וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים
סנהדרין ב ע"ב
"דכתיב (שמות כב, ז) וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים".
פירוש הָאֱלֹהִים (הנזכר בפרשה) - הדיינים.
ופירוש המילה - בעלי הכח.
וכתב בשו"ת דעת כהן (יורה דעה) סימן קסד:
"הלשון אלהים דכתיב בדיינים... משום צד של כח ושפע אלהי הנמשך בסמיכותם (- ע' זוהר פקודי רנ"ז ע"א)".
והרי לשון הזוהר:
"והכא אתרשים שמא קדישא דאקרי אלהים,
בגין דאית אלהים חיים דאיהו לעילא לעילא סתים מכלא
ואית אלהים דאיהו בי דינא דלעילא
ואלהים דאיהו בי דינא דלתתא הדא הוא דכתיב (תהלים נח) אך יש אלהים שופטים בארץ,
אלהים עלאה רזא דאלהים חיים כליל לאלין דלתתא וכלא איהו חד".
כלומר, שיש קשר ואיחוד בין שֵׁם אלקים העליון,
ובין בית דין של מעלה, שנקרא גם כן אלהים,
ובין בית דין של מטה, שגם כן נקרא אלהים.
כי גם בית דין של מטה שואב את כוחו מהשפע העליון.
מכאן הביאור לדברי רש"י בתחילת הפרשה (שמות כא, א):
"לפניהם - ולא לפני גוים, ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה, שנאמר (דברים לב לא) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם".
וצריך להבין,
מובנת העוולה כשדנים שלא כדין תורה.
אך מה אכפת לנו אם דנו ערכאות, אם הם פסקו כדין?
אלא שיש חשיבות לאיזה 'בעל כח' פונים בעת צרה לקבלת עשיית צדק,
- ממי שואב אותו דיין את אמונתו ואת כוחו.
הפונה לשופט הערכאות מכבד ומייקר את ייראתו, שהוא מאמין שהיא מסייעתו.
והפונה לדיינים - אלהים של מטה, מכבד ומייקר בית דין של מעלה, של עילת העילות.
