הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איתיביה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים עה ע"א

"קדשים בקדשים מין במינו כו'. והא בעי סמיכה! אמר רב יוסף. בקרבן נשים. אבל בקרבן אנשים לא?
איתיביה אביי: קרבן יחיד שנתערב בקרבן יחיד, וקרבן ציבור שנתערב בקרבן ציבור, וקרבן יחיד וקרבן ציבור שנתערבו זה בזה - נותן ד' מתנות מכל אחד ואחד, ואם נתן מתנה מכל אחד - יצא, ואם נתן ארבע מכולן - יצא; במה דברים...".

1.
אביי מקשה על רב יוסף – רבו.

2.
חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף מב עמוד א:

איתיביה אביי רבי שמעון אומר וכו'. איכא למידק כיון דהא ידע ליה אביי לההיא מתניתין מאי קא בעי מיניה דרבה, ויש אומרים דאורחיה דתלמודא שהתלמיד שואל מרבו שאלה אחת לדעת קבלתו ובתר הכי מותיב ליה ממתניתין כי היכי לברורינהו, וזה אמת הוא, אבל הנראה לי משמועתינו דאביי מתני' הוו קשיא ליה, דאילו ממתני' דמותיב השתא הוה משמע ליה דלר' שמעון

משמע מדברי הריטב"א שתלמיד שואל שאלה לרבו ואחרי שרבו משיב לו התלמיד מקשה עליו על מנת לברר את הסוגיה.

2.1
אולם הוא אינו מתייחס למקרה שהתלמיד מתחיל בקושיית "איתיביה" - כמו בסוגייתנו.

2.1.1
אבל כנראה שאין הבדל, וגם קושייה ישירה של תלמיד על רבו היא מסדרי הלימוד בבית המדרש.

3.
הערה: בסוגייתנו הגמרא מנסחת באופן סתמי "איתיביה אביי" וברור שכוונתו להקשות על רב יוסף. יש פעמים רבות שקושיית ה"איתיביה" מדגישה על מי הקושיה, ויש לזה משמעות כפי שמובא להלן:
שיטה מקובצת מסכת כתובות דף מח עמוד ב:

"... דהא ודאי ליתא פירושא כלל דמדקאמר איתיביה רב הונא לרב אסי משמע דלדידיה דוקא קשיא. ועוד דרב הונא היינו תלמיד של רב וחייא (הונא) היינו בנו ומסתמא לא פליגי עליה והנכון כמו שפירש רש"י ז"ל דלהכי קשיא ליה לרב אסי ולא לרב משום דהך מתניתין לא מיירי אלא בתרומה וכדאוקימנא לה בסמוך דמדקתני לעולם דלאפוקי ממשנה ראשונה מתניא: "

כוונתו לחדש, שכאשר קושיית ה"איתיביה" היא מאמורא שמוזכר בשמו על אמורא אחר שגם הוא מוזכר בשמו אזי ההדגשה היא, שהקושיה היא דווקא כנגד אותו אמורא [מדובר בסוגיה שלפני ה"איתיביה" היו כמה שיטות של אמוראים].

3.1
אמנם באופן עקרוני יש שתלמיד חולק על רבו, ומובא בש"ס בנוסח, לדוגמא, "הא דידיה הא דרביה"