שבת כז ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כז - א

שלשה על שלשה בשאר בגדים שאינם של צמר ופשתים, שנטמאים בשאר טומאות [ולא בטומאת נגעים] לרבי שמעון בן אלעזר מנא ליה? דהואיל ובגדים שהתורה פירשה בהם טומאת נגעים אינם אלא של צמר ופשתים - מנא ליה דין טומאה בטומאות אחרות בבגד שיש בו שלשה טפחים על שלשה טפחים בשאר מינים, והרי יש לנו ללמוד סתום מהמפורש, והמפורש בטומאת נגעים הוא דוקא צמר ופשתים!? ומתרצינן: נפקא ליה מקרא דכתיב בפרשת טומאת שרצים: "מכל כלי עץ או בגד או עור או שק" - "או" ריבוי הוא.

דתניא: "בגד". אין לי אלא בגד שלם, בגד של שלשה טפחים על שלשה טפחים בשאר מיני בגדים שאינם צמר או פשתים - מניין שנטמא?

תלמוד לומר "או בגד".

ומקשינן: ואביי, דסבירא ליה אליבא דרבי שמעון בן אלעזר ששאר בגדים אינם מקבלין טומאה אף בשלשה על שלשה, האי יתורא "או בגד" - מאי עביד ליה?

ומתרצינן: האי קרא מיבעי ליה, לרבות בגד של שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים, דמטמא בטומאת שרצים.

ורבא אמר לך: על כרחך קרא לרבויי לשלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים הוא דאתא. כי ביחס לרבות דין קבלת טומאה בבגד של שלש על שלש אצבעות שיטמא בטומאת שרצים לא בעינן קרא, כיון דגלי רחמנא גבי נגעים, והוא הדין נמי לשרצים [דילפינן שרצים מנגעים בבנין אב].

ואביי אמר לך: איכא למיפרך: מה לנגעים דחמירי, שכן אפילו חוט שתי וערב מטמא בהם, תאמר בטומאת שרצים שמטמאה רק בגד ארוג.

ואידך, [רבא] אמר לך: אי סלקא דעתך נגעים חמירי ולהכי ליכא למילף מינייהו, לכתוב רחמנא דין קבלת טומאה גבי טומאת שרצים, וליתו נגעים מינייהו. אלא על כרחך, קרא קאתי לרבויי שלשה על שלשה בשאר בגדים.

ואידך, [אביי] אמר לך: טומאת נגעים מטומאת שרצים לא אתו. משום דאיכא למיפרך: מה לטומאת שרצים, שכן מטמא בשיעור קטן כעדשה, תאמר בנגעים דבעינן שיעור גריס.

וסברת רבא: כיון דהוי גילוי מילתא בעלמא דג' על ג' בצמר ופשתים חשיב בגד, הוא הדין לטומאת שרצים. תוד"ה שכן.

אמר אביי: האי תנא דבי רבי ישמעאל, דאמר דאין מקבל טומאה אלא בגד של צמר ופשתים - מפיק, מוציא [היינו חולק] מאידך תנא דבי רבי ישמעאל, דמרבי שאר בגדים לטומאת שרצים.

דתני דבי רבי ישמעאל: כתיב גבי טומאת שרצים: "מכל כלי עץ או בגד או עור". והכי דרשינן: "בגד", אין לי אלא בגד של צמר ופשתים, מניין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים, נוצה של עזים, והשירין [משי],, והכלך, בגד העשוי מפסולת של משי, והסריקין, בגד העשוי מנעורת של משי.

תלמוד לומר: "או בגד". "או" מרבה שאר מינים.

ומדמרבינן שאר מינים לקבלת טומאת שרצים שמע מינה דהך תנא דבי רבי ישמעאל פליג אאידך תנא דבי רבי ישמעאל.

רבא אמר: כי לית ליה להך תנא דבי רבי ישמעאל דרישא בשאר בגדים, שאין בגדים משאר מינים מקבלין טומאה, היינו רק בגדים קטנים שהם בשיעור שלש על שלש אצבעות. אבל אם בשאר בגדים יש שיעור של שלשה על שלשה טפחים - אית ליה שגם הם מקבלים טומאה.

ותמהינן: והא רבא הוא דאמר לעיל שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים דוקא לרבי שמעון בן אלעזר אית ליה דמקבלין טומאה. אבל לתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה בהו דין קבלת טומאה!?

ומבארינן: הדר ביה רבא מההיא דלעיל, וסובר רבא אף לתנא דבי רבי ישמעאל שלשה על שלשה בשאר מינים מקבלין טומאה [ובהא פליג על אביי, דלאביי אליבא דתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה כלל קבלת טומאה. ורבא סבירא ליה אליבא דתרוויהו דטומאת שלש על שלש אצבעות ליכא, אבל שלשה על שלשה טפחים איכא].

ואי בעית אימא לך: הא שמעתא לאו רבא אמרה, אלא רב פפא אמרה. ורב פפא הוא דמוקי להנך תרי תנאי דבי רבי ישמעאל בחדא שיטה.

דרב פפא אמר: "אף כל צמר ופשתים" דקאמר תנא דבי רבי ישמעאל דרישא, לאו למימר דאין שאר מינים מקבלין טומאה, דודאי גם הם מיטמאו. אלא קאתי לאתויי דין שאר בגדים לכלאים, דאין איסור כלאים אלא בצמר ופשתים ^[60].

ותמהינן: כלאים - הא בהדיא כתיבי ביה "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"!? ומבארינן: סלקא דעתך אמינא, הא דפירשה תורה שאיסור כלאים הוא בצמר ופשתים, הני מילי דרך לבישה, אבל בהעלאה שמשימם עליו, אימא אף כל תרי מיני אסור, להכי אשמועינן תנא דרישא דאף לענין העלאה אין איסור כלאים אלא בצמר ופשתים.

ותמהינן: וכי לאו קל וחומר הוא?

וכי מה לבישה, דקא מיתהני כולי גופיה מכלאים, אמרת העשוי מצמר ופשתים, אין, יש בו איסור לבישה, אבל מידי אחריני לא אסר רחמנא. העלאה, שהיא פחותה מלבישה, לא כל שכן שלא תהא אסורה אלא בבגד העשוי מצמר ופשתים?

ומסקינן: אלא הא דרב פפא - בדותא היא.

הערות

^[60] ומשום מראית העין אסרו חכמים תערובת של קנבוס עם צמר, לפי שהקנבוס דומה לפשתן. וכתב הרמ"א (רחצ, ב) שבמקום שמצוי קנבוס לא שייך מראית העין, כי הכל יודעים שיש קנבוס ואין כאן איסור כלאיים. ובהגהת בית הלל כתב כי בהיותו בוילנא בשנת ת"י והיה באותה עת וכו' הרב חלקת מחוקק וחקרנו ודרשנו אחר זה, וקרינו את כל החייטים וכו' ולא היו יכולים להבחין איזה הוא של פשתן ואיזה הוא של קנבוס, ותיכף ומיד עשינו תיקון שלא לקנות בגד קנבוס עד שנעשה בפני ישראלים בכשרות, וכן הוא ראוי ונכון למנות ממונים על זה וכו' עכ"ל.

מנא ליה [מנין לו] שהיא מקבלת טומאה? ומשיבים: לדעתו נפקא [יוצא, נלמד] דבר זה מהכתוב בטומאת שרצים "או בגד או עור או שק" (ויקרא יא, לב), שהתוספת "או" באה לכלול בתוכה גם פריטים שאינם מוגדרים בעצם המלה "בגד". דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ממה שנאמר "בגד" אין לי להבין אלא כפשטו בגד שלם ממש, ואולם אריג של שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים מניין שהוא מקבל טומאה? תלמוד לומר: "או בגד".

ושואלים: ואביי האומר שלדעת הכל שאר בגדים אינם מקבלים טומאה כלל, אם כן המילים "או בגד " מאי עביד ליה [מה הוא עושה בו], ומה בא ביטוי זה להוסיף? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא לו] לרבות פיסת אריג קטנה בת שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים שלמרות היותה קטנה כל כך הריהי מטמא בטומאת שרצים.

ורבא סבור שאין צורך שידון המקרא במפורש בנושא זה, שכן גלי רחמנא גבי [גילה הכתוב אצל] נגעים שדבר זה נחשב לבגד, והוא הדין לטומאת שרצים.

ואביי סבור שאין ללמוד מדיני נגעים על דיני שרצים, שכן איכא למיפרך [אפשר לפרוך, לשבור] את ההשוואה בדרך זו: שכן מה להשוואה עם הנגעים שחמורים דיני טומאת נגעים, שכן אפילו שתי וערב בלבד מטמא בהם, מה שאין כן בטומאת שרצים, ולכן אף פיסות קטנות מיטמאות בנגעים.

ואידך [האחר, רבא] אומר: אי סלקא דעתך [אם יעלה על דעתך] לומר כי הנגעים חמירי [חמורים], אם כן לכתוב רחמנא גבי [תכתוב התורה אצל] שרצים וליתו [ויבואו, יילמדו] הנגעים מינייהו [מהם], שהרי סוף סוף מושווים שני הדינים בתורה ופשוט היה יותר לכתוב במפורש בדיני שרצים וללמוד מהם. ומאחר שאין הדבר כך הרי זו הוכחה שאפשר ללמוד דיני שרצים מנגעים.

ואידך [והאחר, אביי] אומר כי טענה זו אינה מבוססת מעיקרה כי נגעים משרצים לא אתו [אינם באים, נלמדים] דאיכא למיפרך [שכן יש אפשרות לפרוך, לשבור] לימוד ולהקשות: מה לטומאת שרצים שחמורה היא מטומאת נגעים, שכן השרץ מטמא אפילו בגודל עדשה, מה שאין כן בשאר טומאות. ולכן הוצרכו הכתובים גם בשרצים וגם בנגעים.

א אמר אביי: האי [זה] התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי [מוציא, חולק, על תנא אחר מבית מדרשו] של ר' ישמעאל. דתני [שכן שנה] התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: ממה שנאמר "בגד" אין לי להבין אלא כפשטו בגד צמר ופשתים שהוא המקבל טומאה, ואולם מניין לרבות בגד העשוי מצמר גמלים או מצמר ארנבים, או נוצה (שיער) של עזים וכן השירין והכלך והסריקין (מיני משי) שכולם מקבלים טומאה? — תלמוד לומר: "או בגד" שבאה המלה "או" לרבות ולכלול את כל מיני האריגים.

ואילו רבא אמר: אין צורך לומר שיש פה מחלוקת בין תנאים מבית מדרש אחד, אלא: כי לית ליה להך [כאשר אין לו לזה] התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל שהוזכרה דעתו קודם, טומאה בשאר בגדים, הרי זה רק כאשר מדובר בפיסת אריג של שלש על שלש אצבעות, אבל אריג של שלשה על שלשה טפחים אית ליה [יש לו] אף הוא סבור כי הוא מקבל טומאה. והדברים הקודמים היו למעט בגד קטן מקבלת טומאה, וכאן המדובר בבגד גדול יותר של שלושה על שלושה טפחים.

ושואלים: והא [והרי] רבא הוא שאמר מקודם בשלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים לר' שמעון בן אלעזר אית ליה [יש לו, הוא סבור] שהוא מקבל טומאה, ואילו לתנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל לית ליה [אין לו, אינו סבור] שהם מקבלים טומאה! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] רבא מהדעה ההיא כדי להשוות שיטות תנא דבי ר' ישמעאל. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר, כי הא [אימרה זו] רב פפא אמרה, ולא רבא, אלא כיון שהיה רב פפא תלמיד מובהק של רבא, ייחסו את דבריו אלה לרבו.

רב פפא עצמו הבין את דברי תנא דבי ר' ישמעאל הראשונים ואמר באופן שונה לגמרי, שלדעתו אותו לימוד מדיני נגעים שאמר שאף כל הבגדים האמורים בתורה סתם הם צמר ופשתים, הוא לענין דיני כלאים (שעטנז), שאסרה התורה ללבוש בגדים שיש בהם שני סוגי חוטים. ורצה להוכיח שאין דין שעטנז אלא בצמר ופשתים בלבד. ושואלים: לשם מה צריך הוא ללימוד זה על איסור כלאים והלא זה שהאיסור הוא בצמר ופשתים בהדיא כתיבי ביה [במפורש כתובים בו], כאמור: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו" (דברים כב, יא). ומשיבים: בכל זאת דרוש היה לימוד נוסף כי סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי הני מילי [דברים אלה] שאיסור שעטנז הוא רק בצמר ופשתים, הרי זה דווקא כאשר משתמש הוא בהם יחד בדרך לבישה, אבל בהעלאה (כשמניח עליו בגדים כאלה, ואינו לובשם) כל תרי מיני [שני מינים] אסור, והיה צורך להוכיח ש"בגד" האמור כאן הוא רק מצמר ופשתים.

טענה זו נדחית: ולאו [והאם לא] קל וחומר הוא? שכן יכול אתה לומר: מה לבישה דקא מיתהני כולי גופיה [שנהנה כל גופו] מהכלאים, אמרת שצמר ופשתים — אין [כן] נכלל באיסור, אבל מידי אחרינא [דבר אחר] לא נכלל באיסור. העלאה של הבגד בלבד לא כל שכן שלא נחמיר בה יותר? אלא ודאי שההלכה שיוחסה לרב פפא בדותא היא, והוא לא אמרה.

ג רב נחמן בר יצחק אמר אף הוא כי אותם דברי תנא דבי ר' ישמעאל לא נאמרו לענין דיני טומאה אלא בנושא אחר! שלדעתו בא התנא דבי ר' ישמעאל לומר כי כשם שבדיני נגעים בגדים הם צמר ופשתים בלבד אף כל

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

from where does Rabbi Shimon ben Elazar derive that it can become ritually impure? The Gemara answers: In his opinion, it is derived from the verse that speaks of the ritual impurity of creeping animals: “Or a garment, or skin, or sack” (Leviticus 11:32). The additional “or” comes to include items that are not generally included in the definition of garment. As it was taught in a baraita: From the fact that it says garment, I have derived nothing other than a whole garment; however, a swatch that is three by three handbreadths in other garments, from where is it derived that it can become ritually impure? The verse states: Or a garment.

The Gemara asks: And Abaye, who says that everyone agrees that other garments do not become ritually impure at all, this phrase: Or a garment, what does he do with it and what does it come to add? The Gemara answers: He needs it to include a small swatch of fabric that is three by three fingerbreadths made of wool or linen. Despite its size, it can become ritually impure from contact with creeping animals.

And Rava holds that there is no need for the verse to discuss that matter explicitly, as the Torah revealed in the case of leprosy that it is considered to be a garment, and the same is true with regard to the ritual impurity of creeping animals.

And Abaye holds that one cannot derive the halakhot of creeping animals from the halakhot of leprosy, as there is room to refute that comparison in the following manner: What comparison is there to leprosy, which has more stringent halakhot of ritual impurity, as even the warp and woof threads alone can become ritually impure from it, which is not the case with regard to ritual impurity from creeping animals? Therefore, even small scraps can become ritually impure from leprosy.

The other amora, Rava, says: If it should enter your mind to say that leprosy is more stringent, then the Torah should have written the halakha with regard to creeping animals, and let leprosy be derived from them. Ultimately, the two halakhot are paralleled to one another in the Torah. It would have been simpler to explicitly write the laws of creeping animals and to derive leprosy from them. Since that is not the case, it is proof that the halakhot of creeping animals can be derived from leprosy.

The other amora, Abaye, said that this contention is fundamentally unsound, as leprosy could not be derived from creeping animals because there is room to refute this idea and challenge: What is the comparison to the ritual impurity of creeping animals, which is more stringent than the ritual impurity of leprosy, as the creeping animal makes one ritually impure even in a case where it is a lentil-bulk, which is not true of other types of ritual impurity? Therefore, verses were necessary to teach about the ritual impurity of both creeping animals and leprosy.

Abaye said: This statement of the tanna of the school of Rabbi Yishmael diverges from another statement of the tanna of the school of Rabbi Yishmael, as the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: From the fact that the verse says garment, I have derived nothing other than the halakha that a garment of wool or linen can become ritually impure. However, from where is it derived to include garments made of camels’ hair and rabbits’ wool, goats’ hair or the types of silk, the shirayin, the kalakh, and the serikin among the fabrics that can become ritually impure? The verse states: Or a garment. The word “or” serves as an amplification to include all types of fabric.

Whereas Rava said: There is no need to say that there is a dispute in this case between two tanna’im from a single school. Rather, when this tanna from the school of Rabbi Yishmael, quoted above, is not of the opinion that there is ritual impurity in other garments, it is only with regard to a swatch that is three by three fingerbreadths; however, with regard to a cloth that is three by three handbreadths he is of the opinion that it becomes ritually impure. His previous statement came to exclude a small garment from becoming ritually impure. This statement is referring to a larger garment that is three by three handbreadths.

The Gemara asks: Isn’t Rava the one who said above that, in the case of three by three handbreadths in other garments, Rabbi Shimon ben Elazar is of the opinion that they can become ritually impure, whereas the tanna of the school of Rabbi Yishmael is not of the opinion that they become ritually impure? The Gemara answers: Rava retracted that opinion in order to reconcile the opinions of the tanna’im of the school of Rabbi Yishmael. And if you wish, say instead a different answer: Rav Pappa said this statement and not Rava. Since Rav Pappa was the primary disciple of Rava, the Gemara attributed his statement to Rava.

Rav Pappa himself understood the first statement of the tanna of the school of Rabbi Yishmael and stated it in a completely different manner. In his opinion, the derivation from the halakhot of leprosy, which concluded that even all nonspecific mentions of garments in the Torah refer to wool or linen, came to include the halakhot of diverse kinds, the Torah prohibition to wear clothing made from a mixture of wool and linen threads. He sought to prove that the halakhot of prohibited mixtures of threads apply only to wool and linen. The Gemara asks: Why does he require this derivation with regard to the prohibition of diverse kinds? The fact that the prohibition is limited to wool and linen is explicitly written, as it is stated: “You shall not wear diverse kinds, wool and linen together” (Deuteronomy 22:11). The Gemara answers: Nevertheless, an additional derivation was necessary, as it would have entered your mind to say that this, the restriction of the prohibition of diverse kinds to wool and linen, applies specifically to a case when one uses them together in the manner of wearing them; however, in merely placing the garments upon oneself, any two kinds are prohibited. Therefore, it was necessary to derive that the garment mentioned is restricted to wool and linen.

This claim is rejected: And is it not an a fortiori inference? Just as in the case of wearing the garment, where one’s entire body derives benefit from the diverse kinds, you said that wool and linen, yes, are included in the prohibition, other materials, no, are not included; in the case of merely placing the garment upon himself, all the more so that the halakha should not be more stringent. Rather, certainly the halakha that was attributed to Rav Pappa is a mistake, and he did not say it.

Rav Naḥman bar Yitzḥak also said that those statements of the tanna of the school of Rabbi Yishmael do not refer to the halakhot of ritual impurity. They refer to another topic. In his opinion, the tanna of the school of Rabbi Yishmael came to say that just as the halakhot of leprosy are limited to garments made from wool or linen, so too, all

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה. עיקר דילה בתורת כהנים (ויקרא י״א:כ״ו) כל הנוגע בהם יכול בכולם תלמוד לומר מהן אי מהן יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד עד שיגיע במקצתו שהוא ככולו שיערו חכמים בכעדשה שכן החומט תחילת ברייתו כעדשה ותמצא בגמרא דחגיגה (דף יא) בסוף פרק הכל חייבים בראייה ובנזירות (דף נב) בפרק כהן גדול:

ושקלינן וטרינן ואסיקנא הדר ביה רבא מההיא. ואיתוקמה דאביי ואמר רב נחמן בר יצחק אהא דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו בתורה בגדים סתם ופרט לך הכתוב בא' מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים לאיתויי ציצית שאינו חייב בציצית אלא צמר ופשתים ואקשינן ציצית בהדיא כתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים גדילים תעשה לך. כלומר אינו חייב לעשות גדילים אלא צמר ופשתים. ושנינן איצטריך סד"א כדרבא דרבא רמי כתיב על ציצית הכנף מן כנף. כלומר האי קרא משמע תו ציצית מכנף עצמו של זה הבגד וכתוב אחרינא צמר ופשתים גדילים תעשה לך הא כיצד שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין. אבל אם תעשה ציצית מן צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן קמ"ל דליתיה לדרבא ואתינן לרבויי שאר בגדים לציצית מאשר תכסה. ודחינן האי אשר תכסה לרבות כסות סומא שחייב בציצית:

האי תנא דתנא אין מטמא בגדים אלא בגד צמר ופשתים מפיק מהאי תנא דבי רבי ישמעאל דתני [דבי] רבי ישמעאל בגד צמר אין לי אלא בגד צמר מנין לרבות צמר גמלים צמר ארנבים נוצה של עזים והשיראין והכלך והסיריקין מניין ת"ל או בגד.

נפקא לי' מאו בגד. פי' דכתיב בשרצים או ריבוי הוא ואע"ג דאו בגד דנגעים הוה מיעוטא משום דבמיעוטי כתיבי נמצא לרבא אליבא דרשב"א לגבי (בגדים) נתמעטו שאר בגדים לגמרי דתרי מיעוט כתיבי בהו ולגבי שרצים צו"פ טמאין אפי' ג' על ג' ושאר בגדים לא מיטמו דגלי רחמנא בנגעים אבל שלשה על שלשה בשאר בגדים נתרבה בשרצים מאו בגד ומסקנא דהיינו נמי סבריה דרבי ישמעאל בשתי הברייתות. ומיהו לאביי דסבר שרצים מנגעים לא גמרי' לשלש על שלש אידך תנא דבי ר"י דמפיק מאו בגד לשאר בגדים שלש על שלש בטומאת שרצים לית לי' כלל ואפשר לומר דאפי' אביי לא קאמר הכי אלא לדעתי' דר"ש אבל מודה הוא דלאידך תנא דר"י גמר שרצים מנגעים ולא פריך מדקא מוקי או בגד לשאר בגדים ולא איצטרך לג' על ג' דצו"פ ורבא נמי דקא גמר צו"פ שרצים מנגעים לר"ש קאמר אבל לר' ישמעאל דלית לי' שלשה על שלשה בשאר בגדים או בגד בשרצים מיבעי לי' כאביי לרבות שלש על שלש בצו"פ ולא פליגי אביי ורבא אלא אליבא דרשב"א לחוד הלכך א"ל כדאמרן דאביי לאידך תנא דבי ר"י אית לי' ג' על ג' בשרצים תדע דלא משתמיט תנא בשום דוכתא לטהורי שלש על שלש דצו"פ בשרצים ומת ומיהו מסתברא ודאי דדוקא בצו"פ אבל שלש על שלש בשאר בגדים לית לי' ולא פליג אדרבא בהך סברא דמוקי מלתא דרשב"א בשלש דשרצים:

כתוב בכל הנוסחאות דתניא בגד אין לי אלא בגד שלשה על שלשה וכו'. וכתב רש"י ז"ל דלא גרסי' דתניא, דא"ה ק' ברייתא לאביי ולדידן ל"ק דאביי מוקי לה לברייתא כאידך תנא דבי ר"י דמרבי שאר בגדים לקמן בשמעתין מאו בגד והך ברייתא היינו ממש ההוא דלקמן דקתני מנין לרבות צמר גמלים והאי דקתני שלשה על שלשה משום דשלש על שלש לית לי' בשאר בגדים גבי שרצים כלל וכן עיקר א"נ קמ"ל דאפי' לשלשה על שלשה דהיינו בגד שלם צריך ריבויי בשאר בגדים. וי"א דבעיקר ברייתא לא תניא אלא הכי אין לי אלא בגד (שלם) צו"פ שאר בגדים מנין וכו' ואתיא לאביי כאידך תנא דר"י דמרבי שאר בגדים מאו בגד לגמרי ומטמא אפי' ג' על ג' דסבר [לא] ילפינן מנגעים ומפיק מאידך תנא דר"י קמא לגמרי וסבר דאתא או בגד לגלוי על בגדים האמורין בתורה סתם שאינן צו"פ ואינן למדים מנגעים בזה אבל למדין מהן דשלש על שלש כבגד שלם הוא לכל טומאה אבל רבא מגרי בה ומתרץ לה הכי שלשה על שלשה בשאר בגדים מנין ואיכא בתלמודא טובא כה"ג דאמוראי מוספי בה לפרושי מלתא. ובמילתא דאמוראי נמי בשמעתין כ' רש"י ז"ל אחרת, בהא דאמרינן ר"פ אמר אף כל לאתויי כלאים ופירש"י ז"ל דלא איתמר פירוקא כלישנא דאמרן אליבא דרבא ומיפלג בין שלש על שלש לשלשה על שלשה אלא הכי איתמר ר"פ אמר לא מפיק דאף כל לאתויי כלאים. אלא שאיני מודה בזה (שא"א) [שאפשר] לומר דמדחזי לי' לר"פ דמיהדר למימר דלא מפיק ואמר למעוטי כלאים כי איתותב מהאי הדר אמר הא ול"נ דה"פ דהא ודאי ר"פ אמרה מדקאמר אף כל למעוטי כלאים דאי ס"ד להך תנא דר"י לית לי' אפי' שלשה על שלשה בשאר בגדים למעוטי טומאת שרצים איצטריך ול"ל לאהדורי בתר כלאים אלא ש"מ מטומאת שרצים לא מפקינן אלא שלש על שלש דאלו שלשה על שלשה נתרבו מאו בגד כאידך תנא וכיון שכן אף כל דאמר ר' ישמעאל כלו' שנלמוד סתום מן המפורש ל"ל פשיטא דשלש על שלש בשאר טומאה מנ"ל אי מדגלי רחמנא בנגעים אדרבא מה התם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים א"ו ע"כ אף כל דאמר רבי ישמעאל לשאר דברים משמע כגון כלאים והך דר"פ סיומא הוא לטעמא קמא כדאמרן כי לית לי' להך תנא שלשה על שלשה כו', ואסיקנא דכלאים בריתא היא ואף כל לציצית:

הא דפריך אביי נגעים משרצים לא גמרי. דמה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה. ורבא לא פריך משום דכעדשה באורך ובעובי לרבא לא פחות מגריס כנגע דליתי' אלא שטח ויש בכעדשה לרקע ולחתך ולשטח כגריס ואביי משעור הנר' פרכי' דכול' מקום נגע בעובי כל הגוף חשיב נגע ולא מצטריך גמרא למיחת להכי ופשיטא לי', כך נ"ל:

הדר בי' רבא מההיא. פי' ולא ס"ל כאביי נמי אלא כדאמרן ותימא אביי ל"ל למימר דר"ש ור' ישמעאל אמרו דבר א' ודר"י מפקא מאידך תנא דבי ר"י אדרבה הול"ל דרשב"א דוקא שלש על שלש לית לי' ופשיטא דמילתי' הכי משמע ור"י לית לי' שלש על שלש אבל שלשה על שלשה בשרצים אית לי' דמרבה להו מאו בגד כדאידך תנא דר"י. ואפשר משום דס"ל לאביי דההוא או בגד לתנא דר"י בתרא לגמרי מרבה להו לשאר בגדים ואפי' שלש על שלש הילכך ע"כ האי תנא דר"י מפיק מאידך תנא דר"י ומ"ה נמי ר"ש ור"י אמרו דבר א' שאם תאמר שר"ש ור"י לא אמרו דבר א' נמצאו שלש מחלוקות בדבר ולא דייק וא"ל דאביי גופא ס"ל מסברא דנפשי' דשאר בגדים כיון דאפילו משלשה על שלשה אימעט בנגעים דתרי מיעוטא כתיבי לגבי שרצים נמי לגמרי אימעוט להו דאין היקשא זו למחצה כדאמר ת"ק דר"י אף כל צו"פ משמע ולא בגדי' אחרי' כלל הלכך ע"כ מפיק הוא מאידך תנא דר"י דמרבי' להו כלל ונ"ל דכ"ע בין לרבא בין לר"פ ור"נ כולהו ס"ל אליבא דתנא דר"י דכ"מ שהוזכרו בגדים סתם אינן אלא צו"פ ור"פ דאמר למעוטי כלאים לא ס"ל דלא מימעט נמי ציצית אלא מודה דשאר בגדים לתנא דר"י אינן חייבין בציצית וכן רבא דאמר למעוטי טומא' שרצים משלש על שלש ל"ד מיעוטא לטומאה אלא אדרבה לטומאה ל"צ מיעוטא כדפרישית ואף כל לציצית או לכלאים איצטרך ור"פ ור"נ סיומא היא לתרוצי לרבא כי לית לי' וכו' כדפרישית. ומ"מ לדברי כל הפירושים "אף כל" דר"י כללא הוא שנלמוד כל בגדים סתומים שבתורה מן המפורש מספק מכללא אלא מקום שרבתה אותן תורה כגון שלשה על שלשה לטומאה ובדידה נמי מהני מעוטא דשלש על שלש טמא בפשתים ולא בשאר בגדים אלא שלשה ובציצית ליכא ריבוי ואפילו לרבא והוא דהכנף מין כנף לא מרבי' מינה שאר בגדים דכיון שבגדים שנאמרה בתורה סתם צמר ופשתן הן מין כנף נמי צו"פ ולא אתייא אלא לומר דבעי' לבן ממין כנף כדאי' בפ' התכלת ורבא לא יליף מינה לשאר מינין ראייה וס"ל בלא"ה דשאר מינין חייבין בציצית אלא לתרוצי קראי אתא. והיינו דאקשי' בריש מס' יבמות (ד:) והא תנא דר"י ל"ל לרבא ופריק סד"א וכו' ואמאי והא אמרי' בשמעתין דתנא דר"י למעוטי שרצים אתא א"נ למעוטי כלאים הלכך טעמא דכ' רחמנא צו"פ הם לא"ה ה"א כלאים בציצית [אסור] ואע"ג דכתיב כנפי בגדיהם בגדים שנאמרו בכאן סתם אינן צו"פ דוקא אלא כדרבא ומאי קושי'. אלא ש"מ כדפי', דתנא דר"י בכ"מ ממעיט להו דל"מ בגדים ואע"ג דאיפשר לאוקמי לההוא אליבא דרנב"י דאמר הכא דתנא דר"י למעוטי ציצית אתא כיון דרבא גופי' לא אמרה ומקשי' מינה התם בסתמא ש"מ דלד"ה תנא דבי ר"י מתפקא מדרבא וכ"ש למאי דפרי' דהא רנב"י אתיר לתרוצי דרבא דהכא ועוד דחזי' סוגי' דשמעתא דבהתכלת דפשיטא להו דתנא דר"י מפיק מדרבא ומימעט מיני' ציצית הילכך כיון דאשכחן לי' לתנא דר"י דאמר דוקא צו"פ ולא אשכחן תנא דפליג עלי' בהדיא ואינך תנאי א"ל דלא מפקי מיני' הילכתא כוותי' ור"נ הכי ס"ל בפ' התכלת ואע"ג דאמרי' בריש מס' יבמות התינח לתנא דר"י לרבנן מא"ל אליבא דרבא ורחב"א ור"י קאמרי' דסברי דפליגי רבנן עלי' אבל לדידן ל"פ ולא מוקמי פלוגתא ביני תנאי שלא לצורך. ויש מי שאמר דלית הלכתא כתנא דר"י דאיתוקם בשיטה דאמר אביי רשב"א ותנא דר"י אמרו ד"א ולאו מלתא הוא דאביי לפרושי מילתייהו אתי ולאו לאוקמינהו בשיטה וכיוצא בה אמרו בפסחים בפ' כ"ש אמר אביי ר"ע וריב"נ ור"א כולהו ס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה והא ודאי אפי' לאביי הלכה פסוקה הוא ולא מקריי' שיטה. ומיהו לאביי דאמר הך תנא דר"י מפיק מהנך תנאי את"ל דכי מרבה שאר בגדים לטומאת שרצים לגמרי משוי להו כצנור ופשתן ודאי לגבי ציצית כולן חייבין דמאי חזית דמקשי לנגעים נילף מבגד האמור בשרצים שכולן בכלל. אלא הך סברא דאביי הוא ורבא לית לי' וכ"ש דאתא למיסמך אאידך תנא דר"י ואדרשב"א ועוד שכבר פירשתי למעלה והוא הנכון לפרש דלאביי גופא אליבא דהך תנא נמי בגדים שנאמרו בשרצים סתם היינו צו"פ והן הן שמטמאין בשלש על שלש דאמרי' בנגעי' וכשריבה הכתוב שאר בגדים לשלשה על שלשה ריבה אותן הילכך ציצית צו"פ הוא דמן בגד האמור בתורה נלמוד ולא מריבוי דאו דכתבינהו רחמנא במקום א' למקצת (ספרים) [דברים] דבכ"מעיקר בגד הכתוב בתורה צו"פ הוא הא כ"מ שלא ריבה אותן הכתוב כלל אינן אלא צו"פ בלבד וגבי ציצית ליכא ריבוי לפיכך פסק רבינו הגדול ז"ל כר"נ דאמר שיראין פטורין מן הציצית דתניא כוותי' בתנא דר"י, והיא האמת:

נפקא ליה מאו בגד (ויקרא יא, לב) דתניא. פירש רש"י ז"ל: דלא גרסינן דתניא, דאי ברייתא היא היכי פליג עלה אביי. ואין צורך לכך, דאביי מוקי לה כאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדאמר אביי גופיה בסמוך.

ורבא גלי רחמנא בנגעים והוא הדין בשרצים. קשיא לי אם כן ליטמא שתי וערב בשרצים, מדגלי רחמנא בנגעים. וניחא לי דבגד כתיב ולא שתי וערב, אבל שלש על שלש בגד איקרי אע"ג דלא חזי לעשירים. ועוד דאי אפשר לרבות שתי וערב בשרצים, דדומיא דשק קאמר דבעינן מיטלטל מלא וריקן.

ואביי איכא למיפרך. ודוקא לאביי אליבא דתנא דבי רבי ישמעאל ורבי שמעון בן אלעזר, אבל לאידך תנא דבי רבי ישמעאל מודה אביי דדרשינן ליה כדדריש ליה רבא, ורבא נמי דריש ליה לתנא דבי רבי ישמעאל כדדריש אביי, ולא פליגי אביי ורבא אלא אליבא דרבי שמעון בן אלעזר.

הדר ביה רבא מההיא. איכא למידק הא אמרינן בריש פרק קמא דיבמות (ד, ב) והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא בההיא דהכנף מין כנף וכו', ומנא ליה דלית ליה, הא רבא אית ליה דאף כל קאי אשרצים, דאי לאו אף כל הוה אמינא דמיירי גבי שרצים בכל בגדים. ותירצו בתוס' דשמעתא דהתם אזלא כרב נחמן בר יצחק דאמר הכא דאף כל למעוטי שאר בגדים מציצית, ולדידיה תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה הא דרבא אלא כל שאר מינין פטורין מן הציצית.
ומיהו אכתי קשיא דבפרק התכלת (מנחות לט, ב) משמע דתנא דבי רבי ישמעאל מפיק מדרבא, משמע דרבא אית ליה כתנא דקתני השיראין והכלך והסריקין כולן חייבין בציצית, וקא סבר דמדאורייתא קאמר מדקתני בסיפא כולן צמר ופשתים פוטרין בהם, וכדאיתא התם דפריך מינה לרב נחמן דאוקמה מדרבנן, ומסיק התם דרב נחמן כתנא דבי רבי ישמעאל ורבא כתנא דברייתא, ואם כן תהדר קושיין לדוכתיה.
ולדידי לא קשיא לי, דהא איכא למימר דלרבא לתנא דבי רבי ישמעאל נמי שאר מינין חייבים ואף כל למעוטי שרצים הוא דאתא כי הכא, אלא רב נחמן סבר דאף כל למעוטי לגמרי כל בגדים שנאמרו בתורה סתם ולית ליה כאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדמשמע התם בפרק התכלת, ואי נמי אף כל לציצית הוא דאתא כרב נחמן בר יצחק. והיינו דכי אמר רב נחמן התם בריש פרק התכלת השיראין פטורין מן הציצית איתיביה רבא מדתניא השיראין והכלך והסריקין כולן חייבין בציצית, ואם איתא דתנא דבי רבי ישמעאל אית ליה פטורא בשאר בגדים אפילו לדעתיה דרבא, אם כן מאי פריך ליה לרב נחמן מההיא ברייתא דהא רב נחמן על כרחין כתנא דבי רבי ישמעאל סבירא ליה, אלא דקסבר רבא דאף תנא דבי רבי ישמעאל לא אמר אף כל אלא למעוטי שרצים וברייתא תנא דבי רבי ישמעאל היא וכדהדרנא ואמר הכא רבא, ורב נחמן נמי כתנא דבי רבי ישמעאל מוקי לה ומדרבנן, וקא דייק לה רב נחמן מדקתני בסיפא דברייתא דשאר מינין במינן פוטרין ואי מדאורייתא צמר ופשתים בלחוד הוא דפטרי, ופרקינן אי משום הא לא קשיא דכתיב הכנף מין כנף וכו', כלומר: ולעולם שאר מינין פוטרין מדאורייתא במינן ותנא דבי רבי ישמעאל נמי היא, וכדתניא בהדיא תנא דבי רבי ישמעאל בגד אין לי אלא בגד צמר ופשתים מנין לרבות השיראין וכו', ורב נחמן סבר דהאי תנא מפיק מאידך תנא דבי רבי ישמעאל ואיהו סבר כאידך תנא.
והרמב"ן ז"ל תירץ, דכל הני אמוראי כולהו סבירא להו דתנא דבי רבי ישמעאל אף כל למעוטי כל מקום שנאמר בתורה בגדים סתם קאמר, וכללא הוא, ולא מיתפקא מכללא אלא משום שרבתה אותם תורה בטומאה דריבה הכתוב מאו בגד ובציצית ליכא ריבוי ואפילו לרבא. והא דהכנף מין כנף לא מרבינן מיניה שאר בגדים לתנא דבי רבי ישמעאל אלא מין כנף, לומר דבעינן כולן ממין כנף כדאיתא בפרק התכלת (מנחות לח, א), וכי אית ליה לרבא דשאר מינין חייבין בציצית לאו ממין כנף יליף אלא בלאו הכי סבירא ליה דשאר מינין חייבין וקסבר דפליגי רבנן עליה דתנא דבי רבי ישמעאל, והיינו דאקשינן התם בריש פרק קמא דיבמות והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא, דאלמא מיפשט פשיטא להו דלית ליה לרבא דתנא דבי רבי ישמעאל.
ולענין פסק הלכה בציצית, רב אלפסי ז"ל (בהלכות קטנות הלכות ציצית) פסק כרב נחמן דאמר התם בפרק התכלת שיראין פטורין מן הציצית מדאורייתא דתניא כותיה דתנא דבי רבי ישמעאל, אבל הם ושאר המינין חייבין בציצית מדרבנן. וכן דעת הרמב"ן ז"ל דכיון דלא אשכחן תנא דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל בהדיא ואידך תנא איכא למימר דלא מפקא מיניה כדאמרן הלכתא כותיה, ורב נחמן הכי סבירא ליה כדאיתא בפרק התכלת. ואע"ג דאמרינן בריש מסכת יבמות (ה, א) הא תינח לתנא דבי רבי ישמעאל לרבנן מאי איכא למימר, אליבא דרבא ורב יהודה קאמרינן דסברי דפליגי רבנן עליה, אבל לדידן לא פליגי ולא מוקמינן פלוגתא ביני תנאי שלא לצורך.
ויש מי שאומר דהא דתנא דבי רבי ישמעאל אינה הלכה משום דאיתוקם בשיטה, דאמר אביי רבי שמעון בן אלעזר ותנא דבי רבי ישמעאל אמרו דבר אחד. ויש מי שאומר דאביי לפרושי מלתייהו הוא דאתא ולא לאוקמינהו בשיטה, ויש כיוצא בה בפסחים פרק כל שעה (פסחים לב, ב) דאמר אביי רבי עקיבא ור' יוחנן בן נורי ורבי אלעזר כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה והא ודאי אפילו לאביי הלכה פסוקה היא ולא מיקריא שיטה. ורבותינו בעלי התוספות זכרונם לברכה פסקו הלכה כרבא משום דבתרא הוא.
ומצאתי בפירושי רב האי גאון ז"ל שהביא ראיה שהלכה כתנא דבי רבי ישמעאל, מדאמרינן לקמן (שבת כח, א-ב) אלא אמר רבא מברניש דכת"ק דרבי ישמעאל דאמר צמר ופשתים מידי אחרינא לא אתיא בקל וחומר מנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים כו', וזה לשון הגאון ז"ל: ולפי דרכנו למדנו שהכריע רבא מברניש כתנא קמא דרבי ישמעאל דאמר צמר ופשתים אין מידי אחרינא לא, והוציא את דברי תנא דבי רבי ישמעאל מן ההלכה שהוא מביא נוצה של עזים והשיראין והכלך והסריקון, עד כאן. ולא ירדתי לסוף דעתו, דלגבי נגעים ליכא מאן דפליג דדוקא צמר ופשתים דתרי מיעוטי כתיבי ולא נחלקו אלא בשרצים, ובשרצים הוא דקא מרבה אידך תנא שאר בגדים מרבויא דאו בגד.

כלאי בגדים אין נוהגין אלא בצמר ופשתים אבל שאר המינין כגון קנבוס וצמר גפן ונוצה של עזים וכן כל המינין עם הצמר או הפשתן מותרין אלא שיש מהן אסורין מדברי סופרים והם הכלך עם הצמר והוא צמר שגדל על האבנים בכרכי הים והוא רך ביותר ודומה לצמר ומתוך כך אסרוהו עם הפשתן מפני מראית העין וכן השיראין עם הכלך:

תוס' בד"ה נפקא ליה כו' דהא אביי מודה כו' לרבות שאר בגדים אפילו לג' על ג' כו' עכ"ל ומשום דקתני בלשון הברייתא שלשה על שלשה בשאר בגדים ולאביי מרבה אפילו שלש על שלש בשאר בגדים לית לן למימר דל"ג דתניא דאביי מצי להגיה בה ג' על ג' במקום שלשה על שלשה דטעות כזה קל הוא ליפול בברייתא וק"ל:

בא"ד ולרבא דאמר דאידך כו' לא מפיק האי תנא דבי ר"י מאידך עכ"ל כל זה לשון גליון בתוס' ואין לו מקום כאן בתוס' כמ"ש מהרש"ל וק"ל:

בד"ה ת"ל או בגד כו' ומ"מ כי פריך ואביי האי או בגד מאי עביד כו' עכ"ל דליכא למימר דפריך כיון דלא דריש ליה לשאר בגדים ע"כ לא תדרוש נמי מיניה אריג כל שהוא כיון דשקולים הם ב' הדרשות דא"כ לא הוה משני מידי ודו"ק:

בד"ה שכן מטמא כו' ונימא ק"ו מה שתי כו' ג' על ג' שמטמא בשרצים א"ד שמטמא בנגעים כו' עכ"ל דהאי ק"ו ליכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמא בכעדשה דהא לא ילפינן נגעים משרצים אלא דילפינן ג' על ג' החמור משתי וערב שהוא קל משלש על שלש וכה"ג יליף לקמן בגמרא ק"ו לטמא עור בהמה טמאה באהל המת מק"ו דנגעים ולא פריך מה לנגעים שכן מטמא בכגריס משום דלא יליף אהל המת מנגעים אלא דיליף עור בהמה טמאה החמור מנוצה של עזים שהוא קל מעור בהמה טמאה וק"ל:

בא"ד וי"ל דכלים יוכיחו שמטמא בשרצים כו' עכ"ל לפי הסוגיא דלקמן המ"ל בפשיטות דנוצה של עזים יוכיח דמטמא בשרצים ולא בנגעים והיינו לאידך תנא דבי ר"י דמרבינן שאר בגדים בשרצים אבל הכא קיימינן לאביי דס"ל לההוא תנא דבי רבי ישמעאל דבשרצים נמי דוקא צמר ופשתים דהשתא ליכא למימר נוצה של עזים יוכיחו ודע דאיכא לאקשויי נמי בהיפך דנימא ק"ו ומה כלים דטהור בנגעים טמא בשרצים שלשה על שלשה דטמא בנגעים אינו דין שיטמא בשרצים וכן מצי למיעבד ק"ו מנוצה של עזים למאי דמסיק לקמן דנוצה של עזים טמא בשרצים אלא דאיכא למימר אהאי ק"ו שתי וערב יוכיח דטמא בנגעים וטהור בשרצים אף אני אביא שלשה על שלשה ודו"ק:

בא"ד וכי תימה מה לכלים שכן אין מטמאין ואין נעשין אהל המת במחובר כו' עכ"ל חדא מילתא היא שאין הכלים מטמאין טומאת עצמן באהל המת במחובר אלא דבר שהיה במשכן כדלקמן בשמעתין דכל היוצא מן העץ כו' וק"ל:

בד"ה אלא הא כו' צמר ופשתים גבי לבישה מ"מ ל"ל כו' וי"ל דה"א דוקא העלאה אבל בלבישה כל תרי כו' עכ"ל ר"ל אע"ג דאף כל לאתויי ציצית דפרט לך בגד סתם לא ליכתוב בכלאים נמי צמר ופשתים ונילף ליה נמי מדפרט לך ביה בגד סתם דהוי צמר ופשתים ומיהו ק"ק לתירוצם אכתי קשה דלא לכתוב ובגד כלל גבי העלאה א"נ דלכתוב האי ובגד גבי לבישה ולא לכתוב צמר ופשתים גבי לבישה ומדלא אסור בלבישה אלא צמר ופשתים כ"ש דגבי העלאה לא נאסור כל שאר תרי מיני ויש ליישב ודו"ק:

בגמ' שלשה על שלשה בשאר בגדים מנא ליה נפקא ליה מאו בגד וכו'. כלל הענין דבנגעים לכ"ע אינו טמא אלא צמר ופשתים אפי' ג' על ג' אבל שאר מינים לא מטמאו כלל אפי' בשלשה על שלשה ואפי' בבגד שלם ול"פ אביי ורבא אלא בשאר טומאות כגון בשרצים דלאביי מטמא רשב"א בשרצים אפי' בשאר מינים ג' על ג' דנפקא ליה מאו בגד דכתיב גבי שרצים:

ברש"י ד"ה ה"ג דרב פפא וכו' הלכך לרב פפא לא מפיק וכו' והך פירוקא דסיפא איהו אמרה ולא איתמר וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה נפקא ליה מאו בגד וכו' אבל לאידך תנא דר' ישמעאל אתא או לרבות וכו' כדפרישית לעיל וה"נ דהוי מצי למבעי הכא וכו' כצ"ל והשאר הוא ט"ס:

בא"ד דלא פליגי אביי ורבא אלא אליבא דרשב"א וכו' כצ"ל:

ד"ה תלמוד לומר או בגד תימה דלקמן בפ' במה אשה יוצאה גרסי' דאריג כל שהוא טמא וכו' ע"כ צריכין אנו לפרש דר"ל כשאין דעתו לארוג בו יותר כמו שפירשו התוספות לעיל בדף כ"ו סוף ע"א בד"ה אין בו משום ג' על ג' ודברי התוספות הללו תמוהים מאד וצ"ע ליישבן דהא ע"כ קושית התוס' כך הוא דמקשו דהא תנא דר"י יליף מאו בגד דכתיב גבי שרצים דאתיא לרבות שאר בגדים ולקמן בפרק במה אשה דרשינן מאו בגד דאריג כל שהוא טמא ומאי מקשו אי ר"ל דדרשינן לקמן דאפולו בשאר מיני ארוג כל שהוא טמא א"כ מאי מקשו דדלמא אין ה"נ דהאי תנא דר' ישמעאל דקתני מנין לרבות צמר גמלים וכו' ת"ל או בגד ר"ל נמי אפי' בארוג כל שהוא טמא או מאי קאמר וכ"ת שקולים וכו' ואי נימא ליישב דהכי מקשו מנלן למדרש לקמן מאו בגד דארוג כל שהוא טמא אפי' בשאר מינים הא בעי קרא דאו בגד לרבות שאר מינים גופייהו לשלשה על שלשה או ג' על ג' ומנא לן לרבויי אפי' ארוג כל שהוא וקאמר וכ"ת שקולין הן ויבואו שניהם ר"ל כיון דמרבינן שאר מינים דג' על ג' הבא מבגד גדול או שלא בא מבגד גדול כלל שמעולם לא היה ארוג יותר אלא שהיה בדעתו לארוג יותר הוא הדין ארוג כל שהוא כשאין בדעתו לארוג יותר נמי טמא דשקולין הן ויבאו שניהם מאו בגד וכן משמע לקמן בפ' במה אשה בתוס' (שבת דף ס"ג) ד"ה מנין לארוג כל שהוא א"כ לא מתיישב מה דקאמרי התוס' בתר הכי מ"מ כי פריך לאביי וכו' לימא דאיצטריך לארוג כל שהוא וכו' הא אי ארוג כל שהוא טמא בשאר בגדים כל שכן ג' על ג' ואביי ס"ל דלרשב"א ולתנא דר' ישמעאל דלעיל שאר מינים לא מטמאים כלל וא"כ פריך שפיר לאביי ויש ליישב דהכי מקשי התוס' דלקמן דרשינן מאו בגד דשרצים דארוג כל שהוא טמא והך איצטריך נמי לצמר ופשתים שיטמאו בארוג כל שהוא דאי מוהבגד לעיל לחוד לא הוה שמעינן מיניה אלא ג' על ג' דוקא וא"כ מנא ליה לרבות מיניה שאר בגדים הא בעינן לצמר ופשתים גופיה והא דקאמרי בתר הכי וכ"ת שקולים הם צריך ליישב דה"ק וכ"ת דג' על ג' והיה בדעתו לארוג יותר וארוג כל שהוא ואין בדעתו לארוג יותר שקולין הן כיון דרבינן לעיל מוהבגד ג' על ג' בצמר ופשתים הוא הדין נמי בארוג כל שהוא כשאין בדעתו לארוג יותר א"כ לא צריכין קרא דאו בגד דכתיב גבי שרצים לצמר ופשתים וע"כ אתיא לרבות שאר בגדים ובענין אחר א"א לפרש דלא נוכל לפרש דר"ל לארוג כל שהיא בצמר ופשתים וג' על ג' בשאר מינים שקולים הן דמה ענין זה לזה דלמא שאר מינים לא אקרו כלל בנר לכך צריך לפרש לפי דרך זה כאשר כתבתי ועל זה קאמר מ"מ כי פריך ואביי וכו' לימא דאיצטריך ליה קרא דאו בגד לארוג כל שהוא ר"ל גבי צמר ופשתים דאביי ס"ל דלא אתי ארוג כל שהוא מקרא דוהבגד דלעיל דלא אמרי' דשקולין הן וא"כ איצטריך קרא דאו בגד דשרצים לארוג כל שהוא גבי צמר ופשתים ולא ילפינן מיניה שאר מינין אלא שעדיין צריך ליישב זה שכתבו התוס' בתר הכי ואפי' אם נמחק שם הספרים שכתוב בהן או בגד ונגרוס דיליף מאו בגד ופשתים דכתיב גבי נגעים חניחא לרבא וכו' אלא לאביי מאי איכא למימר דאם רצו בזה דקשה לאביי אליבא דהך תנא דר' ישמעאל דיליף מאו בגד דשרצים שאר מיני בגדים הא איצטריך קרא דאו בגד דשרצים לארוג כל שהוא בצמר ופשתים דאע"ג דדרשינן ליה מאו בגד דכתיב גבי נגעים איצטריך נמי קרא גבי שרצים משום דס"ל דלא ילפינן שרצים מנגעים מאי מקשו הא על כרחך צ"ל דנם אביי מודה דהך תנא דר' ישמעאל ס"ל דילפינן שרצים מנגעים לענין צמר ופשתים ולכך דרש מאו בגד לרבות שאר מינים דאלת"ה בלא ארוג כל שהוא דלקמן עדיפא מיניה הו"ל לאקשויי אהך תנא דר' ישמעאל דהא בעינן קרא דאו בגד דגבי שרצים לג' על ג' בצמר ופשתים לאביי כדאמר לעיל אלא ע"כ צ"ל דמורה אביי דלהך תנא ילפינן שפיר שרצים מנגעים ולא קאמר אביי לעיל דילפינן שרצים אלא אליבא ררשב"א ותנא דר' ישמעאל דלעיל וצ"ל דלא לאביי אליבא דהך תנא דר' ישמעאל פריך אלא לאביי דקא משני לעיל אליבא דרשב"א ותני רבי ר' ישמעאל דלעיל דאו בגד אתי לרבות ג' על ג' בשרצים בצמר ופשתים מנא לן ארוג כל שהוא בשרצים בצמר ופשתים כיון דס"ל השתא דלא ילפינן שרצים מנגעים וק"ל:

בא"ד ואפי' אם נמחק שם ספק וכו' נ"ל שכן צ"ל פסוק או ספרים וכו':

ד"ה שכן מטמא בכעדשה וכו' והקשה הר"ר יעקב מקורביל הקדוש ונימא ק"ו מה שתי וערב דטהור בשרצים טמא בנגעים וכו' ר"ל דהשתא ליכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמאים בכעדשה דהק"ו הוא דילפינן ג' על ג' בנגעים משתי וערב דנגעים:

ד"ה הדר ביה רבא מההיא וכו' וא"ת וכו' הא רבא אית ליה דאף כל קאי אשרצים וכו' ר"ל ולא אציצית יש לדקדק מה ענין קושיא זו של התוס' להשתא דקאמר הדר ביה רבא מההיא וכו' הא לפי מה דקאמר רבא מעיקרא דלתנא דר' ישמעאל לא מטמא כלל בשאר בגדים גם בשאר טומאות דאפי' בג' על ג' כ"ש דס"ל דאף כל קאי אשרצים ונ"ל דהתוס' הקשו קושיא זו הכא ולא לעיל משום דלא תימא דסוגיא דהתם אתיא לפי מאי דהדר ביה רבא מההיא דלעיל לכך הקשו הכא לומר דהא אפי' למאי דהדר מההיא ס"ל על כל פנים דאף כל קאי אשרצים דאי לא קאי אשרצים א"כ הו"ל למימר דבשרצים אפי' בג' על ג' מטמאים בשאר מינים מקרא דאו בגד ואיהו קאמר כי לית ליה לר' ישמעאל בשאר בגדים בג' על ג' וכו' אלא ודאי צ"ל דרבא ס"ל אפי' למאי דהדר דאף כל קאי נמי אשרצים לכך הוכרח רבא לומר דבג' על ג' ס"ל לתנא דר' ישמעאל דאינו מטמא בשאר מינים בטומאת שרצים וא"כ מאי פריך שם גמ' והא תנא דר' ישמעאל לית ליה דרבא הא שפיר איכא למימר דאית ליה דרבא והא דקאמר התנא אף כל צמר ופשתים לא קאי אציצית אלא אשרצים זהו פי' דברי התוס' בדבור זה אלא שיש לדקדק דלפי מה דסלקא דעת התוס' השתא דסוגיא דהתם לא אליביה דרב נחמן קאי עדיפא מזה הזה להו להתוס' להקשות אתחלת הקושיא של אותו המקשה דפריך דלתנא דר' ישמעאל טעמא דכתיב צמר ופשתים דהוא מופנה למדרש סמוכים דכלאים שרי בציצית הא בלא דרוש זה שמעינן דכלאים בציצית שרי דהא בציצית בגדיהם כתיב ותנא ר' ישמעאל דכל בגדים סתם שבתורה הוא צמר ופשתים וקאמר רחמנא דלעבד תכלת שהוא צמר בבגד פשתים והוה להו להתוס' להקשות ומאי פריך הא לרבא ולאביי דהכא אף כל דקתני תנא דר' ישמעאל קאי אשרצים ולא אציצית ודו"ק התם:

בא"ד אבל השתא דאמר וכו' איצטריך או לרבות ג' על ג' בשאר בגדים אבל שלש וכו' כצ"ל:

ד"ה אלא האי דרב פפא בדותא היא וכו' וא"ת לתנא דר"י צמר ופשתים גבי לבישה מ"מ ל"ל דמדכתיב ובגד כלאים וכו' פי' גבי העלאה ותנא דר"י ס"ל כל מקום דכתיב בגד סתם הוי צמר ופשתים ונילף לבישה מהעלאה וע"ש ביבמות ותמצא שם הכל מבואר:

גמרא הא רב פפא אמרה דרב פפא אמר אף כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דתניא כו' לא גרסי' דאי מתני' כו' כצ"ל:

בד"ה ה"ג דרב פפא אמר כל לאתויי כו' כצ"ל. ונ"ב ולא שייך למגרס דאמר רב פפא שהרי לא אמר בדוכתא אחריתי אלא כאן תירץ ומ"מ גרסינן דרב פפא אמר ר"ל מאחר שרב פפא תירץ א"כ אמרינן דסיפא נמי איהו אמרה וכדפירש"י וק"ל:

תוס' בד"ה נפקא ליה כו' דלרבא דאמר דאידך תנא כו'. נ"ב גליון עד האי דבי רבי ישמעאל מאידך:

בא"ד עביד ליה דלא פליגי כו' כצ"ל:

בד"ה ת"ל כו' מאו בבגד פשתים דכתיב כו' כצ"ל:

בד"ה אי ס"ד נגעים כו' ג' על ג' בצמר ופשתים. נ"ב ול"נ כפשוטו דלרבא שרצים חמירי שהן טמאים כשאר בגדים בג' על ג' כמו שפירש"י לקמן ודו"ק:

בד"ה שכן מטמא כו' ק"ו הכי מה שתי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מנין. וא"ת צ"ג כו'. במחילה מכ"ת שנעלם מהם ירושלמי פ"ט דכלאים הביאהו שם הר"ש ברה"פ דיליף מקרא דאין נקרא צמר סתם אלא של רחלים ע"ש:

תוס' ד"ה שכן מטמא וכו' ולא בנגעים כדאית' בת"כ. ומפורש כן במתני' רפי"א דנגעים:

הדר בי' רבא. לפמ"ש תוס' בשמעתין דסתמא תלמודא דיבמות קאי לרנב"י דאף כל לאתוי' ציצית ודלא כמ"ש במנחות ל"ט ע"ב ד"ה אף כל א"ש דפסק הרי"ף בציצית כר"נ דפרק התכלת דפוטר שאר מינים וס"ל ממש כאוקימתא דר"פ דשמעתין דהיינו או מרבה בשרצים בין גע"ג בין שלשה על שלשה ואף כל הוה ר"פ בעי למימר לאתוי' כלאים ולא קאי במסקנא. וע"כ לאתוי' ציצית כרנב"י וקי"ל הכי ודלא כרבא וא"ש פסק הרי"ף. ואלא לפ"ז ר"נ דאמר במנחות השיראין פטורים דלא כרבא אלא ס"ל כתנא דבי ר"י אף כל צמר ופשתים והיינו כנ"ל דהך תנא דבי ר"י ס"ל דשארי טומאות מרבינן לגע"ג נמי ורק לאתוי' ציצית. וקשה א"כ איך מייתי הש"ס בתר הכי אמר אביי הך תנא דבי ר"י מפיק מאידך תנא. הא אדרבא הא ס"ל כותי'. ואע"כ הוצרך רש"י במנחות לפרש דאביי דהתם אליבא דר"נ קאי אנגעים. דאידך תנא דבי ר"י מרבה אפי' לנגעים שארי בגדים ומייתי לי' מאו בבגד פשתים דכתיב גבי נגעים ופליג אסוגי' דשמעתין ודלא כתוס' שם ד"ה בגדים ע"ש היטיב. וזה נמי שיטת רבינו האי גאון דמייתי חי' רשב"א בשלהי שמעתין דמייתי מרבא מברניש לקמן ע"ש וק"ל הקצרתי מאוד:

אלא פסק רמב"ם לא נתיישב בזה דהרי גם הוא פסק בציצית כר"נ דשיראים פטורים מן התורה וכהרי"ף. ואי ס"ל כהנ"ל א"כ אפי' להך תנא דבי ר"י שארי טומאות מטמאי בשארי בגדים אפי' בגע"ג ולא מפיק אידך תנא אלא בנגעים אבל בשארי טומאות כל אנפין שוין דאפי' גע"ג אפי' בשארי בגדים טמא. והרי הרמב"ם לא פסק כן בשארי טומאות וכמו שהארכתי לעיל. וע"כ צ"ל דהרמב"ם לעולם ס"ל דהך תנא דבי ר"י לא מרבה מאו בגד אלא שלשה על שלשה והיינו דר"פ ודלא כפירש"י דלר"פ מרבי' אפי' גע"ג. ודאמר ר"פ אף כל לרבות כלאים ולמסקנא לאתוי' ציצית ההיא מילתא באפי נפשי' הוא דאע"ג דגע"ג בשאר בגדים לא מיטמאו אלא בצמר ופשתים דוקא מטמאו. מ"מ לא ניחא להו לר"פ ולרנב"י דאף כל אתי לאתויי גע"ג בשרצים לחוד דהרי ב' פעמים כתיב צמר ופשתים חד לגע"ג וחד לשלשה על שלשה. תדע שהרי לרנב"י דקאי אציצית ע"כ היינו הך דקאי אשלשה על שלשה דבציצית ליכא גע"ג דהרי בעי שיעור אשר תכסה שיכסה בו הקטן ראשו ורובו. וכיון דכתיב ב"פ צמר ופשתים קאי אף אגע"ג בשרצים ואשלשה על שלשה בציצית. ולפ"ז לא גרסינן דאמר ר"פ אף כל לאתויי אלא ר"פ אמר. וגירסא זו תלוי בפלוגת' רש"י ותוס' ישנים ע"ש. ומ"מ א"ש פסק הרמב"ם. ולפ"ז ר"נ במנחות דפליג אדיוקא דרבא וס"ל כתנא דבי ר"י נמי לא קאמר דמרבינן שרצים טפי משלשה על שלשה בשאר בגדים ואתא אביי ואמר הך תנא מפיק אגע"ג דשרצים קאי ולא אנגעים והכל כפשוטו. ודברי פ"י בשמעתין לא זכיתי להבין בכל זה:

בגמרא דתניא בגד אין לי אלא בגד שלשה על שלשה כו' פירש"י דלא גרסינן דתניא דאי מתניתא היא היכי פליג עלה אביי והתוס' כתבו דשפיר גרסינן דתניא אלא דאביי מוקי לה כאידך תנא דבי ר"י והיינו הך ברייתא דלקמן אלא שקיצרה רבא. ולעד"נ דשיטת רש"י מוכרחת דלא גרסינן דתניא מכמה טעמי חדא כיון דאפילו לפי' התוס' דגרסינן דתניא היינו משום דהך ברייתא דהכא היינו ברייתא דלקמן דאידך תנא דר"י אלא דרבא קיצרה וא"כ האיך מייתי רבא גופא השתא סיוע לדבריו אליבא דרשב"א מהאי ברייתא דלקמן דהא ע"כ השתא לא הוה שמיעא ליה לרבא הך ברייתא דאידך תנא דבר"י דהא לבתר דשמע לה הדר ביה ממאי דאמר הכא כי היכי דלא תקשה תנא דר"י אתנא דר"י אם כן לפ"ז רשב"א והנך תרין ברייתות דתנא דר"י בשיטה אחת הן ולאפוקי ממאי דס"ד השתא דרשב"א ותנא דר"י פליגי. ועוד דמ"ש התוס' דהאי ברייתא היינו ברייתא דלקמן אלא שקיצרה בלשונו לא משמע ליה לרש"י דאין זה קיצור אלא שינוי דהא בהאי ברייתא דלקמן לא נזכר שלשה על שלשה כלל וא"כ משמע דעיקר הריבוי בשאר בגדים היינו לבגד שלם כדמשמע להדיא בגד אין לי אלא בגד פשתן מניין לרבות צמר גמלים משמע דכולה בחד גוונא איירי א"כ היאך מייתי רבא ראיה לדבריו לענין שלשה על שלשה ואף לפמ"ש בסמוך דלבגד שלם לא צריך ריבוי בשאר טומאות אפילו בשאר בגדים משום כל הנך טעמי דלא גרע מאריג כ"ש מ"מ הא אריג כל שהוא גופא לא ידענא אלא מריבוי דאו בגד וא"כ שפיר קאמר בברייתא דבסמוך דבגד שלם מרבינן מאו בגד ואכתי שלשה על שלש' מנ"ל לרבא אליבא דרשב"א. כנ"ל ליישב שיטת רש"י ודברי התוס' צ"ע ויש ליישבם בדוחק:

שם ואביי האי או בגד מאי עביד ליה. ולכאורה יש לתמוה דטפי הוה ליה להקשות לרבא גופיה לדתנא דר"י האי או מאי עביד ליה ואי הוי אתי ליה שפיר לרבא אליבא דתנא דר"י א"כ בכה"ג גופא א"ש נמי לאביי אליבא דרשב"א דהא אביי אמרו דבר א' קאמר כמ"ש התוס' ובזה לא הוי שייך לשנויי דלרבא פליגי רשב"א ודתנא דר"י אי אית למילף נגעים משרצים או איפכא משום דהוי גילוי מילתא בעלמא או לא דמנ"ל לרבא דשייך פלוגתא בכה"ג ואי משום דנקט רשב"א שלש על שלש טפי הו"ל לרבא למימר דשלש על שלש אפילו בצמר ופשתן סובר ר"א דלא מיטמא אלא בנגעים לחוד. ולפ"ז כולה מילתא דרשב"א בין לענין טומאה ובין לענין סכך איירי הכל משום טומאת נגעים וכמ"ש לעיל בתחילת הסוגיא בפירש"י בד"ה רשב"א ודתנא דר"י ע"ש:

ולכאורה היה נ"ל ליישב בפשיטות דלרבא אליבא דתנא דר"י שפיר איצטריך או בגד בשרצים לרבויי אריג כ"ש כדמוקי לה רבא גופא בהדיא בפרק במה אשה משא"כ לאביי אליבא דרשב"א אי אפשר לומר כן דלכאורה משמע דרשב"א לית ליה האי דאריג כ"ש דאל"כ קשה קושיית הרשב"א שהביאו התוספות לעיל בד"ה אין בו משום שלש על שלש והיינו כמ"ש לעיל בסמוך בשיטת הרב פורת במ"ש דהק"ו לרווחא דמילתא נקט והיינו משום דלא משמע ליה התירוץ שכתבו התוספות לעיל על קושיית הרשב"א א"כ מקשה הש"ס הכא שפיר לאביי אליבא דרשב"א האי או מאי עביד ליה כך היה נ"ל לכאורה אלא שכבר כתבתי לעיל דלא יתכן לפרש כן אפילו לפי שיטת הרב פורת עיין עליו ומכ"ש לפמ"ש בתחילת הסוגיא בלשון התוספות דקושיית הרשב"א מעיקרא ליתא לשיטת התוספות דפרק במה אשה וכה"ג לשיטת הרמב"ם והרא"ש וכל מפרשי משניות א"כ הקושיא במ"ע:

לכך נלענ"ד לפרש בדרך אחר דודאי לרבא אליבא דתנא דר"י לק"מ כיון דלרבא משמע דעיקר פלוגתא דרשב"א ודתנא דר"י היינו דתנא דר"י אית ליה האי בנין אב לגמרי דכל מקום שנאמר בגד בין בנגעים ובין בשרצים ובין בשאר מקומות אינו אלא של צמר ופשתן א"כ לפ"ז אין לחלק לענין שיעורים דצמר ופשתן בין נגעים לשרצים וא"כ שפיר איצטריך קראי ריבוי דאו בגד וריבוי דוהבגד דאי מחדא הוי מוקמי' לה לשלש' על שלש' דוקא מש"ה איצטריך תרי ריבויי ומרבינן נמי שלש על שלש ודוקא אליבא דרשב"א דלית ליה הך בנין אב הוצרך רבא לפרש ריבוי דאו בגד לשלש' על שלש' בשאר בגדים וריבוי דוהבגד לשלש על שלש בצמר ופשתן בנגעים גופייהו דאי לשלשה על שלשה לא איצטריך קרא דילפינן לה מק"ו דשתי וערב כדאמרינן לעיל. משא"כ לאביי דאמר דרשב"א ותנא דר"י אמרו דבר א' והיינו תרווייהו אית להו האי בנין אב ואפילו הכי משמע ליה לאביי מסברא דאין לחלק בשאר בגדים בין שלש על שלש לשלש' על שלש' אלא שיש לדמותן לגמרי לצמר ופשתן או לחלק לגמרי כמ"ש התוס' לעיל בד"ה רשב"א ודתנא דר"י ע"ש אם כן מקשה הש"ס שפיר ואביי האי או בגד מאי עביד ליה ואיצטריך לאוקמי אליביה בשלש על שלש בצמר ופשתן גופא דמיטמא בשרצים אבל בשאר בגדים אפי' שלש' על שלש' נמי לא משום דהאי בנין אב לגמרי משמע דדוקא צמר ופשתים בעינן בין בטומאת נגעים ובין בשרצים. כנ"ל נכון וברור בעזה"י. ויש ליישב עוד בדרכים אחרים מתוך מ"ש לעיל בתחלת הסוגיא ותן לחכם ויחכם עוד:

בתוס' בד"ה תלמוד לומר או בגד כו' וכ"ת שקולים הם כו' עכ"ל. ולכאורה משמע דהאי שקולים הם היינו אריג כ"ש ושלש' על שלש' בשאר בגדים דאיירי ביה הך ברייתא מיהו לפי האמת דשלש על שלש בצמר ופשתן טמא בכל הטומאות כדמשמע מסוגיא דשמעתין ומכמה משניות ממסכת כלים א"כ צריך לומר דאריג כ"ש שקולים הם נמי לשלש על שלש בצמר ופשתן משום דשלש על שלש בצמר ופשתן ושלש' על שלשה בשאר בגדים שקולים הם והיינו משום דצמר ופשתן חשיב טפי דשלש על שלש דידהו מיקרי בגד כנ"ל ודו"ק:

בא"ד ואפילו אם נמחק שם ספרים כו' ונגרוס דיליף מאו בבגד פשתן דכתיב גבי נגעים כו' עס"ה. ודע שכאותה הגירסא שכתבו התוס' משמע בברייתא דת"כ בפרשת תזריע וא"כ לפ"ז משמע דאריג כ"ש טמא ג"כ בנגעים אלא דמהך ברייתא דת"כ גופא משמע דהאי אריג כ"ש לאו כ"ש ממש הוא אלא בבגד שלם כ"ש איירי וזה נוטה לסברת הרמב"ם וכל מפרשי משניות שהבאתי לעיל שמפרשים דהאי אריג כ"ש היינו כגון אבנט וחגור שארכן הרבה ואין רחבן שלש ודלא כפירוש התוספות בפרק במה אשה שכתבו דאפילו כ"ש ממש טמא משום בית קיבול. וא"כ לפ"ז לא שייך האי טעמא בנגעים כדפרישית לעיל ודוק היטיב:

בד"ה שכן מטמא בכעדשה ורבא אף ע"ג דפירכא גמורה היא כו' דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא כו' עכ"ל. נראה דדוקא הך פירכא שכן מטמא בכעדשה סבר רבא דלא הוי פירכא גמורה לענין שיעור חשיבות בגד לקבלת טומאה דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא משא"כ בהך פירכא דלעיל מיניה דאמרינן דלאביי איכא למיפרך מה לנגעים שכן שתי וערב מטמא בהן ודאי פירכא גמורה היא ולא גילוי מילתא בעלמא דדוקא בנגעים דאפילו שתי וערב הוי שיעור חשוב לקבלת טומאה אע"ג דאכתי לאו בגד הוא כלל אלא שראוי לארוג ממנו בגד מכ"ש בשלש על שלש דהוי בגד גמור דחזי לעניים ולעשירים נמי חזי לאיצטרופי כדאמרינן לעיל בגמרא וכמ"ש התוספות ד"ה השתא שתי וערב ומשום הכי הוצרך סתמא דש"ס הכא לאסוקי אליבא דרבא ואידך אס"ד דנגעים חמירי וק"ל:

בד"ה מניין לרבות צמר גמלים וא"ת צמר גמלים כו' ומאי צריך ריבוי כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה על קושיא זו דהא התוס' גופייהו לקמן דף כ"ח בד"ה ריבה עור בהמה טמאה מייתי ברייתא דת"כ דקתני צמר אין לי אלא מין בהמה דקה ונאכל כו' ע"ש וא"כ פשיטא דמה"ט גופא צמר גמלים וארנבים צריך ריבוי כיון שאין נאכלין. ונראה דודאי עיקר קושייתם כאן לאו לענין מה דצריך ריבוי הוא אלא דקשיא להו טפי לפי האמת דכל היכא דבעינן צמר ופשתן דוקא כגון בציצית וכלאים וכן בשאר טומאות להיאך תנא דר"י דלעיל לא מקרי צמר אלא של רחלים וע"ז מקשו התוס' שפיר אמאי לא הוי צמר גמלים וארנבים בכלל דהא לקושטא דמילתא לא קמה לה הך סברא דבהמה דקה ונאכל דהא לענין עורות גופייהו מרבינן לקמן אפילו עור בהמה וחיה טמאה ל"ש דקה ול"ש גסה אלא הא דקאמר בברייתא דת"כ צמר אין לי אלא מין בהמה דקה ונאכל היינו לבתר דקיי"ל הך סברא דסתם צמר הוא של כבשים מהטעם שתירצו התוספות כאן הואיל דצמר כבשים אין להם שם לווי ומשום הכי הו"א דכיון דעורות איתא של צמר מש"ה בעינן דוקא שיהא דומיא דצמר דבעינן שיהא ממין בהמה דקה ונאכל מש"ה איצטריך ריבוי בעורות אבל כל כמה דלא נחתינן להך סברא דסתם צמר הוא של כבשים אין סברא לאוקמי צמר דקרא דוקא בכבשים שהוא בהמה דקה ונאכל דמאי טעם יש בדבר ממילא הוי נמי צריך ריבוי לאידך תנא דר"י לרבות צמר גמלים וארנבים כנ"ל בכוונת התוס' וכן מצאתי בלשון הב"י בא"ח סי' ט' בהלכות ציצית והביא שם לשון הירושלמי דפ"ב דכלאים מבואר שם כמ"ש:

בד"ה ונוצה של עזים תימא אמאי איצטריך ריבוי כו' הא כתיב שק בהדיא בקרא כו' עכ"ל. ולענ"ד לא ידענא מאי קשיא להו דהא ודאי איצטריך ריבוי לנוצה של עזים דטמא בשלשה על שלשה דאי משק הו"א דבעינן ד' על ד' כדאשכחן בשק ואפשר דסברת התוס' דכיון דהנך שיעורין דשק ועור לא נזכרו בתורה כלל אלא מהל"מ אם כן לא שייך לאוקמי האי קרא דאו בגד לענין זה כנ"ל. וכה"ג צריך לפרש לפי' הרב פורת דלעיל שכתב דאין לחלק בין שלשה על שלשה לד' או ה' אמות והיה דבר קשה בעיני דהא אי לאו ריבוי היא או ק"ו בשלשה על שלשה הו"א דבעינן ד' על ד' כדאשכחן בשק ועור בין לענין מדרס ובין לענין טומאה ולמאי דפרישית הכא א"ש:

בגמרא ואב"א הא ר"פ אמרה ר"פ אמר אף כל לאתויי כלאים ופירש"י ה"ג ר"פ אומר כו'. ונראה בכוונתו משום דבספרים שלו היה הגירסא דר"פ אמר ולפ"ז הוי משמע דר"פ אמרה לה בהאי לישנא גופא דאמרה רבא לעיל והא ודאי ליתא לכך הגיה רש"י הספרים דגרסינן ר"פ אמר דלשון זה משמע דלאו בהאי לישנא דרבא אמרה ר"פ אלא לענין עיקר אוקימתא דלא פליגי הנך תנאי דבי ר"י אהדדי כנ"ל בכוונת רש"י. מיהו לולי דבריו היה נראה לקיים אותה הגירסא דר"פ אמר אף כל לאתויי כלאים ואפילו הכי הוי מילתא דר"פ כהך לישנא דאמרה רבא לעיל לדתנא דר"י מפלגינן בשאר בגדים בין שלש על שלש לשלשה על שלשה והיינו משום דבמאי דאמר ר"פ אף כל לאתויי כלאים לא סגיא דפשטא דלישנא דברייתא דתנא דר"י דלעיל ודאי משמע דהאי אף כל לאו אכלאים לחוד קאי אלא לכל מקום שנאמר בגדים בתורה סתם כדקתני להדיא ומדמסיק נמי ופרט לך הכתוב באחד מהם לשון רבים מכל זה משמע דלאו אכלאים לחודא קאי אלא לענין שאר טומאות נמי דאדרבה טפי אית לן לאוקמי כלל ופרט דכתיב בנגעים לענין שאר טומאות דכוותיה ולא לענין כלאים לחוד אלא כיון דאי אפשר לאוקמי עיקר מילתא דתנא דר"י דאמר דכלל ופרט היינו דאין בכלל אלא מה שבפרט לגלויי דה"ה בשאר טומאות דהא ודאי ליתא כיון דלקושטא דמילתא לאו לכל מילי מדמינן בגדים לשאר טומאות נגעים דהא בנגעים לא אשכחן שום טומאה בשאר בגדים כלל כי אם בצמר ופשתן לחוד ובשאר טומאות מטמאין מיהא בשאר בגדים לשלשה על שלשה אלא ע"כ דעיקר הכלל ופרט בנגעים שהכלל מיותר כדפרישית לעיל האי יתורא לא הוי אלא לענין כלאים דדמי לגמרי לנגעים שאין נוהגין כלל אלא בצמר ופשתן אלא דאפ"ה ממילא ילפינן נמי לענין טומאת שרצים מהאי כלל ופרט גופא לענין טומאת שלש על שלש דאינו אלא בצמר ופשתן. נמצא דלפ"ז האי שינויא דאמרינן מעיקרא אליבא דרבא והך מילתא דר"פ דאמר אף כל לענין כלאים כולה חדא מילתא היא ותרווייהו צריכי להדדי והא בלא הא לא סגיא כך היה נ"ל לכאורה לולא דרש"י לא גרס הכי ונראה דמה שהכריחו לרש"י לפרש כן היינו כי היכי דתיתוקם מלתא דתנא דר"י אליבא דהלכתא דבשאר בגדים לכל הטומאות חוץ מנגעים אין לחלק בין שלש על שלש לשלשה על שלשה כדמשמע מכמה משניות במסכת כלים דשלש על שלש טמא ולא מפליג בין צמר ופשתן לשאר בגדים אלא דבנגעים לחודא הא דתנינן לה דאין נוהג אלא בצמר ופשתן וה"נ תנן בפ"ט דכלאים ובהכי א"ש נמי טובא דבריש יבמות מוכח כולה סוגיא דסתמא דתלמודא דהא דעשה דוחה לא תעשה מכלאים וציצית ילפינן לה והיינו אליבא דתנא דר"י דוקא כדאיתא התם אלמא דהלכתא כוותיה כנ"ל בשיטת רש"י והוצרכתי להאריך בזה כדי לברר וללבן סוגיית הש"ס והפוסקים לענין ציצית אי נוהג בשאר בגדים מדאורייתא או לא כמו שיבואר בסמוך ודו"ק:

תוס' ד"ה נפקא וכו' דהא אביי מודה דאו אתא לרבות שאר בגדים לאידך תנא דבי ר"י וכו'. המבואר בדבריהם כאן ובד"ה שכן וכו' דרבא ס"ל דרשב"א ותנא דבי ר"י פליגי בהא לרשב"א ילפינן שרצים מנגעים וחשיב לי' גילוי מילתא ולתנא דבי ר"י לא ילפינן. וכן לאביי פליג הך תנא דבי ר"י ואידך תנא לסברת התוס' דהך תנא לא יליף שרצים מנגעים ומיבעי' לי' לשלש בצו"פ גופייהו ולאידך תנא ס"ל דשפיר ילפינן והוא דוחק לכן נלע"ד דמה שכתבו התוס' דהה"ד דהוה מצי למיפרך ורבא האי או להך תנא דבי ר"י מאי עביד לי' עיין שם. לדידי צ"ע דא"כ אדמקשה ואביי וכו' ועדיין לא שמע מאביי דס"ל דרשב"א או תנא דבי ר"י מפיק שאר בגדים אפי' משלשה. ואולי כוונת אביי דאמרי דבר א' דתרווייהו ס"ל דשאר בגדים יש בהו משום שלשה ואין בהו משום שלש וכדס"ל לרבא במסקנא ואף דבאמת ליכא למימר לאביי כך דא"כ איך אמר דהך תנא דבי ר"י מפיק מאידך תנא מ"מ אכתי לא הביא דברי אביי דהך תנא מפיק מאידך ויותר הוה ליה להקשות ורבא אליבא דתנא דבי ר"י האי או מאי עביד דרבא כבר אמר בפה מלא דתנא דבי ר"י לית לי' שלשה על שלשה [ולדעת התוס' צריך לדחוק כיון דלמסקנא הדר בי' רבא לא רצה לדייק בדבריו]:

ולכן נלע"ד דקושיא זו שהי' לו להקשות ורבא אליבא דהך תנא דר"י האי או מאי עביד וקושיא שהקשו התוס' בד"ה או בגד שהקשו תימא דלקמן דרשינן מאו בגד ארוג כ"ש. וכי תימא שקולים הם מ"מ כי פריך ואביי האי או בגד מאי עביד לי' נימא דאיצטריך לארוג כ"ש מתורצים חדא בירך חברתה והנה עיין במוהר"ם מלובלין שהכוונה הוא דמאי פריך לאביי דלמא אביי ס"ל דלאו שקולים הם. וא"כ לרבא אליבא דתנא דבי ר"י מיבעי' לי' לארוג כ"ש וס"ל דלאו שקולים הם. אבל לאביי אליבא דרשב"א קשה קושית התוס' לעיל בד"ה רשב"א כיון דרשב"א לית לי' אפי' שלשה למה אמר אין בו משום שלש נימא רבותא דאין בו אפי' משום שלשה וצריך לומר כתי' התוס' משום רבותא דצו"פ דיש בו אפי' משום שלש קשה אי להך גיסא בעי למימר רבותא הוה לי' למימר רבותא יותר אפי' אריג כ"ש ואין לומר דארוג כ"ש עדיף יותר משלש והוה שלש רבותא יותר דא"כ היא גופה קשיא שלש על שלש מנ"ל דאפי' אי נימא דנגעים ושרצים ילפי מהדדי ויש לנו שני ריבויים חדא בנגעים והבגד וחדא בשרצים או בגד חד לשלש וחד לאריג כ"ש קשה דלמא תרווייהו לאריג כ"ש ובאריג כ"ש ודאי דליכא למילף שרצים מנגעים ולא נגעים משרצים דלא שוו בשעורייהו דבנגעים משכחת כ"ש ממש דעכ"פ צריך כגריס שיעור נגע ובשרצים סגי כ"ש ממש ולא שייך למילפינהו מהדדי דלא שייך בדבר שאינו שוה בשיעורו גילוי מילתא ועל כרחין צ"ל או דשווים נינהו אריג כ"ש ושלש על שלש או דשלש על שלש עדיף ומוקמינן בנגעים לשלש וממילא ידעינן בשרצים בגילוי מילתא ואייתר דשרצים לארוג כ"ש ובאמת בשרצים הוא דתניא לקמן אריג כ"ש ולאביי ליכא למימר דשלש עדיף דא"כ הדרא קושיא לדוכתא נימא רבותא יותר ארוג כ"ש אלא ע"כ דשוים נינהו ושפיר האי או מאי עביד אבל לרבא אליבא דתנא דבי ר"י שפיר איכא למימר דאיצטריך לארוג. כ"ש:

אי נמי י"ל דלרבא ג"כ לא ילפינן שרצים ונגעים מהדדי דהיינו שרצים לא ילפי מנגעים דאיהו ס"ל נגעים חמירי כמו"ש התוס' בד"ה אי ס"ד דודאי נגעים חמירי אלא דס"ל אי ס"ד דאו דשרצים לשלש בצו"פ א"כ גמור נגעים מיניה והיינו בק"ו משתי וערב וכמו"ש התוס' בד"ה שכן מטמא וכו' וס"ל דלא שייך למימר כלים יוכיחו שהק"ו הוא שהוא בכלל בגד אלא ודאי דלא אתי לשלש על שלש ב"פ אלא לשלשה על שלשה בשאר בגדים אבל שלש על שלש בשרצים אפילו בצו"פ לא מטמא דשרצים מנגעים ודאי לא ילפינן לענין צו"פ כיון שהפירכא מצו"פ גופי' דש"ו טמא בהו בנגעים ולא בשרצים ואין צריך לומר דשלש בצו"פ דטמא בנגעים הוא משום שהוא בכלל בגד אלא משום דלא גרע משתי וערב. ותנא דבי ר"י מפיק לי' לשלש על שלש בצו"פ וא"כ יש פלוגתא רחוקה מהיפוך להיפוך דרשב"א ס"ל בשרצים שלשה על שלשה טמא בשאר בגדים אבל שלש על שלש אפי' בצו"פ טהור ותנא דבי ר"י ס"ל שאר בגדים טהורים לגמרי אבל צו"פ אפילו שלש על שלש טמא והא דאמר רבא שלשה על שלשה איכא בינייהו ולא אמר נמי דשלש על שלש איכא בינייהו דרשב"א לית לי' תנא דבי ר"י אית ליה היינו משום דשלשה על שלשה לרשב"א נזכר בהדיא בדבריו דרבא דייק בדבריו אמרו אין בו משום שלש משמע דוקא שלש אבל אם אית לי' משום שלש בצו"פ או לא זה לא נזכר בדבריו בהדיא וכל זה קודם דהדר בי' רבא ואז היה סבור דשרצים מנגעים ודאי לא ילפי וא"כ על כרחין דתנא דבי ר"י לית ליה אפי' שלשה בשאר בגדים דאי אית ליה ולא ממעט באף כל אלא שלש על שלש וא"כ על כרחין בצו"פ שלש טמא גם בשרצים מנ"ל הא דהרי לימודו מאו בגד ליכא למילף אבל בתר דהדר ביה וס"ל דכולהו תנאי בחדא שיטתא קיימי ואף כל דתנא קמא דבי ר"י למעוטי משלש אז הדר בי' רבא מסברתו וס"ל דשרצים יליף מנגעים בגילוי מילתא.

ואביי ס"ל בין להך תנא דבי ר"י ובין לאידך נגעים משרצים לא ילפי מהדדי ובהא פליגי תנא דבי ר"י הראשון ס"ל דאו לרבות שלש בצו"פ ואידך ס"ל דשלש טהור גם בצו"פ ואו לרבות שלשה בשאר בגדים. ולאביי לתדר"י קמא ג' ע"ג משרצים טהורים אפילו בצו"פ וכן לרבא מקמי דהדר לרשב"א בשרצים טהורים אפי' בצו"פ.

אלא דלפ"ז לאביי לאידך תנא דבי ר"י לא מרבה שאר בגדים אלא לשלשה אבל שלש על שלש לית ליה. אם כן הדרא קושית התוס' בסוף ד"ה רשב"א לדוכתיה דמאי דוחקו' דאביי לשלש לאו דוקא ונימא שלש דוקא והכי קאמר אין בהו משום שלש לא בנגעים ולא בשרצים אבל שלשה אף דליתא בנגעים איתיה בשרצים חוץ מפשתן שיש בו משום שלש עכ"פ בנגעים והוה ר' שמעון בן אלעזר ממש כאידך תנא דבי ר"י:

ונראה דאביי לשיטתו דאיהו דייק בסוף הסוגיא רשב"א וסומכוס אמרו דבר אחד והיינו דאפילו דבר שאינו טמא רק בנגעים ג"כ אין מסככין ודייק מדקתני חוץ מפשתן ולא תני חוץ מב"פ שעיקרו בבגד איירי ולפי זה מוכח דע"כ הרשב"א לא כאידך תנא דבי ר"י דאי ס"ל כאידך א"כ אפילו בצו"פ פי' שלש על שלש בנגעים הוא דטמא ולא בשרצים א"כ היא גופה קשיא נמי חוץ מב"פ ואפ"ה נדע דס"ל כסומכוס דהרי שלש על שלש בנגעים לחוד הוא דטמא:

שם ד"ה תרי מיעוטי וכו' וי"ל דאי לאו ריבוי כו' דאין מיעוט אחר מיעוט וכו' והרש"א הקשה לשיטת הר"פ לא יתיישב דא"כ לא לכתוב שום מיעוט ואנן ידעינן ג' על ג' וכו' דכתיב בקרא עכ"ל פי' לדבריו אף דבכל מקום דאמרי' דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות לא קשה לן לישתוק קרא מיני' וממילא ידעינן דלרבות י"ל דאי לא הוה כתיב שום מיעוט לא הוי ידעינן מסברא חיצונה אם רוצה הכתוב לרבות או למעט ואי לא הוה כתיב רק חד מיעוט ידעינן דמסברא הוה אמרינן לרבות אבל אי לא כתיבי כלל לא ידעינן מיני' כלום. להכי הוצרך לכתוב תרי מיעוטי להודיענו דודאי לרבות הוא דאתי אבל הכא לשיטת הר"פ לא נוכל לטעות כלל דלמעט כולהו אף שלשה על שלשה אי לא הוה כתב שום מיעוט כדמוכח מתירוצם דאי לא דזה כתיב והבגד ה"א דתרי מיעוט מרבי שלשה ולמה לא קאמרי דהוה אתי לרבות בגד שלם אע"פ דבלא"ה ידעינן בגד שלם דסתם בגד בגד שלם משמע ולא צריכין ריבוי א"כ מוכח דהסברא חיצונה היא ג"כ לרבות ולא הוה ממעטינן כולהו וא"כ קשה דלא נכתוב כלל

ואין להקשות דאי לא הוה כתוב שום מיעוט לא הוה ידעינן הבנין אב למעט שאר בגדים דהא לפום סברא דהשתא באמת אמרינן דצו"פ ושא"ב שוים הם. אלא דעדיין קשה לרבא למה לי או בגד לרבות שלשה בשאר בגדים הא מדאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ידעינן דשלשה על שלשה בשאר בגדים אתי לרבות ול"ל או בגד. ונראה עפ"י מה שהקשו התוס' דלא לכתוב אלא חד מיעוט ובגד ואנא ידענ' דשאר בגדים דלא יטמאו בנגעים כו' ולכאורה קשה דא"כ לא הוה ידעינן הבנין אב דבכ"מ צו"פ דוקא וי"ל דהוה ילפינן מבנין אב דכלאים כמש"ל וא"כ איצטריך או בגד לשלשה על שלשה ולפ"ז יקשה על הרש"א מאי מקשה לשיטת הר"פ למה לי שום מיעוט דהא איצטריך דלא ניליף מבנין אב דכלאים וגם על התוס' יקשה כן מאי משני דה"א דהני תרי מיעוטי לרבות אתיין לשלשה על שלשה מנא להו דלמא אתי לרבות בגד שלם ואין לדחות דזה הוה ידעינן מסברא מסתם בגד כנ"ל דהא הוה ילפינן מבנין אב דכלאים והוה ממעטינן אפי' בגד שלם רק דזה ל"ק ק כ"א לרבא דמרבה מאו בגד לשלשה על שלשה בשאר בגדים אבל לאביי דמרבה מאו בגד שלש על שלש בצו ליכא למימר הכי וסוגיא דהכא הוא אליבא דאביי:

אבל קשה דהא בתוס' לקמן ד"ה שכן מטמא וכו' הקשה הר"י מקורבל ונימא ק"ו הכי מה ש"ו וכו' וי"ל דכלים יוכיחו וכ"ת מה לכלים שכן וכו' ואין נעשין אהל וכו' אי נמי שק יוכיח ע"כ ולתי' הראשון קשה למה לי' לרבא תרי מיעוטי לרבות שלשה ע"ש הא שמעי' מאו בגד דשרצים לשלשה ונוכל למילף שע"ש בצו"פ מק"ו כקושיתם. וא"ל כלים יוכיח דהא א"ל מה לכלים שכן אין מטמאין ואין נעשין אהל אבל שלשה ע"ש מטמא בפותח טפח. וצ"ל כתי' שני דשק יוכיח א"כ ק' מאי מקשה הרש"א לשיטת הר"פ דלא נכתוב שום מיעוט דא"כ הדק"ל דהוה ממעטינן אפי' בגד שלם מאי אמרת דא"כ לתירוצם של התוס' נמי יקשה מנ"ל דמרבי' שלשה ע"ש בשאר בגדים דלמא לא אתי לרבות אלא בג"ש דהא לרבא אית לי' דיליף שרצים מנגעים מדגלי קרא כו' כמ"ש תוס':

ונראה דלרבא איצטריך הני תרי מיעוטי ואו בגד דאי מדמיעט לן קרא ה"א דממעטינן אפי' בג"ש לכך איצטריך תרי מיעוטי לרבות ואו בגד איצטריך לרבות בג"ש ושלשה ע"ש ושפיר מק' הרש"א דלהר"פ לא צריך שום מיעוט ואי דלא הוה ידעינן אפי' בג"ש הא כתיב או בגד וליכא למימר דאו בגד אתי לרבות בג"ש דהא להר"פ שע"ש נמי בכלל בג"ש:

מאו בגד. דכתיב בשרצים או ריבויא הוא: דתניא ל''ג דאי מתניתא היא היכי פליג עלה אביי ואמר מיבעיא ליה לשלש על שלש הא תנא תני בהדיא שלשה על שלשה בשאר בגדים מניין אלא דרשא דרבא היא: גלי רחמנא בנגעים. דרבייה מן והבגד וה''ה לשרצים דכיון דכתיב בהן בגד כי התם מיניה ילפינן בבנין אב: שרצים אין שתי וערב מטמא בהן. דבגד כתיב בהו ולא שתי ולא ערב: ואידך אי ס''ד. ורבא אמר לך על כרחיך לשלשה על שלשה בשאר בגדים אתא דאילו ג' על ג' בצמר ופשתים בשרצים מנגעים יליף דאי נגעים חמירי לכתוב רחמנא האי ריבויא בשרצים ולשתוק מריבויא דהבגד בנגעים אלא לדרשא אחריתי אתא: בכעדשה. ונגעים בעינן כגריס: מפיק מאידך. כלומר מוצא הוא מסברת אידך תנא דפליג עליה דאשכחן דמרבי שאר בגדים לטומאת שרצים: של עזים. קרי נוצה על שם שאין גוזזין אותם אלא מורטין: רבא אמר כי לית ליה. לתנא דרישא בשאר בגדים בשרצים ג' על ג' דילמד סתום מן המפורש אבל שלשה על שלשה בשרצים אית ליה בהו דאיתרבו מאו בגד: הדר ביה רבא מההיא. ואמר דתנא דבי רבי ישמעאל ורשב''א אמרו דבר אחד ולאו כאביי אלא דלתרוייהו בשאר בגדים טומאת ג' על ג' ליכא שלשה על שלשה איכא: ואיבעית אימא הא. שמעתא דסיפא לאו רבא אמרה אלא רב פפא אמרה לאוקמי תרוייהו תרי תנאי דרבי ישמעאל כהדדי ולמימר דמודה תנא דרישא דיש טומאת שרצים בשאר בגדים: ה''ג דרב פפא אמר אף כל לאתויי כלאים. אף כל דתנא דרישא דקאמר אף כל בגדים סתם צמר ופשתים לאו לפרושי בגדים סתומים דטומאה קא אתי דבשאר טומאה ודאי מטמאו שאר בגדים דאיתרבו מאו בגד אלא לפרושי בגד האמור בכלאים סתם ובגד כלאים שעטנז וגו' הלכך לרב פפא לא מפיק האי תנא מילתיה דהאי תנא והך פירוקא דסיפא איהו אמרה ולא איתמר כדאמרת ליה אליבא דרבא דמפליג בין ג' על ג' לשלשה על שלשה אלא הכי איתמר רב פפא אמר לא מפיק האי תנא מאידך תנא דאף כל לאתויי כלאים דכי הוה מוקמינן ליה כרבא הוה צריך לפלוגי דכיון דאף כל לטומאת שרצים נמי אתא על כרחיך אף כל למעוטינהו משלש על שלש כדין נגעים ואו בגד לרבויי שלשה על שלשה ואף על גב דלא מטמו שאר בגדים בנגעים דהא נתמעטו בתרי מיעוטי איתרבו בשרצים אבל לרב פפא לא מיבעי לן לפלוגי דכיון דאתרבו שאר בגדים לשרצים איתרבו לכל תורת צמר ופשתים בין לשלש בין לשלשה: בהדיא כתיבי ביה. צמר ופשתים לא תלבש שעטנז וגו':

נפקא ליה מאו בגד דתניא בגד כו'. פירש בקונטרס דלא ' גרסינן דתניא דאי ברייתא היא היכי פליג אביי ולאו פירכא היא דהא אביי מודה דאו אתא לרבות שאר בגדים לאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדאמר אביי גופיה בסמוך והיינו ההיא ברייתא גופיה דלקמן אלא שקיצרה רבא והא דקאמר לאביי האי או מאי עביד ליה היינו אליבא דרשב''א והיך תנא דבי רבי ישמעאל אבל לאידך תנא דבי ר' ישמעאל אתא או לרבות שאר בגדים אפי' לשלש על שלש כדפריש' לעיל ולרבא דאמר דאידך תנא דבי רבי ישמעאל לא מרבה שאר בגדים אלא לשלשה על שלשה לא מפיק האי תנא דבי רבי ישמעאל מאידך וה''נ דהוה מצי למיבעיא הכא ורבא האי או להך תנא דבי ר' ישמעאל מאי עביד ליה דלא פליגי אביי ורבא אלא אליבא דרשב''א וכמו שדורש אביי כן צריך למדרש רבא אליבא תנא דבי ר' ישמעאל דהכא: תלמוד לומר או בגד. תימה דלקמן בפרק במה אשה יוצאה (דף שג:) דרשינן מאו בגד דאריג כל שהוא טמא וכי תימא שקולים הם ויבואו שניהם מ''מ כי פריך ואביי האי או בגד מאי עביד ליה לימא דאיצטריך לאריג כל שהוא ואפי' אם נמחק שם ספרים דכתוב בהן או בגד וניגרוס דיליף מאו בבגד פשתים דכתיב גבי נגעים הניחא לרבא דיליף שרצים מנגעים על ידי דגלי רחמנא וה''ה לענין אריג כל שהוא אלא לאביי מאי איכא למימר: מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן. אבל בשרצים לא כדאמר בפרק במה אשה (לקמן דף סד.) יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות ת''ל שק מה שק טווי ואריג אף כל טווי ואריג: אי ס''ד נגעים חמירי. הא ודאי דנגעים חמירי אלא מפר' הר''ם דה''ק אי ס''ד כדקאמרת דאו בגד לרבות ג' על ג' בצמר ופשתים דהא נגעים חמירי: שכן מטמא בכעדשה. ורבא אע''ג דפירכא גמורה היא לא חשיב ליה דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא דגלי רחמנא בנגעים דג' על ג' קרוי בגד בצמר ופשתים והוא הדין בשרצים והקשה ה''ר יעקב מקורביי''ל הקדוש ונימא ק''ו [הבי] מה שתי וערב דטהור בשרצים טמא בנגעים ג'על ג' שטמא בשרצים אינו דין שטמא בנגעים ויש לומר דכלים יוכיחו שמטמא בשרצים ולא בנגעים אף אני אביא ג' על ג' וכי תימא מה לכלים שכן אין מטמאין ואין נעשין אהל המת במחובר דג' על ג' נמי אין נעשה אהל כיון דלית ביה פותח טפח אי נמי שק יוכיח אי נמי בגד צבוע ובגד נכרי יוכיח שטמא בשרצים ולא בנגעים כדאמר בת''כ וא''ת דהכא משמע דעדשה הוי פחות מכגריס ותימה לר''י בפסחים בריש אלו דברים (ד' סז:) קאמר מצורע חמור מבעל קרי שכן טעון פריעה ופרימה אדרבה בעל קרי חמור שכן מטמא במשהו סבר ליה כרבי נתן דאמר כחתימת פי האמה משמע דחתימת פי האמה לא הוי פחות מכגריס והתם לעיל מיניה קאמר זב חמור משרץ שכן טומאה יוצאה עליו מגופו ואי כעדשה הוי פחות מגריס ומחתימת פי האמה ליפרוך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה ומיהו אי לא משמעתיה מסברא אין להקשות דאיכא למימר דכעדשה שהיא עבה כדמרדד לה הוי רחבה טפי מגריס: מניין לרבות צמר גמלים. וא''ת צמר גמלים אמאי לא הוי בכלל צמר ומה צריך ריבוי וי''ל דסתם צמר הוא של כבשים אבל של גמלים לא איקרי צמר סתם אלא צמר גמלים וכן שאר צמר והואיל דיש להם שם לווי איצטריך ריבוי כדאמר באלו טרפות (חולין דף סב:) אזוב ולא אזוב כוחלית: ונוצה של עזים. תימה מאי איצטריך ריבוי לנוצה של עזים הא כתיב שק בהדיא בקרא ושק הוי מדבר הבא . מן העזים כדמוכח בפרק במה אשה (לקמן דף סד:) ותירץ ר''י דשק הוי מן השער של עזים וההיא מיקרי שער ולא נוצה ומן הדק דאיקרי נוצה עושים בגדים ולא שק ועל שם שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולין קרי ליה נוצה ואור''י דכן משמע בפרק ראשית הגז (חולין דף קלז.) דקאמר דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים דאמר קרא ראשית גז צאנך ואתיא גיזה גיזה מגז כבשי יתחמם (איוב לא) ופריך התם ונילף גיזה גיזה מבכור ויהא נוהג אף בשוורים אמר קרא תתן לו ולא לשקו ופריך נוצה של עזים ליחייב אלמא נוצה לא הויא בכלל שק: הדר ביה רבא מההיא. ומשום שלא יחלוק ההוא תנא דבי רבי ישמעאל אהך הדר ביה מההיא דלעיל ולא מהך דהכא ואית ליה לרבא אף כל לאתויי שרצים וא''ת בריש יבמות (דף ד: ושם) היכי פריך הש''ס והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא ההיא דהכנף מין כנף מנא ליה דלית ליה הא רבא אית ליה דאף כל קאי אשרצים דאי לאו אף כל ה''א דמיירי גבי שרצים בכל בגדים ואו לג' על ג' אבל השתא דאמר אף כל צמר ופשתים איצטריך או לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים אבל שלש על שלש בשאר בגדים לא וי''ל דהתם קאמר אליבא דרב נחמן בר יצחק דאמר אף כל לאתויי ציצית דהשתא ודאי לית ליה דרבא דאיהו מחייב שאר מינים בציצית: אלא הא דרב פפא בדותא היא. תימה לר''י דבריש יבמות (גם זה שם) משמע דלתנא דבי רבי ישמעאל אף כל לאתויי כלאים כי היכי דליהוי צמר ופשתים מופנה

דף כז - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד