הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סתם משנה" - בתחילת משנה

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים פג ע"א

"מתני'/. המזבח מקדש [את] הראוי לו. רבי יהושע אומר: כל הראוי לאישים - אם עלה לא ירד, שנאמר: +ויקרא ו+ היא העולה על מוקדה, מה עולה שהיא ראויה לאישים - אם עלתה לא תרד, אף כל שהוא ראוי לאישים - אם עלה לא ירד. רבן גמליאל אומר: כל הראוי למזבח - אם עלה לא ירד, שנאמר: היא העולה על מוקדה על המזבח, מה עולה שהיא ראויה למזבח - אם עלתה לא תרד, אף כל דבר שהוא ראוי למזבח - אם עלתה לא תרד. "

 

1.
המשנה פותחת בדין עקרוני - המזבח מקדש [את] הראוי לו. היא לא מפרטת והיא לא מדגישה את מה הכלל הזה בא למעט [הגמרא מסבירה מה היא באה למעט].

2.
לאחר מכן יש במשנה מחלוקת בין רבן גמליאל ורבי יהושע.

3.
בדרך כלל מבנה כזה של משנה מורה שיש 3 דעות: תנא קמא, רבי יהושע ורבן גמליאל.

4.
הביטוי "רבי יהושע אומר" מעיד שהוא בא לחלוק על דברי החכם הקודם [ראה דוגמא נוספת בסוף העמוד: "ריש לקיש אמר" ומשנים הגירסא ל"אמר ריש לקיש" - כי לא בא לחלוק], והדעה הראשונה - בפשטות - היא דעת רבי מאיר ["סתם משנה"].

5.
כמובן שלא ניתן לומר שרבן גמליאל ורבי יהושע מגיבים לדברי רבי מאיר, שחי 2 דורות אחריהם.

6.
אם דברי רבי יהושע ורבן גמליאל עומדים בפני עצמם הרי, שהניסוח במשנה היה צריך להיות: "אמר רבי יהושע... רבן גמליאל אומר..."; או: ".... דברי רבי יהושע, רבן גמליאל אומר..." [אלו הן הצורות "הרגילות" של מחלוקת תנאים במשניות].

7.
רש"י מסביר:

רבי יהושע אומר כו' - הני תנאי פליגי בפירושא דאת הראוי לו דסתמא דמתניתין

רבי סתם מתניתין את הראוי לו למעוטי שאין ראוי לו

והדר מפרש ומאי ניהו ראוי לו

לרבי יהושע ראוי לאישים שנפסל ולא דם פסול ונסכים פסולין שאינן לאישים
ולר"ג כל הראוי למזבח שנפסל אפילו דם ונסכים ואין לך למעט אלא מה שלא נברר לחלק מזבח מעולם ומאי נינהו קמצים שלא קידשו מעולם בכלי.

נראה מדבריו: הרישא של המשנה - המזבח מקדש [את] הראוי לו - נכתבה על ידי רבי יהודה הנשיא. כוונת הכלל היא ללמדנו שיש דברים שיש למעט מדין המשנה.

7.1
ואחר כך מביא רבי יהודה הנשיא עצמו את דעות שני התנאים שחולקים ביניהם כיצד להסביר את מה שכן נאמר בפירוש ברישא "את הראוי לו".
לפי זה יוצא שהלשון "רבי יהושע אומר" אמנם בא לחלוק על רבן גמליאל, אבל מכיון שמתייחס לרישא ומסביר אותה לכן לא נאמר במשנה "אמר רבי יהושע".

8.
תוס' אומר הסבר דומה:

"המזבח מקדש כו' - רבי יהושע ורבן גמליאל אתו לפרושי הך רישא וכי האי גוונא בחזקת הבתים (ב"ב דף כח.) דרבי ישמעאל ורבי עקיבא קמפרשי בסיפא חזקה דרישא."

פירושו דומה לפירוש רש"י.

9.
ויש מרחיבים, שכוונת תוס' לומר, שהרישא היא "משנה ראשונה" ושני התנאים במשנתנו באים לבאר אותה. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד עב.

10.
למסקנה יש לומר שיש שתי אפשרויות:

10.1
האפשרות הראשונה היא, שכל המשנה נוסחה על ידי רבי יהודה הנשיא. ברישא "רבי" כתב את ההלכה בצורה עקרונית ובסיסית, ואחר כך הוא מביא מחלוקת תנאים קדומים בדבר היקפה של ההלכה. כל תוכן המשנה הוא מתקופת רבן גמליאל ורבי יהושע. נראה מרש"י שהוא מדגיש שהרישא איננה דעה שלישית.

10.2
האפשרות השניה היא שהרישא של המשנה היא משנה "עתיקה"="משנה ראשונה", כלומר היא משנה עצמאית.
ועל משנה זו באו רבן גמליאל ורבי יהושע ואמרו את הלכותיהם [בין אם נסביר שהם חולקים על הרישא [כלעיל בסעיף 3, ואז הרישא היא כמו "תנא קמא"], ובין אם הם מסבירים את הרישא כמשמע מדברי תוס'.

10.2.1
לפי האמור לעיל יתכן שהיא מוגדרת כ"סתם משנה", ומתאים לשיטות שסוברות שבדרך כלל הלכה כתנא קמא במשניות בש"ס כי הוא נחשב כ"סתם משנה".

11.
בכל אופן, דברי רש"י ותוס' במשנתנו נראים כייחודיים. למשל, הביטוי ברש"י "רבי סתם מתניתין" - מופע יחידאי ברש"י שבש"ס.

11.1
גם בהמשך סוגייתנו מוזכרים כמה ביטויים יחודיים ויחידאיים בהתייחסות למשנתנו:

מאי איכא בין הני תנאי להני תנאי דמתניתין?
לתנאי דידן - לא ירדו,
לתנאי דמתניתא - ירדו.

"הני תנאי להני תנאי" - מופע יחידאי בש"ס
"תנאי דידן" - מופע יחידאי בש"ס
"תנאי דמתניתא" - מופע יחידאי בש"ס
"תנאי דמתניתין" - מופע יחידאי בש"ס

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)