פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ולא בוש לומר לא שמעתי אלא אמר שמעתי ושכחתי"
אם בושה לא לשמוע או לשמוע ולשכוח
כתב ב"ציץ אליעזר" (חלק כ סימן ג, מד) כי מכאן יוצא שלומר שמעתי ושכחתי הוא יותר בושה מלומר לא שמעתי. וכתב להקשות על האמור בירושלמי (חגיגה א, ח) שרבי יודן נשייא כתב על ר' חייה בר בא "הרי שילחנו אליכם אדם גדול". ומבואר שם: "ומה הוא גדולתו שאינו בוש לומר לא שמעתי". ונמצא שהבושה היותר גדולה היא לומר "לא שמעתי" ושהיא בושה יותר גדולה מלומר שמעתי ושכחתי, וההיפך מסוגייתנו בה צוינה גדלותו של משה במה שלא בוש לומר שמעתי ושכחתי. ומביא שיישב שם הגאון רבי יוסף שאול נתנזון (רבה של לבוב ובעל "שואל ומשיב) ב"הגהות ציון וירושלים", כי ודאי בזמן הזה שכבר קיימת גם התורה שבכתב וגם התורה שבעל פה – הרי הבושה הגדולה יותר היא לומר לא שמעתי – שהרי היה לו לשמוע. אך בסוגייתנו כשהמדובר הוא לגבי משה רבינו שהוא שלמד תורה מפי הגבורה וכל העת נתחדשו לו עוד ועוד עניינים שעוד לא שמע. ואם כן כלל לא היתה בושה אצלו לומר לא שמעתי כי אם שמעתי ושכחתי.
ומסיים הציץ אליעזר, כי "יוצא לפי זה מוסר השכל שבזמן הזה שלפנינו יש את התורה שבכתב ושבע"פ, יש לדקדק ביותר ולהשתדל מבלי להחסיר דבר, כי לבושה תחשב אי השמיעה, מהשמיעה והשכחה. אבל מאידך לא הביישן למד ואם קורה באיזה שמועה שלא שמע אותה אין עליו להסתיר זאת מפני הבושה ולומר שמעתי ושכחתי אלא עליו להודות על האמת ולומר לא שמעתי, ובזה הוא שמתבטאת גדלותו, בבחינה של "במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו".
