גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשנ"א, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף קא ע"ב - קב ע"א
למאן דאמר משה רבינו כהן היה - היאך חזר ולקח את צפורה אחר שלוחיה?
אמר רב, משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר (ויקרא ח, כט) "מאיל המלואים למשה היה למנה" וכו'. כתנאי: "ויחר אף ה' במשה", רבי יהושע בן קרחה אומר, כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם. רשב"י אומר, אף זה נאמר בו רושם, שנאמר (שמות ד, יד) "הלא אהרן אחיך הלוי", והלא כהן הוא, הכי קאמר, אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי. וחכמים אומרים, לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד. ויש אומרים, לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה (קא ע"ב - קב ע"א).
בענין זה, שמשה רבינו כהן היה, כבר הקשו הראשונים, הרי נאמר (שמות יח, ב): "ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה", היאך חזר ונשאה, הלא כהן אסור בגרושה. ובפי' בעלי התוס' עה"ת (שם) תרצו "וי"ל, שעל תנאי גירשה...". כלומר, שהגירושין היה על תנאי שלא יחול אם תחזור אליו ביום מן הימים, ועתה כשחזרה התברר הדבר שלא היה גט כלל, ונמצא שלא היתה גרושה כלל. על תירוצם זה כתבו: "מכל מקום קשיא דריח הגט הוה, וריח הגט פוסל בכהונה (עי' יבמות נב. צד.). וי"ל, דהאי לא ריח הגט איקרי, דאיזה אקרי ריח הגט כגון שאמר 'הרי את מגורשת לי ואי את מותרת לכל אדם' הרי זה ריח הגט ופוסל בכהונה". יסוד הדבר הוא על פי מה ששנינו (גיטין פא.): "כתב לגרש את אשתו ונמלך, בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה, ובית הלל אומרים אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי, לא פסלה מן הכהונה", והלכה כבית הלל, כמו שנפסק בהדיא בשו"ע (אבן העזר סי' ו ס"א. ועי' תורת משה להחת"ס פר' יתרו בפסוק אחר שלוחיה הב').
עוד תירצו שם: "דעדיין לא נתכהן, דלא ניתנה לו תורה עדיין". תירוץ זה עולה יפה למ"ד יתרו קודם מתן תורה היה (עי' זבחים קטז.), ואילו מינוי זה של משה רבינו היה רק אחרי מתן תורה, ועדיין לא נאסר לישא גרושה. כעין תירוץ זה מובא ב'מרכבת המשנה' (על המכילתא פר' יתרו אות ה) - שקושיא זו מיושבת למ"ד יתרו קודם מתן תורה בא, ואז עדיין לא נתחדשה הלכה זו. ברם לפי הנוסח ב'מרכבת המשנה' יש לעיין, וכי משה רבינו לא קיים את התורה קודם שניתנה - כדרך שהאבות הקדושים קיימוה, ומה לנו שעדיין לא נתחדשה ההלכה. אכן, לפי המובא בפי' בעלי התוס' ניחא שפיר, דודאי לא שייך שיהא זהיר באיסורי גרושה לכהונה, שהרי עדיין לא נתכהן באותה שעה כלל.
בהמשך דבריו מחדש ה'מרכבת משנה' שאפשר שאשה שהיתה גרושה קודם מתן תורה לא נאסרה כלל לכהונה: "ומיהו אפשר לומר אפילו למ"ד דאחר מתן תורה בא, כיון שהגירושין היו קודם מתן תורה אינה אסורה עליו משום גרושה", והביא דוגמא מנגעים, שמפורש בתורת כהנים (פר' תזריע, דיבורא דנגעים פרשתא ג), שרק אלו הנגעים שבאו מן הדיבור ואילך מטמאים, ואילו נגעים שהיו על האדם קודם הדיבור אינם טמאים.
בספר 'ילקוט דוד' (להג"ר דוד פוזנר, נדפס לראשונה בדיהרנפורט תנ"א, בפר' שמות ד"ה האיך) וכן בפי' 'שבות יהודה' על המכילתא (שם) מצינו חידוש גדול בענין זה, כי גם למ"ד משה רבינו כהן היה, אין זה כי אם לגבי עבודה, אכן לגבי דיני גרושה לא היו עליו דיני כהונה, כי באותה פרשה נאמר "אהרן ובניו", ורק עליהם היתה האזהרה בכל האמור בפרשה, וכדרך שאמרו בסוגייתנו, שגם למ"ד משה רבינו כהן היה לא היה בכוחו לטמא נגעים, ו"שאני מראות נגעים דאהרן ובניו כתובין בפרשה" (עי' קובץ נטעי נעמנים קו' ג עמ' קנח חידושים עה"ת להגאון האדר"ת פר' יתרו).
ובאמת, פרט זה שמה שנאמר בתורה "אחר שלוחיה" הכוונה היא שגרשה משה רבינו, מצינו בזה מחלוקת במכילתא (יתרו א): "רבי יהושע אומר, אחר שנפטרה ממנו בגט.... רבי אלעזר המודעי אומר, מאחר שנפטרה ממנו במאמר...", ובכן יש מקום לומר שאלו הסוברים שמשה רבינו כהן היה, ס"ל כרבי אלעזר המודעי שלא גרשה כלל, כי אם שפטרה ממנו במאמר, ואילו רבי יהושע יסבור שלא נתכהן משה רבינו, וכן כתב הגאון החיד"א ב'נחל קדומים' (יתרו אות ב', וע"ש מ"ש בשם הג"ר יעקב זצ"ל - אביו של הגאון הר"ר העשיל מקראקא זצ"ל).
אמנם, בעל ה'מגן אברהם' בספרו 'זית רענן' על המכילתא (פר' יתרו) ביאר שגם לדעת רבי יהושע יתכן שמשה רבינו כהן היה, כי הנה על מה שנאמר (שמות יח, ג): "כי אמר גר הייתי בארץ נכריה", נחלקו עוד במכילתא: "רבי יהושע אומר נכריה היתה לו ודאי, רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה", ומבאר ה'זית רענן', שר"א המודעי סובר שכבר נתגיירה צפורה מאז, ולכן לא יתכן שהיתה היא עצמה נכריה, והפסוק מתפרש כפשוטו שהגיעה מארץ נכריה, ואילו רבי יהושע סובר שעדיין לא נתגיירה באותה שעה, ולכן פירש: "נכריה היתה לו ודאי", כי היא עצמה היתה נכריה. ומעתה י"ל ששתי פלוגתות אלו תלויות זו בזו: ר"א המודעי הסובר שכבר נתגיירה מאז, ס"ל "שנפטרה ממנו במאמר" - ולא גיירה כלל, דאילו גיירה לא היה יכול לחזור לקחתה, כי כהן אסור בגרושה, ואילו רבי יהושע סובר שעוד לא נתגיירה, וכשהגיעה אל המדבר אז נתגיירה, ושפיר היה יכול לחזור לקחתה עתה, ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", ואינה נחשבת כגרושה כלל, וגם משה רבינו שהיה כהן היה יכול לישא אותה (עי' בפירושי המכילתא: 'מרכבת המשנה', 'זה ינחמני' ו'שבות יהודה', וכן ב'נחל קדומים' שהרבו להעיר על דבריו, וע"ע בפירושי התוס' עה"ת שם. ועי' עוד תירוץ בזה ב'תורת משה' להחתם סופר בפסוק אחר שלוחיה הא'. וראה עוד סדר פרשיות להאדר"ת פר' יתרו).
