משה דטריד בשכינה
זבחים קא ע"ב
"אמר רב: משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר: (ויקרא ח) מאיל המלואים למשה היה למנה.
מיתיבי: והלא פינחס היה עמהן; ואם איתא, לימא: והלא משה רבינו היה עמהן!
דילמא שאני משה, דטריד בשכינה, דאמר מר: משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד".
פירש רש"י:
"טריד בשכינה - ולא היה עסוק באכילת קדשים שהדבור טורדו להיות תמיד בהר מבקר ועד ערב.
בהשכמה עלה - להר בימי מתן תורה כשהיה עולה ויורד לקדש את העם ולהשיב את דברי העם אל ה' בפרק רבי עקיבא במסכת שבת (דף פו) אלמא טרוד היה".
וצריך ביאור,
ומה בכך שמשה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד? מניין הראייה שהיה טרוד בשכינה? בודאי השכים לפנות בוקר מתוך זריזותו הרבה. וכי לא יכל אדם גדול כמשה, גם לדבר עם השכינה, וגם להקדיש זמן למצוה רבה כאכילת קדשים?
אלא שקי"ל שהעוסק במצוה פטור מן המצוה (מסכת סוכה דף כה ע"א). אבל במה דברים אמורים, כאשר עוסק במצוה במשך כל אותו הזמן. ואילו: "היו שנים - זה משמר וזה קורא, וזה משמר וזה קורא" (מסכת ברכות דף יח ע"א). כיון שרעהו יכול לעשות את המצוה, יכול הוא להתפנות לצורך מצוה אחרת.
וכיון שמשה בהשכמה עלה, ולא הקדיש מעט מזמנו לפני כן לעסוק בצרכי ציבור באמונה, מכאן שנצרך לכל עתותיו לצורך מוכנותו לדיבור עם השכינה. לכן היה פטור מאכילת הקדשים מדין עוסק במצוה.
