הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: תיובתא איבעית אימא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים פה ע"א

"אמר רבי יוחנן: השוחט בהמה בלילה בפנים (המעלה בחוץ פטור בחוץ) והעלה בחוץ - חייב, לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ. מתיב רב חייא בר אבין: השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ - פטור, שחט בחוץ ומעלה בחוץ - חייב; נימא: לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ! תיובתא. איבעית אימא: שחיטת העוף בפנים מיקטל קטליה."

1.
כסף משנה הלכות מעשה הקרבנות פרק יח הלכה יז:

...ואע"ג דבפ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד) אמר רבי יוחנן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב הא איתותב ואסיקנא בתיובתא ואע"ג דבתר הכי אמרינן ואיבעית אימא וכו' שינויא דחיקא הוא ולא סמכינן עליה.

הרמב"ם פוסק שלא כרבי יוחנן, ומסביר ה"כסף משנה" שנימוקו של הרמב"ם הוא, שדעתו של רבי יוחנן נדחתה על ידי ה"תיובתא" של הגמרא שהקשתה מברייתא.

1.1
אמנם, אחר כך הגמרא העלתה אפשרות שאין זו קושיה חזקה וניתן ליישבה. אומר על זה ה"כסף משנה" שהתרוץ דחוק [וה"תיובתא" תקפה, וממילא, דינו של רבי יוחנן נדחה].

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תה:

לימא כתנאי, מצינו דקאמר בתר דאסיק בתיובתא, כ"כ מוהריק"א בכלליו דף צ"ו ע"א בשם תוספות דפרק הפרה [בבא מציעא דף מ"ז א'] שכתבו אע"ג דאמר בתר הכי לימא תנאי היא כן דרך הגמרא כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אע"ג שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין [גיטין דף נ"ג] דמסיק תיובתא במ"ד דהיזק שאינו ניכר ובתר הכי קאמר לימא תנאי היא וכן כתבו עוד בפרק הנשרפין [סנהדרין דף פ' ב'] ויש כיוצא בזה בפרק כיצד מערימין [תמורה דף כ"ה ב'] גבי שיירי משוייר וכ"כ הרמב"ן בפרק אלו טריפות דכל כי האי גוונא הוי כעין תיובתא והלכתא או תיובתא ואיבעית אימא אלו דבריו ז"ל ואיכא למילף מדבריהם דהיכא דקאמר תיובתא אע"ג דאמר בתר הכי לימא כתנאי לאו כלום הוא,
ולי המך קשה שהרי כתבו התוספות גופייהו בפרק פרת חטאת [זבחים דף קי"ד א'] ד"ה וקסבר וז"ל וא"ת ולוקמא נמי הכא כמ"ד במעי אמן הן קדושים וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר כרבי יוחנן דאמר בפרק כיצד מערימין אם שייר משוייר ועשה העובר אתנן ומחיר ואח"כ הקדישן ואף על גב דרבי יוחנן איתותב התם הא לבסוף מסיק כתנאי עכ"ל,

אלמא כיון דמסיק כתנאי אמרינן שכך הלכה וזה הוי הפך מ"ש בפרק הפרה דלעיל וכעת לא ידעתי מה אומר ויש לי תימא על מוהריק"א ומוהרש"א שלא הרגישו בזה:

מדבריו משמע שלפעמים, גם אחרי שהגמרא מסיימת ב"תיובתא" הדיון לא מסתיים והגמרא ממשיכה ואומרת "לימא כתנאי" [לפי הסבר אחד משמעות הביטוי "לימא כתנאי" - זוהי קושיה נוספת, ולפי הסבר אחר – משמעות הביטוי "לימא כתנאי" - זה מעין אופציה שאותו אמורא סובר כאחד התנאים] וממילא ה"תיובתא" מתבטלת.

2.1
כמו כן משמע מדבריו, שאחרי סיום של "תיובתא" יכול להופיע הביטוי "תנאי היא"/"כתנאי" – או "איבעית אימא" - כמו בסוגייתנו, ואז ברור הדבר שה"תיובתא" איננה סופית [ובודאי שכך הוא כאשר הביטוי בגמרא הוא "תיובתא והלכתא"].

2.2
ה"יד מלאכי" עצמו סובר, שאם אחרי "תיובתא" הגמרא אומרת "כתנאי" – סימן שההלכה תהיה כאותה דעה שעליה הוקשה ["איתותב" - היתה עליו "תיובתא"]. ואם נאמר שכך גם לגבי "איבעית אימא" - לפי זה אולי גם כך בסוגייתנו שהלכה צריכה להיות כרבי יוחנן. אולם לפי רבי יוסף קארו שמובא ב"הליכות עולם", בדוגמאות כאלה ההלכה היא דווקא כהסבר שעליו נקבע "תיובתא", ולכן בסוגייתנו אין הלכה כרבי יוחנן.

3.
במקרים כאלה אולי ניתן להסביר את המונח "תיובתא" כמו ההסבר למונח "קשיא", כלומר, קושיה לא חזקה מאד, וניתן ליישבה [כפי אחד ההסברים למונח "קשיא" שמובא בראשונים].

4.
כמו כן אולי ניתן ללמוד מכאן גם את המשמעות של המונח "איבעית אימא" [כשהוא בא כנגד מה שאמור לפניו!] שאין זה הסבר נוסף [כפי פשט לשון הביטוי "איבעית אימא"=אם תרצה אמור...], אלא הסבר שחולק על ההסבר הקודם לו, או שחולק על התרוץ/המסקנה הקודמים, ובסוגייתנו ה"איבעית אימא" חולק על ה"תיובתא", כפי שיטת ה"יד מלאכי".

5.
אבל נראה להסביר יותר פשוט. בסוגייתנו ה"תיובתא" שונה משאר "תיובתא" שבש"ס. הגמרא לא מקשה על עצם דינו של רבי יוחנן אלא על ההוכחה שהוא הביא לדבריו [ועל כך נקבע "תיובתא"]. משמע מדברי רבי יוחנן שלולא ההוכחה שהוא הביא לדבריו הוא לא היה אומר את דינו. לכן, כשהגמרא דוחה את ההכרח של ההוכחה ממילא נדחה דינו של רבי יוחנן. ולמרות ש"איבעית אימא" דוחה את הדחיה, בכל זאת ההכרח בהוכחה של רבי יוחנן לא תקף, ולכן דינו נדחה - על פי הבנת הרמב"ם.

5.1
וכנראה, שבסוגייתנו משמעות הביטוי "תיובתא איבעית אימא" היא, שהמקשן של ה"תיובתא" הוא עצמו אומר שקושייתו תקפה אפילו אם תאמר... [כלומר, משמעות ה"איבעית אימא" - אפילו אם תאמר].

6.
הביטוי "תיובתא איבעית אימא" - 2 מופעים בש"ס.