הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סתם משנה" ומחלוקת תנאים; סדר הדורות

[תנאים ואמוראים]

זבחים פד ע"א

"מתני'. אלו אם עלו לא ירדו: הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמו. רבי יהודה אומר: שנשחט בלילה, ונשפך דמה, ויצא דמה חוץ לקלעים - אם עלתה תרד; רבי שמעון אומר: לא תרד (שהיה פסולו בקדש), שרבי שמעון אומר: כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו, לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו.
ואלו שלא היו פסולין בקדש: הרובע והנרבע, והמוקצה והנעבד, והאתנן והמחיר, והכלאים והטרפה, והיוצא דופן ובעלי מומין, רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין; רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מע"ג המזבח. כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו, וכולן שעלו חיים לראש המזבח - ירדו. עולה שעלתה חיה לראש המזבח - תרד, שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתחה במקומה. "

1.
במשנתנו מובאת דעת תנא קמא ואחר כך מחלוקת תנאים, בין רבי יהודה ורבי שמעון.

2.
בפשטות, המחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון מתייחסת גם לגבי מקרה שמובא בדברי התנא קמא - "היוצא" - "אם עלו לא ירדו". רבי שמעון מסכים בזה לדעת תנא קמא ורבי יהודה חולק.

3.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ג הלכה ו:

וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה אם עלתה תרד.

כלומר, הרמב"ם פוסק כרבי יהודה. וכך הוא הכלל בש"ס, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון.

4.
אבל מצד שני התנא קמא סובר כרבי שמעון, ולכן ההלכה צריכה להיות כתנא קמא, שלפי שיטות מסויימות מוגדר כ"סתם משנה", והכלל הוא שהלכה כסתם משנה.

5.
אלא, שההגדרה המתאימה למשנתנו היא "סתם ואחר כך מחלוקת". ה"סתם" הוא התנא קמא, והמחלוקת היא המחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון. והכלל הוא "סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם", כלומר, אין הלכה כתנא קמא, וממילא הלכה כרבי יהודה במשנתנו.

5.1
ראה על הנ"ל ב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד ח, בהערה יח.