פסחים סז ע"ב

כי האי גוונא [כעין זה] כלומר, אם משוים את הדברים באופן זה — זב נמי טמויי מטמי [גם כן מטמא] באונס באופן שביאר רב הונא. שאמר רב הונא: ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס, שכדי שיחשב אדם לזב על כל חומרותיו צריך שיראה זיבה לפחות שתי פעמים, ואם ראה פעם אחת בלבד — הוא טמא טומאה קלה עד הערב, כבעל קרי. ובפעם הראשונה הזו מיטמא גם באונס, ואין בודקים אם היה פה גורם נוסף.

ועוד שואלים: מאי חומריה [מה חומרתו] של מצורע מזב? שכן מצורע טעון פריעה ופרימה, שמצורע מוחלט צריך לגדל שערו ולפרום את בגדיו, וגם אסור בתשמיש המטה, מה שאין כן בזב. אולם אדרבה יש מקום לומר כי זב חמור יותר, שכן הזב מטמא משכב ומושב שמהווים לו משען גם אם אינו נוגע בגופם, ועוד שמטמא כלי חרס בהיסט, שאם הוא מזיז כלי חרס, ואפילו כשהוא באופן שאינו מטמאו במגעו וכגון שנגע בכלי מבחוץ (וכלי חרס אינו מקבל טומאה אלא מתוכו) ואפילו כשלא נגע בכלי עצמו — נטמא.

ומשיבים: אמר קרא [המקרא] לא רק "זב", אלא אמר "וכל זב", ולשון הריבוי "כל" באה לרבות בעל קרי, שטומאתו היא מסוג טומאת הזב, וברור שמצורע חמור מבעל קרי. ונלמד בקל וחומר שאם בעל קרי הקל טעון שילוח מחוץ למחנה, מצורע החמור לא כל שכן.

שואלים: ומאי חומריה [ומה חומרתו] של המצורע — כדאמרן [כפי שאמרנו] שטעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המיטה. אך יש להקשות: אדרבה, לכאורה אפשר לומר גם שבעל קרי חמור שכן מטמא במשהו, שלא נתנה התורה שיעור לטומאתו ומטמא אפילו בכלשהו, ואילו לצרעת יש שיעור מסוים, שבפחות ממנו אינו טמא!

ומשיבים: סבר לה [סבור הוא] כר' נתן. דתניא [ששנויה ברייתא]: ר' נתן אומר משום ר' ישמעאל: זב כדי שיהיה טמא צריך שתהא שיעור הזיבה כחתימת (סתימת) פי האמה (אבר המין הזכרי) ולא הודו לו חכמים. הרי שבכל אופן לדברי ר' נתן אף בזיבה יש שיעור מסויים. ואיתקש ליה [והושוו לו] בעל קרי לזב שאף בטומאת קרי יש שיעור כמו בזב, הרי שאין זו פירכה וממילא קל וחומר זה נותר בעינו, ולפיו נמצא שמצורע חמור מבעל קרי.

ושואלים: לשונות אלה "כל זב" ו"כל טמא לנפש" באים ללמד ולרבות, "וכל צרוע" למה לי? מה בא "וכל" זה להוסיף? ומשיבים: איידי [על ידי, משום] דכתיב [שנאמר] "כל זב", כתיב נמי [נאמר גם כן] "כל צרוע", משום שיגרת הלשון.

ושואלים לגוף מדרש הלכה זו על שיטת ר' יהודה: הלוא שפיר קאמר [יפה אמר] ר' שמעון, שלמד את דבר שלושת המחנות לשלושת סוגי הטומאות מהפסוק "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש", ומה יש בפי ר' יהודה להשיב?

ומשיבים: ההוא מיבעי ליה לכדתניא [פסוק זה נחוץ לו למה ששנויה בברייתא אחרת], ר' אליעזר אומר: יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה שבמקדש בפסח הבא בטומאה של רוב העם למת, יכול יהו חייבין משום כניסת טמאים למקום הקודש, שהרי להם לא הותרה כניסה, תלמוד לומר: "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" (במדבר ה, ב), ללמדנו: בשעה שטמאי מתים משתלחין — זבין ומצורעין משתלחין וחייבים כרת על שהייתם שם, אבל כאשר אין טמאי מתים משתלחין כשרוב הציבור טמאים — אין זבין ומצורעין משתלחין, ואינם חייבים כרת על כך.

א אמר מר [החכם] קודם לכן: "זב", "וכל זב" — בא לרבות בעל קרי. ומעירים: מסייע ליה [לו] לימוד זה לר' יוחנן. שאמר ר' יוחנן: מחילות שמתחת למקדש לא נתקדשו בקדושת מקדש, וכן נאמר שבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות כשם שמשתלח הזב, ודרשה שהזכרנו מסייעת לר' יוחנן.

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו במשנה: בעל קרי דינו כמגע הטהור בשרץ, מאי לאו [האם לא הכוונה] למחנותם, שלמקום שמשלחין את טמא השרץ משלחין גם את זה? משמע שיכול בעל קרי להיכנס אף למחנה לויה! ודוחים: לא, הכוונה היא לטומאתם שהטמא לשתיהן אינו טמא אלא טומאת ערב.

ותוהים: לטומאתם?! לשם מה צריך להודיענו דבר זה במשנה? האי [זה, טמא שרץ] טומאת ערב כתיב ביה [כתובה בו] במפורש, שהוא טמא ביום שנטמא עד הערב ויטבול ויטהר, והאי [וזה, בעל קרי] טומאת ערב כתיב ביה [כתובה בו] במפורש, שנאמר: "ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב" (ויקרא טו, טז)! אלא לאו [האם לא] למחנותם, שדבר זה לא נתפרש במקרא!

ודוחים: לא, לעולם אפשר לומר שההשוואה היא אכן לטומאתם, והא קמשמע לן [ודבר זה השמיע לנו] שבעל קרי דינו כמגע שרץ לענין אחר: מה מגע שרץ מטמא באונס שגם אם נגע בשרץ שלא ברצונו — הריהו טמא, אף בעל קרי מטמא באונס שגם אם ראה קרי לאונסו — הריהו טמא, ואין דינו לענין זה כזב.

מיתיבי [מקשים]

In a case like this, meaning, if we compare the two cases in this way, a zav also becomes impure through an accident, in accordance with the opinion of Rav Huna, for Rav Huna said: The first sighting of a zav establishes ritual impurity even through an accident. In order to contract the more severe ritual impurity of a zav that lasts seven days, a man must experience at least two zav discharges. If he has only a single discharge, he contracts a less severe ritual impurity that lasts until evening, like one who experienced a seminal emission. This first discharge establishes impurity even if it results from some accident, and no effort is made to attribute it to some other factor.

The Gemara asks further: What is the stringency of a leper over a zav? That a confirmed leper is required to let his hair grow and rend his garments and he is prohibited from marital relations, none of which applies to a zav. But on the contrary, there is room to say that the legal status of a zav is more severe, for a zav imparts ritual impurity to that upon which he lies or sits even if he does not come into direct contact with it, and he imparts ritual impurity to an earthenware vessel through movement. If he causes an earthenware vessel to move, it becomes ritually impure even if he touches it on the outside, and even if he does not touch the vessel at all. Ordinarily, an earthenware vessel becomes impure only through contact on the inside of the vessel.

The Gemara answers: The verse states not just “zav” but “and any zav,” and this inclusive expression “any” comes to include a person who experienced a seminal emission, whose impurity is of the same type as a zav, and it is clear that the legal status of a leper is more severe than a person who experienced a seminal emission. We can therefore derive through an a fortiori inference that if one who experienced a seminal emission is prohibited from entering a certain camp, a leper is certainly prohibited from entering that camp.

The Gemara asks: And what is his stringency? In what way is the legal status of a leper more severe than one who experienced a seminal emission? As we said, that he must let his hair grow and rend his garments and he is prohibited to engage in marital relations. But we may ask: On the contrary, there is room to say that the legal status of one who experienced a seminal emission is more severe, for he becomes ritually impure even with any amount. For the Torah did not specify an amount of semen that must be emitted in order to become impure, and one therefore becomes impure upon emitting even a minute amount, whereas leprous signs do have a minimum measure.

The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Natan, as it was taught in a baraita: Rabbi Natan says in the name of Rabbi Yishmael: In order for a zav to become ritually impure, he needs to experience a discharge substantial enough to cause a blockage of the tip of the male organ. But the Rabbis did not agree with him. Thus, according to Rabbi Natan, a zav only becomes ritually impure if he experiences a discharge of a particular amount. And one who experienced a seminal emission is compared to a zav and therefore the same amount of discharge is required in order to cause ritual impurity. Therefore, the ritual impurity of a leper is more severe than that of one who experienced a seminal emission, and the original a fortiori inference applies.

The Gemara asks: The expressions “any zav” and “anyone impure” teach that their respective categories are more inclusive than one would otherwise have thought. But why do I need the inclusive expression “and any leper”? What does the word “any” include? The Gemara explains: Since it is written “any zav,” it is also written “any leper,” so that the wording of the verse will be consistent.

The Gemara challenges the opinion of Rabbi Yehuda quoted above: Rabbi Shimon spoke well when he derived the three camps from which the three different classes of people are sent out from the verse: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone impure by reason of a corpse.” How does Rabbi Yehuda counter this argument?

The Gemara answers: He needs that verse for that which was taught in a different baraita: Rabbi Eliezer says: One might have thought that if zavin and lepers pushed and entered the Temple courtyard during the offering of a Paschal lamb that is brought in a state of impurity, when the majority of the nation are ritually impure due to contact with a corpse, that perhaps they would be liable for punishment for having violated the prohibition of entering the Temple while ritually impure. They are prohibited from entering even under such circumstances. Therefore the verse states: “That they send out from the camp any leper and any zav and anyone impure by reason of a corpse” (Numbers 5:2), which teaches us that at a time when those impure due to a corpse are sent out, zavin and lepers are sent out and are liable to karet for entering the Temple; but when those impure due to a corpse are not sent out, zavin and lepers are not sent out, meaning, they are not liable to receive karet for entering the Temple.

The Master said above: The fact that the verse does not just say “zav” but rather the inclusive expression “and any zav” comes to include a person who experienced a seminal emission. The Gemara notes: This exposition supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, for Rabbi Yoḥanan said: The tunnels under the Temple were not sanctified with the sanctity of the Temple; and a person who experienced a seminal emission is sent outside the two camps just like a zav. The exposition quoted above supports this second ruling of Rabbi Yoḥanan.

The Gemara raises an objection based on what we learned in a mishna: The law governing a person who experienced a seminal emission is like the law governing someone who became ritually impure through contact with a creeping animal. What, is the intent not to compare them with regard to their respective camps, that one who experienced a seminal emission is prohibited from the same camps that are prohibited to one who touched a creeping animal? Thus, it follows that a person who experienced a seminal emission is permitted to enter the Levite camp. The Gemara answers: No, they are compared with regard to their impurity, in that each is impure only until the evening.

The Gemara expresses surprise: Why did the mishna need to teach that they are comparable with regard to their impurity? Impurity until evening is explicitly written in the Torah about this one, meaning that one who came into contact with a creeping animal is impure until the evening and then must undergo ritual immersion in order to become pure, as it states: “And for these you shall be unclean; whoever touches the carcass of them shall be unclean until evening” (Leviticus 11:24). And impurity until evening is explicitly written about that one, one who experienced a seminal emission, as it states: “And if semen goes out from a man, then shall he bathe all his flesh in water and be unclean until evening” (Leviticus 15:16). Rather, is it not that they are compared with regard to their camps, which is not explicit in the Torah?

The Gemara answers: No, actually it is possible to say that the comparison relates to their impurity, and it teaches us that a person who experienced seminal emission is governed by the same law as someone who became ritually impure through contact with a creeping animal in another regard: Just as contact with a creeping animal imparts ritual impurity through an accident, even when the contact is unintentional, so too a person who experienced a seminal emission becomes ritually impure through an accident, even when the emission of semen is unintentional, unlike the law governing a zav.

The Gemara raises an objection: