גיאוגרפיה קדושה / חנן חריף

זבחים נג ע"ב - נד ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המאבק המטא-היסטורי בין יוסף ליהודה, שראשיתו בפרשיות ספר בראשית, המשכו בפיצול הממלכה בין יהודה לאפרים וסופו במשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, זכה להבלטה רבה במקרא ובספרות חז"ל. לעומתו, מוצנע מעט המאבק בין יהודה לבנימין, בנה השני, הקטן, של רחל. הביטוי הבולט ביותר למתח שבין שני השבטים הוא, כמובן, במצוד הקנאי שניהל שאול אחר דוד, מצוד שהיה מעין אקט של התמרדות ובריחה מגזירת הא-ל בדבר דחיית שאול ובחירת דוד על פניו.

אך המתח שבין בנימין ליהודה בא לידי ביטוי גם בחלוקת ארץ ישראל לשבטים, וב'גיאוגרפיה הקדושה' שלה:

אמר ר' חמא ברבי חנינא: רצועה הייתה יוצאה מחלקו של יהודה, ונכנסה בחלקו של בנימין. והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר: 'חופף עליו כל היום'. לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן [=מארח] להקב"ה, שנאמר: 'ובין כתפיו שכן'.

חלקו של בנימין גבל בחלקו של יהודה בארץ, והתקיימה ביניהם חפיפה ("חופף עליו כל היום"). שטח הר הבית היה למעשה מחולק ביניהם, ודרומו של המזבח נפל בחלקו של יהודה. ה"רצועה" היא מעין מובלעת של נחלת יהודה בתוך שטח בנימין, והיא שגרמה ל"בנימין הצדיק" – כינוי השמור בדרך כלל לאחיו, יוסף – לצער מתמיד ולרצון לספחה לחלקו.

המאבק בין בנימין ליהודה מוצג, אם כן, כמאבק על בחירת הא-ל, מאבק שבו שמור לבנימין מקום מיוחד. ייתכן כי זהו רמז לפן נאצל המתגלה במאבקו הנואש של שאול נגד דוד על מעמדו המתפורר.

בהמשך הסוגיה מובאים דברי רבא על הכתוב "...וילך הוא [דוד] ושמואל וישבו בניות... ברמה": "וכי מה עניין ניות אצל רמה? אלא שהיו יושבים ברמה ועוסקין בנויו של עולם" (רש"י: "למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה"). הצטרפותו של דוד לשמואל נובעת ישירות מבחירתו ומנטישת הא-ל את שאול; ישיבתם המשותפת, על פי הכתוב כאן, מוקדשת למציאת מקום לבית המקדש – אקט שיכול להתפרש כהכרעת המאבק הרוחני שבין בנימין ליהודה. אך המשך דברי הגמרא הינו מאלף לענייננו: מעיונם המשותף בגבולות נחלות השבטים המפורטים בספר יהושע הגיעו שמואל ודוד למסקנה כי דווקא בנימין הוא זה שבחלקו יש לבנות את בית המקדש, בעוד יהודה זוכה שמושב הסנהדרין שבעזרת ישראל יהיה בתחומו. בחירתו של דוד, אם כן, איננה מסמלת את ניצחונו המוחלט של יהודה ואת העדפתו על פני בנימין, אלא את השילוב וההשלמה ביניהם. במישור המקודש, דווקא בנימין הוא הנבחר.

הסוגיה מסתיימת במזמור קל"ב בתהילים, שבו מתוארת שבועת דוד לבניית בית המקדש: "אם אבוא באהל ביתי... אם אתן שנת לעיני... עד אמצא מקום לה'... מצאנוה בשדי יער". ועל כך קובע התלמוד: "'מצאנוה בשדה יער' זה [בנחלתו של] בנימין, שנאמר: 'בנימין זאב יטרף'".