדיף כיון שגם במנהיג יש טיבותא דאזלא יותר מחמתיה וכשיש באחד שום טיבותא שאינו באחר אינו יכול להיות עדיף אותו האחר אף על פי שיש בו טיבותא אחרת גדולה יותר. או דילמא מנהיג עדיף פירוש אם שמעתי דמנהיג עדיף אז צריך להיות העדיפות משום דאזלא מחמתיה ולא מחמת הרכוב אם כן צריך להיות ברכוב שאינו מנהיג ברגליו דאי מנהיג ברגליו גם אזלא מחמתיה וגם יכול להיות אף על גב דלא אזלא מחמתיה במקום מנהיג משום דהבהמה אינה מרגשת ברוכב משום שזה מנהיגה מכל מקום ברכוב לחודיה אזלא מחמתיה ביושב לחודיהן דמאן דפטר פטר בכל ענין ומאן דמחייב מחייב בכל ענין. ובזה תתיישב כל הסוגיא וקאמר שפיר השתא יושב קני פירוש אפילו במקום מנהיג כיון דרבי מאיר מחייב יושב אפילו במקום מנהיג אלמא אפילו במקום מנהיג אזלא מחמתיה אלמא דקני. גליון.

רוכב מיבעיא. לאו למימרא דעדיף רוכב מיושב לדעת רב יהודה דהא מקשינן ליה מינה דאי משום דתפיס במוסירה הא אמר רב יהודה דמוסירה במציאה וכו' לא קנה אלא הכי קאמר משנה יתירה למה לי דאי משום דלא ניטעי למימר ברכוב לא קני אי איכא למטעי דחד מינייהו לא קני ביושב הוא דאיכא למטעי וכיון דאשמועינן דיושב קני כל שכן רכוב דעדיף משום דתפיס במוסירה דמהני בעלמא. הרשב"א.

אלא לאו רבנן ושמע מינה רכוב קני. ואם תאמר אמאי לא מותביה מינה לשמואל דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קני וכן מנהיג במקום רוכב ורוכב במקום מנהיג. ויש לומר דלשמואל לא קשיא דאיכא למימר רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ורכוב במקום מנהיג קנה אבל מנהיג במקום רכוב לא קני דרכוב עדיף דאית בה תרתי דמתניתין דקתני דמנהיג במקום רכוב קני היינו דמר אמר כולה שלי שאני רכבתי עליה ובא זה והנהיגה אחר כך ומר אמר כולה שלי שאני הנהגתי תחילה ובא זה אחר כך ורכב עליה אבל לרב יהודה מותיב שפיר דפשיט רוכב מיושב דלא קני וכיון דלחודיה לא קנה כל שכן במקום מנהיג דלא קנה. אי אמרת בשלמא דרוכב בעלמא קני היינו דבמתניתין חולק בה לפי שקנה אותה לפי טענתו שרכב תחילה אלא אי אמרת רכוב בעלמא לא קני לא מהניא טענתו אפילו לחלוק שהרי לא קנה כלל והרי זה כאיניש דעלמא שאינו רוכב על הבהמה שצועק על המנהיג לומר אני זכיתי תחילה שאין בטענתו ממש. מ"ה נר"ו.
יש להקשות שבאופן אחר היה יכול להכריע שמשנתנו רבנן ולא רבי מאיר דאי פליגי רבנן היה לו לומר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא קנה אלא ודאי רבנן מודו דלא קנה. ונאמר שהמקשה כלל כל זה במלת אי לימא ואמר אי לימא רבי מאיר ותדחוק עצמך ותאמר שהוא כמו שאמר במשנתנו דברי רבי מאיר עדיין ישאר לך קושיא חזקה שהבאת דברי רבי מאיר שאין בו חידוש כלל והנחת מאמר חכמים שהוא חידוש גדול.

שמע מינה רכוב קני. פירש רש"י ותיובתא דרב יהודה דפשיט רכוב מיושב. אמר זה לפי שמפשט ההלכה נראה שהקושיא היא באופן אחר והוא שלמעלה נראה שמוסירה הוא סבת קניית הרכוב אם כן כל זמן שנמצא שרכוב קני יש לנו לומר שמוסירה קני אמנם במשנתנו נראה דרכוב קני אם כן הוא קושיא למה שאמרנו למעלה דמוסירה אינו קונה ורש"י נשמר מזה לפי שתשובתה בצדה דמשנתנו איירי במקח וממכר ובמקח וממכר מוסירה קני. מהר"י אבוהב.

במנהיג ברגליו. נראה לי דאם הולכת מחמת רכיבתו אפילו אין מנהיג ברגליו דמה לי ברגליו מה לי בגופו והלא אפילו קורא לה והיא באה הויא משיכה וכי אמרינן בכולה שמעתין דרכוב לא קני היינו שרוכב על הבהמה והיא עומדת במקומה. הריצב"ש.

אי הכי היינו מנהיג. פירוש אי אמרת בשלמא מתניתין רבי מאיר וקסבר רוכב קני ורבנן פליגי עליה ושמואל אמרה אליבא דרבנן והא דתני רכוב קנה איירי דאית בה תרתי חזקתו מבטל כח המנהיג דלית בה אלא חדא דאף על גב דרוכב אינו מנהיג ברגליו מכל מקום הא אזלא מחמתיה כשהבהמה מרגשת שיש עליה רוכב מיד היא מהלכת אלא השתא דאמרת רבנן ובמנהיג ברגליו אם כן היינו מנהיג. מורנו הרב נר"ו.
איכא ספרים דגרסי: אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג ולא מסיימי בה מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס בה קמשמע לן דיחלוקו. ולספרים. דמסיימי בה הכי נראה לי דתרי לישני נינהו והכי קאמר איבעית אימא תרי גווני מנהיג וקמשמע לן דמנהיג ברגליו אורחא וקני כמנהיג בידו איבעית אימא אדרבה איצטריך לאשמועינן דמנהיג במקום רכוב קני ואף על גב דתפיס במוסירה דמוסירה בנכסי הגר ובמציאה לא מעלה ולא מורידה. אי נמי יש לפרש תרי גווני מנהיג כלומר קמשמע לן דתרי גווני מנהיג איכא דשוין זה כזה ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג לה ותפיס בה. הרשב"א.

תא שמע שנים שהיו מושכים וכו'. כבר אתה רואה רוע הסדר באלו הקושיות ונאמר שזה התא שמע לא בא דרך קושיא אלא למה לא בחר רב יהודה לפשוט מזאת המשנה שהיה ברור. מהר"י אבוהב.

ומ"ה נר"ו כתב וזה לשונו: ראיתי מי שדרכו לפרש בכיוצא בזה שהם דברי הדוחה. תדע דרכוב לא קני מהך מתניתין. ויש על שיטה זו כמה גמגומים והנכון שהכל הוא מקשה אחד והכי קאמר בשלמא אם הייתי אומר דהא מני רבי מאיר ושמואל דאמר אליבא דרבנן אם כן שמעינן דהויא פלוגתא דתנאי וכל משנה או ברייתא דמשמע מינה דרכוב קני רבי מאיר היא וכל משנה או ברייתא דמשמע מינה דרכוב לא קני רבנן היא ומדלא תרצת הכי משמע דסבירא ליה דכולי עלמא רכוב לא קני תא שמע מההוא דרכוב לא קני ומהך דלקמן דרכוב קני משמע דאיכא פלוגתא ומתרץ לתרווייהו ואזיל. עד כאן.

ולי נראה דכל הני תיובתי הוו לרב יהודה דפשט רוכב מיושב וכדפירש רש"י דאי לאו רב יהודה לא קשיא מתניתין אברייתא דודאי רכוב קני והא דקתני בברייתא או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג לא אתא לדיוקי דרכוב לא קני דודאי כל שכן רכוב דתפיס בה אלא להכי אתא לדיוקי מושך ומנהיג אין אבל יושב לא ומיהו לרב יהודה דפשט רוכב מיושב כך לי רוכב כמו יושב ותקשי ממתניתין ותקשי נמי מברייתא דמשמע דלכולי עלמא רכוב קני ולדידיה פליגי בה רבי מאיר ורבנן כי היכי דפליגי ביושב וקשיא נמי לדידיה מאידך דלקמן אחד רכוב חמור וכו'. וכדבעינן למכתב בסייעתא דשמיא כן נראה לי.

בד"ה מנהיג לחודיה כו' והא דתנן בפ"ק דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א כו' עכ"ל קצרו במקום שהיה להם להאריך דלכאורה לאו סתמא דמתני' בהך דהכא היא אבל בלשון המשנה שם בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור"א וחכ"א בהמה דקה במשיכה דהשתא הוי שפיר בהמה גסה נקנית במסירה סתמא דמתני' דלא פליגי חכמים עליה אלא בבהמה דקה וק"ל:

בד"ה רכוב הוא דלא קני ומתניתין דא' רכוב דחי לקמן כו' עכ"ל אבל משנים רוכבין כו' אפשר דלא קשיא להו וכן משמע מדבריהם לקמן והיינו משום דאיכא למימר דשניהם קרוין מוחזקין וברכיבה לחודיה שניהם לא קנו אבל מ"מ מאחד רכוב ואחד מנהיג פריך שפיר דאי רכוב לחודיה לא קנו לא הוה קרי מוחזק לגבי מנהיג דלחודיה נמי קני ודו"ק:

בד"ה או דלמא מנהיג כו' כ"ש דמנהיג עדיף כו' עכ"ל פירוש כ"ש דמנהיג עדיף במקום רכוב לחודיה דהא שמואל קאמר דחד מנייהו עדיף במקום חבריה וע"כ דרכוב עדיף ממנהיג לא קאמר דהא במתניתין קתני דקונה מנהיג במקום רכוב אלא ע"כ מנהיג עדיף מרכוב קאמר ורכוב דקני במקום מנהיג דקתני במתני' ע"כ במנהיג ברגליו איירי ודו"ק:

בא"ד אלו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך אקרי מוחזק אפי' כו' עכ"ל יש לדקדק דהא אלו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה מונח ע"ג הקרקע ולא קני גם התופס עדיין בצד האחד וי"ל דה"פ דאם לא היה חבירו תפוס בצד השני והיה נותקה מידו מקרי לגבי שני שעדיין הצד האחד בידו הוגבהה למעלה מג' על ידו וקני כמ"ש התוס' לקמן גבי הואיל ויכול לנתקו כו' ועי"ל דמיירי הכא בטלית שאינו ארוך כ"כ ואם לא היה חבירו תפוס בצד השני לא היה סופו ליפול ולא היה ראשו מגיע לארץ וכה"ג כתבו התוס' ג"כ לקמן ע"ש:

בגמ' היכי פשיט מר רכוב מיושב יושב לא תפיס כו' רב ושמואל דאמרי תרוייהו מוסירה כו' עכ"ל יש לדקדק כיון דעיקר אבעייתו דרכוב עדיף היינו משום דהא תפיס והיינו דהא תפיס במוסירה כמו שפירשו התוס' וא"כ היכי ס"ד ליפשוט רכוב דתפיס מיושב דאינו [תפיס ותו אמאי לא פשיט ליה בפשיטות מעיקרא מההיא] דרב ושמואל דאמרי תפיס במוסירה כו' ונראה ליישב דאע"ג דנקט האבעיין דהא תפיס מ"מ משום דרכוב הוא נמי קמבעיא ליה והשתא מהך דרב ושמואל דאמרי מוסירה לא קני לא מצי למפשט דאימא הכא משום דרכוב עדיף אבל מהך דיושב בעי למפשט כולה מלתא דהוי ס"ד דיושב נמי תפוס במוסירה והמדחה קאמר דודאי דרכוב לא מהני תפשוט שפיר מיושב אבל רכוב דתפיס לא מהני לא תפשוט מיניה דאימא יושב מיירי בלא מוסירה והשיב לו מרב ושמואל דמוסירה נמי לא קני במציאה ודו"ק:

תוס' בד"ה מ"ד רכוב עדיף כו' וא"ת לעיל כי פריך כו' לישני דקמ"ל דלא מבטל חזקת רכוב כו' עכ"ל הכי משמע להו דמאחד רכוב וא' מנהיג פריך ולא מהיו שנים רוכבין כו' כמ"ש לעיל וליכא לאקשויי דא"כ נימא דמרישא דשנים רוכבים כו' קא דייק השתא יושב קני רוכב מבעיא דהכא ליכא לשנויי דקמ"ל דאחד אינו מבטל את חבירו כיון שהם שוים אלא לאו רבנן היא וא"כ הסיפא דא' רכוב וא' מנהיג נמי כרבנן וש"מ רכוב קני די"ל כיון דהסיפא משנה דצריכה היא לר"מ דאע"ג דהרישא לאו משנה דצריכה היא קתני לה בדרך לא זו אף זו דה"נ צריך לומר למאי דאתיא כרבנן דקתני לה בלא זו אף זו ודו"ק:

ד"ה מנהיג לחודיה מי איכא מ"ד וכו' מ"מ פריך מכח סתם מתניתין וכו'. ר"ל מתני' דהכא דתנן א' רוכב וא' מנהיג ש"מ דמנהיג קונה כמו משיכה ואע"ג דקתני בה נמי רוכב הוא אוקמא לקמן בשמעתין במנהיג ברגליו כמו שכתבו מיד בדבור שאחר זה:

ד"ה רכוב עדיף וכו' וצ"ל דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה וכו' א"כ מאי פושט בסמוך מיושב דפטור וכו' ואע"ג דאיכא למימר דהיינו הא דפריך ליה בסמוך היכי פשיט מר רוכב מיושב יושב לא תפיס במוסירה וכו' ושני ליה מוסירה לא קני מ"מ אם איתא דליכא ברוכב שום קנין אחר אלא התפיסה תקשה ליה היכי פשיט רוכב מיושב הא אין שייך ענין זה לזה כלל ואי משום דאית ליה דתפיסה לא קנה מה צריך למפשט ליה מיושב בלא יושב ה"ל להשיב בקצרה דתפיסה לא קנה במציאה א"כ ע"כ מנהיג עדיף אבל השתא דאמרינן דברוכב איכא נמי אזלא מחמתיה מעט וה"ה ביושב נמי אזלא מחמתיה מעט ולכך פשיט מיושב דאם איתא דאזלא מחמתיה מעט מלתא היא לא הוה לן למפטר יושב גבי כלאים דתלי הכל באזלא מחמתיה כיון דביושב נמי איכא אזלא מחמתיה מעט אלא ודאי הא דאזלא מחמתיה מעט לאו מלתא היא ולא חשיב שום הנהגה וא"כ ה"ה דברוכב לא קני ופריך היכי פשיט מר רוכב מיושב יושב לא תפוס וכו' ומשני דאפילו מסירה גמורה דקני במקנה לחבירו לא קני במציאה ולכך כיון דהא דאזלא מחמתיה מעט לאו מלתא היא כמו דפשיטנא מיושב אין סברא לומר דבשביל מה שתופס במוסירה קצת יקנה יותר וק"ל ועיין בכלאים בפי' רבינו שמשון דפי' ג"כ שמוכח מתוך סוגיא דשמעתין דביושב איכא נמי אזלא מחמתיה והיינו על כרחך ע"ד שפירשנו דברי התוס':

ד"ה או דלמא וכו' עד וי"ל דמן המשנה אין להוכיח וכו'. ר"ל דבמשנה אין רצונם לומר זה אומר אני קניתי ברכיבה וזה אומר אני קניתי בהנהגה אלא כל אחד אומר אני מצאתיה לבדי והיתה כולה בידי אלא שאתה באת לאחר מכאן ותפסת בה. אלא שמטעם שזה רוכב וזה מנהיג חשובים שניהם כמוחזקים ולכך יחלוקו אבל מ"מ מוכח שפיר ררוכב לחודיה קני דאל"כ לא מקרי מוחזק לענין שנאמינהו שהוא לבדו היה רוכב עליה מתחלה שהרי אפילו אם כן הוא כמו שאומר לא היה קונה אלא ודאי רוכב לחודיה או מנהיג לחודיה קני ולכך מוכח שפיר לקמן ממתני' דרוכב לחודיה קני אלא דמשני לה דאיירי במנהיג ברגליו:

רש"י בד"ה אי נימא כו' ממנו בפנינו לקנותה כו' כצ"ל:

בד"ה או דלמא כו' למאן אי כו' הד"א:

סוגיא דרוכב ומנהיג

תד"ה רכוב לחודיה. עיין כה"ד. ומשמע דהשתא איפשיט ליה דשמואל אמר ברכוב לחודיה דל"ק וקשה דלמא לעולם אמר במקום מנהיג וברכוב דמנהיג ברגליו ואמר דרכוב קני וי"ל משום דכיון דשניהם בלחודייהו הוו קנין סברא הוא כדהוו ביחד דשניהם קנו ולא איסתפיק ליה מעיקרא דדלמא אמר ברכוב במקום מנהיג אלא משום דעדיין לא פסיקא ליה דרכוב לחודיה ל"ק א"כ ע"כ אמר במקום מנהיג אבל השתא דאיפשטא ליה דרכוב ל"ק אמרינן דזהו שאמר שמואל ולזה נראה דכוון התוי"ט במש"כ בד"ה הי' דהא למסקנא כו' ע"ש ובזה מיושב הצע"ג שבתור"ע אות ו' דדלמא הא דשניהם מודים אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג שניהם קנאו דזה מילתא דפשיטא הוא מסברא:

גמ' רכוב. עי' תוי"ט פ"י משנה ג' דנדרים ד"ה אביה ובעלה:

תוס' ד"ה מנהיג וכו' מ"מ פריך מכח סתם מתני'. כעין זה בכתובות דף ל"ה ע"א ומי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגי' חייבי' ובתוס' שם:

שם ד"ה רכוב וכו' אין לפרש. עיין תשובת מהר"ם די בוטון סי' ס"ג:

שם ד"ה או וכו' ומסיפא אין להוכיח. קשה לי במה דאמרי' לעיל ע"א אלא מסיפא בזמן שהן מודים כו' וש"מ המגביה מציאה לחבירו מנ"ל דהן מודים קאי אהגביהו מציאה ומודים שהגביהו יחד ונוכיח מזה דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. דלמא קאי על אחד רוכב ואחד מנהיג דמודים שקנו יחד בזה ונוכיח מזה דרכוב במקום מנהיג קנה:

בסוגי' דרכוב ומנהיג, הרי"ף לא הביא כל הסוגי' רק המתני' כהווייתה, וכתב הה"מ והנ"י די"ל דרכוב קני ודלא כשמואל, וכן דעת הרמב"ם שפסק כחכמי' דכלאי', גם לא הביא סוגי' דחמור במשיכה וגמל בהנהגה והוא תרתי דסתרי אהדדי כיון דפסק דרכוב קני א"כ בהכרח צריכים לשנוי' דהש"ס דאיכא חד צד דלא קני, והרמ"ה שהביא הטור סימן (קצ"ז) שכ' ג"כ דבין בחמור ובין בגמל בין משיכה והנהגה קונה, היינו דפסק דרכוב לא קני וא"צ לשנוי' דהש"ס כלל, אבל על הרי"ף קשה, וכן הקשה בב"י בסי' הנ"ל.
ולענ"ד נראה דכל עיקר כוונת הש"ס להוכיח מתחלתו דאין חילוק בין יושב לרוכב וכדעת ר"י, הוכיח כן מדאמר במדה זאת קנה למעוטי מאי לאו למעוטי רוכב, ולר"מ דרוכב קני בודאי לא אתי', אע"כ דאתי כרבנן וס"ל דגם רוכב לא קני, וע"ז משני הש"ס דלא מוכח מידי די"ל דרכוב קני לכ"ע אף למאן דפוטר ביושב ואיכ' חד צד דלא קני, ועל דרך זה סובב ג"כ הקושי' ראשונה דהש"ס ממתני' דהיו שנים רוכבי', היינו להוכיח לחלק בין יושב ובין רוכב לרבנן, והת"ש הוא לסיוע דאין לחלק בין רוכב ליושב, וכיון שכן לק"מ דגם הרי"ף סובר דאין לחלק בין רוכב ליושב רק שפסק דרכוב קני ודלא כשמואל דמפיך וס"ל דגם בכלאים חייב כמ"ש הרמב"ם פ"ט מכלאים, וע' בטוי"ד (סי' קצז) אבל לר"מ דפוטר ביושב באמת ברוכב לא קני, וא"כ י"ל דהברייתא אתיא כר"מ וכוונת הש"ס לא היה להוכיח כשמואל להפך דחכמי' פוטרי' רק להוכיח דמאן דסבר דיושב ל"ק גם רוכב ל"ק, כנלענ"ד נכון בעזה"י.
בש"ע (סי' קצז ס"ג) כיצד קונין את הבהמה במשיכה וכו' או שרכב עליה והלכה בו וכו' מבואר דדין רכיבה מדין משיכה הוא דאזלי מחמתי', וכן משמע בש"ס דמדמי לכלאים, כן משמע לשיטת הרא"ש דרכוב לא קני רק במנהיג ברגליו ומשמע דרק מטעם משיכה אתינן עלה, וכן משמע להדיא בש"ס, א"כ ממילא בר"ה לא קנה, וכן משמע בש"ע דמתחלה כתב דמשיכה אינה קונה בסמטא, ואח"כ כ' כיצד קונין במשיכה וכו' או שרכב עליה משמע דלא מהני רכיבה בסמטא, ותמהני מדברי הש"ע שם סעי' ה' המוכר בהמה לחבירו וכו' אי בעיר בר"ה וכו' והוא מדברי הש"ס ואי בר"ה קנה וכו' משמע דרכיבה קנה בסמטא, ולהרא"ש כל הסוגיא במנהיג ברגליו ואמאי קנה הא מטעם משיכה אתינן עלה, וצ"ע, וחידוש שלא התעורר אחד מזה:

בגמרא מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד לא קני ופרש"י הא משיכה היא זו וכו' ואף ע"ג דשמואל גופא אמר בפ"ק דקדושין דבהמה גסה ניקנית במסירה כדתנן במתני' שם ופרש"י שם דמ"ד במסירה היינו ולא במשיכה ע"ש נראה דהיינו היכא דשייך מסירה אבל הכא דאיירי במציאה כדמשמע הסוגיא א"כ לא שייך מסירה דמאן מסר לה וכה"ג כ"ע מודו דמהני משיכה דאל"כ במה יקנה וכדמשמע מסתם מתני' דהכא ומה שלא כתבו התוספות כן היינו משום דאינהו לשיטתייהו שם בקידושין דמ"ד במסירה היינו כ"ש במשיכה וזה שדקדקו כאן בלשונם דבלא"ה צ"ל כן התם עכ"ל והיינו משום דמכאן אין הכרח דבלא"ה לק"מ אלא דקושטא דמלתא משני לשיטתם שם וק"ל:

בתוספות בד"ה רכוב הוא דלא קני ומתניתין דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו עכ"ל. ויש לתמוה אמאי לא קשיא להו מבבא דרישא בשניהם רוכבין ולשנויי נמי הכי ובהשקפה ראשונה היה נ"ל דבשניהם רוכבין כיון דשניהם שווין בתפיסה איכא למימר דאף על גב דלא קנו מ"מ כל א' מיקרי מוחזק אבל באחד רכוב ואחד מנהיג מייתי שפיר דאי ס"ד דרכיבה אינו קונה ה"ל המנהיג מוחזק גמור לגביה כיון שתפס בענין שקנה משא"כ בתפיסת הרוכב ומה"ט נראה מלשון רש"י ותוספות בסמוך דכל השקלא וטריא במתני' אינו אלא מבבא דאחד רכוב וא' מנהיג וכ"כ מהרש"א אמנם אחר העיון יראה דהתוספות לא נחתו להאי סברא מדכתבו בסמוך בד"ה א"ד וכו' וכן לעיל וכו' התם נמי אף על גב דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מיקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה כו' היה קונה עכ"ל משמע להדיא דאפילו היכא דשניהם שווין לא מיקרי מוחזקים אלא היכא שכ"א לחוד היה קונה בכח תפיסתו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא דייקו מבבא דשניהם רוכבין וי"ל דמ"מ ניחא להו לדקדק מסיפא כיון דמרישא מצי למדחי כדכתיבנא ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אלא רכוב במקום מנהיג שניהם באים לפנינו וכו' ומיבעיא ליה לר"י היכא דאיתנהו לתרווייהו עכ"ל. נ"ל כוונתו משום דקשה אהא דאמרינן ברכוב במקום מנהיג חד קנה וחד לא קנה דהא במתני' אמרינן באחד רכוב ואחד מנהיג יחלוקו למאי דס"ד עכשיו דאיירי ברוכב סתם לכך פרש"י דאיירי ששניהם באים לפנינו כו' פי' דהא דאמרינן במתני' יחלוקו היינו כשמכחישים זא"ז ז"א אני קניתיה תחילה לבדי ברכיבה וז"א שקנאו תחילה בהנהגה קודם שרכב חבירו דבכה"ג אמרינן יחלוקו שלפי טענתם כ"א זכה בה לבדו בקנין גמור משא"כ הכא במלתא דשמואל איירי ששניהם מודים זה לזה שתחילת קנייתם היתה בפעם א' אלא שזה נתעסק לקנותו ברכיבה וזה בהנהגה ובהא אמר שמואל דחד קני וזה שכתב רש"י היכא דאיתנהו לתרווייהו פי' שטענת שניהם אמת אלא דמ"מ קשיא לי אי ס"ד דבבת אחת לא קנו שניהם אלא אחד מי שעשה הקנין יותר טוב אם כן כשמכחישים זא"ז נמי אמאי אמרינן יחלוקו בשבועה שהרי כתבו התוספות לעיל במשנה דלא אמרינן יחלוקו אלא היכא שחלוקה יכולה להיות אמת והכא א"א להחלוקה להיות אמת שאם זכו בה שניהם כא' לא קנה רק האחד מהם שעשה הקנין יותר טוב וי"ל דנהי דלפי טענתם אין החלוקה אמת מ"מ יכול להיות ששניהם נתעסקו תחילה כאח' ברכיבה או בהנהגה ומה שאינן טוענין כן היינו שכל א' סובר שלפי טענתו הקנין שלו יהיה יותר טוב כגון שזה סובר קנין דרכיבה עדיף מהנהגה וזה להיפך נמצא שהחלוקה יכולה להיות אמת בשום צד ומכ"ש דא"ש לפרש"י לעיל דהיכא דליכא רמאי לעולם אמרינן יחלוקו וה"נ ליכא רמאי דכיון שנתעסקו שניהם כא' כל א' סובר שהוא נתעסק בקנייתו תחילה ודו"ק:

בתוספות בד"ה רכוב עדיף וכו' אלא במה שהוא תפוס במוסירה וכו' עד סוף הדיבור. המפרשים נדחקו בביאור דבריהם דא"כ מעיקרא מאי קא מיבעיא ליה לר"י אי רכוב עדיף משום דתפוש במוסירה דהא איהו גופא מסיק בסמוך דמוסירה לא מהני לענין מציאה. ולענ"ד דבריהם מבוארים למאי דכתבו בסמוך דמספקא ליה לר"י נמי אי רכוב לחוד קנה וחדא מגו חדא קא מיבעיא ליה וא"כ פשטא דמלתא דתפוס במוסירה לא מהני כלל לענין שיקנה הרכוב לחוד אלא הספק ברכוב לחוד היינו אי חשיבא בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה פורתא או נאמר דלא חשיבא אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא והרוכב אינו עושה שום מעשה בהליכתה והדר קמיבעיא ליה לר"י דאת"ל דרכוב לחוד קונה והיינו משום דחשיב בהכי אזלה מחמתיה א"כ יש לספק אי קונה במקום מנהיג משום טעמא דתפוס במוסירה כיון דבלא"ה עיקר הקנין נעשה מחמת דאזלא מחמתיה ובכה"ג ודאי שייך טעמא דתפוס במוסירה שיקנה אפילו במקום מנהיג כיון דאיכא תרתי וע"ז פשיט ר"י מעיקרא דמוכח מיושב דלא חשיב בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא א"כ ודאי ברכוב לחוד נמי לא קנה דאי משום דתפיס במוסירה לחוד אינו מועיל כלל לענין גוף הקנין ור' יוסף הוא דלא סליק אדעתיה דמוסירה אינו מועיל לענין גוף הקני' ומש"ה קשיא ליה היכי פשיט יושב מרוכב ומהדר ליה ר"י ה"נ דתפיס במוסירה אינו מועיל לענין גוף הקנין כיון דלא חשיבא אזלה מחמתיה בהכי אבל אי הוי חשיב אזלה מחמתיה היה מקום להסתפק שיועיל הטעם דתפוס במוסירה שיקנה ג"כ במקום מנהיג זה נ"ל ברור ודו"ק:

בתוספות בד"ה או דלמא מנהיג עדיף כו' תימא דלפשוט ממתניתין. לכאורה יש לדקדק דמאי קושיא דלפשוט ממתני' הא מצינו לאוקמי מתניתין דרכוב ומנהיג יחלוקו בדלא תפוס במוסירה דבכה"ג רכוב לחודיה ודאי קני וה"ה נמי ברכוב לגבי מנהיג יחלוקו משא"כ במילתא דרב יהודה ושמואל דאיירי ברכוב שתפוס במוסירה כמו שכתבו התוספות להדיא בדבור הקודם א"כ שפיר מספקא ליה לר"י דלמא רכוב כה"ג עדיף ממנהיג אלא דאפשר דלא משמע להתוספות כלל לאוקמי רכוב דמתניתין בדלא תפוס במוסירה כיון דסתמא קתני דנהי דמוקמינן בשמעתין בסמוך דרכוב דמתני' במנהיג ברגליו היינו משום דאורחא דמילתא הכי שכל רוכב מסתמא מנהיג ברגליו כמבואר להדיא מלשון רש"י שכתב כדרך רוכבי סוסים משא"כ לענין תפוס במוסירה הוא להיפך כיון דסתם רוכבי סוסים תופסים במוסירה א"כ אי ס"ד דמתני' איירי בדלא תפוס במוסירה לא הוי למסתמא אלא לפרש אע"כ דבכל גווני איירי ומש"ה מקשה התוספות שפיר דתיפשוט. אבל אי קשיא לי הא קשיא דאפ"ה לא מצי רב יהודה למיפשט ממתני' דהא כל כמה דלא אסיק ר"י אדעתיה הא דמפיך שמואל ממתני' דכלאים אם כן בפשיטות היה סובר דמתני' דכלאים כפשטיה דחכמים מחייבים ור"מ פוטר ולפ"ז תו לא מצינו לאוקמי מתני' דידן כרבנן דהתם דא"כ תיקשה השתא יושב קני רכוב מיבעיא כדמקשה בסמוך אליבא דר"מ אע"כ היה צ"ל דמתני' דידן כר"מ דס"ל יושב לא קני משום הכי איצטריך לאשמעינן ברכוב דתפוס במוסירה דקני ולפ"ז א"ש נמי סיפא דמתני' א' רוכב וא' מנהיג דיחלוקו דודאי בכה"ג נהי דמהני תפיסת מוסירה לענין שיקנה אפ"ה לא עדיף ממנהיג אלא כי הדדי נינהו כיון דכל חד באפי נפשיה קני משא"כ שמואל ס"ל כרבנן דר"מ דמחייבי ביושב וא"כ רכוב בכה"ג היכא שאין תפוס במוסירה אפ"ה קני לחודיה ולפ"ז שפיר מספקא ליה בסתם רכוב שתפוס במוסירה דא"ל דעדיף ממנהיג כיון דאיכא תרתי דאזלה מחמתיה מעט והוא קנין גמור לרבנן ואיכא נמי עדיפותא דתפיסת מוסירה. משא"כ לבתר דאסיק ר"י אדעתיה דשמואל מפיך למתני' דכלאים פשיט שפיר דרכוב דומיא דיושב שאינו תפוס במוסירה לא קני משום דאזלא מחמתיה מעט לא מהני כלל א"כ ה"ה רכוב שתפוס במוסירה כמ"ש התוספות וקרוב הדבר לשמוע דמה"ט גופא מפיך שמואל מתני' דכלאים כי היכי דליתוקמא מתנית' דהכא כחכמים דפטרי ביושב דא"א לאוקמי מתני' כמאן דמחייב ביושב דא"כ תיקשה אמתני' דהכא השתא יושב קני רכוב מיבעיא ועוד דהוי פשיטא ליה לשמואל לאידך גיסא מאן דס"ל ביושב קני אע"ג דלא תפוס במוסירה ולא שני ליה בין אזלא מחמתיה מעט להרבה וא"כ ממילא דרכוב שתפוס במוסירה עדיף ממנהיג וקונה הכל מש"ה איצטריך ליה לשמואל להפוכי דחכמים פוטרים בכלאים ומתני' דהכא שפיר כוותייהו. ובישיבה העליתי עוד דאפשר לומר דהא דאמר בגמר' וכ"ש רכוב במקום מנהיג לא בעי למימר דרכוב שתפוס במוסירה לא קני אפי' לחודיה אלא דאפי' את"ל דלחודיה קני אפ"ה פשיטא טובא דאין שום סבר' לומר דרכוב אפילו בכה"ג עדיף ממנהיג כדפרישית אע"כ כיון דאמר שמואל חד קני וחד לא קני היינו דמנהיג לחודיה קנה במקום רכוב ובהכי הוי א"ש הא דקאמר בגמ' אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה היינו משום דתרוייהו מספקא ליה ופשיט נמי תרווייהו דלעולם שמואל תרתי אמר דרכוב שאינו תפוס במוסירה אפילו לחודיה לא קני וברכוב במקום מנהיג את"ל דלחודיה קני אפ"ה במקום מנהיג לא קני וכמו שאבאר לקמן מלשון רש"י בשילהי שמעתין דא' רוכב וא' תפוס במוסירה ע"ש:

נחזור לענינינו דכיון דיש ליישב קושיית התוספ' אפי' בלא הך סברא דאף על גב דלא קני מיקרי מוחזק א"כ ממילא נמי דאין צורך לדחוק בסמוך בשמעתין בהאי דמקשה אי לר"מ השתא יושב קני רכוב מיבעיא ולא אסיק אדעתיה דעיקר רבותא דמתניתין היינו ברכוב במקום מנהיג והתוספ' בד"ה מהו דתימא נדחקו בזה כמבואר למעיין ולמאי דפרישית א"ש דלא שייך לאקשויי השתא יושב קני רכוב מיבעיא אלא לבתר דמפיך ליה שמואל מתניתין דכלאים משום הך קושיא גופא לפ"ז אי ס"ד דמתני' אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג כה"ג יחלוקו אפי' למאן דמחייב א"כ לא הוי איצטריך ליה לשמואל להפוכי ושפיר יכול לומר דחכמים מחייבים אע"כ כדפרישית דמאן דס"ל יושב קני אם כן רכוב שתפוס במוסירה באמת עדיף ממנהיג והרכוב קונה לגמרי אם כן מקשה הכא שפיר. ולפ"ז נתיישבו כל קושיות התוספות וסלקא נמי שמעתתא שפיר דכולה מתני' בקניה אתא לאשמעינן ולא במה דאיקרי מוחזק והיינו מדקתני סיפא בזמן שהן מודים דפשטא דמילתא איירי שעיקר הודאתם היה באותו קנין גופא וכן נראה לי נכון:

בפירש"י בד"ה אלא לאו רבנן וכו' ותיובתא לר"י דפשיט רוכב מיושב עכ"ל. נ"ל כוונתו דלא תימא דהוי נמי תיובתא עליה דשמואל במאי דקאמר דרכוב במקום מנהיג חד קני ובמתני' קתני דיחלוקו ובאמת לק"מ כדכתיבנ' לעיל דמתני' איירי שמכחישים זא"ז ושמואל איירי כששניהם מודים וכמ"ש התוס' בד"ה א"ד לכך כתב רש"י דלא הוי תיובתא אלא עליה דר"י וזה שהוסיף עוד בלשונו לפרש דפשיט רוכב מיושב נ"ל משום דלכאורה קשה הא אסקינן דמוסירה לא קני וממילא משמע דתו ליכא לחלק בין רוכב ליושב וא"כ מה מקשה עליה דר"י דודאי ניחא לן לאוקמי מתני' כר"מ אף על גב דמשנה יתירה היא ממאי דנוקי כרבנן ותקשה מתני' אהדדי מרוכב איושב ול"ל נמי דאשמואל גופא קא מקשה אמאי איצטריך לאפוכי לעיל מתני' דכלאים אמאי לא תני לה כפשטא ותיקו כסתם מתני' דהכא הא נמי ליתא דא"כ הדרא קושיית הש"ס לדוכתא השתא יושב קני רכוב מיבעיא לכך פירש"י דהמקשה דהכא סובר דבע"כ יש איזה סברא לחלק בין רכוב ליושב והיינו דאף ע"ג דמוסירה לחוד לא קני וכן הא דאזלה ממילא לחוד לא קני מ"מ ברכוב דאיכא תרווייהו מצטרפי וקני כן הוא לסברת המקשה ואפשר דמש"ה לא משמע ליה שיקנה במקום מנהיג כיון שהקנינים גרועים דאל"כ תקשה מתני' דהכא דלא כמאן כנ"ל בכוונת רש"י ועיקר הקושיא דמוכח דרכוב לחוד קני דאל"כ לא הוי מוחזק כמ"ש תוס' ואף אם נאמר דרש"י לא נחית לזו הסברא מ"מ מוכח שפיר דמשנה יתירה היא ומאי קמ"ל אי לאו דרכוב לחוד קני וכדאמרינן לעיל בסתמא דתלמודא דמשנה יתירה קמ"ל דרכוב קנה ועיין מזה בסמוך ליישב כולהו בבי דמתני' בבהמה למאי איצטריכי בין לסברת המקשה ובין למסקנא דשמעתין:

בגמרא הב"ע במנהיג ברגליו. נ"ל דאף על גב דמתניתין סתמא קתני אפ"ה מוקי לה במנהיג ברגליו משום דכל רוכב ע"כ מנהיג ברגליו ולא סגי בלא"ה והא דמספקא ליה לשמואל היינו בהאי גוונא גופא דאיירי בה ששניהם מודים שהתחילו להתעסק שניהם כאחד זה ברכיבה וזה בהנהגה ברגע א' ממש וא"כ דרכוב אינו קונה אלא מצד שמנהיגה ברגליו ע"כ כבר קדמו המנהיג ביד שתפס בה בעת שהתחיל הרוכב לישב עליה לרכוב ועדיין לא הנהיגה ברגליו אבל אם נאמר דרכוב קונה מצד הרכיבה לחוד שפיר י"ל דקנו תרווייהו ודו"ק:

שם בגמרא הב"ע במנהיג ברגליו כו' עד סוף הסוגי'. והרי"ף ז"ל השמיט הא דשמואל וכל שקלא וטריא דהכא דאיירי בה רב יהודא ורב יוסף ולא הביא אלא המשנה כפשטה ונראה מדבריו דליתא להך אוקימתא דמוקמי' הכא דאיירי במנהיג ברגליו ואף הרמב"ם ז"ל הלך בעקבי הרי"ף רבו ובדבריו מבואר להדיא בכמה דוכתי בחיבורו דרכוב לחודיה קני אפילו בלא מנהיג ברגליו וברכוב במקום מנהיג יחלוקו ואף שבפירוש המשניות כתב להדיא דרכוב דמתני' איירי במנהיג ברגליו אפ"ה נראה שבחיבורו בפסקיו חזר בו. ועוד שהרי בפ"ח מהלכות כלאים פסק הרמב"ם ז"ל להדיא שהיושב בקרון סופג ארבעים אם כן מבואר דיושב לחודיה קני וכ"ש רכוב דתפוס במוסירה וכבר עמדו כל גדולי המחברים על זה לתמוה על הרי"ף והרמב"ם ז"ל מה ראו על ככה דהא משמע בכולה שמעתין דליכא מאן דפליג עליה דשמואל בהא דמפיך למתניתין דכלאים. ואף דלכאורה משמע מסתמא דתלמודא לעיל בסוגיא דמגביה מציאה לחבירו דקאמר הש"ס אלא מהא דתנן היו שנים רוכבים כו' ודלמא הא קמ"ל דרוכב נמי קני וא"כ משמע דסתמא דתלמודא סובר בפשיטות דליתא להך אוקימתא דמוקמינן הכא במנהיג ברגליו דאלת"ה איפכא ה"ל למימר ודלמא הא קמ"ל דמנהיג קונה במקום רכוב אף על גב דמנהיג ברגליו משא"כ בהא דרכוב קני ליכא רבותא כלל כיון דמנהיג ברגליו אלא דמ"מ אין זה מספיק להוציא סוגיא הערוכה והארוכה כמות שהיא בשמעתין מפשטה כיון דלא אשכחן מאן דפליג עליה דשמואל. ועוד דאכתי תיקשה אסתמא דתלמודא גופא דקאמר לעיל ודלמא הא קמ"ל דרוכב נמי קני שהרי אף אם נאמר דליתא להך אוקימתא דמנהיג ברגליו וליתא נמי להך מימרא דשמואל דמפיך למתני' דכלאים אלא כפשטא דמתני' דחכמים מחייבים ביושב דא"כ כ"ש דלא שייך למימר ודלמא הא קמשמע לן דרוכב נמי קני והיאך אפשר לומר כן דאכתי קשיא קושית הש"ס גופא דמקשה השתא יושב קני רכוב מיבעי' וכה"ג גופא יגדל התימא על הרמב"ם ז"ל. והנראה לע"ד ליישב בענין זה ע"פ השיטה שכתבתי לעיל דשמואל ס"ל להדיא בפ"ק דקידושין דבהמה נקנית במסירה. וכבר כתבתי דלפרש"י שם היינו במסירה דוקא ולא במשיכה ולפירוש התוספות במסירה וכ"ש במשיכה דלעולם משיכה עדיף ממסירה א"כ לפ"ז מצינן למימר בפשיטות דהא דמפיך שמואל מתני' דכלאים היינו מה"ט גופא כי היכי דתוקים מתניתין דהכא כחכמים ואי ס"ד דחכמים מחייבים ביושב תו לא מיתוקמא מתניתין כוותייהו דא"כ תקשה קושית הש"ס השתא יושב קני רכוב מיבעיא. ולפ"ז כולה מתני' מייתרא כיון דלענין רכוב קני ליכא רבותא ול"ל נמי דרישא דמתניתין איצטריך כמ"ש הרא"ש ז"ל וסיפא דמתניתין אתא לאשמעינן אגב אורחיה דמנהיג לחודיה קני דממ"נ ליכא למימר הכי אי לשיטת רש"י הא באמת לקושטא דמילתא במקח וממכר לשמואל אינו קונה במשיכה דהיינו מנהיג ופשטא דמתני' לענין מקח וממכר איירי ועוד דבמציאה נמי ליכא לאוקמי דפשיטא דקונה דאלת"ה במה תקנה כדפרישית ולשיטת התוספות כ"ש דליכא רבותא בהא דמנהיג קונה שהרי נלמד במכ"ש כיון דקונה במסירה כ"ש במשיכה ומש"ה איצטריך לאפוכי ולאוקמא מתני' דהכא כחכמים דפטרי ביושב כמ"ש וכדמסיק בש"ס. נמצא דלפ"ז שמואל דוקא הוא דמהפך למתני' דכלאים משום דאזיל לשיטתיה בפ"ק דקידושין משא"כ לדידן דלא קי"ל כשמואל בהא דפ"ק דקידושין אלא כרב דאמר במשיכה לחוד הוא דקני במקח וממכר ולא במסירה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל להדיא א"כ ממילא דתו לא צריכנא להפוכי למתני' דכלאים כלל אלא דלעולם כפשטא מיתנייא דחכמים מחייבי ביושב ואפ"ה א"ש מתני' דהכא דרכוב ומנהיג כוותייהו דהא ליכא לאקשויי השתא יושב קני רכוב מיבעיא דהא שפיר איצטריך מתניתין לאשמעינן דרכוב ומנהיג דוקא קני במקח וממכר לאפוקי מסירה דלא קני ולאפוקי נמי ממתני' דפ"ק דקידושין כן נ"ל נכון וברור מאוד בעזרת האל יתברך ליישב שיטת הרמב"ם והרי"ף ז"ל וממילא רווחא שמעתתא ובלימוד הישיבה העליתי עוד דרכים אחרים ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל אלא מה שכתבתי נראה לי עיקר ודוק היטב:

בפירש"י בד"ה היינו מנהיג והו"ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים עכ"ל. זה הל' תמוה מאד דלאיזה צורך ניתני במתני' או שהיו שניהם מנהיגים ומה חידוש בזה ועוד אמאי לא מפרש בפשיטות דהקושיא היא אבבא דרישא דשניהם רוכבין למאי קתני לה דכיון דאיירי במנהיג ברגליו מלתא דפשיטא היא ועוד דשמעינן לה מבבא דסיפא במכ"ש. ולענ"ד משום דבע"כ צ"ל דכל השקלא וטריא הכא איירי אבבא דא' רוכב וא' מנהיג דאי אבבא דשניהם רוכבים לא הוי משני מידי דלעולם הקושיא במקומה עומדת בין למאי דקס"ד מעיקרא דשניהם רוכבין היינו סתמא שאין מנהיגים ברגליהם וקמ"ל דאפ"ה קני אכתי משנה יתירה היא דשמעינן לה במכ"ש מבבא דאחד רוכב דאפילו במקום מנהיג מהני וכן למאי דמסקינן דאיירי במנהיג ברגליו ואיצטריך לאשמעינן באחד רוכב ואחד מנהיג דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג ותפיס בה א"כ אכתי בבא דשניהם רוכבים מייתרא לגמרי אע"כ דשניהם רוכבים ודאי לגופא איצטריך כמ"ש הרא"ש דסד"א דכיון דשניהם רוכבין הראשון עיקר והאחרון טפל כדרך העבדים ע"ש ברא"ש וא"כ בין אי איירי ברוכבים סתמא בין אי איירי במנהיגים ברגליהם לעולם איצטריך לגופא ומש"ה ע"כ דיוקא דש"ס מבבא דאח' רוכב וא' מנהיג וקס"ד מעיקרא דברוכב סתמא איירי וקמ"ל חדא מתרי אנפי אי לאשמעינן דרכוב קונה אפילו במקום מנהיג או להיפך דאף על גב דלא קני רכוב במקום מנהיג מ"מ מיקרי מוחזק כיון שטוען שזכה תחילה וכיון דאיכא למידחי להכא ולהכא לא מצי למפשט מידי לענין רכוב במקום מנהיג אלא לענין רכוב לחוד מייתי שפיר דמוכח דקנה והא דלא מוקי לה כר"מ ולאשמעינן דקונה במקום מנהיג היינו משום דלר"מ מלתא דפשיטא היא כיון דתרווייהו קנינים גמורים הן וכן משמע מגירסא הישנה שהביא רש"י לעיל דאליבא דר"מ לא קא מיבעיא ליה ופשיטא דרכוב קונה במקום מנהיג. וע"ז משני הש"ס דלעולם רכוב לחוד נמי לא קני והב"ע במנהיג ברגליו וא"כ אכתי בבא דשניהם רוכבים לגופא כמ"ש הרא"ש אבל בבבא דא' רוכב וא' מנהיג אכתי הקושיא במקומה עומדת דקס"ד כיון ששניהם קנינים גמורים הם בכל מקום דהוי משיכה מעליא מילתא דפשיטא שקונה הא' במקום חבירו ומכ"ש לענין דמקרו מוחזקים אלא דאיכא למימר דמלתא דמנהיג גופא קמ"ל אי לאפוקי ממ"ד בפ"ק דקידושין דבהמה נקנית במסירה וכפרש"י שם דלא במשיכה קמ"ל דקונה או לאשמעינן דאף ע"ג דבמקח וממכר לא קנה במשיכה אפ"ה קנה במציאה א"נ דקמ"ל דכל בהמות קונה בהנהגה אפי' במידי דלאו אורחיה בהנהגה אלא במשיכה ולכך הוצרך לפרש דעיקר הקושיא דהיינו מנהיג פי' דליתני או שהיו שניהם מנהיגים כיון דבא' רוכב וא' מנהיג לא משמע ליה שום רבותא אלא לאשמעינן דמנהיג קונה ליתני שניהם מנהיגים כנ"ל בכוונת רש"י ודו"ק ולקמן אכתוב עוד מזה בהרחבת הביאור:

בתוספות בד"ה מהו דתימא וכו' וא"ת לעיל כי פריך וכו' לישני דקמ"ל דלא מבטל עכ"ל. כבר כתבתי דפשיטא להו דעיקר דיוקא מא' רוכב ואח' מנהיג אבל מבבא דשניהם רוכבים לא איירי בכל הסוגיא וע"כ היינו משום דלגופא איצטריך כמ"ש בשם הרא"ש:

בא"ד ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכ"ש כר"מ עכ"ל. וכוונתם דאפילו כר"מ מצי מיתוקמא ולא תקשי כדמעיקרא השתא יושב קני רכוב ומנהיג ברגליו מיבעיא משום דעיקר הרבותא דלא תימא רכוב עדיף וק"ל:

גמרא אמר ר"י כו' ש"מ דמר שמואל רכוב ומנהיג כו'. מה דמוכח ממתני' דרכוב לחוד או מנהיג לחוד קני משום דאל"ה לא הי' נקראין מוחזקין כלל כמ"ש תוס'. ואף דהא מסיק בש"ס ב"ב ל"ה גבי ארבא דאם בא אחד וחטפה שלא בטענה דמוציאין אותו מידו ואף דשני הראשונים אינם מוחזקין כלל רק דכל אחד אומר דידי הוא חשבינן לה בחזקת שניהם עכ"פ שלא יוכל אחר לתפוס שמא אינה של שניהם כלל. כיון שלא הי' הספק רק בין שני אלו ואם כן גם במתניתין אף אי הדין דרכוב לא קני ומנהיג גם כן לא קני מכל מקום כיון שכל אחד אומר שלו הוא אין אחר יכול לתפסו ושפיר תני יחלוקו כשכל א' טוען שעשה קנין אחר המועיל. ואיך מוכח דחשיב קנין רכוב או מנהיג. וכמו דאי רכוב במקום מנהיג לא קני ואף על פי כן מהני כשטוען שעשה קנין המועיל כמ"ש תוס'. וצ"ל דהוכחת הש"ס דאם לא הוי קנין לא נקראו מוחזקין ושוב אין דינו יחלוקו רק כל דאלים גבר למ"ש תוס' לעיל במשיכה החילוק בין ארבא למתני' משום דשניהם מוחזקין ואם כן אם לא הוי קנין רק מצד שהספק בין שניהם שוב הוי כהא דארבא כנ"ל:

אך לשיטת ריב"א בתוס' בבא בתרא ל"ד ע"ב דאף דאינם מוחזקין כל היכא דליכא ודאי רמאי יחלוקו ומחלק בין ארבא משום דודאי רמאי ע"ש. ואם כן קשה כנ"ל דלא מוכח כלל דאף דאינו קנין מכל מקום כיון שכל אחד טוען שעשה קנין המועיל יחלוקו כיון דאין ודאי רמאי. אך מא' וא' מנהיג מוכח דאם כן כיון דמנהיג ודאי קני הי' חשוב זה מוחזק והרכוב מוציא וע"ה וע"כ דגם רכוב קני. אך למ"ש תוס' דא"א כר"ש דזו וזו בהגבהה דמוכח ממתני' דמנהיג עכ"פ קני כו'. ולהנ"ל י"ל שפיר כר"ש וגם מנהיג לא קני ושוב שפיר יחלוקו שאין שניהם מוחזקין וגם לא קשה דמיותר הך בבא כדאמר בש"ס לעיל דקמ"ל דרכוב קני ע"ש. דלהנ"ל יש להיפוך דקמ"ל דרכוב ומנהיג לא קני וא"כ לא חשובי מוחזקין וקמ"ל דאעפ"כ לא אמרינן כל דאלים גבר רק יחלוקו כשיטת ריב"א הנ"ל. ושפיר איכא דרבותא דלא מוכח מרישא כנ"ל. וצ"ל דא"כ ליתני באין מוחזקין כלל. ואי לאשמעינן דרכוב ומנהיג לא קני וחשיב אין שניהם מוחזקין. הא עדיין אין זה מוכח דכמו כן י"ל דשניהם קנו כמו די"ל דשניהם לא קנו ואין הוכחה כלל. ויותר הי' ראוי לאשמעינן כשאין רוכבין כנ"ל:

עוד קשה הא איך אמרינן דהוי מוחזק בשביל שבא לפנינו ועושה הקנין שרכוב או מנהיג אף שאינו תופס החפץ בידו חשיב מוחזק. והא עודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו לא קני כיון שאינו מתכוין לקנות בקנין זה דסבר ששלו מקודם. וא"כ קנין זה שעושה בפנינו שרכוב כו' אינו קנין שיזכה בזה דהא טוען כולה שלי שכבר קנאו קודם שרכב הב' א"כ מודה שאינו מכוין עתה לקנות דלחוב מהני הודאתו ואין כאן קנין כלל עתה בפנינו ושוב למה יחשב מוחזק כיון שאינו תפוס בו רק מצד קנין והא אין כאן קנין כלל עכשיו לפי הודאתו. וצ"ל דאין זה ענין לזה דהא כל קנין שקונה הוא מצד שהדבר מורה שבא לרשותו ונעשה שלו וא"כ בשביל זה עצמו מיקרי מוחזק ג"כ אף שאינו תפוס בו לגמרי. וא"כ ניהו דאמרה תורה דכל קנין אף שהוא קנין מ"מ צריך כונה לקנות בקנין זה ובלא כונה אינו קונה אף שהוא קנין מ"מ לענין מוחזקות חשיב מוחזק דהא כיון דחזינן שזה קנין ע"כ דמוקי מעשה זה שמורה שבא לרשותו ושוב הוי מוחזק אף שאינו מכוין עתה כנ"ל:

אמנם א"כ קשה דהא אמר לקמן דהא דלא קני מטעם ד' אמות משום דנפל גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' כו' ד' אמות לא ניחא דליקני כו'. וא"כ כאן ברכוב ומנהיג לכאורה אף אי לא קני מ"מ יוחשבו מוחזקין משום הקנין דד"א. וע"כ גם משום דרוכבין ומנהיגין גלי דעתיה' דלא ניחא להו דליקני בד"א. וא"כ להנ"ל קשה הא כיון דד"א הוי קנין ואין החיסרון רק מצד שאינם רוצים לקנות בקנין זה ושוב הוי רק כמו בלא נתכוין לקנות דמ"מ לענין מוחזקות חשיב מוחזק כיון שהוא קנין וממילא גם מצד קנין ד"א חשיבי מוחזקין כיון שעושים בפנינו קנין שקונים הוי מוחזקין אף שאינם רוצים לקנות בקנין זה. דהא גם אם רכוב או מנהיג קני ג"כ אינו קונה עכשיו דאינו מתכוין ואעפ"כ חשיב מוחזקין כנ"ל. וא"כ שוב י"ל דשניהם לא קנו ברכיבה או הנהגה ומ"מ חשיבי מוחזקין משום קנין ד"א כנ"ל. ודוחק לומר דמיירי בר"ה דוקא וכשנוי' קמא דמנ"ל. ועוד דהא משיכה קונה דוקא בסימטא וצידי ר"ה ושם גם ד"א קונה:

אך י"ל כיון דד"א קנין דרבנן וקי"ל דאומר א"א בתקנת חכמים אין כאן תקנה כלל. וא"כ בשלמא קנין דרכוב ומנהיג שהוא קנין דאורייתא משיכה במציאה א"כ שפיר אף שמחוסר כונה לקנות' עכשיו מ"מ עכ"פ יש כאן הקנין בפנינו ושפיר לענין מוחזקות חשיב מוחזקות שיש כאן קנין המורה שנעשה שלו וברשותו. אבל קנין ד"א שהוא דרבנן כיון דגלי דעתי' דלא ניחא לי' הוי אומר אי אפשי כו' ואין כאן התחלת קנין כלל דלא תיקנו כשאינו רוצה ושוב ממילא גם מוחזק לא חשיב כנ"ל:

עוד נראה די"ל למ"ש תוס' לקמן דבגנב וגזלן לא תיקנו ד' אמות ע"ש. ובכל גזלן צריך קנין שיהי' נקרא גזילה וברשותו כדאמר בש"ס ב"ק בהא דגונב כיס ומגרר ויוצא כו' ודוקא קנין גמור שקונה קונה לענין גניבה וגזלה ג"כ ע"ש. אבל ד"א לא קני ע"ש. וא"כ בשלמא לענין קנין שפיר קונה אבל לענין שיהי' חשיב מוחזק דנימא בכל א' אומר כולה שלו שעשה בו קנין גמור קודם האחר שיהי' נקראין מוחזקין בשביל שעושין קנין בפנינו היינו קנין ד"א. והא לפי הספק מטענת כל אחד א"כ אם הוא שלו שוב אין השני מוחזק כלל דבגזלה לא קני ד"א שיהי' נקרא מוחזק וברשותו. דבשלמא ברכוב ומנהיג וקנין משיכה דקונה בגזלה לענין זה שהוא נקרא ברשותו לשלם כשעת הגזלה ולכל הדברים א"כ שפיר גם לענין הטענות חשיבי שניהם מוחזקים דאף שהוא של זה מ"מ גם השני מוחזק כיון שרוצה לגוזלו ועושה קנין דמהני בגזלה א"כ עכ"פ הוי ברשותו ג"כ ושוב הוי שניהם מוחזקין בודאי משא"כ קנין ד"א אם הוא של אחד דשוב השני גזלן ולא הוי ד"א קנין כלל ואינו מוחזק כלל א"כ על זה עצמו הוא הספק אם של זה הוי זה מוחזק לבדו ואם של הב' הוי רק הב' מוחזק לבד מצד ד"א. ולא חשיב לענין הטענות בשניהם מוחזקין כנ"ל:

אך יש לדחות דהא במנה שלישית כ' תוס' דמה דנפקד תופס בחזקת שניהם חשיב כשניהם אוחזין ואף דאם הוא של אחד הוא בחזקתו לבדו מ"מ מצד הס' וחשיבי שניהם מוחזקין כנ"ל. וכן ברמב"ם וש"ע גבי שנים יושבים בצד ערימה של חטין נראה דמטעם ד' אמות חשיבי מוחזקין כנ"ל:

שם גמ' מנהיג לחודי' מי איכא למ"ד דלא קני כו'. והקשו תוס' הא ר"ש דאית לי' דלא קני כנ"ל וי"ל בפשיטות דפריך כיון דחד לא קני שוב ע"כ רכוב קני מטעם אזלא מחמתי' ושוב איך אפשר דמנהיג לא קני כיון דע"כ סבר משיכה קונה דאל"כ למה רכוב קני. ולשון הש"ס הוא רק מנהיג כו' מי איכא מ"ד שלא יקנה אי נימא דמשיכה קונה שוב ליכא מ"ד שיסבור דמנהיג לא מיקרי משיכה וכי איכא למימר רכוב הוא דאיכא למימר שלא הוי משיכה דלא אזלא מחמתי' ואף אי מנהיג קני מטעם משיכה מ"מ רכוב לא קני אבל להיפוך אין מ"ד שיסבור דמנהיג לא יהי' חשיב משיכה וכיון דע"כ משיכה קונה מרכוב ע"כ גם מנהיג קני. וכן מדוקדק לשון רש"י ז"ל:

גמ' הנ"ל. קשה הא מתני' בין במציאה ובין במקח וממכר ומה פריך מנהיג מי איכא כו' דלמא אמרה שמואל אמו"מ:

שמעית מיניה דמר שמואל תרתי. שמעתי ממנו שני דברים דין רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא ידענא כו': אי נימא רכוב לחודיה. שאין אחר מנהיג עמו ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו ומושכה לקנותה וכן מנהיג ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ומאן דחטף שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני. הא משיכה היא זו ובהמה נקנית במשיכה ומאי תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין (דף כב:): אלא רכוב במקום מנהיג. שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי אמר שמואל חד קני ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב. לא: או דלמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה. והיא הגדולה בקנין: למאן אי לר' מאיר כו' עד לרבנן. לא גרס: נחזי אנן. אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר: המנהיג. בשור וחמור: פוטר. קסבר לאו מידי עביד: ומדאפיך שמואל כו'. ש''מ סבירא לשמואל רכוב לאו מידי מעשה עביד ומשום דיחיד ורבים הלכה כרבים אפכה למתניתין לאוקמא פטורא כרבנן: הכי גרסינן שמע מינה ס''ל לשמואל רכוב לחודיה לא קני ולא גרס לרבנן: והא זמנין סגיאין אמרת. להא שמעתין נחזי אנן: ולא אמרת לן. אלא משמך למפשט ספיקו דרב יהודה: אברא. אמת הוא אמר לי נחזי אנן וזכור אני שאמרתי לו היכי תפשוט מר רכוב מיושב בקרון: מוסירה. קבישטר''א: מוסירה אינה קונה. במציאה עד שיוליכנה ותעקור יד ורגל ואף על גב דבמכירה קני כדתנן (קדושין דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה לגבי מציאה לא קני כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין: איכא דאמרי. רב יוסף משמיה דנפשיה קאמר נחזי אנן וא''ל אביי היכי תפשוט רכוב כו': אידי. שם חכם: מחבירו. מקח וממכר: בנכסי הגר. שמת ואין לו יורשין וכל הקודם בנכסיו זכה בהן: ומהו לשון מוסירה. שמוסרין אותו בו ללוקח: אי נימא ר' מאיר. דאמר היושב בקרון סופג את הארבעים ומתניתין יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה: השתא לר''מ יושב קני. דקאמר היושב בקרון סופג את הארבעים: רכוב מיבעיא. ולמה לי לאשמועינן בתרתי: אלא לאו רבנן. ואשמועינן דביושב הוא דפטור אבל רכוב לא ותיובתא לרב יהודה דפשט רוכב מיושב: במנהיג ברגליו. דקנייה במשיכה שבועט בה ברגליו והולכת מחמתו כדרך רוכבי סוסים: היינו מנהיג. והו''ל למיתני או שהיו שניהם מנהיגים: תרי גווני מנהיג. דאי אשמועינן בשני מנהיגים דיחלוקו לא היינו יודעים להאי מהו דתימא כו': חמור דרכו בהנהגה וגמל דרכו במשיכה:

מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קנה. אע''ג דלר''ש אית ליה בפ''ק דקדושין (דף כה: ושם) דבהמה [בין דקה בין גסה] אינה נקנית אלא בהגבהה מ''מ פריך מכח סתם מתניתין דהא תנן אחד רכוב ואחד מנהיג כו' והא דתנן בפ''ק דקדושין (שם) בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר''מ ור''א אף במסירה קאמר וכ''ש במשיכה וכן התם בגמ' דהיכא דמזכיר מסירה הוי פי' אף במסירה ובמקום שמזכיר משיכה דוקא ולא מסירה ובלאו הכי צריך לומר כן התם: רכוב הוא דלא קני. ומתני' דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו: רכוב עדיף דתפיס בה. אין לפרש דתפיס ברגליו או במה שיושב עליה דהאי לא מיקרי תפיס בה אלא במה שהוא תפוס במוסירה קרי תפיס בה דהא בסמוך נקט האי לישנא וצריך לומר דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה או דלמא מנהיג עדיף דאזלא מחמתיה טובא דאי לא מיבעיא ליה ברכוב אלא משום דתפיס בה גרידא א''כ מה פושט בסמוך מיושב דפטור והכי נמי דרכוב לא קני והלא לענין כלאים אינו תלוי כלל בתפיסה אלא באזלא מחמתיה ולענין קנין אינו תלוי כי אם בתפיס בה ולא באזלא מחמתיה: או דלמא מנהיג עדיף כו'. תימה דלפשוט ממתני' דמנהיג קונה במקום רכוב ואי רכוב איירי במנהיג ברגליו כ''ש דמנהיג עדיף דאפילו במקום רכוב ומנהיג ברגליו קני כ''ש במקום רכוב לחודיה וי''ל דמן המשנה אין להוכיח דקני מנהיג במקום רכוב דאפילו לא קני מיקרי מוחזק דכיון דמנהיג לחודיה שלא במקום רכוב קני מקרי מוחזק אפי' במקום רכוב ומ''מ לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני מאחר שקרוי מוחזק דאי אפילו לחודיה לא קני סברא הוא דאפי' מוחזק נמי לא הוי וכן לעיל דקאמר אילימא מהא שנים אוחזין האי אמר כולה אגבהתי' אבל שנים שהגביהו לא קנו התם נמי אע''ג דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה אילו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך איקרי מוחזק אפילו עם חבירו ומסיפא אין להוכיח דרכוב ומנהיג קנו שניהם זה במקום זה דקתני אם היו שניהם מודים יחלוקו דאין שניהם מודים שכך קנו אותה ביחד זה ברכיבה וזה בהנהגה אלא שניהם בהנהגה או בקנין אחר: רכוב לחודיה לא קני. נראה דרב יהודה היה מסופק אם שמע משמואל ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ואז פשיט ליה דרכוב הוא דלא קני או אם שמיע ליה ברכוב במקום מנהיג ואז מספקא ליה הי מינייהו קני דאי לא מספקא ליה אלא שמע משמואל ברכוב במקום מנהיג ותו לא א''כ ס''ל לשמואל דרכוב לחודיה קני והשתא פשיט רב יהודה דאפילו לחודיה לא קני: מהו דתימא רכוב עדיף. פי' חזקתו עדיף ויבטל את חזקת המנהיג קמ''ל דשניהם מוחזקים ויחלוקו אבל אין לפרש מהו דתימא דרכוב עדיף ויבטל את קנין המנהיג קמ''ל דשניהם קנו כדפרישית לעיל דאפילו לא הוי קני במקום רכוב מקרי מוחזק כיון דמנהיג לחודיה קני וא''ת לעיל כי פריך השתא יושב קני רכוב מיבעיא לישני דקא משמע לן דלא מבטל חזקת רכוב דתפיס בה ואזלא מחמתיה את חזקת המנהיג וי''ל דאין צריך להשמיענו דפשיטא דרכוב לחודיה בלא מנהיג ברגליו לא חשיב לבטל את חזקת המנהיג דאי משום דתפיס בה מנהיג נמי אזלא מחמתיה טפי מרכוב אבל השתא דמיירי במנהיג ברגליו דכיון דכל מה שיש במנהיג יש ברכוב ועוד דתפיס בה יבטל את חזקת המנהיג קא משמע לן ולפי מאי דאוקימנא השתא במנהיג ברגליו אתיא כרבנן וכל שכן כרבי מאיר:

דף ח - ב

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד