ברכות נז ע"ב

ברכות נז ע"ב - Steinsaltz

Rabbi Yoḥanan said: One who awakened in the morning and a verse immediately falls into his mouth, it is a minor prophecy. The Sages taught: There are three kings whose appearance in a dream is significant. One who sees David in a dream should expect piety; one who sees Solomon should expect wisdom; and one who sees Ahab should be concerned about calamity.

There are also three books of Prophets whose appearance in a dream is meaningful: One who sees the book of Kings should anticipate greatness, royalty; one who sees the book of Ezekiel should anticipate wisdom, as the configuration of the Divine Chariot is described therein; one who sees the book of Isaiah should anticipate consolation; and one who sees the book of Jeremiah should be concerned about calamity, because Jeremiah prophesied extensively of impending calamity.

Similarly, there are three great books of Writings whose appearance in a dream has particular significance: One who sees the book of Psalms should anticipate piety; one who sees the book of Proverbs should anticipate wisdom; one who sees the book of Job should be concerned about calamity.

There are also three minor books of Writings whose appearance in a dream is significant: One who sees Song of Songs in a dream should anticipate piety, as it describes God’s love for Israel; one who sees Ecclesiastes should anticipate wisdom; one who sees Lamentations should be concerned about calamity; and one who sees the scroll of Esther, it is a sign that a miracle will be performed on his behalf.

There are three Sages whose appearance in a dream is significant: One who sees Rabbi Yehuda HaNasi in a dream should anticipate wisdom; one who sees Rabbi Elazar ben Azarya should anticipate wealth, as he was particularly wealthy; and one who sees Rabbi Yishmael ben Elisha should be concerned about calamity, as he was one of the ten martyrs executed by the Romans.

There are three Torah scholars who, despite their greatness in Torah, were never given the title Rabbi, and whose appearance in a dream is significant: One who sees Ben Azzai in a dream should anticipate piety; one who sees Ben Zoma should anticipate wisdom; and one who sees Aḥer, Elisha ben Avuya, should be concerned about calamity, as he strayed from the path of righteousness.

The Gemara says: All types of animals are auspicious signs for a dream except for an elephant, a monkey and a long-tailed ape. The Gemara asks: Didn’t the Master say: A miracle will be performed for one who sees an elephant in a dream? The Gemara answers: This is not difficult. This statement that a vision of an elephant is a good omen refers to a case where it is saddled, while this statement that it is not a good omen refers to a case where it is not saddled.

Similarly, the Gemara says: All types of metal utensils are auspicious signs for a dream, except for a hoe, a chisel, and an axe, as these are instruments of destruction. The Gemara notes that this applies specifically when they are seen on their handles. On a similar note, the Gemara says: All kinds of fruit are auspicious signs for a dream except for unripe dates. All kinds of vegetables are auspicious signs for a dream except for turnip heads. The Gemara challenges: Didn’t Rav say: I did not become wealthy until I saw turnip heads in my dream? Apparently turnip heads are a good omen. The Gemara responds: When Rav saw them, he saw them on their stems; if one sees turnip heads already picked, it is a bad omen. Similarly, all kinds of colors are auspicious signs for a dream, except for sky-blue [tekhelet]. All kinds of birds are auspicious signs in a dream except for an eagle-owl, and an owl, and a kurferai, all of which are nocturnal and have strange and frightening appearances.

The words: The body, the body, microcosm, ease, and comfort are mnemonics for matters that the Gemara will discuss, each of which represents a list with shared qualities, similar to the lists cited above.

The Gemara says: Three food items enter the body yet the body does not benefit from them: Cherries, bad dates, and unripe dates. In contrast: Three matters do not enter the body yet the body benefits from them, and they are: Washing, anointing, and usage [tashmish], commonly used as a euphemism for conjugal relations. Three matters are microcosms of the World-to-Come, and they are: Sabbath, the sun and usage.

The Gemara asks: Usage of what benefits the body and is a microcosm of the World-to-Come? If you say that it refers to conjugal relations, doesn’t that weaken the body? Rather, it refers to usage of his orifices, relieving oneself.

Three matters ease one’s mind, and they are: Voice, sight, and smell, when they are pleasant and aesthetic. Three matters give a person comfort, and they are: A beautiful abode, a beautiful wife, and beautiful vessels.

The numbers five, six, and ten are mnemonics for the categories to follow. The Gemara says: There are five matters in our world which are one-sixtieth of their most extreme manifestations. They are: Fire, honey, Shabbat, sleep, and a dream. The Gemara elaborates: Our fire is one-sixtieth of the fire of Gehenna; honey is one-sixtieth of manna; Shabbat is one-sixtieth of the World-to-Come; sleep is one-sixtieth of death; and a dream is one-sixtieth of prophecy.

Similarly: Six matters are good omens for the sick: Sneezing, sweating, diarrhea, a seminal emission, sleep, and a dream. These are all alluded to in Scripture: Sneezing, as it is written: “His sneezes flash forth light” (Job 41:10), indicating that by means of a sneeze one comes to see the light of the world. Sweat, as it is written: “In the sweat of your face shall you eat bread” (Genesis 3:19). Diarrhea, as it is written: “He that is bent down shall speedily be loosed; and he shall not go down dying into the pit” (Isaiah 51:14). A seminal emission, as it is written: “That he might see his seed, prolong his days” (Isaiah 53:10). Sleep, as it is written: “I should have slept; then had I been at rest” (Job 3:13). A dream, as it is written: “Wherefore You recover me [vataḥalimeni], and make me to live” (Isaiah 38:16); vataḥalimeni is interpreted as etymologically similar to ḥalom, dream.

Similarly: Six matters cure a sick person from his illness, and their cure is an effective cure. They are: Cabbage, beets, dried foley, a medicinal plant, the stomach, the placenta, and the diaphragm of an animal. Some say that small fish also possess these qualities. Furthermore, small fish cause one’s entire body to flourish and become healthy.

In contrast, there are ten matters that cause a sick person who has recovered to suffer a relapse of his illness, and his illness is even more severe, and they are: Eating ox meat, eating fatty meat in general, eating roasted meat, eating poultry, eating a roasted egg, shaving, eating cress, drinking milk, eating cheese, and bathing in a bathhouse. And some say eating nuts, and some say even eating cucumbers.

It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Why are they called cucumbers [kishu’im]? Because they are as harmful [kashim] to the body as swords. The Gemara asks: Is that really so? Is it not written: “And the Lord said unto her: Two nations [goyim] are in your womb” (Genesis 25:23) and the Gemara says: Do not read it as goyim, rather read it as gayim, proud ones. And Rav Yehuda said that Rav said: This verse was fulfilled in these two great individuals who descended from Rebecca: Antoninus and Rabbi Yehuda HaNasi, whose tables, because of their wealth, never lacked for radish, lettuce or cucumbers, neither in summer nor in the rainy season. Apparently, cucumbers are good and are even a delicacy of kings.

The Gemara resolves: This is not difficult. This that says they are harmful to the body refers to large ones, while this that says they were always served on the table of Rabbi Yehuda HaNasi and Antoninus refers to small ones.

With regard to dreams, the Sages taught: One who dreams that he sees a corpse in his house, it is a sign of peace in his house. If the corpse ate and drank in the house, it is good omen for the house. If the corpse removed vessels from the house, it is a bad omen for the house, as it suggests that the corpse is taking someone from the house with him. Rav Pappa explained this only if the dream was with regard to a shoe and a sandal, as that indicates that someone from the house is going to embark on a long journey. As the Sages said: Everything that a corpse takes in a dream is a good omen except a shoe and a sandal; everything that a corpse gives in a dream is a good omen except dust and mustard, which looks like dust, as they portend burial.

We learned in the mishna that one who sees a place from which idolatry was eradicated should recite the blessing: Blessed…Who eradicated idolatry from our land. On this topic the Sages taught in the Tosefta: One who sees the idol called Mercury [Markulis] recites: Blessed…who has shown patience to those who violate His will, as each day new rocks would be thrown upon the pile constructed in Mercury’ honor (Tosafot). One who sees a place from which idolatry was eradicated should recite: Blessed…Who eradicated idolatry from our land. And just as it was eradicated from this place, so too may it be eradicated from all places of Israel, and restore the hearts of their worshippers to worship You. Outside of Eretz Yisrael, one need not recite: And restore the hearts of their worshippers to worship You, since it is predominantly populated by gentiles. Rabbi Shimon ben Elazar says: Even outside of Eretz Yisrael one is required to recite that formula because in the end of days all nations will convert, as it is stated: “For then will I turn to the peoples a pure language, that they may all call upon the Name of the Lord, to serve Him with one consent” (Zephaniah 3:9).

The Gemara goes on to discuss special blessings instituted by the Sages to be recited upon seeing extraordinary sights. Rav Hamnuna taught: One who sees the wicked Babylonia must recite five blessings. The Gemara elaborates:
One who saw the ruins of Babylonia, recites: Blessed…Who destroyed the wicked Babylonia.
One who saw the ruins of Nebuchadnezzar’s house, recites: Blessed…Who destroyed the house of wicked Nebuchadnezzar.
One who saw the lion’s den into which Daniel was thrown (see Daniel ch. 6) or the furnace into which Hananiah, Mishael, and Azariah were thrown (see Daniel ch. 3), recites: Blessed…Who performed miracles for our ancestors in this place.
One who saw Mercury, recites: Blessed…Who has shown patience to those who violate His will.
One who saw a place from which earth is taken, as over the generations earth was taken from certain places and used as fertilizer or for construction in the surrounding areas, recites: Blessed…Who speaks and acts, decrees and fulfills.

The Gemara relates that when Rava would see donkeys carrying earth from Babylonia, he would slap their backs with his hand and say to them: Run, righteous ones, and fulfill the will of your Master. When Mar, son of Ravina, would arrive in Babylonia he would take earth in his kerchief and throw it outside, to fulfill that which is said: “And I will sweep it with the broom of destruction” (Isaiah 14:23). Rav Ashi said: I never heard the statement of Rav Hamnuna, that one who sees Babylonia the wicked must recite five blessings. However, based on my independent reasoning, I recited all of the blessings.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נז - ב

ועוד ^[57] אמר רבי יוחנן: השכים לקום בבקר ונפל פסוק לתוך פיו, הרי זה נבואה קטנה! ^[58]

תנו רבנן: שלשה מלכים ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו הם: הרואה את דוד המלך בחלום, יצפה לחסידות! שנאמר בדוד [תהלים פו] "שמרה נפשי כי חסיד אני". הרואה את שלמה המלך, יצפה לחכמה! לפי שהיה שלמה חכם מכל אדם. ^[59] והרואה את המלך אחאב, ידאג מן הפורענות, כי סופו שנהרג ואכלוהו הכלבים, וגם אין לו חלק לעולם הבא ^[60].

שלשה ספרי נביאים ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו הם: הרואה ספר "מלכים" יצפה לגדולה! כי בו נזכרו מלכי יהודה וישראל. הרואה ספר "יחזקאל", יצפה לחכמה! לפי שנאמר בו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, שאין דורשין אותם, אלא לחכם ומבין מדעתו. הרואה ספר "ישעיה", יצפה לנחמה! ^[61] לפי שרוב ספר ישעיה מדבר על נחמות. והרואה ספר "ירמיה", ידאג מן הפורענות! לפי שרוב ספר ירמיה מדבר על החורבן.

שלשה כתובים גדולים [דהיינו "ספרי" כתובים, שאינם "מגילות"], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו הם: הרואה ספר "תהלים", יצפה לחסידות! ^[62] שהרי דוד היה חסיד, כדלעיל. הרואה ספר "משלי", יצפה לחכמה! שהרי נאמר על ידי שלמה שהיה חכם, וכדלעיל. הרואה ספר "איוב" ידאג מן הפורענות! כי איוב היה בעל יסורים. ^[63]

שלשה כתובים קטנים [דהיינו ה"מגילות" שהן בכלל ה"כתובים", אף שאינם "ספרים"], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו הם: הרואה מגילת "שיר השירים" בחלום, יצפה לחסידות! לפי שכולה יראת שמים וחיבת המקום. הרואה מגילת "קהלת" יצפה לחכמה ^[64]. הרואה מגלת "קינות" [איכה], ידאג מן הפורענות! שהרי היא עוסקת בחורבן בית המקדש.

הרואה ^[65] מגלת "אסתר" רמז הוא שנס נעשה לו! כנס פורים שנכתב במגלה זו.

שלשה חכמים [שנסמכו להוראה ^[66]], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו הם: הרואה את רבי יהודה הנשיא בחלום, יצפה לחכמה ^[67]. הרואה את רבי אלעזר בן עזריה, יצפה לעשירות. ^[68] והרואה את רבי ישמעאל בן אלישע, ידאג מן הפורענות! לפי שהיה מהרוגי מלכות, והפשיטו את עור קרקפתו בחייו. ^[69]

שלשה תלמידי חכמים [שלא נסמכו להוראה], ראייתם בחלום באה לרמז, [כדלהלן], ואלו הם: הרואה את בן עזאי בחלום, יצפה לחסידות! ^[70] הרואה את בן זומא, יצפה לחכמה! ^[71] הרואה את "אחר" [אלישע בן אבויה ^[72]], ידאג מן הפורענות!

כל מיני חיות יפות הן לרואה אותם בחלום, לחלום, שהרואם סימן יפה הם לו, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד! ^[73] כי שלשה אלו משונים במראיהם, ודבר משונה אינו טוב.

מקשה הגמרא: והאמר מר: "הרואה פיל בחלום, פלא נעשה לו!".

מתרצת הגמרא: לא קשיא. לא קשיא, כי הא - שראיית פיל נחשבת כסימן יפה, היא, באופן דהפיל מסרג, שיש אוכף על גביו, או שהוא קשור באפסר, ועל ידי כך הוא נראה ככל החיות, ואילו הא - שאמרו שאינו סימן יפה, הוא באופן דלא מסרג, שאז מראהו משונה מכל החיות.

כל מיני מתכת סימנים יפין הן לרואה אותם בחלום, חוץ ממר [את חפירה] פסל [מעדר] וקרדום!

והני מילי ששלשת אלו אינם סימן יפה - דוקא באופן דחזנהו בקתייהו [כשהם מחוברים בקת העץ שלהם]! כי רק באופן זה הם ראויים למלאכתם לחבל ולהשחית.

כל מיני פירות יפין הן לרואה אותם בחלום, חוץ מפגי תמרה, שאין הגוף נהנה מהן באכילתם, וכדלהלן. ^[74]

כל מיני ירקות יפין הן לרואה אותם בחלום, חוץ מראשי לפתות! שמתוך שהן עבים כמקל, הן סימן שיקבל מלקות [כמו שאמר בר הדיא לרבא, לעיל נו א].

מקשה הגמרא: איני, וכי ראשי לפתות אינן סימן יפה? והאמר רב: לא איעתרי [התעשרתי] עד דחזאי בחלומי ראשי לפת ות!

מתרצת הגמרא: כי חזא רב את ראשי הלפתות, בכנייהו [במקום גידולם במחובר] חזא! ורק באופן זה סימן יפה הם, כי נראה שהם שלו, וגודלם מרמז על פירות טובים. אך הברייתא מדוברת כשראן בתלוש, ואז הן סימן שיהיו כמקל ביד אחרים, וישמשו להרע לו.

כל מיני צבעונין [צבעים] יפין הן לרואה אותם בחלום, חוץ מן התכלת! שהוא גוון ירוק, ופנים ירוקות הן סימן חולי. ^[75]

כל מיני עופות יפין לחלום. חוץ מן קריא [כוס] וקפופא [ינשוף] וקורפראי ["קרפד", והוא מין שרץ הדומה לעטלף], ששלשת אלו יש להם לסתות מאורכות כלחיי אדם, ולפיכך הם מגונים.

(הגו"ף הגו"ף מעי"ן משיבי"ן ומרחיבי"ן - סימן לקבוצת נושאים המוזכרים בהמשך) שלשה מאכלים נכנסין לגוף, ואין הגוף נהנה מהן באכילתם, ואלו הן: גודגדניות [דובדבנים], ^[76] וכפניות [מין תמרים רעים ^[77]], ופגי תמרה!

שלשה דברים אין נכנסים לגוף, והגוף נהנה מהן, ואלו הן: רחיצה, סיכה, ותשמיש! ^[78]

שלשה דברים, הם מעין העולם הבא. ואלו הן: שבת, ^[79] שמש [זריחת החמה], ותשמיש!

דנה הגמרא: "תשמיש" דמאי? אילימא תשמיש המטה, הא מכחש כחיש הוא לאדם, ואי אפשר לומר שהוא "מעין העולם הבא".

מבארת הגמרא: אלא, הכוונה לתשמיש נקבים [עשיית צרכים].

שלשה דברים משיבין דעתו של אדם. שאם הוא דואג ושרוי ביגון, דברים אלו מסירים את האנחה ממנו, ואלו הן: קול כלי זמר או קול ערב של אשה, ^[80] ומראה נאה, וריח טוב!

שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, ^[81] ואלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים! (חמש"ה ושש"ה ועשר"ה - סימן לקבוצת נושאים המוזכרים בהמשך).

חמשה דברים נחשבים כאחד מששים של דבר אחר, ^[82] ואלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום!

ומפרשת הגמרא את כוונת המאמר: אש, היא אחד מששים לגיהנום [מאש הגיהנם]!

דבש, הוא אחד מששים לטעם המן! ^[83]

שבת, היא אחד מששים לעולם הבא!

שינה, היא אחד מששים למיתה! ^[84] חלום, הוא אחד מששים לנבואה! ^[85]

ששה דברים, הם סימן יפה לחולה. ואלו הן: עיטוש, זיעה, שלשול, קרי, ושינה, וחלום!

ומפרשת הגמרא את המקורות לתועלת דברים אלו:

עיטוש, דכתיב [איוב מא י] "עטישותיו תהל אור!" שבכל עטישה שהוא מתעטש יזרח לו אור.

זיעה, דכתיב [בראשית ג יט] "בזיעת אפיך תאכל לחם!" ומשמע שהמזיע עתיד לחיות ולאכול לחם.

שלשול, דכתיב [ישעיה נא יא] "מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת!" ו"צועה" היינו הרקת המעיים, כי הרקה נקראת "צעיה".

קרי, דכתיב [ישעיה נג י] "יראה זרע יאריך ימים!

שינה, דכתיב [איוב ג יג] "ישנתי אז ינוח לי!"

חלום, דכתיב [ישעיה לח טז] אצל חזקיה "ותחלימני והחייני!", והיינו שעל ידי החלום תבריאני.

ששה דברים מרפאין את החולה מחליו, ועל ידם תהיה רפואתו רפואה שלימה, ואלו הן: כרוב, ותרדין, וסיסין יבשין [מין עשב ^[86]], וקיבה והרת [רחם], ויותרת הכבד של בהמה!

ויש אומרים: אף דגים קטנים!

ולא עוד, אלא שדגים קטנים מפרין ומברין [מבריאים] כל גופו של אדם!

עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו, וגורמים שיהיה חוליו קשה. ואלו הן: האוכל בשר שור, ובשר שמן, בשר צלי, בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, ושחלים [מין ירק], והחלב, והגבינה, והמרחץ.

ויש אומרים: אף אגוזים.

ויש אומרים: אף קשואים [מלפפונים].

תנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמן "קשואים?" - מפני שהן קשים לגוף כחרבות!

מקשה הגמרא: איני, וכי קשואים מזיקים לגוף? והכתיב "ויאמר לה ה', שני גוים בבטנך", ודרשינן, אל תקרי "גוים", אלא "גיים" [שכך הוא הכתיב בתיבה זו], מלשון גאות וגדולה. ואמר על כך רבי יהודה אמר רב: שני "גאים" אלו, הם אנטונינוס ורבי, שיצאו מיעקב ועשו, ונקראו "גאים", משום שעשירים היו, ולא פסק משלחנם, לא צנון ולא חזרת ^[87] ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים! הרי שקשואין מאכל משובח הן.

מתרצת הגמרא: לא קשיא. הא - שאמרו שקשואים רעים לגוף, היינו בקשואים רברבי, ואילו הא שלא פסקו משלחנם של רבי ואנטונינוס - הם קשואים זוטרי.

תנו רבנן: הרואה בחלום שנמצא מת בבית, הרי זה סימן שיבא שלום בבית, כמת ש'נח בשלום', ואם ראה שהמת אכל ושתה בבית, ונראה כקבוע בבית, הרי זה סימן יפה לבית. ^[88] ואם ראה שנטל המת כלים מן הבית, הרי זה סימן רע לבית!

תרגמא רב פפא למה שאמרו ש"נטל כלים"

- דהיינו דוקא באופן שראה שהמת נוטל מסאנא [מנעלים] וסנדלא, אבל אם ראה שנטל כלים אחרים, סימן יפה הוא. כי כל מה דשקיל שכבא [מת] מן הבית, מעלי לבית, לבר ממסאנא וסנדלא! משום שהוא מראה שהנמצאים בבית יצאו לחוץ [אל מקום שהולך אליו המת], כי אין אדם נשאר בלא מנעליו, אך אם מוציא שאר כלים, הוא סימן שבני הבית ישארו בו, ורק כלים יוצאו. ^[89]

וכל מה שרואה בחלומו דיהיב שכבא לבית, הרי זה מעלי לבית. לבר מעפרא וחרדלא! שהעפר הוא סימן רע, משום שמרמז לעוד קבורה בבית זה. ^[90]

שנינו במשנה: הרואה מקום שנעקרה ממנו עבודת גלולים, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו"!

תנו רבנן: הרואה עבודה זרה של מרקוליס, ^[91] אומר: "ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו!" ^[92]

והרואה מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים, אומר: "ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו, ^[93] וכשם שנעקרה ממקום זה, כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך!"

והרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה בחוץ לארץ, אין צריך לומר "והשב לב עובדיהם לעבדך" מפני שרובה של חוץ לארץ מיושבת בעובדי כוכבים! ותפילה זו נתקנה רק להשיב לב פושעי ישראל.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן. מפני שעתידים הגויים להתגייר. שנאמר [צפניה ג ט] "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה!" [שלא יוציאו בשפתם שם אלהים אחרים אלא כולם יקראו בשם ה' שהוא שפה ברורה] לפיכך יש להתפלל עליהם שישוב לבם לעבוד את ה'.

דרש רב המנונא: הרואה את המקומות דלהלן, המצויים בבבל הרשעה, צריך לברך חמש ברכות, ואלו הן:

ראה בבל בכללותה, אומר: "ברוך שהחריב בבל הרשעה!"

ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: "ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע!"

ראה גוב של אריות שהושלך בו דניאל, ^[94] או חפירה שהוסק בה כבשן האש של חנניה מישאל ועזריה, אומר: "ברוך שעשה נסים לאבותינו ^[95] במקום הזה!"

ראה עבודה זרה של מרקוליס, אומר: "ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו!"

ומקום יש בבבל, שאם בהמה נכנסת לשם אינה יכולה לזוז ממקומה, עד שיתנו עליה מעפר אותו מקום, ^[96] ואם ראה מקום זה שנוטלין ממנו עפר להניח על הבהמה בשביל שתוכל לילך, אומר: "ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים!" כי מעשה זה הוא סימן להשמדת המקום, ומקללותיה של בבל הוא [כדלהלן], לפיכך מברך שם, על שגזר להשמידה, ומקיים גזרתו.

רבא, כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא [חמורים שנושאים עפר] מבבל, הוה טריף להו ידא על גבייהו של החמורים, ואמר להם: רהוטו [רוצו] צדיקי למעבד רעותא [רצון] דמרייכו! שמקיימים אתם את גזירת השמד שגזר ה' על בבל, שינטל עפרה.

מר בריה דרבינא, כי הוה מטי לבבל, הוה שקיל עפרא בסודריה, ושדי לברא [לחוץ מבבל], כדי לקיים מה שנאמר [ישעיה יד כג] "וטאטאתיה במטאטא השמד!" ו"טאטוא" היינו פיזור העפר.

אמר רב אשי: אנא, הא דאמר רב המנונא - שהרואה מקומות אלו בבבל יש לו לברך חמש ברכות - לא שמיע לי, ממנו, אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו!

הערות

^[57] בסמיכת חכמים העיר למה לעיל [נה ב] לא פירש רש"י מאמר זה, וכאן כתב שקם ממטתו. וביאר שכאן רצה להבהיר שאין כוונת רבי יוחנן על כל האמור לעיל "ישכים ויאמר:. קודם שיקדמנו פסוק אחר", אלא אפילו אם לא ראה דבר, כיון שנפל לו פסוק, הרי זו נבואה קטנה. והצל"ח כתב שרש"י מבהיר שזהו מאמר נפרד של רבי יוחנן, ואינו נסוב על דבריו בשותה יין [דהיינו שאין כוונתו שאם שנפל לו הפס' "ויין ישמח" הרי הוא יכול לברר פתרונו לטוב]. והגרא"מ הורביץ ביאר שכוונת רבי יוחנן כי מה שאין אמירת פסוק מועילה להטיב פתרון חלום של שתיית יין [כמבואר בהערה הקודמת], הוא רק אם השכים ואמר מרצונו פסוק מסוים, אך אם נפל בפיו, הרי הוא כנבואה קטנה ומועיל לו. [ובהגהת ר"ש טויבש כתב שכוונת רש"י כי רק אם נפל לו אחר שקם ונטל ידיו, נחשבת כנבואה קטנה, אך לא קודם שנטל ידיו].

^[58] רבינו בחיי [בראשית מא א] כתב שמצינו [ב"ב יב א] "נבואה קטנה" שנתנה לשוטים ולתינוקות, והיינו שהיא דמיון אמיתי, ושייכת רק באלו שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם, וגם בעת השינה מדמים דברים אמתיים ומתקיימים, והחלומות ממין זה באים בין לצדיקים בין לרשעים מבלי שיהרהר אדם בענין זה כלל", וכבר ביאר מהר"ל [ח"א ב"ב שם] שהחכם מבטל בשכלו את כח הדמיון, ולכן אינו מקבל את הנבואה, בניגוד לשוטה שאינו פועל בשכלו, וכל ידיעתיו הם ממה שניתן לממונים בשמים, וראה זהר [ח"ב רנח א]. ובתורת חיים [ב"ק נה א] ביאר שנקראת "נבואה קטנה" כי היא א' משישים בנבואה. והג"ר משה שפירא שמשמעותה כלשון הכלל [ב"מ יב ב] "גדול וסמוך על שלחן אביו, זהו קטן", כי ה"נבואה" שהכיר בה בקומו, כאשר יש לו כבר תודעה עצמית, נגרמת ונסמכת על גילוי שקבל בשנתו, וגם אינה נבואה חדשה שנגלתה לו, אלא היא נסמכת על פסוק, שהוא נבואה שכבר נאמרה לנביא.

^[59] נאמר בפתיחת ספר משלי "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל", וביאר הגר"א שספר משלי חלוק לג' חלקים, הראשון עוסק בענייני חכמה, וכנגדו אמר "משלי שלמה" כי עליו נאמר "ויכחם מכל האדם". השני עוסק במוסר, ועליו אמר "בן דוד" שהיה חסיד, והוא ממלא מקום אבותיו. והשלישי עוסק בתורה, ולכן אמר בו "מלך ישראל" כי על התורה נאמר "בי מלכים ימלוכו".

^[60] כך ביאר הצל"ח, והכרחו, שהרי גם שאול נהרג הוא ובניו במלחמה, ולא נזכר כסימן לפורענות, ומשמע שהרמז על פורענות בעוה"ז ובעוה"ב, וראה הערה 72.

^[61] הגר"א לא גרס "הרואה ספר ישעיה", שהרי אמרו רק "ג' נביאים", ואמנם באבות דרבי נתן [מ יג] לא נזכר ספר יחזקאל. והצל"ח כתב ש"ספר מלכים" אינו ממנין ג' נביאים, אלא אחר מנין ג' המלכים אמרו שאם ראה "ספר מלכים" יצפה לגדולה.

^[62] באבות דרבי נתן [מ יד] גרסו "יצפה לענווה", שהרי דוד אמר [תהלים כב ז] "ואנכי תולעת ולא איש". ומחלוקת הגירסאות תלויה בנידון הגמרא [ע"ז כ ב] איזו מדה גדולה מכל המדות, חסידות או ענווה.

^[63] אף שאיוב היה בעל יסורים, לא אמרו שהוא סימן רע לרואהו, כי יסוריו היו לנסותו ולא לענשו.

^[64] בזהר [בא לט א] מצינו ששלמה כתב את שיר השירים כנגד חסד, קהלת כנגד דין, משלי כנגד רחמים, ובשו"ת הרדב"ז [תשכב] כתב שלכן לא נזכר בקהלת שום שם חוץ מ "אלוהים ".

^[65] כתב הצל"ח שנקט שוב "הרואה" כדי להעמידה כענין בפני עצמו, כי כל הסוגיא עוסקת בסדר של שלש שלש. והגרא"מ הורביץ כתב שבעל מימרא זו סבר שמגילת אסתר "לא ניתנה להכתב", ולכן לא מנאה עם ג' הכתובים, אלא כדבר בפני עצמו.

^[66] ע"פ מהרש"א [לבאר החילוק בין "חכמים" ל"תלמידי חכמים" בסמוך, ומקורו מקידושין מט ב].

^[67] ראה בעירובין [פו א] שהיה רבי מכבד עשירים, וביאר מהרי"ל שהיה עשיר, וכיון שלא רצה להשתמש בכתרה של תורה, לימד את העם לכבדו מחמת עשרו ולא מחמת תורתו. ולכן, אף שהיה עשיר, לא הובא כאן כרמז לעשירות [כראב"ע], אלא לחכמה שהיא עיקר מעלתו.

^[68] ראה לעיל [כז ב] ובשבת [נד ב] שהיה עשיר גדול, והיה מעשר י"ב אלפים עגלים מעדרו מדי שנה בשנה. רב נסים גאון גרס, "הרואה רבי עקיבא בחלום יצפה לחסידות !" כמו שדרשו בסנהדרין [קי א], "אספו לי חסידי" - אלו רבי עקיבא וחביריו שמסרו נפשם לזביחה על דברי תורה. "והרואה רבי אלעזר בן עזריה, יצפה לחכמה !" לפי שהתמנה לראש ישיבה בן יח שנה [כדלעיל כח א], ונקרא קופה של בשמים [גיטין סז א], ו"עטרת החכמים" [סוטה מט א]. ואף שרבי עקיבא הגיע לדרגה יותר עליונה, [כמבואר במנחות כט שמשה רבינו שאל את הקב"ה למה לא נתן את התורה על ידו!] לא הזכירוהו כרמז לחכמה, כי לא התחיל ללמוד אלא בגיל ארבעים, וגם משום שחסידותו היתה יתירה על חכמתו, ומרמז יותר לחסידות, וראה תוס' בכתובות [קה א ד"ה דחשיב]:

^[69] רש"י, ובא ליישב למה לא אמרו כמובאבות דרבי נתן [מ יא] שרבי עקיבא הוא סימן לפורענות, שהרי סרקו בשרו במסרקות של ברזל - ולכך כתב שרבי ישמעאל התייסר יותר, כי הפשטת עור הקרקפת קשה יותר, שהוא מחובר למח [ומה שאמר רבי אליעזר לרבי עקיבא "שלך קשה מכלם" - סנהדרין סח ב - היינו רק כלפי שאר עשרה הרוגי מלכות]. ורב ניסים גאון פירש שהיה בסוף ימי בית שני, ובימיו היו ישראל בצרה, ונשבה בנערותו, וקודם החרבן נהרג [ותמוה, שהרי רבי ישמעאל הנהרג היה כהן גדול, ואילו הנפדה היה חברו של רבי עקיבא].

^[70] בחגיגה [יד ב] קראו עליו את הפסוק "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" [רש"ש, וראה מהרש"א שם שלכן רק בן עזאי מת כשנכנסו לפרד"ס, כי דבקה נפשו בדברים עליונים], ועיין עוד בסוטה [ד ב] שקראו עליו "סוד ה' ליראיו", וראה פירוש רב ניסים גאון.

^[71] בחגיגה [שם] קראו עליו את הפסוק "דבש מצאת אכול דייך". ו"דבש" הוא כינוי לחכמה, שנאמר [שם] "דבש וחלב תחת לשונך".

^[72] המקור לשם "אחר" הוא בחגיגה [טו א] שאלישע בן אבויה נכנס לפרד"ס, וכיון שקלקל יצאה בת קול ואמרה "שובו בנים שובבים חוץ מ'אחר"' [והוא פורענות לעוה"ב, ראה הערה 60], וי"א שהבת קול אמרה 'אלישע', והגמרא קראתו "אחר" מפני המעשה המובא שם שאמרה עליו זונה "אחר הוא". ורב ניסים גאון [בספר המפתח כאן] כתב שנקרא "אחר" כי חזר לאחוריו.

^[73] רש"י פירש שהיא חיה הדומה לקוף, ויש לה זנב ארוך, וכתב הרש"ש שסובר כתוס' בנדה [כג א] שגרסו כאן "והקיפוף", כי ה"קיפוד" הוא מין שרץ. ובתוס' ר"י החסיד גרס "והקיפור", וביאר שהיא מין חיה, אך "הקיפוד" הוא מין עוף, ולא נחלקו כי יש שני מיני קיפוד, של שרץ ושל עוף. והגר"א [אמרי נעם] ביאר, ששלש מיני קפוד הם: א. מין חיה, והוא המדובר כאן. ב. מין שרץ, ומוזכר בישעיה [יד כג] "ושמתיה למורש קפוד". ג. מין עוף, ומוזכר בישעיה [לד יא] "וירשוה קאת וקיפוד" [אך רש"י נח א כתב שהם "חיות ועופות רעים"].

^[74] ביארנו כפשוטו, אך בחזון טוב תמה א"כ למה לא הוזכרו כל שלשת שאין הגוף נהנה מהן באכילתם כסימן רע. ולכן ביאר כדלעיל שרק "הרואה תמרים, תמו עוונותיו", אך "פגי תמרה" שעדיין לא נשלם גדולם, מורים שעדיין לא תמו עוונותיו, ולכן אינם סימן טוב.

^[75] רש"י, והיעב"ץ כתב ש"תכלת" נגזר מלשון "תכלה" וקץ. ובראשית חכמה [קדושה ו כה] הביא מהזהר [תרומה קלה א- קלט א] שתכלת הוא הכסא שדנים בו דיני נפשות, ובו נהרגו בכורי מצרים, והרואה אותו חלום ידע שנשמתו עולה לדין ונידון לכליה, וצריך רחמים רבים.

^[76] ראה בעירובין [כח א] "גודגדניות מרובי בנים יאכלו חשוכי בנים לא יאכלו", וכתב החיד"א [שיורי ברכה או"ח רכה] שרק פרי הגודגדניות [מלא ו'] קשה לגוף, אך ירק הגדגדניות [חסר ו'] טוב לגוף, ועליו אמרו "מרובי בנים יאכלו".

^[77] הערוך כתב שהן ממין דקל זכר.

^[78] הרמב"ן [נא ב, עי"ש הערה 5] נקט שהטעם שאין מברכין על הנאות אלו, הוא משום שתקנו ברכה רק על הנאות הנכנסות לגוף, ולא בנהנה מחום או מקור או מאור. וכתב המג"א [רטז א בשם מטה משה] שלטעמם, מה שאין מברכין על קול ערב, הוא משום שאין בו ממש. ומהרש"ם [דעת תורה, שם] תמה שהרי מצינו [יומא עו ב] שרחיצה וסיכה נבלעות בעצמות. ויתכן, שעצם הרחיצה והסיכה נבלעות, אך ההנאה מהם היא בחלק שחוץ לגופו, והברכה תלויה רק בהנאה. ובדרך פיקודיך [מ"ע א, דיבור ו] ובמור וקציעה [רמ] כתבו שאין מברכין על הנאת תשמיש משום שלא ניתנה להנאה אלא למצוה, וגם משום שהוא מכחיש כוחו.

^[79] הכוזרי [מאמר ה, אות א, כח] ביאר ששבת נחשבת מעין עולם הבא "כי ביום הזה הושלמו כל המעשים הטבעיים התלויים בזמן, ונסתימו ביצירת האדם המשיג את מדרגת המלאכים שאינם תלויים בכחות הטבעיים בהיותם שכליים, והשכליים אינם צריכים במעשיהם לזמן, שכן אנו רואים כי השכל האנושי מצייר לעצמו בו ברגע את השמים ואת הארץ, מדרגה זו היא אפוא עולם המלאכות ועולם המנוחה, אשר בדבק בה הנפש האנושית ירווח לה".

^[80] כך פירש רש"י, והגר"א [משלי כז ט] נקט שהוא קול חברו המייעץ לו עצה טובה, עי"ש שביאר איך שלשת הדברים נרמזים בפסוק.

^[81] המהרש"א ביאר שעל ידיהם נעשית נפשו רחבה לחזר אחר תענוגי העולם הזה. ונקט שאינם סיבות למעלה אלא לפחיתות, כמו ששנינו באבות [ה יט] "מי שיש בידו עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע", וא"כ ראוי למעט בהם. אך הרמב"ם [שמנה פרקים, ה] כתב שדברים אלו הם מעלות למי שמשתמש בהם כדי להרחיב דעתו "שתהיה בהירה וזכה לקבל החכמות, וכמו שאמרו [שבת כה ב] "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים", ובכתובות [סז ב] אמרו ששלשת דברים אלו הם בכלל "די מחסורו" של אדם, וראה ביאור הגר"א [משלי יט יא]. אכן יש שביארו שאין הכוונה לתענוגי העוה"ז, אלא משל הם: במטה משה [ריש שער ד] ביאר: דירה נאה - הם מידות טובות, שידור באחווה עם הבריות. אשה נאה - שישתעשע ב"אילת אהבים" היא התורה. כלים נאים - שיהיו מלבושיו ראויים, פשוטים ונקיים, לא כעני ולא כעשיר, עי"ש שהאריך. והגר"א נקט שהם משל להכנת האדם, דירה נאה - שיהא גופו במזג מאוזן. אשה נאה - שתתנאה נשמתו במעשיו. כלים נאים - שיהיו חושיו נאים. וגם בראשית חכמה [קדושה ז] כתב שדירה נאה היא הלב שצריך להבין, כלים נאים הם כלי המעשה, אשה נאה היא הנשמה. והשל"ה [בהעלותך תו"א ח, עקב תו"א ה] הביא מהאר"י ש"תשב אנוש עד דכ"א", ר"ת דירה כלים אשה.

^[82] המהרש"א כתב בשם תוס' שאין כוונת הגמרא לא' משישים" ממש, וכוונתו לדברי תוס' בב"ק [צב ב] ובב"מ [קז ב] שמספר ששים הוא להפלגה, ונקט שהוא הדין ב"אחד משישים". אך בנדרים [לט ב] אמרו שהמבקר חולה נוטל "אחד משישים" מחוליו, והקשו א"כ יבקרוהו שישים ויבריא, ומשמע ש"אחד משישים" דוקא [וכן משמע בפסחים צד א, עי"ש].

^[83] לכאורה תמוה שהרי על המן נאמר "וטעמו כצפיחית בדבש, וכיון שתולין קטן בגדול, משמע שהדבש יותר מתוק מהמן. וביאר הגר"א ש"טעמו" היינו שאפילו אם נפל מהמן לקדרה שיש בה פי שישים ממנו, עדיין יש בה טעם כדבש, כי אף שטעם בטל בשישים, נשאר בה טעם דבש שהוא א' משישים מטעם המן.

^[84] הגר"א ביאר שהכוונה לנשימה אחת בשינה, וכשישן כשיעור שישים נשימות נחשבת שנתו כמיתה ממש, ולכן לא ישן דוד שיתין נשמין [ראה לעיל ג הערה 54]. ועוד כתב [משלי יט כג] שהשינה ניתנה כדי שתעלה נשמתו לישיבה של מעלה, ויוכל להשיג בשעה אחת מה שאינו משיג בשבעים שנה. וברוח חיים [אבות פ"ו] כתב שזהו אחד משישם של מיתה אצל הצדיק, שנשמתו מתדבקת בשכינה, אך כיון שעדיין היא קשורה לגוף גשמי, אינה יכולה להדבק אלא כא' משישים לדבקותו בשכינה לאחר מיתתו, ומאידך הרשע בשנתו נשמתו נדחית מכל מקום, וחשוב כבהמה ומת, והוא א' משישים שלאחר מותו, שאז ילך בכף הקלע.

^[85] בדרך ה' [ח"ג פ"ה] ביאר שאין החלום והנבואה ממין אחד, אלא שהחלום הוא אמצעי להעברת הנבואה, ונקרא "אחד מששים" כי יש בו הגדה והודעה לאדם שלא כדרך הרגילה בהעברת הידעה שהיא בדרך השכל, [וראה נה ב הערה 47]. ובתורת חיים [ב"ק נה א] כתב שטעם התפלה להטבת חלום בברכת כהנים הוא משום שברכת כהנים היא כנבואה גמורה לטובה, ואומר "אני שלך וחלומותי שלך" כדי לערב נבואתו הקטנה לרעה בתוך נבואה לטובה, ומבטלה בשישים, ונעשה החלום לברכה כחלק מברכת הכהנים, ורמז לכך יש בברכת כהנים שישים אותיות, שמבטלת נבואה קטנה בשישים.

^[86] רש"י גרס "מיסיסין", שהוא תבשיל של סיסין.

^[87] תוס' [ע"ז יא א] כתבו שעשירותם לא התבטאה בחזרת וצנון, אלא שמתוך שהיתה דרכם להרבות בסעודה, היו צריכים להקדימם כדי להרחיב בני מעיים.

^[88] ביארנו כפשוטו שראה בחלומו מת בביתו, ולמת אומרים "לך בשלום" ו"תנוח על משכבך בשלום'. אך יתכן שהכוונה שבחלום נראה לו כחי, אלא שהוא יודע שאדם זה מת מכבר, שהרי בהמשך נקט ראהו אוכל ושותה, ומשמע שאין הכוונה שראה בחלומו גווית מת בבית.

^[89] ביארנו כפשוטו [ע"פ רש"י], וראה בספר חסידים [תנד] שאין ללבוש מנעלים של מת. ובנפש החיים [א ה] כתב שגוף האדם נחשב כ"נעל" כלפי נשמתו, ולפי זה ביאר בנו ברוח חיים [ריש אבות] שכוונת רב פפא שלקיחת הנעל מרמזת שיחלצו לאחד מבני הבית את "נעלו" - גופו - מעל נשמתו.

^[90] בשלמה משנתו ביאר שגם חרדל מרמז למיתה, כי אמרו בשבת [קלד א] שמכבין בו גחלת, ומרמז על כיבוי גחלת החיים.

^[91] כתבו תוס' [שם] שלאו דוקא מרקוליס, אלא כל עבודה זרה שהיא, והתנא נקט את שם הע"ז שהיתה במקומו. אך רבינו יונה כתב שאין מברכים על ע"ז הקבועה במקומה, אלא על ע"ז המתחדשת, כי הברכה היא על "שנתן ארך אפים" לעובדי ע"ז אף שמחדשים אותה שוב ושוב. ומרקוליס היא דוגמא לזה, כי היא מתחדשת בכל יום, שהרי עבודתה בהשלכת אבנים ע"ג אבנים, [ולמחר משליכים אבנים על אלו שהשליכו היום, ונמצא שהוסיפו עליה שוב].

^[92] כתבו תוס' [ד"ה הרואה], שהיום אין רגילין לברך ברכה זו, כי רואים ע"ז בכל יום. ובשו"ע [רכד א] נפסק ש"אם רואה אותה בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך", וכתב הרמ"א "והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותה תמיד", וביאר המג"א שכוונתו להוסיף כי אף אם הלך לעיר אחרת, כיון שראה ע"ז הדומה לזו שבעירו אינו מברך, ועוד, שגם קטן שראה והגדיל כשרואה שוב אינו מברך, כי כבר ראה בקטנותו. ויתכן שנחלקו אם ברכה זו תלויה רק בעצם ראיית ע"ז, ודינה כברכת הראיה שיש לה זמן של ל' יום, או שהיא ברכה על ארך אפים, ושייכת רק בחידוש הע"ז [כנ"ל], ואם אינו רואה חידוש אינו מברך לעולם, ולכן קטן לא מברך, כי אינו רואה חידוש, ואף שבקטנותו לא היה בר חיובא, לא מתחייב בברכה.

^[93] תוס' [נד א ד"ה שעקר] הביאו מירושלמי שאומר כן רק כאשר נעקרה מכל ארץ ישראל, וראה שם שכאשר נעקרה ממקום אחד אומר "מן המקום הזה", [והרא"ש [כאן] גרס בירושלמי "נעקרה ממקום אחר" וביאר שרק בחו"ל אומר "מן המקום הזה"]. והגר"א [רכד ג] דייק מהנוסח המובא כאן, שלדעת הבבלי בארץ ישראל אומר "מארצנו", ואפילו כשנעקרה רק ממקום אחד, שהרי אחר שאמר "מארצנו" הוא מוסיף "וכשם שנעקרה ממקום זה וכו". והנה במצוות ביעור ע"ז, נאמרו שני מקראות, א. "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים", והיא מצוה על עצם הע"ז, ונוהגת גם בחו"ל [קידושין לז א]. ב. ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, והיא מצוה על טיהור המקום, ונוהגת רק בא"י [ספרי ראה ט]. ונחלקו אם המצוה שהתחדשה בא"י, מתקיימת דוקא בטיהור כל הארץ, אך על מקום אחד אומר כמו בחו"ל "מן המקום הזה", או שכל עקירה בארץ היא בכלל מצוות טיהור הארץ, ואומר עליה "מארצנו".

^[94] רש"י והרמב"ם [ברכות ו ט] לא פירשו באיזה "גוב אריות" מדובר, [אף שבכבשן האש פירשו כדלהלן], והב"ח [ריח] הביא שמהרש"ל הוכיח מכך שמברכים על כל גוב של אריות, כי הוא דבר שאינו מצוי, ובכל גוב מתעורר לזכור את הגוב שהושלך בו דניאל [וצ"ע מהו לשון הברכה, שא"א לומר "במקום הזה"]. ובאליהו רבה [שם ט] דחה, כי פשוט שכוונת המשנה לגוב של דניאל, ורק בכבשן הוצרכו לפרש אלא באיזה כבשן מדובר, שלא יטעו לומר שמדובר בכבשן של אור כשדים שבו הושלך אברהם [אך רשב"ם ב"ב צא א נקט שמברכים גם על כבשן שהושלך בו אברהם].

^[95] הרי"ף והרא"ש גרסו "לצדיקים", וביאר הרש"ש שאין אומרים "לאבותינו" אלא על שלשה אבות, וראה הערה 3 למשנה בראש הפרק.

^[96] כך פירש רש"י [ד"ה מקום], ועוד הביא בשם רבי יצחק, שנוטלים משם עפר לטיט הבנין, ואין באותו מקום לא ישוב ולא זרע ולא נטיעה. וכתב המהרש"א כי לפירוש זה נמצא ש"וטאטאתיה" נגזר משורש "טיט".

א אמר ר' יוחנן: השכים בבוקר ומיד כשקם ממטתו נפל פסוק לתוך פיו — הרי זה נבואה קטנה. תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה מלכים הם, שראיית כל אחד מהם בחלום יש לה משמעות. הרואה את דוד בחלום — יצפה לחסידות. ראה את שלמה — יצפה לחכמה. ראה את אחאב — ידאג מן הפורענות, כדרך שאירע לאחאב.

וכן שלשה ספרי נביאים הם, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה ספר מלכים — יצפה לגדולה (מלכות). ראה את ספר יחזקאל — יצפה לחכמה, שיש בספר יחזקאל תבנית המרכבה. ראה את ספר ישעיה — יצפה לנחמה. ראה את ספר ירמיה — ידאג מן הפורענות, לפי שהתנבא הרבה מענין הפורענות.

ובדומה לכך, אף שלשה ספרי כתובים גדולים הם, ומשמעות מיוחדת לכל אחד מהם עבור הרואה אותם בחלומו, שכן הרואה ספר תהלים — יצפה לחסידות, משלי — יצפה לחכמה, איוב — ידאג מן הפורענות.

ובדומה לכך, שלשה ספרי כתובים קטנים הם, שהם מגילות בלבד, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את שיר השירים בחלום — יצפה לחסידות, לפי שהוא מתפרש כתיאור אהבת ה' לישראל. קהלת — יצפה לחכמה. קינות (איכה) — ידאג מן הפורענות. הרואה בחלום מגלת אסתר — סימן הוא כי נס נעשה לו.

שלשה חכמים הם, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את רבי בחלום — יצפה לחכמה. ראה את ר' אלעזר בן עזריה — יצפה לעשירות, שהיה ר' אלעזר בן עזריה עשיר מופלג. ואם ראה את ר' ישמעאל בן אלישע — ידאג מן הפורענות, שר' ישמעאל הוא אחד מעשרת הרוגי מלכות.

כן שלשה תלמידי חכמים הם, שהיו גדולים בתורה אף על פי שלא זכו להסמך ולהקרא רבי, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את בן עזאי בחלום — יצפה לחסידות. ראה את בן זומא — יצפה לחכמה. ואם ראה את אחר (אלישע בן אבויה) — ידאג מן הפורענות, שכן יצא לתרבות רעה.

ב אמרו: כל מיני חיות יפות לחלום, כשאדם רואה אותם בחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד. ושואלים: והאמר מר [והרי אמר החכם] שהרואה פיל בחלום פלא נעשה לו! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמר החכם שסימן יפה הוא לו, הרי זה באופן שראהו דמסרג [שהוא חבוש אוכף], הא [זה] ששנינו שראיית פיל אינה סימן יפה, הרי זה באופן דלא מסרג [כשאינו חבוש אוכף].

כעין זה אמרו שכל מיני כלי מתכת יפין לחלום, חוץ ממר (מעדר), פסל (מפסלת), וקרדום, שכן כלים אלה עשויים לקלקול. והני מילי דחזנהו בקתייהו [ודברים אלה אמורים דווקא כשראה אותם עם קתותיהם, ידיותיהם]. וכעין זה אמרו: כל מיני פירות יפין לחלום, חוץ מפגי תמרה, שהם תמרים שלא הבשילו כל צרכם. וכן כל מיני ירקות יפין לחלום, חוץ מראשי לפתות. ומקשים, והאמר [והרי אמר] רב: לא איעתרי [התעשרתי] עד דחזאי [שראיתי] בחלומי ראשי לפתות, והרי שהוא סימן טוב! ומשיבים: רב כי חזא [כאשר ראה] אותם — בכנייהו חזא [במקום גידולם הוא שראה], אבל כשרואה בחלום ראשי לפתות תלושים — סימן רע הוא לו. וכעין זה: כל מיני צבעונין (צבעים) יפין לחלום, חוץ מן התכלת. וכן כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי, ששלושתם עופות לילה ודמותם משונה ומפחידה.

ג המילים הגו"ף, הגו"ף, מעי"ן, משיבי"ן, ומרחיבי"ן, הן סימן לדברים שיידונו להלן בגמרא, ויש בכולם תכונות משותפות, בדומה למה ששנינו כבר.

אמרו: שלשה דברים נכנסים לגוף, ואולם אין הגוף נהנה מהן, והם גודגדניות, וכפניות (תמרים גרועים), ופגי תמרה. ולעומת זאת: שלשה דברים אין נכנסין לגוף, ואף על פי כן הגוף נהנה מהן, ואלו הן: רחיצה, וסיכה ותשמיש. ועוד אמרו: שלשה דברים הם מעין העולם הבא, ואלו הן: שבת, שמש ותשמיש.

על כך שאלו: תשמיש דמאי [של מה], איזה תשמיש? אילימא [אם נאמר] כי הכוונה לתשמיש המטה — הא מכחש כחיש [הרי הוא מכחיש] ומחליש את הגוף! אלא הכוונה לתשמיש נקבים — שנפנה לצרכיו.

ועוד אמרו, שלשה דברים משיבין דעתו של אדם, ואלו הן: קול, ומראה, וריח, שכאשר הם נעימים וטובים, הריהם משיבים דעתו של אדם. ועוד, שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, ואלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים.

ד המילים חמש"ה, ושש"ה, ועשר"ה הן סימן לדברים שיידונו להלן. אמרו: חמשה דברים בעולמנו, שכל אחד מהם הוא אחד מששים לדברים גדולים השייכים לדרגה עליונה, ואלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום. ומפרטים: אש שלנו היא אחד מששים לגיהנם. דבש — אחד מששים למן. שבת — אחד מששים לעולם הבא. שינה — אחד מששים למיתה. חלום — אחד מששים

לנבואה. כעין זה אמרו: ששה דברים סימן יפה הם לחולה: עטוש, זיעה, שלשול, קרי, ושינה, וחלום. ורמז בכתובים לדברים: עטוש — דכתיב [שנאמר]: "עטישותיו תהל אור" (איוב מא, י), הנדרש שעל ידי העיטוש מגיע הוא לראות באורו של העולם. זיעה — דכתיב [שנאמר]: "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יט). שלשול — דכתיב [שנאמר]: "מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת" (ישעיהו נא, נד). קרי — דכתיב [שנאמר]: "יראה זרע יאריך ימים" (שם כג, י). שינה — דכתיב [שנאמר]: "ישנתי אז ינוח לי" (איוב ג, יג). חלום — דכתיב [שנאמר]: "ותחלימני והחיני" (ישעיהו לח, טז), "ותחלימני" — לשון חלום.

וכעין זה: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה, ואלו הן: כרוב, ותרדין, וסיסין יבשין, וקיבה, והרת, ויותרת הכבד. ויש אומרים כי תכונות אלו יש אף לדגים קטנים. ולא עוד, אלא שדגים קטנים מפרין ומברין כל גופו של אדם.

ולעומת זאת, עשרה דברים מחזירין את החולה שהתרפא מחוליו שוב לחליו, וחליו קשה משהיה, ואלו הן: האוכל בשר שור, בשר שמן בכלל, או בשר צלי, או בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, שאם מתגלח החולה הרי זה מזיק לו, וכן אם היה אוכל שחלים, והחלב, והגבינה, ורחיצה בבית המרחץ. ויש אומרים שאף אכילת אגוזים. ויש אומרים שאף אכילת קשואים.

ומעין זה תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: למה נקרא שמן קשואים — מפני שהן קשין לגוף כחרבות. ושואלים: איני [הרי אין הדבר כן], והכתיב [והרי נאמר]: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" (בראשית כה, כג), ואמרו: אל תקרי [תקרא] "גוים" אלא "גיים" (גאים), ואמר רב יהודה אמר רב: אלו שני אנשים גדולים שיצאו מרבקה, ובהם נתקיים פסוק זה, אנטונינוס ורבי, שמרוב עושרם לא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. והרי שהקישואים הם דבר טוב ואף מעדן מלכים!

ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו שהם קשים לגוף הרי זה ברברבי [בגדולים], הא [זה] ששנינו שלא פסקו משולחנם של רבי ואנטונינוס, והרי שטובים הם, הרי זה בזוטרי [בקטנים].

ה ועוד בענין החלום, תנו רבנן [שנו חכמים]: החולם שהוא רואה מת בבית — סימן הוא לשלום בבית. אכל ושתה המת בחלומו בבית — סימן יפה לבית. נטל המת כלים מן הבית — סימן רע הוא לבית, שמרמז הוא כאילו המת לוקח עמו מישהו מהבית. תרגמא [הסביר] זאת רב פפא במסאנא וסנדלא [במנעל וסנדל], שאם חלם שלקח המת דברים אלה הרי זה רמז שמישהו צריך ללכת לדרך ארוכה, וכן אמרו: כל מה דשקיל שכבא [שלוקח המת] בחלום — הרי זה מעלי [מעולה], בר ממסאנא וסנדלא [חוץ ממנעל וסנדל], וכל דיהיב שכבא [שנותן המת] בחלום — הרי זה מעלי [מעולה], בר מעפרא וחרדלא [חוץ מעפר וחרדל] הדומה במראהו לעפר, שהם סימן לקבורה.

ו שנינו במשנה שהרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה מברך "ברוך... שעקר עבודה זרה מארצנו". ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: הרואה את העבודה זרה ששמה מרקוליס, אומר: "ברוך... שנתן ארך אפים לעוברי רצונו", שבכל יום היו מוסיפים וזורקים אבנים חדשות על הגל שבנו לכבודו (תוספות). והרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר "ברוך... שעקר עבודה זרה מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר "והשב לב עובדיהם לעבדך" מפני שרובה מאכלסת גויים. ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שכל העמים עתידים להתגייר לעתיד לבוא, שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ה' לעובדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).

ז להלן עוסקת הגמרא בדברים שאדם רואה ותקנו חכמים לכל אלו ברכות ראיה מיוחדות. דרש רב המנונא: הרואה את בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ומפרטים: ראה את חורבות העיר בבל, אומר: "ברוך... שהחריב בבל הרשעה". ראה ביתו החרב של נבוכדנצר, אומר: "ברוך... שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע". ראה את גוב של האריות שהושלך אליו דניאל או את כבשן האש שהושלכו בתוכו חנניה מישאל ועזריה, אומר: "ברוך... שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מרקוליס, אומר: "ברוך... שנתן ארך אפים לעוברי רצונו". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, כי מחורבות בבל היו במשך דורות לוקחים עפר ומשתמשים בו לזיבול או לבניה מסביב, אומר: "ברוך... אומר ועושה גוזר ומקיים".

ומסופר כי רבא כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא, טריף להו ידא על גבייהו, ואמר [כאשר היה רואה חמורים הנושאים עפר מבבל, היה טופח בידו על גביהם ואומר] להם: רהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו [רוצו צדיקים לעשות את רצון אדונכם]. מר בריה [בנו] של רבינא כי הוה מטי [כאשר היה מגיע] לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא [היה לוקח עפר בסודרו וזורק לחוץ], לקיים מה שנאמר "וטאטאתיה במטאטא השמד" (ישעיהו יד, כג). אמר רב אשי: אנא, הא [אני, מימרא זו] של רב המנונא שהרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות לא שמיע לי [שמעתי] אותה, אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו [מדעתי ברכתי את כולן]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

הרואה ר' עקיבא בחלומו יצפה לחסידות. אית בפרק כל ישראל יש להן חלק (דף קי) שנא' אספו לי חסידי אלו ר' עקיבא וחבריו שמסרו נפשם לזביחה על דברי תורה ואמרי' (שם) אמר רבה בר בר חנה שבקה ר' עקיבא לחסידותיה:
הרואה ר' אלעזר בן עזריה יצפה לחכמה לפי שנתמנה בישיבה והוא בן י"ח שנה והיה הוא כבר חכם מאד כמו שאתה מוצא (חגיגה דף ג) אמר ר' יהושע עליו אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו ואמרו בשבחו (גיטין דף סז) ר' אלעזר בן עזריה קופה של בשמים כלומר שהיה מאסף החכמות ומסדר אותם ושנינו (סוטה דף מט) משמת ראב"ע בטלה עטרת החכמים ואע"פ שר"ע הגיע למעלה יתירה וגדולה בחכמה שאפי' משה רבינו כשהראהו הקב"ה דורות העתידין כשראה את ר' עקיבא אמר לפני הקב"ה רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י כמפורש בפ' הקומץ את המנחה (מנחות ד' כט) מיהו לא התחיל ללמוד ולגרוס עד שהיה בן מ' שנה כמו שאמרו (בשלהי ספרי) ר' עקיבא למד תורה בן מ' שנה ושימש את החכמים מ' שנה ופרנס את ישראל מ' שנה ואפשר שחסידותו היתה יתירה על חכמתו ולפיכך הוא משובח בחסידות:
ר' ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות מפני שבימיו היו ישראל עומדין בצרות וגזירות ומלחמות בסוף זמן בית שני וכבר נשבה בנערותו ופדאהו ר' יהושע בן חנניה כמפורש בפ' הניזקין (גיטין דף נח) מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול של רומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית הסוהר כו' אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר' ישמעאל בן אלישע ואיתא בסוף גמ' דהוריות דבני מערבא ושימש בכהונה גדולה כדאמרי' בפ' מאימתי קורין (דף ז) תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי לבית קה"ק להקטיר קטורת לפני לפנים וקודם חרבן הבית נהרג עם רבן שמעון בן גמליאל דתניא במכילתא דר' ישמעאל כשנהרג ר' שמעון ור' ישמעאל אמר להן ר' עקיבא לתלמידיו התקינו עצמיכם לפורענות שאילו טובה עתידה לבא בדורנו בתחלה לא היו מקבלין אותה אלא רבן שמעון ור' ישמעאל ועכשיו גלוי לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורנו ונסתלקו אלו מבינותינו שנא' (ישעיהו נ״ז:א׳) הצדיק אבד וגו' ובפ' עגלה ערופה דמס' סוטה (דף מח) ובפ' דיני ממונות דתחלת סנהדרי' (דף יא) אמרי' ת"ר משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוה"ק מישראל אף הוא אומר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידין למיתי על עמא עיקרה דהא בריי' בתוס' סוטה ובפ' העור והרוטב במסכת שחיטת חולין (דף קכג) אמרו אל תתמה שהרי קרקפלו של ר' (יהושע) [ישמעאל] מונח בראשי מלכים:

ר' ישמעאל בן אלישע יצפה לחכמה. וזהו חברו של ר"ע שלא נהרג והיה חכם גדול אבל ר' ישמעאל בן אלישע זקנו נהרג והרואה אותו ידאג מן הפורעניות כמו שאמרו על ר' עקיבא:

מקום שנעקרה. ובחוצה לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם וכו'. לכאורה משמע דלא פליג אלא אם צריך לומר השב לב עובדיהם אבל אברכה פשיטא דאף בחוצה לארץ מברך. וי"א דאכולה מילתא פליג. והרמב"ם ז"ל כתב שאף בחוצה לארץ מברך על המקום הזה. וכתב שצריך לומר והשב לב עובדיהם אעפ"י שאינן ישראל כר' שמעון בן אלעזר:

המשנה השנית הרואה מקום שנעקרה ממנו ע"ז וכו' ובתלמוד המערב פרשוה בשנעקרה מכל תחום ארץ ישראל אבל אם לא נעקרה אלא מאותו מקום אומר ברוך שעקר ע"ז ממקום זה, ואין נראה כן מתלמוד שלנו שהרי אומר מברך ברוך שעקר ע"ז מארצנו וכשם שנעקרה מכאן כך יעקרנה מכל מקומות ישראל וישיב לב עובדיהם לעבדו וזו בארץ ישראל שהרי אמר אחר כן ובחוצה לארץ, ושמא הם גורסים בה ממקום זה וכדברי תלמוד המערב, ומ"מ יראה שאף בחוצה לארץ אומר והשב לב עובדיהם וכו' (על שכך) כדכתיב אהפוך אל עמים וכו', כר' שמעון בן אלעזר וכן כתבוה גדולים ואע"פ שרבים חולקים עליו טעמא דמסתבר הוא, זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' ממה שלא בארנוהו במשנה אלו הן, הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו והוא הדין לשאר מיני ע"ז, ובתלמוד המערב אמרו נעקרה ממקום אחר ונתנוה במקום אחר על מקום שנעקרה אומר ברוך שעקר ועל מקום שנתנוה אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו', ובתוספות כתבוה דוקא במרקוליס ומפני שהיא ע"ז המתחדשת בכל יום על ידי זריקת אבנים וכן בכל ע"ז הנעשית מחדש אבל בשאר ע"ז לא, ואין הדברים נראים אלא על כל ע"ז כן כמו שביארנו, וברכה זו ג"כ דוקא מל' לל' הא בכל יום מתורת חיוב לא:

הרואה מקום בבל הרשעה מברך ה' ברכות כיצד כיון שראה מקום העיר מברך ברוך שהחריב בבל הרשעה, ראה מקום של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע, ראה מקום מרקוליס שבה אומר ברוך שהאריך אפיו לעוברי רצונו, ראה מקום גוב אריות וכבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה, ראה מקום שנוטלים ממנו עפר אומר ברוך אומר ועושה שנא' וטאטאתיה וכו':

הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו'. האי דנקט מרקוליס טפי משאר עבודת כוכבים שמא במקום התנא היו עובדין לה ויש שרוצין לומר שאין מברכין ברכה זו אלא במקום שבונים מחדש [ולכך נקט] מרקוליס שזורקין לה אבנים בכל יום וכל ג' אבנים מהם קרויה עבודת כוכבים א"כ הוי כמו בונה בכל יום עבודת כוכבים, ולא נהירא דבתוספ' קתני הרואה עבודת כוכבים ולא הזכיר מרקוליס, וברכה זו אינה אלא משלשים יום לשלשים יום כדפרשינן לעיל [ולהכי נקט] ראה מרקוליס לפי שעבודת כוכבים זו בבבל היתה:

תוס' בד"ה הרואה מרקולים בתוספתא תנן במקום מרקולים דהכא עו"ג וא"כ כו' שמקומו של רב המנונא היו כו' כצ"ל נ"ל:

ע"ב שלשה ת"ח כו' בן עזאי כו'. לעיל נקט ג' חכמים שזכו לסמיכות ונקראו רבי אבל הני ג' בן עזאי ובן זומא ואחר לא זכו לסמיכות ולאו חכמים מקרי אלא ת"ח ודו"ק:

שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה כו'. וכתבו בזה דמה"ט דאין נכנסין לגוף אין מברכין על הנאתן ונראה דכה"ג יש לפרש בהך דלעיל מיניה שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה כו' דנהנה כו'. נמי דמה"ט אין לברך עליהן דהברכה משום הנאה היא כדאמרינן בפרק כיצד מברכין וק"ל:

שלשה מעין עוה"ב שבת כו'. לכאורה משום שהוא יום מנוחה אבל לא הוי דומיא דאינך שמש ותשמיש דמשום הנאה נגעו בה והיינו טעימת מאכל כדאמרי' (פ' ד' מיתות) [כל כתבי קיט] תבלין יש בה ושבת שמה וק"ל:

שלשה משיבין דעתו כו' ושלשה מרחיבין כו'. ר"ל משיבין דעתו אם הוא דואג וביגון משיבין ומסירין האנחה ממנו ומרחיבין כו' היינו שיהיה דעתו ונפשו רחבה למיהדר אחר תענוגי עוה"ז כמ"ש בבלעם ונפשו רחבה וק"ל:

ה' אחד מס' אלו הן כו'. ל"ד נקט אחד מס' כמ"ש התוספות בכמה דוכתין ועי"ל לפי מה שמצינו לענין בטול דא' מס' אינו בטל ויש בו קצת ממשות כדילפינן מזרוע בשלה ה"נ בדוגמא קאמר בכל הני ששה דקחשיב דיש בהו קצת ממשות מדוגמתו וק"ל:

ששה דברים סימן יפה כו'. זיעה דכתיב בזעת אפיך וגו' לפי פשטיה קללה הוא שיאכל לחמו בטורח אלא לסימן בעלמא נקטיה הכא וכן מיהר צועה וגו' בע' לאו היינו צואה בא' וכן ותחלימני מלשון בריאות הוא לפי פשטיה אלא לסימן בעלמא נקטו הני קראי וק"ל:

שני גוים כו'. אלא גיים כו' מפורש בפ"ק דמסכת ע"ז

הרואה מקום שנעקרה ממנו עכו"ם כו' היינו ברואה דבעוקר ע"ג בא"י ודאי דצריך לברך בע"א דהיינו בא"י כו' אקב"ו לעקור עכומ"ז מארצנו כברכת כל המצות וק"ל:

ראה בבל אומר ברוך שהחריב בבל כו'. ע"ש שהחריבה את ארצנו וע"כ בעי ברכה על הרואה חורבן בבל כמו שנבאו בה הנביאים. ולעתיד שיתקיימו דברי הנביאים על חורבן ושוממותיה ודאי דנברך כן ובכן בב"י א"ס:

לקיים מה שנאמר וטאטאתיה במטאטא כו' לפירוש ראשון שפירש"י יהיה מטאטא מכבד שמכבדין בו הבית כמפורש פרק ראוהו ב"ד (ראש השנה כו:) ולפירוש שני יהיה מטאטי מלשון טיט ודו"ק:

גמרא הרואה ב"ע בחלום יצפה לחסידות. הוא כדאמרי' בחגיגה (י"ד ב') קרו עליו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו:

שם ב"ז יצפה לחכמה. דעליו קרו (שם) דבש מצאת אכול דיך. והוא כינוי לחכמה כמו שדרשו (שם י"ג) קרא דדבש וחלב תחת לשונך:

שם כל מיני חיות כו' חוץ כו' והקפוד. בתוס' חולין (ס"ג) ד"ה באות ובבכורות (ח') ד"ה הקוף ובנדה (כ"ג) ד"ה קריא. מוכח להדיא שהיה הגי' לפניהם כאן והקיפוף. וכ"נ מפירש"י פה עי' בכורות שם בפירושו ד"ה והקיפוף ואלו קפוד הוא מין שרץ עי' בפירושו לישעיה (י"ד כ"ג. ל"ד י"א) והגה"ש במחכ"ת ל"ד בזה:

שם כל מיני עופות כו' חוץ כו' וקורפראי. בחולין שם אמרי' באות שבשרצים קורפדאי ואף דשם בד' וכן הביאו בערוך והכא בר' נ"פ דנתחלף בא' המקומות להסופר ד' ברי"ש וכן רש"י לעז שניהם טלפ"א. ולולא פירש"י ה"נ למחקו מכאן כי גם הערוך לא הביאו:

שם ששה דברים מרפאין כו' וסיסין יבשין. לעיל הגי' ומי סיסין וכ"ה ברש"י כאן:

שם ראה גוב של אריות כו' לאבותינו. ברי"ף ורא"ש הגי' לצדיקים והיא יותר נכון משום הא דלעיל (ט"ז ב') א"ק אבות אלא לג' ואולי י"ל דהא דא"ק אבות כו' היינו על כוונת אב המוליד (אולם יקשה קצת לפ"ז מאמהות דשם) אבל מצינו ע"ד השאלה שם אב על המושלים כמו שפי' הרד"ק בשמואל א' (י"ב ט"ו) (וכן פירשתי בני חמור אבי שכם דר"ל מושל דשכם העיר) ועל הנביאים כמו שאמר אלישע על אליהו אבי אבי (אך שם י"ל מפני שהיה רבו דתלמידים נקראו בנים) ועל החכמים וצדיקים ר"ע על ר"א בס"פ ד' מיתות (גם שם י"ל מפני שהיה רבו) ודניאל היה מושל (דניאל ב' מ"ח) ונביא (מגילה ט"ו) וחכם וצדיק [ועי' בסוף פתיחת התוי"ט למס' אבות] :

[שם אר"א אנא הא דרה"מ לא שמיע לי כו'. כה"ג אמר בשבת (ל"ד)] :

רש"י ד"ה רי"ש בן אלישע. והפשיטו עור קרקפתו. מוזכר בע"ג (י"א ב') ובחולין (קכ"ג א'):

רש"י ד"ה כפניות. עיין עירובין כ"ח ב':

גמ' חוץ מן התכלת. נ״ב לשון תכלית וקץ:

שם ג' מעין העוה״ב אלו הן שבת כו'. נ"ב סימן ג' שיני"ן:

תוס' ד״ה הרואה מרקוליס פר"י לא ידענא אמאי נקט מרקוליס. נ״ב נ״ל לרבותא נקטיה אע״ג דעבודתו דרך בזיון ורגימה:

ג' נִכְנָסִין לַגּוּף וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן. גֻּדְגְּדָנִיּוֹת, וְכַפְנִיּוֹת, וּפַגֵּי תְּמָרָה. פירש המבאר בערב"י גֻּדְגְּדָנִיּוֹת הם מאכל גמלים, וקורין אותם בערבי תנדקו"ק והאדם אוכלם על ידי הדחק, וְכַפְנִיּוֹת הם תמרים רעים שלא יתבשלו לעולם, וּפַגֵּי תְּמָרָה תמרים טובים שסופם להתבשל אך בעודם קשים קודם בשולם נקראין פגין.

שְׁלֹשָׁה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: שַׁבָּת, שֶׁמֶשׁ וְתַשְׁמִישׁ. נראה לי בס"ד האי עולם הבא קאי על עולם הזה אחר גמר התקון, ובשבת יש תוספות נר"ן [נפש רוח נשמה] ולעתיד אחר גמר תיקין יהיה ענין גדול בנר"ן, שלא יהיו מעורבים מכמה שרשים באדם אחד, אלא כל אדם יקח נר"ן השייכים לו כפי שרשו בלבד, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל על פסוק (מלאכי ג, כד) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם, ולכן שבת שיש בו מעלה בנר"ן הוא מעין עולם הבא הנזכר, וכן השמש כתיב בעולם הבא הנזכר (שם שם כ') וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, הרי יש לעתיד הנאה גדולה בשמש, והתשמיש הוא תשמיש נקבים שעושה נקיות לאדם בבטן, והנה הוא מעין עולם הבא הנזכר, כי בנקיות של עתה ישאר קצת פסולת בבטן, ואי אפשר שיהיה נקי לגמרי, אבל בעולם הבא אחר התיקון כל מה שיאכל האדם לא יהיה פסולת בבטנו אלא נבלע באברים כמו מן, הרי זה מעין עולם הבא, ונקיט השלשה הנזכר בסדר זה על פי מציאותם מתתא לעילא, כי השבת פעם בשבוע, והשמש בכל יום אך לא מצויה בלילה, ותשמיש נקבים מצוי ביום ובלילה, וכן אותם שלשה של סיכה ורחיצה וכו' נקיט המצוי קודם, דרחיצה מצויה אצל אדם יותר מסיכה, ותשמיש מצוי יותר מרחיצה.

תַּשְׁמִישׁ דְּמַאי? אִילֵימָא תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וַהֲלֹא מַכְחִישׁ כָּחִישׁ? אֶלָּא תַּשְׁמִישׁ נְקָבִים. קשא הוה ליה לשאל זה על חלוקה שזכר קודם שהיא סיכה ורחיצה ותשמיש? נראה לי בס"ד כי על תשמיש של חלוקה הנזכר היה מבין בפשיטות דקאי על תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, ולכן לא הקשה דמכחש כחיש, אין הכי נמי כָּחִישׁ אבל יש בו הנאה לגוף, דהתם לא נחית לשבוחו בהו, אך בחלוקה זו דנחית לשבחו בהו דקאמר מעין עולם הבא, לכך הקשה אי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מַכְחִישׁ כָּחִישׁ ומה שבח יש בו.

שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים. יש להקשות הוה ליה למימר כֵלִים בהדי דִּירָה שדומין זה לזה, דתרווייהו אין בהם חיות והם מן הדומם או דומם וצומח? ונראה לי בס"ד נקיט אִשָּׁה בהדי דירה, כי האדם יש לו דִּירָה אחת וְאִשָּׁה אחת ולוקח הדירה ואחר כך האשה, אבל הכלים אין להם זמן קבוע אלא קונה וחוזר וקונה כל ימיו, וכל פעם שקונה מתרחבת דעתו מחדש.

אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנֹּם. נראה לי בס"ד כל שיעורים אלו של אֶחָד מִשִּׁשִּׁים דנקיט הכא, אינם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים אלא ודאי שיש בהם יתרון למאות ואלפים ויותר כל אחד לפי עניינו, והא דנקיט בכולהו אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, מפני כי בעלמא שיעור הביטולים הוא בששים, שכל דבר אסור יתבטל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים וחשיב כאלו אינו כלל ועיקר, וכן הענין כאן בא ללמדנו אש המצוי פה יתבטל כוחו לגבי כח אש גֵיהִנֹּם כמו ביטול האיסור שיתבטל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וחשיב זה חלק האחד כאילו אינו, אבל לעולם ודאי כח אש גֵיהִנֹּם הוא עצום ורב וגדול על כח אש המצוי אצלינו יותר ממאה אלפי פעמים, וכן הענין בשאר מינים אשר מזכיר פה, ודע כי מה שאמר שבת אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לעולם הבא, לאו על עולם הנשמות קאמר, אלא על עולם הזה שאחר התחיה דקרו ליה רבותינו ז"ל גם כן בשם עולם הבא, או בשם עתיד לבא, מפני שהוא נחשב עולם חדש במזג חדש, והוא עולם שכולו שבת.

הָרוֹאֶה מֶרְקוּלִיס אוֹמֵר. מקשים למה בחלוקה זו נקיט מרקוליס ולא אמר עבודה זרה בסתם, ובחלוקה השנית של עקירה נקיט עבודה זרה בסתם, שהוא שם כללי על כל מיני עבודה זרה? ונראה לי בס"ד בזמן התנא לא היה במקומו מצוי מיני עבודה זרה אלא רק המרקוליס לכך נקיט בחלוקה ראשונה מרקוליס, אבל בברכה של עקירה, שהוא מברך על מה שהיה מכבר ונעקר עתה נקיט עבודה זרה בסתם, שהוא שם כללי לכל מיני עבודה זרה, כי במקומו היה מקודם כמה מיני ע"ז ונעקרו עתה בזמנו.

גמ' כל מיני עופות. עי' נדה דף כ"ג ע"א בתו' ד"ה קריא שהי' להם גירסא אחרת כאן:

אמר ר' יוחנן השכים ונפל פסוק לתוך פיו וכו' כבר נאמר מאמר זה דר' יוחנן לעיל דף נ"ה ע"ב ולא ידעתי טעם על השנות הדבר כאן ואולי בשביל דאמר ר' יוחנן לתנא לתלמיד חכם לעולם טוב לו הסמיך לו גם מאמר זה של ר' יוחנן ואמנם יותר תמהני על רש"י שכאן פירש השכים העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו ומלבד שדברי רש"י הם ללא צורך דהרי לא חידש לנו רש"י בפרושו שום דבר מפשטן של דברי ר' יוחנן תמוה עוד ולמה נתעורר רש"י כאן לפרש ולעיל דף כ"ה ע"ב לא פירש רש"י כלום וסמך על פשטן של דברי ר' יוחנן שאינן צריכין פירוש. והנה על גוף הדבר שפירש רש"י כאן מה בעי רש"י בפירושו ראיתי שנתעורר ג"כ הגאון מוהררנ"ך בספרו וכתב שהי' מקום לומר לפי שלעיל איירי בכמה מיני חלומות שהזהירו שישכים ויאמר פסוק מיוחד קודם שיזדמן לו פסוק המורה לרעה ועל זה אמר ר' יוחנן שהמשכים כדי לומר איזה פסוק טוב ונפל לו ממילא אותו פסוק הוא נבואה קטנה ובודאי יתקיים החלום כפי הפסוק שכפל לו בפיו ולזה כיון רש"י שלא כן הוא כוונת ר' יוחנן אלא כוונת ר' יוחנן על כל העומד ממטתו אפילו לא ראה שום דבר בחלומו ונפל פסוק בפיו ג"כ הוא נבואה קטנה אלו הם שורש דברי הגאון מוהררנ"ך ואני מוסיף על דבריו שהי' מקום לומר דקאי על מאמר הסמוך דתני תנא קמי' דר' יוחנן דיין יש שותהו בחלום וטוב לו דכתיב ויין ישמח ויש שותהו ורע לו דכתיב ויין למרי נפש ופירש רש"י לפיכך אין לעמוד על פתרונו ועל זה בא ר' יוחנן שאם זה ששתה יין בחלומו השכים ונפל פסוק לתוך פיו דהיינו אחד משני פסוקים הנ"ל הוא נבואה קטנה כי הפסוק שנפל לפיו הוא פתרונו ולזה בא רש"י לפרש דר' יוחנן על כל המשכים לעמוד ממטתו קאי לא על חולם חלום הנ"ל. ועל פי זה זכינו ג"כ להבין כוונת רש"י דלעיל בדף נ"ה ע"ב לא נזכר ר' יוחנן קודם למאמר הזה כלל ואפילו משאר אמוראים המאמר הקודם לדברי ר' יוחנן הוא וירא שר האופים וכו' שכל אחד חלם חלומו ופתרון חבירו וממילא אין שים מקום לטעות בדברי ר' יוחנן לומר דקאי אדלעיל לא הוצרך רש"י לפרש כלל כי דברי ר' יוחנן מבוארים ואין צריכין פירוש:

שלשה מלכים הם וכו' אחאב ידאג מן הפורעניות. הכוונה פורענות בעוה"ז ובעוה"ב שאחאב נהרג במלחמה ולא מת על מטתו וגם אין לו חלק לעוה"ב כמפורש במשנה ריש פרק חלק ולכן לא אמר שאול המלך שב"כ נהרג הוא ושלשה בניו שהוא פורעניות בעוה"ז אבל בישרו שמואל מחר אתה עמי במחיצתי ולא נקט ירבעם שאין לו חלק לעוה"ב קבל מת בכבוד בעוה"ז ונקט אחאב דתרתי לפורעניות איתנוהו בי':

ג' נביאים הם הרואה ספר מלכים וכו' הדבר תמוה חדא דאמר ג' הם וחשיב ארבע מלכים יחזקאל ישעי' ירמי' ועוד מה ענין מלכים לנביאים ולולי דמסתפינא אמינא דטעות סופר הוא והרואה ספר מלכים מקומו קודם ג' נביאים הם ואדלעיל קאי שאמר ג' מלכים הם והיינו מלכים פרטים שרואה המלך המיוחד ההיא בחלומו ומראה כל א' לפי ענינו ואח כ אמר שהרואה ספר מלכים בחלומו אע"פי שיש שם בספר ההוא כמה מלכים שהי' סופם פורעניות כמו אחאב ויהורם בנו ואחזי' מלך יהודה שהרגם יהוא וכמו כן עוד ממלכי ישראל שנהרגו וצדקי' ויכני' אעפ"כ אזלינן בתר רוב הספר ויצפה לגדולה:

יחזקאל יצפה לחכמה היינו משום שראה מעשה מרכבה ושנינו בריש פרק אין דורשין ולא במעשה מרכבה ביחיד אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו:

והרואה מגלת אסתר נקט והרואה לפי שהוא ענין בפ"ע שכבר חשיב שלשה כתובים קטנים והא דלא כללינהו יחד ונימא ארבעה כתובים קטנים הם היינו משום דכל סוגיא זו סדרן של שלשה נקט בכולהו ולכן גם בזה נקט מספר שלשה:

תוס' ד"ה הרואה מרקוליס וכו' וד"ה הרואה מרקוליס וכו' נלע"ד דטעות הדפוס הוא שרשם כאן שני דבורים והכל דבור אחד ולפי מה שכתבו תחלה דטעם דנקט מרקוליס הוא לפי שמקומו וכו' כתבו שר"י ג"כ הי' מתמה על שנקט מרקוליס ופירש טעמו משום דאין צריך לברך רק במקום שבונים וכו' והך ונראה לי הוא ג"כ ר"י ועיין בתר"י:

השכים. העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו: שיר השירים. כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל: רבי ישמעאל בן אלישע. מהרוגי המלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו: חוץ מן הפיל והקוף והקפוד. שמשונין במראיהן: קפוד. חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ''א: דמסרג. אוכף על גביו וי''א נתון באפסר: חוץ ממר. פשו''ר בלע''ז: פסל. דוליי''ר: דחזנהו בקתייהו. שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית: פגי תמרה. שלא בשלו כל צרכן: בכנייהו. במחובר אבל בתלוש סימן הוא למכות כדפשר ליה בר הדיא לרבא קולפי בלעת: תכלת. ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא: קריא. יבנ''ץ: קפופא. צואיט''א בלע''ז ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים: קורפראי. טלפ''א: גודגדניות. צירתי''ש: כפניות. מין תמרים רעים: שמש. חמה זורחת: קול. של מיני זמר או קול ערב של אשה: עטוש. אשטרנוד''ר: מהר צועה. מי שצריך להריק מעיו הרקת כלי נקראת צעיה שנאמר (ירמיהו מח) ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו במואב כתיב: ותחלימני והחייני. בחזקיה כתיב: תרדין. בלי''ץ: מי סיסין. בשול פוליאו''ל: והרת. וידלייר''א שהשליל בתוכה: יותרת הכבד. אייבר''ש של בהמה: ומברין. לשון בריאות: ותגלחת. אם מגלח: זוטרי. יפין: מסאנא וסנדלא. סימן יוצאי חוץ הוא שמוציא אחרים מן הבית: עפרא. סימן הוא שרמז להם קבורה: לב עובדיהם. על פושעי ישראל מתפלל: כבשן של אש. חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה: מקום שנוטלין ממנו עפר. מקום יש בבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא וביסוד מהר''ר יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה: גוזר ומקיים. שגזר להשמידה וקיים:

הרואה מרקוליס. בתוספתא תנן במקום מרקוליס דהכא עבודת כוכבים וא''כ לאו דוקא מרקוליס אלא לפי שבמקומו של תנא היו עובדים לה ועתה אין אנו רגילים לברך לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים אמרו לעיל דהוי משלשים יום לשלשים יום: הרואה מרקוליס. פירש ר''י לא ידענא אמאי נקט מרקוליס יותר משאר עבודת כוכבים. ונראה לי דא''צ לברך רק במקום שבונים עכו''ם או שהועמדה שם מחדש ולכך נקט מרקוליס שרוגמין בה אבנים בכל יום והוי כמגדל עכו''ם אבל לא על עכו''ם קבועה שם מקודם ובירושלמי יש נעקרה עכו''ם ממקום אחד ונתנה למקום אחר במקום שנתנה אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ובמקום שנעקרה אומר ברוך שעקר עכו''ם מן המקום הזה:

ברכות נז ע"ב