הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

שמע מינה

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים עח ע"א

"אמר ריש לקיש: הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן - פטור, א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו. שמע מינה תלת: שמע מינה איסורין מבטלין זה את זה, ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא, ושמע מינה התראת ספק לא שמה התראה"

.

1.
שואלים האחרונים [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד יב]: הגמרא אומרת כאן ש"שמע מינה" מדברי ריש לקיש ש"התראת ספק – לא שמה התראה". והרי ריש לקיש אמר דין זה במפורש במסכת מכות ובמסכת שבועות. והם מנסים להסביר מהו החידוש במקרה שלנו בדין "התראת ספק".

2.
נקודת המוצא של השאלה הנ"ל היא, שהביטוי "שמע מינה" מורה שמקור הדין הנלמד הוא בסוגיה שעליה נאמר "שמע מינה...", ולכן השאלה היא: הרי לא כאן הוא המקור – לפי ריש לקיש - לדין ש"התראת ספק לא שמה התראה", אלא במקומות אחרים בש"ס.

3.
ואולי אפשר לומר שיש משמעות נוספת לביטוי "שמע מינה": העיקרון שמובא אחרי הביטוי "שמע מינה" מבוסס על הדין הנלמד כאן בסוגיה. גם אם העיקרון נאמר על ידי אותו חכם עצמו במפורש בסוגיא אחרת.

4.
ויש להעיר: ישנה גירסא שאת הדין הנאמר כאן בגמרא לא אמר ריש לקיש, אלא רב פפא [ראה ב"מתיבתא", הערה יח]. אם רב פפא אמר כאן את הדין, הרי שה"שמע מינה" הוא על סמך דברי רב פפא, ולא מצינו במקום אחר שרב פפא אמר כבר את הכלל של "התראת ספק – לא שמה התראה", ולכן לא קשה כלל קושיית האחרונים - לעיל בסעיף 1 - על ריש לקיש.