הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אי תניא תניא"; "סברא"; "מתניתא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים צו ע"ב
"רב יצחק בר יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא, שבקיה ואזיל לרב ששת. יומא חד פגע ביה, אמר ליה: אלקפטא נקטן ריחא אתי לה ליד, משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת? א"ל: לאו מש"ה, מר כי בעינא מילתא פשיט לי מסברא, כי משכחנא מתניתא פרכא לה, רב ששת כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי ממתניתא, דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא, מתניתא ומתניתא היא. אמר ליה: בעי מיני מילתא דאיפשיט לך כי מתניתא, בעא מיניה: בישל במקצת כלי, טעון מריקה ושטיפה או אין טעון? א"ל: אינו טעון, מידי דהוה אהזאה. והא לא תנא הכי! א"ל: מסתברא כבגד, מה בגד אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם, אף כלי אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול. א"ל: מי דמי? דם לא מפעפע, בישול מפעפע! ועוד, תניא: חומר בהזאה ממריקה ושטיפה, וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה; חומר בהזאה, שהזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנה לפני זריקה, מה שאין כן במריקה ושטיפה; חומר במריקה ושטיפה, שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, בישל במקצת הכלי - טעון מריקה ושטיפה כל הכלי, מה שאין כן בהזאה! א"ל. אי תניא תניא. וטעמא מאי? אמר קרא: +ויקרא ו+ ואם בכלי נחשת בושלה, ואפילו במקצת כלי."
מבנה הסוגיה:
1.
רב יצחק בר יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא, שבקיה ואזיל לרב ששת.
רב יצחק בר יהודה היה תלמידו של רמי בר חמא עד שהחליט לעוזבו וללכת ללמוד אצל רב ששת.
2.
יומא חד פגע ביה, אמר ליה: אלקפטא נקטן ריחא אתי לה ליד, משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת?
רמי בר חמא פגש "במקרה" את רב יצחק בר יהודה ושאל אותו אם עזב אותו כדי שיהיה נחשב כרב ששת שהיה גדול.
2.1
הוא שאל שאלה של "כבוד", ולא שאל אותו אם הלך ללמוד אצל רב ששת כי רב יצחק בר יהודה חושב שהלכה תהיה כרב ששת!
2.2
לכאורה יש לומר שלא היתה כאן שאלה של הלכה כמי?, אלא, שאלה של העדפת שיטת לימוד.
3.
רב יצחק בר יהודה הסביר את רצונו ללמוד אצל רב ששת:
א"ל: לאו מש"ה,
רש"י מסכת זבחים דף צו עמוד ב
א"ל לאו - לא לגאוה נתכוונתי.
3.1
מר כי בעינא מילתא פשיט לי מסברא, כי משכחנא מתניתא פרכא לה,
טענת רב יצחק בר יהודה היא, שרמי בר חמא היה עונה ל"בעיה" שהציג רב יצחק בר יהודה מכח סברא, ורב יהודה בר יהודה היה פורך את הסברא מכח ברייתא. לא ברור האם היה במקרה חד פעמי, או שכך היה בדרך כלל]
רש"י מסכת זבחים דף צו עמוד ב:
משכחנא מתניתא - דלא אמרה הכי פרכא לה למילתיה דמר דשמעתא דאמורא במקום מתניתא ליתא.
כלומר, טענת רב יצחק בר יהודה היא שסברת רמי בר חמא "ליתא" [=מתבטלת] לעומת דברי ברייתא.
3.2
וב"איגרת רב שרירא" יש תוספת "אמרת לי אי תניא תניא". כלומר, טענת רב יצחק בר יהודה, שכך רמי בר חמא היה עונה - "אי תניא תניא" - באופן עקבי על כל קושיה שהיה רב יהודה מקשה מברייתא על רמי בר חמא.
כלומר, שתמיד רמי בר חמא היה חוזר בו?
3.3
ובמקרה הנ"ל יש להניח שגם רמי בר חמא הסכים שהברייתא "גוברת", והלכה היתה כדברי התלמיד - רב יצחק בר יהודה.
3.4
הנ"ל נכון בתנאי שנפרש את הביטוי "אי תניא תניא", שגם המוקשה מקבל בסופו של דבר את דין הברייתא נגד דעתו-סברתו שלו עצמו.
עד כאן יוצא שאולי מוצדק מדוע רב יצחק בר יהודה "עזב" את רבו - רמי בר חמא, אחרי שראה שבכל מקרה שהיה מקשה עליו מברייתא היה רמי בר חמא מודה לו.
3.4.1
כי אם היה רק מקרה בודד שבו רב יצחק בר יהודה הקשה על רבו, ורבו חזר בו [בלי קשר אם נאמר הביטוי "אי תניא תניא"] לא סביר שבגלל מקרה בודד רב יצחק בר יהודה "יעזוב" את רבו .
4.
ורב יוסף בר יהודה משווה ל"התנהגותו" של רב ששת:
רב ששת כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי ממתניתא,
ואילו רב ששת היה עונה [בדרך כלל?] ל"בעיה" שהעלה רמי בר חמא מדברי ברייתא.
4.1
רש"י:
פשיט ממתניתא - שמשניות סדורות בפיו כדאמרינן בעירובין דף סז רב חסדא מרחשן שיפוותיה ממתנית' דרב ששת וכי נמי משכחנא כו'.
כלומר, רב ששת היה בקיא במשניות. הוא מדבר על משנה ולא על ברייתא! האם רש"י מפרש בכל הסוגיה "מתניתא"=משנה?, או כמו דברי הפרשנים שמדובר בסוגיה על דברי תנאים, בין אם מדובר במשנה, ובין אם מדובר בברייתא.
5.
דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא, מתניתא ומתניתא היא.
וכשרב יצחק בר יהודה היה מביא ברייתא "נגדית", הרי שנוצר מצב של "תיקו" - ברייתא מול ברייתא [סביר ש"מתניתא" היא ברייתא, כי לא נראה שבביטוי "מתניתא ומתניתא היא" מדובר במשנה מול משנה].
5.1
לפי ה"איגרת" יש תוספת "אמר לי מתניתא ומתניתא", כלומר - מתניתא ומתניתא היא - זו היתה תשובת רב ששת לרב יצחק בר יהודה, וביטוי זה הוא לא מסקנת רב יצחק בר יהודה.
ותשובה כזאת היתה מקובלת על רב יצחק בר יהודה. המשמעות היא, שכנראה רב ששת "פסק" שיש ברייתא לכל דעה [וקשה לומר כך על משניות].
5.2
ומה היתה המסקנה ב"ויכוח" כזה? האם פוסקים כרב או כתלמיד?
יתכן שלפי האמור בסעיף 5.1 פסק רב ששת שאפשר לנהוג ככל דעה!
5.3
גם אם הביטוי לא נאמר כתשובת רב ששת יתכן שיש לפסוק כפסיקת הרב!
5.4
הנימוק לדברים לעיל יתכן מפני שכנראה לרב ששת היתה מסורת מרבותיו מהי התשובה הנכונה.
5.5
ואולי השאלה והפסק היו אודות קביעת הברייתא היותר "מדוייקת" [ולכן לא נראה שבסוגייתנו מדובר במשניות!].
5.6
ואולי כך היה אפשר לפסוק בדורות האמוראים הראשונים!
6.
הערה:
פשיט לי ממתניתא - מופע יחידא בש"ס
פשיט ממתניתא - 0 מופעים בש"ס
"מתניתא ומתניתא" - מופע יחידאי בש"ס
הממצאים הנ"ל מוכיחים כנראה שיש ייחודיות בסוגייתנו!
7.
המשך דברי רמי בר חמא לרב יצחק:
אמר ליה: בעי מיני מילתא דאיפשיט לך כי מתניתא,
אמר לו רמי בר חמא: שאל אותי שאלה ואענה לך מסברא ואתה תמצא ברייתא מתאימה [כלומר, לא נוהג כשיטת רב ששת להביא משנה/ברייתא אלא סברא].
7.1
וכדברי רש"י:
רש"י מסכת זבחים דף צו עמוד ב
דאיפשיט לך כי מתניתא - מסברא איפשוט לך וכי תדוק במתניתא תשכח כוותאי [גם מכאן משמע שהביטוי "מתניתא" לא מתייחס למשנה אלא לברייתא].
7.2
לפי ה"איגרת" הגירסא היא "ואיפשיט לך מסברא כמתניתא". רמי בר חמא טוען שהוא יביא סיוע ממשנה/ברייתא לסברא שיאמר לו.
8.
רב יצחק מעלה "בעיה":
בעא מיניה: בישל במקצת כלי, טעון מריקה ושטיפה או אין טעון?
שאל אותו רב יצחק בר יהודה שאלה בסוגייתנו.
9.
ורמי בר חמא ענה לו:
א"ל: אינו טעון, מידי דהוה אהזאה.
למעשה רמי בר חמא ענה לו מסברא של השוואה ולימוד מתוך דין האמור במשנה בדף צג.
9.1
נראה, שיש הבדל בין אם הדין אמור במשנה/ברייתא באופן מפורש ובין אם ניתן להסיק ממנה דין בדרך עקיפה.
10.
והא לא תנא הכי!
טענת רב יצחק בר יהודה: אמרת שתביא ברייתא כדבריך ואין כזאת.
כנראה שכוונתו לומר שטענתו היתה שהוא מבקש מרמי בר חמא הוכחה מפורשת ממשנה/ברייתא [לפי האמור בסעיף 9.1].
10.1
וכדברי רש"י:
"והא לא תניא הכי - הא לא אשכחן מתניתא דקאי כוותך ואת אמרת דתפשוט כי מתני'". ואולי רב יצחק בר יהודה עצמו לא מצא משנה/ברייתא כזאת.
10.2
לפי "איגרת רב שרירא" הנוסחה היא: "והא לא תניא הכי בברייתא, דתניא..."
ב"איגרת" לא מופיע ההמשך בסעיפים 11-12
11.
רמי בר חמא משיב:
א"ל: מסתברא כבגד, מה בגד אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם, אף כלי אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול.
ענה לו רמי בר חמא "מסתברא כבגד" – ניתן לענות לשאלה מדין בגד שניתז עליו דם חטאת וזו משנה.
12.
א"ל: מי דמי? דם לא מפעפע, בישול מפעפע!
דחיית ההשוואה-הוכחה
13.
ועוד, תניא: חומר בהזאה ממריקה ושטיפה, וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה; חומר בהזאה, שהזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנה לפני זריקה, מה שאין כן במריקה ושטיפה; חומר במריקה ושטיפה, שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, בישל במקצת הכלי - טעון מריקה ושטיפה כל הכלי, מה שאין כן בהזאה!
רב יצחק בר יהודה מוסיף ["ועוד"] ומביא גם ברייתא מפורשת שלא כרמי בר חמא.
14.
קצת קשה, מדוע רב יצחק בר יהודה היה צריך לדחות את ההשוואה לעיל בסעיף 12 אם יש בידו ברייתא מפורשת שלא כרמי בר חמא. [אולי כי הדיוק של רמי בר חמא היה ממשנה, וההוכחה הנגדית היא מברייתא [ובודאי אם "מתניתא" היא ברייתא לא לגמרי "מקובלת"!]
14.1
אמנם ב"איגרת" - לעיל בסעיף 10.2 - נאמר "דתניא בישל במקצת כלי טעון פי הכלי מריקה ושטיפה מה שאין כן בהזאה".
כלומר, הוא לא מביא את הדחיה לעיל בסעיף 10.2 ומתבטלת שאלתנו בסעיף 14.
15.
ונראה לי להסביר שלפי הגירסא בסוגייתנו כוונת רב יצחק בר יהודה היתה להתייחס לשני העקרונות האמורים לעיל בסעיף 9.1.
בסעיף 12 הוא טען שההוכחה [התייחסות להוכחה עקיפה מתוך ברייתא/משנה] איננה הכרחית. וזאת מתוך הנחה שהוכחה עקיפה היתה מקובלת על רב יצחק בר יהודה כשוות ערך להוכחה ישירה ומפורשת מברייתא/משנה.
ובסעיף 13 הוא אף מביא ברייתא מפורשת בסתירה לדינו של רמי בר חמא
16.
תגובתו [הסופית?] של רמי בר חמא:
א"ל. אי תניא תניא.
פירוש א: רמי בר חמא מקבל את הטענה בסעיף 13 והוא חוזר בו.
16.1
הערה: ממה רמי בר חמא חזר בו? מהדין הספציפי, או מכל הטענה שלו כלפי תלמידו - רב יצחק [ראה "שוטנשטיין, הערה 17].
16.2
פירוש ב': הביטוי "אי תניא תניא" משמעותו, שהוא לא מקבל בהכרח את הברייתא שהיא "דחיה בעלמא", וכנראה שלפי זה רמי בר חמא טוען שההוכחה שלו - לעיל בסעיף 9 - היא המתקבלת, והוא דוחה את הדחיה - לעיל בסעיף 12 - ואת הברייתא בסעיף 13. כנראה שהוא טוען שברייתא זו איננה מוסמכת!
16.3
ואולי משמעות הביטוי "אי תניא תניא", שאמנם יש הוכחות לשתי השיטות/דעות, וכן אפשר לנהוג למעשה ככל אחת מהן.
17.
סוף הסוגיה:
נימוק [מתוך פסוק] לדין בברייתא:
וטעמא מאי? אמר קרא: +ויקרא ו+ ואם בכלי נחשת בושלה, ואפילו במקצת כלי.
18.
ה"יד מלאכי" מרחיב בביאור הביטוי "אי תניא – תניא" - כללי התלמוד כלל א:
אי תניא תניא, מדברי רש"י ז"ל בפ"ב דנדרים [דף] י"ט ב' משמע דלאו לדחויי ליה קא מכוין אלא כלומר אי משכחת ברייתא דקאמרא הכי תניא ומיתרצא מילתא בהכי.
וכן כתב עוד בפרק אין דורשין [דף] י"ט ב' אי תניא בהדיא דחולקין תניא ונלך אחריה וחוזר אני בי.
וכן נראה תו מדבריו בפ"ג דיומא [דף] ל"א ב' ע"ש ובשלהי פ"ק דזבחים [דף] ט"ו ב' יע"ש.
מדברי רש"י מוכח, שמשמעות הביטוי "אי תניא תניא" היא, שמי שאמר ביטוי זה - בסוגייתנו: רמי בר חמא - חזר בו מטענתו, כאמור לעיל בסעיף 16.
18.1
אבל רש"י בסוגיה אחרת טוען:
אך בפרק המפלת [נדה דף כ"ג ב'] פירש, אי תניא תניא, שמעתי אני מרב מה שאמרתי אבל אתם הואיל ויש משנה בידכם לכו אחריה,
מרש"י זה מוכח שהביטוי "אי תניא תניא" משמעותו, שמי שאמר את הביטוי [בסוגייתנו: רמי בר חמא] טוען שהוא עצמו פוסק כמסורת רבותיו, והוא מסכים/מאשר שמי שהביא משנה/ברייתא סותרת [בסוגייתו: רב יצחק בר יהודה] רשאי לנהוג לפי המשנה/ברייתא שהביא [הרחבה לאמור לעיל בסעיף 16.2].
18.2
ה"יד מלאכי" מוסיף:
דנראה דשינה את טעמו ממה שפירש בכל אינך דוכתי שהבאתי.
ה"יד מלאכי" סובר, שרש"י - בסעיף 18.1 - במסכת נדה חזר בו מדבריו שלו שמובאים בסעיף 18 [כי מסכת נדה היא סוף הש"ס!]
19.
על הביטוי "אי תניא תניא" ראה ערך שלם אצל "בית אהרן" – כרך ה. הוא סוקר את משמעותו בכל הש"ס, ומוכיח מסוגייתנו שהדחיה של "אי תניא תניא" איננה רק "דחיה בעלמא", אלא זוהי דחיה סופית, שהרי הגמרא ממשיכה לומר "וטעמא מאי...", ונראה שדבריו מתאימים לאמור בסעיף 18.
