שבת כד ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כד - א

תניא כוותיה דרב חסדא שהטעם שאין מדליקין בשמן שריפה הוא משום שאין שורפין קדשים ביום טוב.

דתניא בברייתא: כל אלו השמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן ביום טוב. חוץ משמן שריפה, והטעם: לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

שנינו לעיל שקבעו את ימי חנוכה בהלל והודאה בתפילה.

איבעיא להו: מהו להזכיר את ענין של חנוכה בברכת המזון?

וצדדי הספק:

כיון דימים אלו מדרבנן הוא דנהיגי, להכי לא מדכרינן, לא חייבוהו להזכיר.

או דילמא, משום פירסומי ניסא - מדכרינן.

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מחויב להזכיר. ואם בא ורוצה להזכיר - מזכיר ענין היום בהודאה, בברכת הארץ ^[48].

רב הונא בר יהודה איקלע, נזדמן, לבי רבא. סבר, לאדכורי לחנוכה בברכת המזון; בברכת בונה ירושלים.

אמר להו רב ששת: מזכיר בברכת המזון כמו בתפילה: מה תפילה מזכיר ענין היום בהודאה ^[49] [אחרי מודים], אף כשמזכיר בברכת המזון מזכיר בהודאה, בנודה לך.

איבעיא להו: מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון?

וצדדי הספק:

אם תמצי לומר שבחנוכה הטעם הוא משום שימים אלו הם תקנה מדרבנן ולכן לא צריך להזכיר ענינו של יום. אבל ראש חודש שהוא דאורייתא צריך להזכירו בברכת המזון.

או דילמא: כיון דראש חודש לא אסור בעשיית מלאכה להכי לא מזכרינן.

פליגי בה אמוראי:

רב אמר: מזכיר.

רבי חנינא אמר: אינו מזכיר.

אמר רב זריקא: נקוט מילי דרב, דאמר מזכיר, בידך.

מאי טעמא? משום דקאי רבי אושעיא כו ותיה.

דתני רבי אושעיא: ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון: ראש חודש, וחולו של מועד, הרי כשמתפלל ערבית, ושחרית, ומנחה - מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע, דהיינו "יעלה ויבוא", בברכת עבודה. שמבקש כי ישיב הקב"ה את עבודת הקרבנות למקומה ויקריבו קרבנות היום. ואם לא אמר, שלא הזכיר מעין המאורע - מחזירין אותו.

וכמו כן, בראש חודש ובחול המועד - אין בהן קדושה, קידוש על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון.

אבל, ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון: ימי שני וחמישי, ותעניות, ומעמדות - אם לא הזכיר מענינו של יום, אין מחזירין אותו.

שמואל ודוד תקנו שיהיו נציגים מכל ישראל עומדים בעזרה בשעת הקרבת קרבנות הצבור. והיו מחולקים לכ"ד מעמדות [כמנין משמרות הכהונה]. ואנשי המעמד היו מתענין בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי. [תענית כו א. רמב"ם כלי מקדש פ"ו]

והוינן בדברי רבי אושעיא: ימי שני וחמישי

- מאי עבידתייהו לחלקם משאר ימות השנה?

ומבארינן: אלא הכי קאמרינן: ימי שני וחמישי של תעניות, וכן של אנשי מעמדות - בתפילת ערבית, ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה. ואומר מעין המאורע היינו תפלת "עננו" בשומע תפילה.

ואם לא אמר - אין מחזירין אותו.

ואין בהם אזכרה בברכת המזון. כשסועד ערבית קודם התענית, וכל שכן לאחריה.

איבעיא להו: מהו להזכיר ענינו של חנוכה [היינו "על הניסים"] בתפילת מוספין של שבת וראש חודש שבימי החנוכה?

וצדדי הספק הם:

כיון דלית ביה קרבן מוסף בדידיה, מדין חנוכה, להכי לא מדכרינן.

או דילמא: שבת או ראש חודש - יום הוא שחייב בארבע תפילות, וכיון שבימים אלו מחויב בתפילת מוסף, לא גריעא משאר תפילות [אף שחובתה מצד השבת והראש חודש] ומזכיר בה ענין היום בברכת ההודאה.

פליגי בה אמוראי:

רב הונא ורב יהודה דאמרי תרויהו: אינו מזכיר של חנוכה במוספין של שבת וראש חודש.

רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: מזכיר בהם.

אמר אביי לרב יוסף: הא מילתא דאמרו רב הונא ורב יהודה שאינו מזכיר - דרב הוא.

דאמר רב גידל אמר רב: ראש חודש שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בשבת, אינו צריך להזכיר בברכות ההפטרה מענינו של ראש חודש.

וטעמו: משום שאילמלא יום שבת, אין קורין בנביא בראש חודש.

וכשם שבהפטרה אזלינן אחר היום ה"מחייב" של הקריאה, הוא הדין לגבי הזכרת חנוכה במוספי שבת וראש חודש. שהואיל ואין חיוב המוסף מחמת החנוכה אינו מזכיר בהם של חנוכה.

ודחינן: מי דמי? ! התם, בהפטרה, נביא בדראש חודש - ליכא כלל. וכיון שאין בו בראש חודש קריאת הפטרה הרי גם כשאירע ראש חודש בשבת אין מזכירים אותו בברכת ההפטרה. וזו היא סברתו של רב גידל שאינו מזכיר בברכת הפטרה בשבת את ענין ראש חודש.

אבל הכא בחנוכה, הרי איתיה להזכרת היום בתפילת ערבית ושחרית ומנחה. ולכך יום שמחויב בארבע תפילות, כגון שבת או ראש חודש, מזכיר אף במוסף ענינו של יום.

אלא, להא דמיא מילתא דרב הונא ורב יהודה.

דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בתפילת מנחה בשבת [ובימיהם היו רגילים לקרא בשבת במנחה עשרה פסוקים מנביא] - אינו צריך להזכיר בברכת הפטרה ענינו של יום טוב.

והטעם: משום שאילמלא שבת, אין קורין בנביא בתפילת מנחה ביום טוב. ואף שבשחרית קורין בנביא, מכל מקום הואיל ודין הקריאה של מנחה היא מחמת השבת ולא מחמת היום טוב, לכן אין מזכיר בברכותיה את היום טוב.

וכמו כן לגבי הזכרת ענין חנוכה בתפילת מוסף של ימי חנוכה. כיון שחובת התפילה אינה מחמת החנוכה לא מזכיר בה ענינו של חנוכה.

הערות

^[48] מבואר בגמ' שהזכרת חנוכה בברכת המזון היא רשות. ובהגהות מימוניות (ברכות, ב) הביא את דעת הראבי"ה, שכיון שנהגו העולם להזכיר חנוכה בברכת המזון נעשה הדבר כחובה גמורה, ואם שכח צריך לחזור ולברך. ובעמק ברכה הקשה על דברי הראבי"ה, שרק לגבי תפילה שהיא במקום קרבן ובאה בנדבה שייך לומר בה שאף שהיא רשות קיבלו אותה כחובה, כמו שחייבים להביא קרבן נדבה, אבל לגבי הזכרת חנוכה וראש חודש לא שייך בזה קבלת חובה. ועוד הקשה העמק ברכה, שאחרי שכבר בירך ברכת המזון, אם חוזר ומברך בשנית בגלל שלא הזכיר, הרי זה ברכה לבטלה, כי לא שייך נדבה בברכת המזון, ורק בתפילה שבאה בנדבה שייך לחייב אותו לחזור על התפילה בשנית.

^[49] כתב השער הציון (תרפב, ב) שאם טעה ובמקום לומר על הניסים בהודאה, אמר בעבודה - כלומר לאחר רצה, אם השלים תפילתו בדיעבד אינו צריך לחזור ואין כאן הפסק. ומשמע בדבריו שאם טעה ואמר על הניסים בעבודה, ולא השלים עדיין תפילתו, צריך לחזור שנית ולומר על הניסים במקומו כדין. וראה בשערי תשובה שהביא בשם הרדב"ז שיכול לומר לומר על הניסים או יעלה ויבוא בין ברכה לברכה, ואין בזה הפסק.

ואכן, תניא כוותיה [שנויה כשיטתו] של רב חסדא. כל אלו השמנים שאמרו שאין מדליקין בהן בשבת מכל מקום מדליקין בהן ביום טוב, חוץ משמן שריפה, לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.

א איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר עניינה של חנוכה בברכת המזון? וצדדי השאלה: כיון דמדרבנן [שמדברי סופרים] הוא, לכן לא מדכרינן [אין אנו מזכירים], או דילמא [שמא] משום פרסומי ניסא מדכרינן [פרסום הנס אנו מזכירים]?! אמר רבא שכך אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר. ואולם אם בא להזכיר — מזכיר בהודאה, בברכה המתחילה "נודה לך". מסופר כי רב הונא בר יהודה איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא בחנוכה. ולאחר שסעד שם עמד לברך ברכת המזון, ובתוך כך סבר לאדכורי [להזכיר] את חנוכה בברכת "בונה ירושלים". אמר להו [להם] לבני הישיבה] רב ששת: מזכירים את חנוכה בברכת המזון כתפלה. מה בתפלה מזכירים חנוכה בברכת ההודאה ("מודים") — אף ברכת המזון מזכירים בה ענין חנוכה בברכת ההודאה.

ב מתוך הסתמכות על השאלה הקודמת איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] עוד שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר את ראש חודש בברכת המזון? וצדדי השאלה: אם תימצי [אם תרצה] לומר כי בחנוכה מכיון שהוא רק דרבנן [מדברי סופרים] לא צריך להזכיר אותו בברכת המזון, ואולם ראש חודש שהוא דאורייתא [מן התורה] — צריך להזכיר. או דילמא [שמא] כיון דלא [שאינו] אסור בעשיית מלאכה — לא מזכרינן [אין אנו מזכירים]. ונחלקו חכמים בדבר, רב אמר: מזכיר את ראש חדש בברכת המזון, ור' חנינא אמר: אינו מזכיר. אמר רב זריקא: נקוט [החזק] בהלכה של רב בידך, כיון דקאי [שעומד] ר' אושעיא כוותיה [כמותו, בשיטתו]. דתני [ששנה] ר' אושעיא בתוספתא: אותם ימים שיש בהן קרבן מוסף בבית המקדש, כגון ראש חודש וחולו של מועד, בערבית, ושחרית ומנחה מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות שלמות ואומר מעין המאורע של יום בברכת העבודה ("רצה"). ואם לא אמר — מחזירין אותו. ואומרה בפעם השניה. ובימים אלה אין בהן קדושה על הכוס, שאין עושים קידוש בכניסת היום, ואולם יש בהן הזכרה של היום בברכת המזון (וכשיטת רב). ואילו ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי ושני או תעניות או מעמדות דינם שונה וכפי שיפורט.

עוד לפני סיכום הדברים מבררים: שני וחמישי מאי עבידתייהו [מה מעשיהם]? כלומר, מדוע הוזכרו בכלל יום שני וחמישי שאין בהם תפילות מיוחדות? ומסבירים: אלא ודאי מדובר בשני וחמישי ושני של ימי התעניות על הגשמים ושל מעמדות. ובימים אלה בתפילות ערבית, ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ברכות, ואומר מעין המאורע (את ענין התענית) בברכת "שומע תפלה", ואולם אם לא אמר — אין מחזירין אותו. ואין בהן קדושה על הכוס, ואין בהן הזכרה בברכת המזון.

ג איבעיא להו [נשאלה להם לבני הישיבה] עוד שאלה זו: מהו הדין לענין הצורך להזכיר עניינה של חנוכה בתפילת המוספין בשבת חנוכה, או בראש חודש טבת החל בחנוכה, שיש בהם מוסף? וצדדי השאלה: האם נאמר כי כיון דלית ביה [שאין בה] בחנוכה מוסף בדידיה [בה עצמה, שלה] לכך לא מדכרינן [אין אנו מזכירים], שהרי בימי החנוכה עצמם אין מוסיפים תפילת מוספים, ואם כן, המוסף אינו שייך כלל מבחינת מהותו לחג החנוכה, ולכן אין צורך להזכיר בו את החנוכה. או דילמא [שמא] עצם היום הוא שחייב להזכיר בו את של חנוכה, ולכך אין סיבה לחלק בין התפילות ובארבע תפלות יש להזכיר, וביניהם גם מוסף של שבת או של ראש חודש, שאף היא נכללת בתפילות היום, ומכיון שכן חייבת היא בהזכרת החנוכה. ובכך נחלקו הדעות, רב הונא ורב יהודה דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אינו מזכיר. ורב נחמן ור' יוחנן דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מזכיר.

אמר אביי לרב יוסף: הא [דבר זה] של רב הונא ורב יהודה משל רב הוא, שמוצאים אנו כשיטה זו גם בדברי רב, רבם. שאמר רב גידל אמר רב: ראש חדש שחל להיות בשבת — המפטיר בנביא בשבת אינו צריך להזכיר בברכת ההפטרה את של ראש חדש, שאילמלא היה זה יום שבת אין קריאה בנביא בראש חדש, וההפטרה בנביא נחשבת שאינה נוגעת ליום ראש החודש, ועל כן אין מזכירים בה את ראש חודש. ואם כן הוא הדין לענין הזכרת חנוכה במוסף ראש חודש, כיון שאילמלא היה זה ראש חודש לא היה מתפלל מוסף בחנוכה, על כן אף שמתפלל מוסף — לא יצטרך להזכיר בו את של חנוכה.

אף את ההשוואה הזו דוחים: מי דמי [האם זה דומה]?! התם [שם] הלא קריאה בנביא בסדר התפילה בראש חדש ליכא [אינה] כלל, ואילו הכא איתיה [כאן ישנה] הזכרת חנוכה בתפילות ערבית ושחרית ומנחה. אלא להא דמיא [לזו היא דומה]: שאמר רב אחדבוי שכך אמר רב מתנה שכך אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת, המפטיר בנביא במנחה בשבת אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא היה זה שבת אין קריאה בנביא במנחה ביום טוב. ואם כן, אף שיש הפטרה בנביא ביום טוב בשחרית, כיון שבמנחה אין קוראים בנביא, נחשבת הקריאה הזאת כבלתי שייכת לגופו של יום טוב, ואין מזכירים בה ענין יום טוב. וכן גם בחנוכה — אינו מזכיר של חנוכה במוסף.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. All of these oils with which the Sages said that one may not light on Shabbat, one may light with them on a Festival, with the exception of burnt oil, because one may not burn consecrated items on a Festival.

A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention Hanukkah in Grace after Meals? The dilemma is: Since it is merely an obligation by rabbinic law, do we not mention it? Or, perhaps due to publicity of the miracle, we mention it. Rava said that Rav Seḥora said that Rav Huna said: One does not mention it. And if, nevertheless, he comes to mention it, he mentions it in the blessing of thanksgiving. The Gemara relates that Rav Huna bar Yehuda happened by Rava’s house on Hanukkah. When, after eating, he came to recite Grace after Meals, he thought to mention Hanukkah in the blessing: Who builds Jerusalem. Rav Sheshet said to the yeshiva students: One mentions Hanukkah in Grace after Meals just as he does in the Amida prayer. Just as in the Amida prayer one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving, so too, in Grace after Meals one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving.

Based on the previous dilemma, an additional dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention the New Moon in Grace after Meals? The dilemma is: If you say that on Hanukkah, since it is only by rabbinic law, one need not mention it in Grace after Meals; perhaps the New Moon, which is by Torah law, one is required to mention it. Or, perhaps since it is not a day on which it is prohibited to perform labor, one need not mention it. The Sages disputed this matter: Rav said: One mentions the New Moon in Grace after Meals. Rabbi Ḥanina said: One does not mention it. Rav Zerika said: Take the halakha of Rav in your hand as authoritative, since Rabbi Oshaya holds in accordance with his opinion. As Rabbi Oshaya taught in a Tosefta: Days on which there is an additional offering sacrificed in the Temple, i.e., the New Moon and the intermediate days of a Festival; in the evening, morning, and afternoon prayers, one recites the eighteen blessings of the Amida prayer and says a passage pertaining to the event of the day during the blessing of Temple service. And if he did not recite it, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. And on those days, there is no kiddush recited over the cup of wine at the start of the day, but there is mention of the day recited in Grace after Meals, in accordance with Rav’s opinion. Days on which there is no additional offering, i.e., Monday, and Thursday, and fast days, and non-priestly watches [ma’amadot], have a different legal status as detailed below.

Before drawing a conclusion, the Gemara seeks to clarify: Monday and Thursday, what is their purpose in this discussion, i.e., why are Monday and Thursday mentioned here if no special prayers are recited on those days? The Gemara explains: Rather, certainly the reference is to Monday and Thursday and Monday that are fast days for rain and of ma’amadot. On those days, in the evening, morning, and afternoon prayers, one recites eighteen blessings and recites a passage pertaining to the event of the day, i.e., the fast, in the blessing: Who listens to prayer. However, if one did not mention it, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. And, on those days, there is no kiddush recited over a cup of wine, and there is no mention of the day recited in Grace after Meals.

An additional dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention Hanukkah in the additional prayer on Shabbat during Hanukkah or on the New Moon of Tevet, which falls during Hanukkah? The sides of the dilemma are: Do we say that since Hanukkah has no additional prayer of its own, and the additional prayer has no connection to Hanukkah, we do not mention it? Or, perhaps it is the essence of the day that is obligated in the mention of Hanukkah, in which case there is no distinction between the various prayers, and it should be mentioned in all four prayers, including the additional prayer on Shabbat and the New Moon. There is a dispute: Rav Huna and Rav Yehuda both said: One does not mention it. Rav Naḥman and Rabbi Yoḥanan both said: One mentions it.

Abaye said to Rav Yosef: This opinion of Rav Huna and Rav Yehuda is Rav’s opinion, as Rav Giddel said that Rav said: In the case of the New Moon that occurs on Shabbat, the one who recites the portion from the Prophets [haftara] on Shabbat need not mention the New Moon in the blessing, as, if it were not Shabbat, there would be no reading from the Prophets on the New Moon. The haftara is unrelated to the New Moon, and therefore the New Moon is not mentioned in the blessing. The same should be true with regard to mention of Hanukkah in the additional service on the New Moon, as, if it were not the New Moon, he would not be reciting the additional service on Hanukkah. Therefore, when he recites the additional prayer, he need not mention Hanukkah.

The Gemara rejects this comparison. Is this comparable? There, reading from the Prophets is not at all part of the service on the New Moon. Here, there is mention of Hanukkah in the evening, morning, and afternoon prayers. Rather, it is comparable to this: As Rav Aḥadvoi said that Rav Mattana said that Rav said: On a Festival that occurs on Shabbat, one who recites the portion from the Prophets during the afternoon service on Shabbat need not mention the Festival, as, if it were not Shabbat, there would be no reading from the Prophets during the afternoon service on a Festival. If so, even though there is a haftara during the morning service on a Festival, since they do not read from the Prophets in the afternoon, the reading is considered totally unrelated to the Festival and one does not mention the Festival. The same is true with regard to Hanukkah. One does not mention Hanukkah in the additional prayer.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אמר רבא מזכיר של חנוכה בברכת המזון כתפלה מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה אמר רב מזכיר של ר"ח בברכת המזון דתני רב הושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ר"ח וחוש"מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומרין מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ואין בהם קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בבהמ"ז.

ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ומעמדות. והוא הדין לכל שאר ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים. ובהדיא תניא בתוספתא (ברכות פ"ג הי"ד) כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים, שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בהודאה, ואם לא אמר אין מחזירין אותו.

גירסא דוקיא: י"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה וכו'. ואע"פ ששנינו במגילה (כא, א) בשבת במנחה קוראין ג' ואין מפטירין בנביא, מקומות מקומות יש, ועדיין בפרס מפטירין בנביא במנחה בשבת. וכן השיב הגאון ז"ל בתשובה. ומגיהי ספרים הגיהו יוה"כ שחל להיות בשבת, מפני שהוקשה להם מה ששנינו שם במגילה. וכן כתב בעל המאור ז"ל.

כבר ביארנו שימי חנוכה נקבעו ימים טובים להלל ולהודאה ופי' הודאה להזכיר ענינה בתפלה ומקומה בהודאה שכל שיש בה הודאה לשעבר אומרו בהודאה ומ"מ לענין ברכת המזון לא חייבו חכמים בהזכרתה אלא שאם בא להזכיר מזכיר בברכה שנייה ר"ל ברכת הודאה ועכשיו נהגו בהזכרתה הכל כאלו היא חובה:

כל יום שיש בו קרבן מוסף ואינו יום טוב גמור כגון ראש חדש וחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו בכלם חוץ מערבית של ראש חדש ומפני שאין מקדשין את החדש בלילה כמו שביארנו במקומו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון בברכת ירושלים כדין כל תפלה להבא ואם שכחה אין מחזירין אותו אלא שאם נזכר עד שלא פתח הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון כמו שביארנו במקומו:

ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ומעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע ר"ל עננו בשומע תפלה ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהן הזכרה בברכת המזון ר"ל בלילה שמתענה למחר ואין צריך לומר שאין בהן קדושה על הכוס ולחנם הוא מזכירה בשמועה זו חנוכה ופורים הרי הם ימים שאין בהם קרבן מוסף ומעין המאורע שלהם בהודאה ומ"מ למדת שאם טעה אף בתפלה ולא הזכיר על הניסים אין מחזירין אותו:

מאחר שכתבנו בתענית שמתפלל עננו בכניסתו למדת שפעמים שאין אדם שרוי בתענית והוא מתפלל עננו ופעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל עננו שהרי ערבית של כניסה אומר עננו והוא עתיד לאכול לאלתר וליל מחרתו מתפלל ערבית והתענה כל היום ואינו אומר עננו וכך היא בברייתא ומ"מ יראה שלא נאמר עננו בערבית של כניסה אלא בתענית שפוסקים מאכילה מבעוד יום אלא שהראשונים כתבו שמן התורה דין תענית מערב עד ערב אלא שחכמים הקלו בקצת תעניות הא מכיון שהתענית חל עליו מן התורה כדין הוא קוראו יום תענית ועכשיו נהגו שלא לאומרו אלא במנחה של יום התענית חוץ משליח ציבור שאומרו אף בשחרית לשם כל המתענים הא יחיד לא שמא יארע לו אונס ונמצא תפלתו שקר ואין נראה לי כן שהרי מ"מ דרך כלל הוא מתפלל ובנוסח כללי לכל הציבור ואחר שכונתו להתענות אין חוששין לאונסין:

שבת ור"ח הבאים בתוך חנוכה מזכירין של חנוכה במוספין אע"פ שאין מוסף בחנוכה מ"מ יום הוא שנתחייב בארבע תפלות ועל כל פנים אתה משוה בהם את המדות וכן יום הכפרים שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צריך להזכיר של שבת בין באמצע תפלה ר"ל את יום המנוח הזה וכו' בין בחתימתה יום הוא שנתחייב בחמש תפלות וכן יום הכפרים שחל להיות בשבת המפטיר בנביא אף במנחה צריך להזכיר של שבת אע"פ שאין הפטרה למנחה בשבת יום הוא שנתחייב בשתי הפטרות לאיזו סבה שיהיה ויש גורסין יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא אף במנחה צריך להזכיר של יום טוב אע"פ שאין הפטרת מנחה ביום טוב ואע"פ שאמרו במגלה שאין מפטירין בשבת במנחה מקומות מקומות יש ואף גאוני הראשונים העידו שעדיין יש מקומות בעולם שנוהגים כן:

ראש חדש שחל להיות בשבת אע"פ שאין הפטרה בר"ח היה לנו לומר לשיטה זו שיזכיר בה של ר"ח ר"ל מקדש השבת וישראל וראשי חדשים וכן כתבוה גדולי הפוסקים ממה שאמרו בסוף הסוגיא ולית הילכתא ככל הני שמעתתא אלמא שעל כלם הוא סובב לומר כן ומ"מ חכמי הצרפתים כתבו שאין לזו דמיון עם האחרות שזו אין הפטרה בר"ח כלל לא בשעה זו ולא בשעה אחרת שביום וכמו שאמרו התם נביא בר"ח ליכא כלל אבל יום הכפרים יש בשבת שחלה בו הפטרה בשחרית ולמי שגורס בה יום טוב אף ביום טוב כן שנעילה ומוסף חנכה יש לשבת ולחנוכה תפלה בשאר תפלות של יום וראוי לנו להשוות בהם את המדות אבל בר"ח אין בו נביא כלל ואין להזכירו וכן הדברים נראין לענין סברא ואף בנרבונאה נוהגין כן אלא שמכח סוגיא נראה כדעת ראשון שלא אמרו מי דמי התם נביא בר"ח ליכא כלל אלא לומר שאף רב מודה בחנוכה שיזכיר וכשדמו את דבריו לזו של יום הכפרים נתברר בדעת רב שאינו מטעם שאין נביא כלל אלא אף אם היה בו נביא כן ונמצאו של ר"ח ושל יום הכפרים בחדא מחתא ובשתיהן אין הלכה כרב ועוד שהרי אמר ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ואף שמועת ר"ח בכללן היא:

בא"ד אע"ג דבחלב מהותך גזרינן גזירה לגזירה כו' הא לא חשיב גזירה כו' עכ"ל ר"ל שלא תאמר אע"ג דבחלב מהותך גזרינן כו' וא"כ ע"כ הא דלא גזרינן בנתן שמן לתוך חלב מהותך דהוה שלשה גזירות הא ליתא דהא לא חשיב גזירה לגזירה כו' וא"כ בנתן שמן בתוכו לא הוי רק שני גזירות ולא גזרינן ותקשי לרבה דגזר יום טוב אטו שבת ושבת גופיה שמא יטה הוא דמשום דמצוה הוא לית לן למימר דודאי יטה וק"ל:

בד"ה גזירה יום טוב כו' וצריך לדחוק דגזרינן חלה אטו שמן עכ"ל ויש להקשות דהא הוה גזירה לגזירה דגזירה חלה אטו שמן ושמן גופיה שמא יטה וי"ל דר"ל דצריך לדחוק דגזרינן גזירה לגזירה לרבה ולעיל גבי נתן שמן לתוך חלב מהותך דלא גזור היינו משום דהוה שלשה גזירות כמו שרצו התוס' לומר לעיל ודו"ק:

בד"ה דתני רב אושעיא כו' ומיהו אף בחנוכה כו' בתפלה אין מחזירין כדתניא כו' עכ"ל ר"ל דמהך ברייתא דתעניות ומעמדות דאין מחזירין ודאי ליכא הכרע למפשט מיניה חנוכה ופורים כמ"ש לעיל מיניה לגבי בהמ"ז מיהו בתוספתא דברכות מפורש דבחנוכה ופורים נמי אין מחזירין וק"ל:

בד"ה תעניות כו' וקשה לר"י א"כ היאך לוה אדם תעניתו ופורע הלא ימצא שקרן כו' עכ"ל מה שלא היו חוששין בדורות הראשונים לשמא יארע לו אונס חולי כו' כדקתני הכא בברייתא תעניות ערבית ושחרית כו' אומר מעין המאורע לא תקשי ליה לגאונים שחששו לשמא יארע אונס כו' כדאמרי' בעלמא דבדורות אחרונים הוספה חולשה בעולם אבל מה דאדם לוה תעניתו כו' קשיא ליה שפיר כיון דכבר התפלל תפלת תענית ודאי ימצא שקרן וק"ל:

בתוס' ד"ה דתני רב אושעיא כוותיה וכו' מהכא לא הוה בעי מפשט לעיל דאינו מזכיר חנוכה בבהמ"ז וכו' פירוש דהא דקתני דבתעניות ומעמדות דמשום שאין בהם קרבן מוסף אין בהם אזכרה בבהמ"ז וא"כ ה"ה נמי חנוכה דהא חנוכה נמי אין בהן קרבן מוסף דזה אינו דאיכא למדחי דדוקא נקט תעניות וכו' וכ"ת אם איתא דבחנוכה מזכירים אם כן הוה ליה למתני ברישא רבותא דאפילו היכא דאין בהם מוסף יש הזכרה בברכת המזון משום פרסומי ניסא דאיכא למימר דהא גופא אתא לאשמעינן דבר"ח מזכירין דאע"ג דאין בו פרסומי ניסא וליכא להקשות דליתני תרוייהו ברישא ר"ח וגם חנוכה דאין טעמם שוה דזה הוה משום תפלת מוסף וזה משום פרסומי ניסא וק"ל וכבר הארכתי בענין זה בפלפול הישיבה ועתה ראוי לקצר ואיפכא ליכא למפשט דדלמא תעניות ומעמדות משום שאין בהם תפלת מוסף והוא הדין חנוכה כצ"ל ור"ל וכ"ת נפשוט איפכא דבחנוכה יש הזכרה בברכת המזון דמדקתני תעניות ומעמדות אין בהם הזכרה ולא קתני חנוכה משמע דוקא תעניות ומעמדות שאין בהם פרסומי גיסא אבל חנוכה שיש בהם פרסומי ניסא מזכירין זה אינו דאיכא למימר דלמא קתני תעניות ומעמדות דאין בהם הזכרה בברכת המזון משום שאין בהם מוסף ואם כן הוא הדין חנוכה ולא איצטריך למתני חנוכה:

בא"ד ומיהו אף בחנוכה ופורים אם לא אמר בתפלה וכו' חוזר אדלעיל דאמר דליכא למפשט דין ברכת המזון דחנוכה מברכת המזון דתעניות ומעמדות משום דאיכא למימר דלא דמיין להדדי דהתם אין פרסומי ניסא אבל גבי חנוכה איכא פרסומי ניסא מיהו מ"מ לענין הא דקתני גבי תעניות ומעמדות דאפי' בתפלה אם לא אמר אין מחזירין אותו בזה שוה חנוכה לתעניות ומעמדות דבחנוכה ג"כ אם לא אמר אין מחזירין אותו:

גמ' אמר רבא אמר רב סחורה כו' שני וחמישי ותעניות כו' אלא שני וחמישי של תענית כו' כצ"ל:

שם ואין בהן קדושה על הכוס נמחק ונ"ב בס"א אינו וכן ברא"ש רש"י בד"ה של חנוכה כו' חנוכה מהו כו' הד"א:

תוס' בד"ה גזירה יו"ט כו' עליה ועל חלה כו'. נ"ב פי' על הבהמה שמתה:

[תוס' ד"ה גזירה (בסופו). דגזרינן חלה אטו שמן כצ"ל. ומלת בשבת למחוק וכן ליתא בהעתקת המהרש"א] :

תד"ה איבעיא. תימה כו'. ול"נ ליישב דלעיל בריש הלכות חנוכה פליגי אמוראי אם אסורים לנ"ח הפו"ש שאסרו בשבת. וז"פ דלא קאי אש"ש דמ"ט יפסול לנ"ח (זולת לטעמא דרבה אפשר דאסור לנ"ח בליל שבת לבד וכ"מ בחדושי הרשב"א) להכי שביק ליה הש"ס לפרושי עד אחר גמר דיני נרות דחנוכה בכדי להשלים דיני נרות יחד ואח"כ חזר שוב לתשלום שאר דיני חנוכה והא דלא סמיך הש"ס לש"ש לפרושי הא דולא באליה ושבקה לבסוף עד אחר גמר כל דיני חנוכה הוא בכדי שלא נטעה דמחלקותם בנ"ח לא קאי על הא דאליה כו' כמו דלא קאי על ש"ש להכי אפסקינהו מהדדי והתנא דהפסיק בש"ש (אשר פסלו מטעם מיוחד בו) בין שאר הפסולים אשר טעם אחד להם. דרצה לסמוך שמנים אהדדי. ודלא תני כולה בבא דשמנים לבסוף אולי לא זו א"ז תני או דלא רצה להפסיק במחלוקת לבין המוסכמים לכ"ע:

גמ' מהו להזכיר ש"ח בבה״מ. נ"ב מהך בעיא ומהנך דלקמן נראה דתקוני ברכות לא באו לשלמותן עד אחר חתימת התלמוד והכי משמע נמי בפ' אין עומדין ובדוכתי טובא ועיין עוד שלהי פ' כיצד מברכין:

שם אקלע לבי "רבא" צ״ל רכה:

תניא כוותיה דר"מ וכו'. עיין רז"ה פי' ב' פירושים (ונדפס בטעות) ולפי' השני ס"ל לרבה דבשבת הטעם שמא יטה וביו"ט כשמדליקי' בלילה כדרך הנשים שמדליקין בליל יו"ט אז אסור משום הבערת קדשים ביו"ט. וממילא אסרו גם אם מדלקת בעיו"ט משום לא פלוג אבל אי לאו דאיכא משום הבערת קדשים ביו"ט משום לא פלוג לחודא לא הי' אוסרים ומשו"ה דקדק ר"ח לשמא יטה לא חיישינן ורק משום הבערת קדשים לחודא איכא ובזה מיושבים כל קו' התוס' אלא צ"ע א"כ איך כ' תוס' כוותי' דר"ח אדרבא לרב"ה א"ש טפי טובא לשון הבריתא וצ"ע:

תענית ומעמדות וכו' לולי דברי תוס' הייתי אומר דנפקו להגאונים הא דבטלו מלומר ענינו ערבית ושחרית מהא גופי' דאמר ליזף מר ולפרע והאיך אפשר ללות הא כבר התפלל תפילת תענית אע"כ בימי אמוראים כבר נתחלשו הדורות ובטל כבר תפילת ענינו בערבית ושחרית משום שמא ימצא שקרן בתפלה משא"כ בימי התנאים שהי' בעלי כח ובריאים ולא חששו לחולשא כי הי' גופם בריא אולם:

בתוס' בד"ה גזירה י"ט אטו שבת וקשה להרשב"א הא דתנן פ"ג דביצה כו' עס"ה. והנראה מזה דהרשב"א סובר בפשיטות דלית ליה לרבה כלל הך גזרה דתרומה אטו קדשים מדאיצטריך לפ' גזרה י"ט אטו שבת כמ"ש התוספות לעיל והיינו דקשי' לי' ממתני' דפ"ג דביצה. אמנם למאי דפרישית לעיל אין מקום לקושיית הרשב"א כלל דלעולם לרבה נמי גזרינן תרומה אטו קדשים כדמוכח ממתני' דחלה שנטמאת גופא אלא דאפ"ה איצטריך רבה לטעמא דשמא יטה משום דנר של שבת מדליק מבעו"י דתו לא שייך איסורא דשריפת קדשים כלל כדפרישית וכיון שכן הוצרך לפ' ג"כ גזרה י"ט אטו שבת משום דמשמע לי' דמתני' דסיפא דקתני אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט היינו אפילו מבע"י מעי"ט דומיא דולא בשמן שריפה דרישא ועוד דאי ס"ד דלא איירי מתני' דסיפא אלא ביו"ט עצמו א"כ הו"ל משנה שאינה צריכה דהא ממתני' דחלה שנטמאת שמעינן לה דקיי"ל מעש' רב אלא ע"כ דהאי דשמן שריפה במדליק מבע"י איירי מש"ה הוצרך לפ' מטעמא דגזר' י"ט אטו שבת ודו"ק:

בגמ' איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בבה"מ כו' וכתבו התוספת תימא דהך מילתא הוה לאסוקי לעיל גבי מילי דחנוכה עכ"ל והניחו בתימא. וכבר כתבתי לעיל דהך שקלא וטריא דשמן שריפה שייך נמי לענין נר חנוכה ונר ביתו וק"ה ע"ש. וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם רבינו יונה ז"ל דלרבה דמפר' טעמא דשמן שריפה מתוך שמצוה עליו לבערו גזרה שמא יטה א"כ מה"ט אסור להדליק ג"כ בשמן שריפה לנ"ח שחל בשבת וכוונתו דאף למאי דמסקינן לעיל דמותר להדליק נ"ח בפתילות ושמנים פסולות דלא חיישינן לשמא יטה דאסור להשתמש לאורה אפ"ה בשמן שריפה אסור להדליק בחנוכה בשבת דמתוך שמצוה לבערו גזרה שמא יטה:

אלא דלפי הך פירושא הו"ל לאתויי הך שקלא וטריא דשמן שריפה לעיל בפלוגתא דר"ה ור"ח גבי פתילות ושמנים משא"כ לפי מה שפירשתי שייך שפיר האי דשמן שריפה אמימרא דרבא דלעיל מיני'. וא"כ לפ"ז השתא חוזר הש"ס לענין שאר דיני חנוכה ובישיבה העליתי עוד דלא שייך הך אבעי' דהזכרת חנוכה בבה"מ אלא בתר דשקלא וטריא דשמן שריפה דקיי"ל כר"ח דתני' כוותיה והיינו דכיון דעיקר האבעי' בהזכרת חנוכה בבה"מ היינו משום דמספקא ליה אי שייך פרסומי ניסא בבית או לא כמ"ש התוס' א"כ לפ"ז הו"מ למיפשט האבעי' ממימרא דרבא גופא דמסיק לעיל דנ"ח וק"ה נ"ח עדיף משום פרסומא ניסא ונדחה ק"ה אע"ג דבלא"ה מצי לקיים מצות נ"ח בנר של שבת שיניחנו על שלחנו וא"כ יוכל לקיים ג"כ ק"ה אע"כ דלא שייך פרסומי ניסא בביתו על שלחנו ודוקא בשעת הסכנה מניחה על שלחנו שלא יעקור מצות חנוכה לגמרי וא"כ ממילא דאין להזכיר של חנוכה בבה"מ כיון דלא הוי פרסומי ניסא כלל וכיוצא בזה כתבו התוספת לעיל בד"ה הדר פשטה לענין הפטרת חנוכה ור"ח אם דמינן דיני נ"ח לשאר הזכרת חנוכה. משא"כ השתא דמסקינן דקיי"ל כר"ח דשמן שריפה מותר בשבת ואפ"ה אסור בחנוכה כדפרישית לעיל במימרא דר"ה ור"ח בשם הירושלמי. א"כ לפ"ז תו לא מצינן למיפשט האבעי' דהכא לענין הזכרת בה"מ ממימרא דרבא דלעיל דלעולם אימא לך דצריך להזכיר חנוכה בבה"מ משום דבביתו שייך נמי פרסומי ניסא ואפ"ה קאמר רבא לעיל שפיר דנ"ח קודם לק"ה ולא סגי' להניח נר ביתו על שלחנו דהא שפיר משכחת לה נר ביתו הוא שמן שריפה א"כ פסול לנר חנוכה כך העליתי בישיבה לחדד התלמידים וממילא רווחא שמעתא ודו"ק:

גמ'. תניא כוותי' דר"ח וכו' לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט. לכאורה הוה לי' לסיים ודלא כרבה. דלדידי' אינו אלא משום גזירה. ונראה דאין מכאן תיובתא לרבה. דנוכל לומר דגם רבה סובר דאין שריפת קדשים ביו"ט והא דהוצרך לומר גזירה יו"ט אטו שבת משום דמסתמא משנה דלקמן אין מדליקין בש"ש ביו"ט מיירי גם מבעו"י דומיא דבמה מדליקין דרישא בשבת דמיירי מבעו"י. אלא דאכתי קשה כיון דגם מבעו"י אסור משום גזירה יו"ט אטו שבת למה הוצרך בברייתא טעם שאין שורפין קדשים ביו"ט הרי בלא"ה אסור משום גזירה. אמנם לפי מ"ש לעיל דלהכי לא גזרו בשאר שמנים יו"ט אטו שבת דבשאר שמנים אי אפשר לגזור דסתם הדלקת נר ביו"ט הוא בליל יו"ט ולא שייך למיגזר אטו הדלקת ע"ש דלא גזרו אלא בדדמי אבל בש"ש דאין נדלקין אלא מבעו"י משום דאין שורפין קדשים בלילה להכי גזרו אטו שבת ומעתה נוכל לומר שזה ג"כ כוונת הברייתא כל שמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין ביו"ט משום דלא שייך לגזור בליל יו"ט אטו שבת. ולכך גם מבעו"י לא גזרו חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ולא שייך הדלקתו בלילה רק מבעו"י ושפיר גזרו וא"כ ליכא תיובתא לרבה. אמנם קאמר תניא כוותי' דרב חסדא משום דבדברי רבה לא נזכר שאין שורפין קדשים בי"ט. ובדברי ר"ח נזכר וקאמר דת"כ דר"ח שאסרו שריפת תרומה משום שריפת קדשים:

ואמנם לפי מ"ש לעיל לחלק דבאיסור לאו שאין בו מלקות לא עבדו הרחקה בלא"ה ניחא דליכא תיובתא לרבה דכבר כתבתי דלא שייך לגזור בתרומה אא"כ איכא בקדשים מלקות והנה כל זה אם הבערה לחלק יצאה אבל אם הבערה ללאו יצאה וכתבו התוס' בפסחים (דף ה' ע"ב) בד"ה לחלק שאם ללאו יצאה לא מיקרי מלאכה ולא נאסרה ביו"ט. ואמנם אפ"ה שריפת קדשים אסור ביו"ט מקרא דעד בקר או מקרא דעולת שבת אבל לא שייך למימר אהדריה לאיסורא קמא שהרי מעולם לא היה בכלל מלאכה:

ועכ"פ יצא לנו מזה דלמ"ד הבערה ללאו יצאה לא שייך למיגזר תרומה אטו קדשים וא"כ איכא למימר דרבה סובר כמ"ד הבערה ללאו יצאה לכך הוצרך לפרש מטעם דגזרי' יו"ט אטו שבת ומעתה לא שייך תיובתא לרבה מהך ברייתא דאיכא למימר ברייתא אתי כמ"ד הבערה לחלק יצאה:

בברכת המזון. בתפלה פשיטא לן שהרי להלל ולהודאה נקבעו כדאמרינן לעיל: לא מזכרינן. לא חייבו להזכיר: אינו מזכיר. אינו צריך להזכיר: מה תפלה בברכת הודאה. דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה: בהודאה. בברכת הארץ: ואומר מעין המאורע בעבודה. לבקש רחמים על ישראל ועל ירושלים להשיב עבודה למקומה לעשות קרבנות היום: שני וחמישי. משמע של כל שבתות השנה ומאי עבידתייהו לזוכרם ולחלקם משאר ימות השנה: של תעניות. שהיו גוזרים תעניות על הגשמים שני וחמישי [ושני] במס' תענית (דף י.): ושל מעמדות. כלומר לימים של מעמדות שהיו מתענין ארבעה תעניות בשבת שני ושלישי ורביעי וחמישי ומעין המאורע דידהו תפלת תענית: ערבית. לילי כניסתן ואע''פ שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל תפלת תענית מאחר שנכנס היום והכי נמי אמר רב הונא במסכת תענית (דף יא:) יחיד שקבל עליו תענית אף על פי שאוכל ושותה כל הלילה מתפלל תפלת תענית. ובתשו' הגאונים מצאתי ברייתא שנו רבותינו פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל ופעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל הא כיצד כאן בכניסתה כאן ביציאתה כלומר ערב תענית אע''פ שעתיד לאכול לאחר תפלה מתפלל תפלת תענית וליל מחרתו אף על פי שעודנו בתענית כשמתפלל תפלת ערבית אינו מתפלל תפלת תענית וסוף דברי הגאונים כתבו אבל אין אנו רגילים לומר ערבית ואפילו שחרית שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ויטעום כלום ונמצא שקרן בתפלתו: אין מחזירין אותו. דלאו דאורייתא נינהו: בברכת המזון. של ערבית בכניסתו וכ''ש ביציאתו שכבר עבר היום: של חנוכה במוספין. בתפלת מוספין דשבת ור''ח שבתוך ימי חנוכה מהו להזכיר על הניסים בהודאה: בד' תפילות. ערבית ושחרית ומוסף ומנחה וכיון שחובת תפלה זה היום אינה פחותה משאר תפלות של יום: אין נביא בר''ח. הכא נמי הואיל אלמלא ר''ח אין מוספין בחנוכה לא בעי לאזכורי: הכא איתיה (. בשחרית וערבית) ומנחה וכיון שהיום מחויב בארבע תפלות כזו כן זו: המפטיר בנביא במנחה בשבת. מצאתי בתשובת הגאונים שהיו רגילים לקרות בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים ובימי פרסיים גזרו גזרה שלא לעשות וכיון שנסתלקו נסתלקו: אין נביא במנחה ביום טוב. ואף על גב דאיתיה שחרית הואיל ומנחה לאו משום יום טוב אתי לא מזכרינן:

ולא גזרי' נתן לתוך חלב מהותך שמן אטו לא נתן דבלא נתן נמי לא אסור אלא אטו שאין מהותך אע''ג דבחלב מהותך גזרינן גזרה לגזרה דגזרי' אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך אטו שמא יטה הא לא חשיב גזרה לגזרה דכשאינו מהותך ודאי יטה לפי שאינו נמשך אחר הפתילה אבל הכא משום שמצוה עליו לית לן למימר ודאי יטה ותירץ ר''י דהכא לא חשיב גזירה לגזרה דיו''ט ושבת כי הדדי נינהו כדאמרינן בפרק במה אשה (לקמן דף ס. ושם) גבי סנדל המסומר וקשה לרשב''א דהכא גזרינן יו''ט אטו שבת ובריש כל הכלים (לקמן דף קכד. ושם) מסקינן דלא גזרינן ושמא אין להשוות גזרות של חכמים זו לזו אותם שאינם במלאכה אחת: גזירה יו''ט אטו שבת. וקשה לרשב''א הא דתנן בפ''ג דביצה (דף כז: ושם) מעשה ושאל ר' טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ואמרו לו לא יזיזם ממקומם והשתא לרבה אמאי לא יזיזנה והא חזיא להיסק תחת תבשילו דלא שייך בה למיגזר יו''ט אטו שבת כמו בשמן ולפי טעמא דאין שורפין קדשים ביום טוב ניחא וצריך לדחוק דגזרינן חלה בשבת אטו שמן: תניא כוותיה דרב חסדא. וא''ת והא משמע חוץ משמן שריפה דאין מדליקין בשבת ולא ביו''ט והיינו דלא כרב חסדא דלדידי' מדליקין בשבת וי''ל דה''ק כל אלו שאמרו אין מדליקין בשבת מדליקין ביום טוב וכ''ש אותו שמדליקין בשבת מדליקין ביום טוב חוץ משמן שריפה שאף על פי שמדליקין בשבת אין מדליקין ביום טוב וכו': איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון. תימה דהך מילתא הוה ליה לאסוקי לעיל גבי מילי דחנוכה: מהו להזכיר של חנוכה בבהמ''ז. בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום. דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ''ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי: מזכיר בהודאה. דעל הניסים הודאה היא ולא תפלה: בבונה ירושלים. כמו בר''ח שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים ומשום דיעלה ויבא היא תפלה ותחנונים תקנוה בבונה ירושלים דהיא נמי תפלה ובי''ח תיקנוה בעבודה שהיא תפלה להשב ישראל לירושלים: או דילמא כיון דלא אסור בעשיית מלאכה כו'. והא דאמר בפ''ג דמגילה (דף כב: ושם) כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית ציבור וט' באב קורין שלשה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראש חודש וחולו של מועד קורין ד' היינו מנהג בעלמא שאין רגילין לעשות מלאכה: דתני ר' אושעיא (כוותיה) כו'. מהכא לא הוי בעי למיפשט לעיל דאינו מזכיר חנוכה בברכת המזון דאיכא למידחי דדוקא נקט תעניות ומעמדות אבל חנוכה ופורים אף על פי שאין בהן קרבן מוסף צריך להזכיר משום פרסומי ניסא ואיפכא ליכא למיפשט דדילמא נקיט תעניות ומעמדות משום תפלת מוסף והוא הדין דחנוכה ומיהו אף בחנוכה ופורים אם לא אמר בתפלה אין מחזירין אותו כדתניא בהדיא בתוספתא דברכות (פרק ת''ה): תעניות ומעמדות ערבית שחרית ומנחה כו'. מה שפי' הגאונים שאין אנו רגילין לאומרה ערבית ואפילו שחרית שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו ומה שש''צ מתפלל שחרית היינו לפי שא''א שלא יתענה אחד מהם וקשה לר''י אם כן היאך לוה אדם תעניתו ופורע הלא ימצא שקרן בתפלתו קודם תקנת הגאונים ולעיל בפ''ק (דף יא.) דאמר. ליזוף מר וליפרע הלא כבר התפלל תפלת תענית: אלא להא דמיא דאמר רב אחדבוי כו'. תימה תרתי מילתא דרב למה לי לאשמועינן יום טוב שחל להיות בשבת וכ''ש ראש חודש דליכא נביא כלל ותירץ ר''י דחדא מכלל חבירתה איתמר: שאלמלא שבת אין נביא במנחה. וקשה לר''י דתנן בפרק שלישי דמגילה (דך כא. ושם ע''ש) בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה ואין מפטירין בנביא ותירץ ר''ת דנביא דהכא היינו כתובים שהיו מפטירין בכתובים בשבת במנחה כדאמר בפרק כל כתבי (לקמן דף קנ ז:) בנהרדעא פסקי סידרא בכתובים במנחתא דשבתא ובמגילה איירי בנביא ממש:

דף כד - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד