הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
בל תוסיף בברכת כהנים
המשנה בפרק שמיני במסכת זבחים עוסקת בדם של קרבן שצריך להזות ממנו בארבע הפינות של המזבח (מה שנקרא 'שתיים שהן ארבע'), שהתערב בדם של קרבן שצריך להזות ממנו רק בפינה אחת. הפתרון של ר' אליעזר הוא להזות מהתערובת על ארבע הפינות, ולכוון לכך שההזאה המיותרת תיחשב כמו מים. הפתרון של ר' יהושע, לעומת זאת, הוא להזות מהתערובת רק על פינה אחת, שהרי בדיעבד גם במתנה אחת הקרבן מתכפר. ומסבירה המשנה את הסברות של שני התנאים:
1. מסכת זבחים פרק ח משנה י
הנתנין מתנה אחת שנתערבו בנתנין במתנה אחת ינתנו מתנה אחת. מתן ארבע במתן ארבע ינתנו במתן ארבע. מתן ארבע במתנה אחת, רבי אליעזר אומר: ינתנו במתן ארבע. רבי יהושע אומר: ינתנו במתנה אחת. אמר לו רבי אליעזר: והרי הוא עובר על בל תגרע!? אמר לו רבי יהושע: והרי הוא עובר על בל תוסיף!? אמר לו רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו! אמר לו רבי יהושע: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו! ועוד אמר רבי יהושע: כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך, וכשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך.
שני החששות, לא לגרוע מפסוק בתורה, אך גם לא להוסיף עליו, נובעים מאותו פסוק:
2. דברים פרק ד פסוק ב
לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם.
בהקשר הזה הובא דיון מעניין במסכת ראש השנה, מתי עובר אדם על האיסור של בל תוסיף: האם רק בזמן שאדם מחוייב במצוה הראשונה (כגון כשהוא מניח חמש בתים בתפילין או נוטל חמשה מינים עם הלולב), או גם אחרי שהוא כבר קיים את המצוה (כגון לישון לילה נוסף בסוכה):
3. תלמוד בבלי ראש השנה כח, ב
אמר ליה אביי: אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה! - אמר לו: שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן. מתיב רב שמן בר אבא: מנין לכהן שעולה לדוכן, שלא יאמר: הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל - אוסיף ברכה אחת משלי, כגון "ה' א-לוקי אבותיכם יסף עליכם"? - תלמוד לומר "לא תספו על הדבר". והא הכא, כיון דבריך ליה - עברה ליה זמניה, וקתני דעבר! - הכא במאי עסקינן - בדלא סיים. - והתניא: סיים! - סיים ברכה אחת. - והתניא: סיים כל ברכותיו! - שאני הכא, כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא - הדר מברך, כוליה יומא זמניה הוא. ומנא תימרא? - דתנן: הניתנין במתנה אחת שנתערבו בנתנין מתנה אחת - ינתנו מתנה אחת, מתן ארבע במתן ארבע, ינתנו במתן ארבע, מתן ארבע במתן אחת, רבי אליעזר אומר: ינתנו במתן ארבע, רבי יהושע אומר: ינתנו במתן אחת. אמר לו רבי אליעזר: הרי הוא עובר על בל תגרע! אמר לו רבי יהושע: הרי הוא עובר על בל תוסיף. אמר לו רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף - אלא כשהוא בעצמו, אמר לו רבי יהושע: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. ועוד אמר רבי יהושע: כשלא נתת - עברת על בל תגרע, ולא עשית מעשה בידך. כשנתת - עברת על בל תוסיף, ועשית מעשה בידך! והא הכא, כיון דיהיב ליה מתנה מבכור - עברה ליה לזמניה, וקתני דעבר משום בל תוסיף, לאו משום דאמרינן: כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא הדר מזה מיניה, כוליה יומא זמניה.
אומרת הגמרא שהאיסור של 'בל תוסיף' קיים רק כאשר המצוה עדיין לא נגמרה. לאחר שנגמר חג הסוכות כבר לא יכולים להתחייב מצד בל תוסיף, אבל לאחר שהיזו מדם הבכור עדיין אפשר להזות מדם של בכור אחר, וכמו כן לאחר שהכהנים בירכו הם יכולים עדיין לברך במקום אחר, ולכן שייך בזה איסור 'בל תוסיף'.
שואלים התוספות, אם כן, מדוע מותר להוסיף על מספר התקיעות המינימלי בראש השנה? הרי זה דומה לכאורה בדיוק להזאות ולברכת הכהנים, שהרי עדיין אפשר להוציא אחרים ידי חובה, וממילא צריך להיות בזה איסור של 'בל תוסיף'!
4. תוספות מסכת ראש השנה דף כח עמוד ב ד"ה ומנא
וא"ת הא דאמר בפ"ק (דף טז, ב) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן, והא עבר משום בל תוסיף!? ועוד אמר בפרק בתרא (דף לד, א) שלש תרועות נאמרו בר"ה שנים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים ואיכא למאן דאמר ב' מדברי סופרים והשתא עבר משום בל תוסיף אע"ג דכבר עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי ליה צבורא אחרינא הדר ותקע וחשיב זמניה! ...וי"ל כדפרישית בפ"ק (דף טז, ב) דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים וברכת כהנים נמי אפי' מברכין כמה פעמים לצבור אחד אין זה בל תוסיף אלא אם כן מוסיף ברכה אחת כגון "יוסף ה' עליכם ככם" או כיוצא בה וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום או אוכל בפסח כמה זיתים של מצה אין זה בל תוסיף וכל הניתנים במתנה אחת אם נתן כמה פעמים במקום אחד אין זה בל תוסיף אלא אם כן נותן במקום אחר וכן בהדס וערבה שבלולב אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ"ד צריך אגד אלא אם כן מוסיף מין אחר.
החידוש של התוספות הוא חשוב מאוד: לשיטתם כל האיסור של בל תוסיף הוא רק כאשר מוסיפים על המצוה משהו אחר שאינו חלק מהמצוה, אבל קיום אותה מצוה שוב אינו אסור מצד 'בל תוסיף'. לפי זה ודאי שכהנים יכולים לברך שוב ושוב את אותה ברכה, כי הם רק מקיימים את אותה מצוה עוד פעם.
אבל האמת היא שהשאלה שבה פתח התוספות לא ברורה, וכפי שכתב ר' עקיבא איגר לחתנו, החת"ם סופר: הרי יש הבדל גדול בין תקיעת שופר לבין הזאה על המזבח וברכת כהנים: בברכת כהנים ובהזאה על המזבח, אותו אדם שמקיים את המצוה יכול לקיים אותה שוב ושוב, ולכן אפשר לומר שזמנה של המצוה לא הסתיים ושייך כאן בל תוסיף, אבל לגבי תקיעת שופר זמנה של המצוה הסתיים ברגע שהתוקע שמע את התקיעות, וגם אם הוא יכול לתקוע כדי להוציא אחרים ידי חובתם - הרי שמבחינתו המצוה כבר הסתיימה, ולכן לא יכול להיות בזה איסור של בל תוסיף!
5. שו"ת חתם סופר חלק א (ר' משה סופר, המאה ה-19, סלובקיה) או"ח סימן כב
והקשני מו"ח הגאון מו"ה עקיבא אב"ד דק"ק פוזנא מה ענין זה לזה, דהתוקע אי נמי מתרמי ליה ציבורא אחרינא אינו תוקע לעצמו אלא להם אבל לגבי דידיה עבר זמניה, משא"כ כהן אינו מוציא אחרים ידי חובתם אלא הוא עושה המצוה בעצמו בצבורא אחרינא ומשו"ה הוה זמניה, ולהנ"ל לא קשיא מידי דבאותה התפלה שכבר נשא כפיו אין מצוה כי לא מצינו מציאות ב' תמידים בפעם א', אלא שהוא מוציא להציבור שלא הקריבו תמיד עדיין היינו שלא התפללו במקום תמידים והקרבן צריך ברכת כהנים ומ"מ מיקרי זמנו, הכי נמי בשופר ואתי שפיר.
מ"מ לדינא נלע"ד ב' תפילות שונות כגון שחרית ומוסף פשוט ומעשים בכל יום שמברכים באשכנז בנשיאת כפיהם שחרית מוסף ונעילה ואין פוצה פה ונכון הוא מדינא, ובאותו ציבור בתפילה א' אין לישא כפים ב' פעמים בשום אופן, אך בציבורא אחרינא באותה תפלה שכבר נשא כפיו אם אין שם כהנים ישא ידיו ויברך כדי להוציא הציבור ולברך אותם, ואם יש שם כהנים בלא הוא נ"ל דלא ישא כפיו ולא יכנס עצמו לספק ברכה.
מסיק החת"ם סופר: באותה תפילה שייך איסור בל תוסיף ואין לכהן לברך שוב, אבל אם התפילה ההיא הסתיימה, הסתיים גם זמן המצוה של ברכת כהנים, ושוב לא שייך בזה איסור של בל תוסיף. לדברים אלו יש השלכה לגבי שאלה שנשאל הרב עזרא הדאיה, (אחיו של ר' עובדיה הדאיה, מחבר השו"ת ישכיל עבדי), שהיה אב בית הדין בחיפה:
6. נחלת עזרא (הרב עזרא הדאיה, המאה ה-20, חיפה) אורח חיים סימן יב
שאלה: ביום שבת קדש, בראש חודש בשחרית, טעה הש"צ ולא הזכיר יעלה ויבוא עד אחר שהתחיל שים שלום, נזכר וחזר לרצה. יורנו להיכן הדין נוטה: אם היו צריכים הכהנים לישא כפיהם פעם שנית או לא?
...אם כן גם הכא נאמר אף שהוא כבר יצא ידי חובתו, מכל מקום כיון שתקנו רבותינו ז"ל נשיאת כפיים קודם שים שלום, אף שנשאו כפיהם כיון שהשליח ציבור טעה וצריך לחזור לרצה נמצא שחזרה התקנה למקומה שצריך לומר ברכת כהנים כתיקון חז"ל, ומה שבירכו זה לא מעלה ולא מוריד, ונראה לפי עניות דעתי שצריך לחזור ולברך נשיאת כפיים פעם שנית כתיקון חז"ל. ובפרט לפי דעת האר"י ז"ל שנשיאת כפיים ודאי יש לה כוונה מיוחדת שצריכה ליאמר קודם שים שלום, וכמו שאמר הש"ס בסוטה "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ויברך את העם", אולם מה שכתבתי זה דוקא בדרך לימוד, ולהלכה וכל שכן למעשה הדבר תלוי באשל הגדול והנורא רבינו הגדול ועט"ר הראש"ל שבידו לקרב ולרחק, וחו"ר הישיבה לא הכריעו הדבר, ולזה עיני נשואות אל כת"ר מרן שליט"א.
הרב הדאיה הסיק, אם כן, שלמרות שהכהנים כבר נשאו את כפיהם בתפילה זו, כיון ששליח הציבור נאלץ לחזור, הרי שהם צריכים לשאת את כפיהם שוב. ואולם, הוא סייג את הדברים בכך שההכרעה צריכה להימסר ע"י מורו ורבו, הראשון לציון. ובאמת, הרב עוזיאל התייחס לתשובה זו וכתב שאין לנהוג כן בגלל הספק, ולכן אם שליח הציבור נאלץ לחזור על התפילה שלו, אין לכהנים לברך שוב באותה ברכה מפני החשש של בל תוסיף. אחת ההוכחות שלו היא מדיוק לשון הגמרא: הרי הגמרא אמרה שהכהן יכול לברך ברכת כהנים נוספת אם הוא מגיע לציבור אחר - ומוכח שבפני אותו ציבור אין הוא יכול לברך שוב, והסיבה היא שיש פה איסור של בל תוסיף! לכן חייבים לומר שבאותה תפילה שייך איסור בל תוסיף, ורק אם מדובר בתפילה אחרת הכהנים יכולים לשאת את כפיהם שוב:
7. משפטי עוזיאל (הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, המאה ה-20, ירושלים) כרך ג או"ח נז
אבל לע"ד דברי תוספות אלה צריכין עיון, שהרי בגמ' אמרינן, דאי איתרמי צבורא אחרינא, משמע דלאותו צבור עצמו אינו יכול לברך פעם שנית!? והיינו טעמא משום דמצות ברכת כהנים לא לעצמם נאמרה כגון אכילת מצה ישיבת סוכה והנחת תפילין, דכל פעולה היא מצוה בפני עצמה. אבל ברכת כהנים היא לתועלת המתברכין, וכיון שנתברכו פעם אחת לא נשאר מקום חלוּת למצוה זאת. והרי זה דומה לקדושין וגירושין, דאע"ג דמצי אדם לקדש ולגרש כמה נשים, אבל אינו יכול לקדש פעמיים אשה אחת, והוא הדין לברכת כהנים אין הכהן יכול לברך פעמיים לצבור אחד. ואפילו אם הכהן השני לא ברך עדין ברכת כהנים, ולא קיים מצות עשה שלו אינו יכול לברך אלא לצבור שלא שמעו ברכת כהנים. דלאלה שכבר שמעו והתברכו אין מקום לברכה נוספת של ברכת כהנים.
...ובאמת שאין בידי להכריע בספק זה שיש פנים מסבירות לשני הצדדים... ולצאת ידי כל הדעות והספקות: מוטב ללמד את הכהנים שיצאו מבית הכנסת בהתחלת ברכת העבודה, ובזה פקעה מהם מצות נשיאות כפים, וחוזר הש"ץ וגומר התפלה בלא נשיאות כפים.
כך הסיק גם הרב פרנק שנשאל שאלה דומה וכתב שאין לכהנים לשאת את כפיהם פעם שניה אם הם כבר עשו זאת בפני אותו ציבור:
8. שו"ת הר צבי (הרב צבי פסח פרנק, המאה ה-20, ירושלים) אורח חיים א סימן סא
עובדא הוה בחוהמ"ס, בביהכ"נ כולל הורדנא, שהחזן טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בחזרת הש"ץ של שחרית ונזכר בשים שלום אחר נשיאת כפים וחזר לרצה. ושאלו אם גם הכהנים היו צריכים לחזור ולישא כפיהם. והשבתי שאין לכהנים לחזור ולישא כפיהם שנית לאותו הצבור.
ראינו, אם כן, סוג אחד של 'בל תוסיף' ביחס לברכת כהנים, והוא האם כהנים יכולים לברך את ברכת הכהנים שוב. דיון אחר בעניין 'בל תוסיף' בברכת הכהנים מתייחס לשאלה האם הכהנים יכולים להוסיף ברכות נוספות מעבר לפסוקים שנאמרו במפורש בתורה. השו"ע פסק ע"פ מה שכתוב בגמרא, שהדבר הזה אסור:
9. שולחן ערוך אורח חיים סימן קכח סעיף כז
כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על השלשה פסוקים של ברכת כהנים; ואם הוסיף, עובר על בל תוסיף.
והעיר על כך המשנה ברורה ע"פ מה שראינו בתוספות:
10. משנה ברורה סימן קכח ס"ק קד
ודוקא להוסיף פסוק אחר אסור אבל לומר ברכת כהנים כמה פעמים אינו משום בל תוסיף דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים.
ואולם, הגמרא עצמה אומרת שאחרי שהכהנים מברכים את ברכת הכהנים הם צריכים להוסיף משפט שגם הוא סוג של ברכה:
11. תלמוד בבלי סוטה לט, א
כי עקר כרעיה מאי אמר? יהי רצון מלפניך ה' א-לוקינו, שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון. וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר? אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש: רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו, "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" וגו'.
ולכאורה צריך לשאול: מדוע מותר לכהנים להוסיף ברכה נוספת שאינה כלולה בברכות שנכתבו בתורה? האם אין בכך משום איסור בל תוסיף? יתרה מזו: האם כהנים יכולים לברך את הציבור בעוד ברכות שאף אינן כתובות בגמרא? הרב אפשטיין כותב שהמנהג הוא שהכהנים מברכים את הציבור 'ברוך תהיה' אחרי שהם סיימו את ברכת כהנים:
12. ערוֹך השולחן (הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, המאה ה-19, רוסיה הלבנה) או"ח קכח, כד
ונהגו לומר לכהנים יישר כוחכם והם משיבים ברוך תהיה.
האם התוספת 'ברוך תהיה' אינה אסורה מצד בל תוסיף? מתברר שהרב פרנק התלבט בכך וכתב שאין לנהוג כן:
13. שו"ת הר צבי (הרב צבי פסח פרנק, המאה ה-20, ירושלים) או"ח א סימן סב
עובדא הוי בכהן שכאשר היה יורד מן הדוכן היה אומר לכל מי שפגש אותו בדרך הילוכו: ברוכים תהיו, ונסתפקתי אם יש בזה חשש של בל תוסיף.
והנה בר"ה אמרינן: מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי... ויעוין במאירי ר"ה שם, שמהאי טעמא אפילו אם לא נתכוין הכהן בתוספתו לשם מצות ברכת כהנים, ושלא בזמנו הרי לדברי הכל צריך כוונה לעבור על בל תוסיף, מ"מ עבר הכהן, שהרי זה נקרא בתוך זמנו. ולפי"ז יש לדון שבנידון דידן יהא כמוסיף על הברכות ויש בזה חשש של בל תוסיף.
אולם, כעי"ז יש לעיין גם בתפילת רבש"ע שאומרים הכהנים אחרי נשיאת כפים... למה לא יהא בזה חשש של בל תוסיף שהכהן מוסיף ברכה מדיליה? ולכאורה י"ל שההיתר הוא משום שתפלה זו נאמרת אחרי שהכהנים מחזירים פניהם מן הצבור והחזרת פניהם מהצבור הוי כהפסק בין שלשת הברכות לברכה זו, באופן דלא הוי הוספה על הברכות הקודמות אלא כברכה בפני עצמה. ומדויקים בזה דברי הגמרא שם וכי מהדר אפיה וכו', דמשמע שדוקא אחרי שמחזירין פניהם מהצבור רשאים לומר תפלה זו... אבל עדיין אני מסתפק דאפשר דבמהדר אפיה מצבורא שאני, דניכר שאינו מברך עוד להצבור ורק מתפלל, אבל לומר להם אסור גם במהדר אפיה.
עוד י"ל שבמהדר אפיה מצבורא אפילו אם יוסיף ברכה אחת משלו לא יהא בזה משום בל תוסיף, משום דאינו יוצא בכך מצות ברכת כהנים, שמצותה שתהא פנים נגד פנים, כדאיתא בסוטה (דף לח ע"א), כה תברכו פנים כנגד פנים וכו'... וכיון שפנים נגד פנים מעכב אף בדיעבד בקיום המצוה של ברכת כהנים, מסתברא שגם לענין בל תוסיף לא נקרא הוספה על המצוה כשמחזיר פניו מהצבור ולא בירך פנים כנגד פנים. ומעתה י"ל כן גם לענין פריסת כפים שברכה בלא נשיאת כפים לא נקרא הוספה על המצוה כיון שמעכב בדיעבד לענין קיום המצוה של ברכת כהנים. ולפי"ז יוצא, שבנידון שלפנינו לא יהא חשש של בל תוסיף משום שאינה בפריסת כפים.
...ולפי דעת הרמב"ם צ"ל בטעם הדבר שאין חשש משום בל תוסיף בברכת השקיפה שבתפלת רבש"ע אחר ברכת כהנים, משום דאינה אלא בקשת רחמים שתקובל ברכתם לפני המקום ויסכים עם הברכות. ולפי"ז בנידון שלפנינו שאומר ברוכים תהיו בלשון ברכה, יש חשש משום בל תוסיף לדעת הרמב"ם. ואם כי י"ל שאפילו לדעת הרמב"ם עכ"פ אינו עובר אא"כ שעומד על הדוכן וכמשמע לשון הגמרא בר"ה מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר וכו', מ"מ יש להסתפק בזה ויש למנוע הדבר.
ראינו, אם כן, שני דיונים של 'בל תוסיף' בברכת כהנים: האם הכהנים יכולים לברך שוב את ברכת הכהנים הכתובה בתורה, וכן האם הם יכולים להוסיף ברכות נוספות. דיון שלישי בנושא זה עוסק בשאלה האם מי שאינו כהן יכול לברך ברכת כהנים. בעניין זה מצינו מימרה תמוהה מאוד של ר' יוסי:
14. תלמוד בבלי שבת קיח, ב
ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן - אני עולה.
ומה שעוד יותר תמוה הוא ההערה של התוספות שלא הבינו מה הבעיה בכך שמי שאינו כהן יעלה לדוכן:
15. תוספות מסכת שבת דף קיח עמוד ב
אילו היו אומרים לי חברי עלה לדוכן - לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל.
הדברים הללו תמוהים, מכיון שבגמרא בכתובות מוכח שיש איסור עשה על מי שאינו כהן לברך, ומהסיבה הזו ניתן לומר שכל מי שמברך הוא כהן:
16. תלמוד בבלי כתובות כד, ב
איבעיא להו: מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין? תיבעי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין, ותיבעי למ"ד אין מעלין; תיבעי למ"ד מעלין, הני מילי תרומה דעון מיתה היא, אבל נשיאות כפים דאיסור עשה - לא, או דלמא לא שנא?
הרב אפשטיין הסביר את הדברים בדרך מעניינת מאוד, ע"י שינוי הגירסא. ראשית הוא קובע שאין לברך את ברכת כהנים באופן שבו הכהנים מברכים - כלומר בשתי ידיים, אלא יש לברך ביד אחת דוקא:
17. תורה תמימה (הרב ברוך הלוי אפשטיין, המאה ה-20, רוסיה הלבנה) במדבר ו הערה קלא
ויש להעיר על מה סמכו העולם לברך איש את אחיו בנשיאות כפים על ראש המתברך, כמו שנוהגין בברכות חתנים וכדומה, אחרי כי כמבואר דהוי סדר ברכה זו מיוחדת רק לכהנים, ולזרים יש בזה איסור עשה... ואני שמעתי מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הג"מ רי"ח לנדא מו"ץ דווילנא בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה, והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש, וזולת זה לא ראיתי ולא שמעתי מי שיעיר בזה, והיא הערה נפלאה... וגם נ"ל דאפילו לכהן לא הורשה לברך ברכה פרטית בנש"כ שלא בזמן ומקום הנקבע לזה... והנה בשבת קיח, ב, א"ר יוסי, מעולם לא עברתי על דברי חבריי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, ואם אומרים לי חבריי עלה לדוכן אני עולה, וכתבו התוס' לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה, דלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל. ועל הדברים המעטים האלה רעשה הספרות בכמה מחבורי ראשונים ואחרונים ליישב דבריהם מדרשה שלפנינו, דנשיאות כפים בזר הוי איסור עשה, וגם דברי ר' יוסי בעצמו תמוה מאד, כי איך לא חשש הוא לאיסור נשיאות כפים בזר, ובכל הדברים הנאמרים בזה לא מצאתי קורת רוח. ולא אמנע מלהעיר דבר חדש ונפלא מה שמצאתי בהקדמת ס' רבינו ירוחם שהביא מאמר זה דר' יוסי ובמקום שכתוב לפנינו יודע אני בעצמי שאיני כהן כתוב שם יודע אני בעצמי שאיני כדאי, ולפי"ז יהיה הכונה אם יאמרו לי חבירי עלה לדוכן, לא לדוכן של כהנים בנשיאות כפים אלא למקום ששם דורשין גדולי החכמים לפני הצבור, והוא מקום גבוה ובולט כעין איצטבא, וכמ"ש בב"ב כא, א מותבינן ריש דוכנא, וכ"כ בערוך דבלשון ישמעאל קורין לאיצטבא דוכן, ומזה הלשון במגילה ג,א ובכ"מ ולוים בדוכנם, וא"כ אין כל ענין נשיאות כפים במאמר זה של ר' יוסי, כי נשתבשה הגירסא שבגמ', ובמקום כדאי כתוב כהן:
ואולם, הגר"ע יוסף חולק על מסקנתו של הרב אפשטיין, ולדעתו מותר גם לברך בשתי ידיים ואולי אפילו יש להעדיף ברכה כזו ע"פ הסוד:
18. שו"ת יחווה דעת (הרב עובדיה יוסף שליט"א) חלק ה סימן יד
ואנכי הרואה בספר פחד יצחק (מערכת ברכה דף נד ע"ג) שכתב, ראיתי מדקדקים שלא לברך לתלמידיהם בשתי ידים על ראשם, ואומרים שעושים כן כדי שלא לקשר מדת החסד עם מידת הדין (שהימין חסד והשמאל גבורה שהיא מדת הדין), ואני נהגתי לברך את מי שנשוי אשה בשתי ידים, בעדו ובעד ביתו, ולפנוי ביד אחת, אבל לבחורים העוסקים בתורה בשתי ידים, כי התורה מסייעתם במקום אשה. כך מצאתי. והנני רואה מנהג טוב שהחכמים יברכו לתלמידיהם והאבות את בניהם עם שתי ידים, כמו שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכן ראוי לעשות על דרך הסוד... והגאון רבי חיים פלאג'י בספר נפש כל חי (מערכת ב' אות לא), הביא דברי החמדת ימים שכתב להקפיד לברך ביד אחת דוקא, ובשל ימין. והביא גם דברי הגאון יעב"ץ שסובר להיפך. וסיים, שאין להקפיד כל כך בזה, ומהיות טוב אם סומך שתי ידיו על ראש המתברך ולברכו יהיה בזה תוספת ברכה, אבל גם המברך ביד אחת בלבד די בזה. ע"כ. וראה עוד בספרו כף החיים (סימן כח אות ל'). ע"ש. וכן עיקר, שאין להקפיד בדבר. דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.
אחד מרבני מכון התורה והארץ, הרב יעקב אפשטיין, כתב בספרו חבל נחלתו שיש למנוע מכהנים לברך את ברכת הכהנים אם זה לא נעשה במסגרת התפילה, אבל אין מניעה מכך שמי שאינו כהן יברך את ברכת הכהנים, ובלבד שהוא אינו עושה כן כמו שהכהנים עושים:
19. חבל נחלתו (הרב יעקב אפשטיין, מכון התורה והארץ) חלק ה מאמר ה
ראיתי שכהנים נושאים כפיהם ומברכים ברכת כהנים שלא בשעת תפילה כגון: לאחר ברית מילה או פדיון הבן או בעצרות של ציבור, האם זה מותר או אפילו מצוה או שאסור?
...נראה שהקריאה לכהנים לברך את הרך הנימול בברכת כהנים בטעות יסודה, אם מברך ע"מ לקיים את מצות ברכת כהנים עובר לחלק מהדעות בבל תוסיף, ואם מברך בתור ברכה בעלמא מאי רבותייהו דוקא של כהנים? וכי ברכתם פועלת ומתקבלת יותר מברכת ישראל אחר? ולהיפך, כיון שלא כל הכהנים יודעים את החילוק, בין ברכת כהנים בנ"כ בתפילה לבין ברכה של כהנים, מכשילים אותם בבל תוסיף. וע"כ נראה שראוי לבטל נוהג זה, ואם רוצים דוקא בברכה יבקשו מתלמיד חכם או מסנדק כפי מנהגי העדות השונות.
