הקו האדום / יעקב מאיר
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
בדף נג., אגב הדיון המפורט באופן נתינת הדם, מצוטטת משנה מפרק ג' של מסכת מידות המתארת את מבנה המזבח. 'וחוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים'. מהו חוט הסיקרא? זהו חוט אדום שהיה חוצה את המזבח באמצעו כדי להבדיל בין האזור בו יש להזות את דם הקרבנות הניתנים למעלה, דם חטאת הבהמה ועולת העוף, לבין האזור התחתון בו יש להזות את דם שאר הקרבנות.
אך לשונה של המשנה איננה לשון סתמית, היא בנויה באותו מבנה תחבירי בו מנוסחת תוספתא מפורסמת ממסכת חגיגה. 'מעשה בר' יהושע שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא הגיע אצלו ולא נתן לו שלום אמ' לו מאין לאין בן זומא אמ' לו צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא טפח שנ' ורוח א-להים מרחפת על פני המים ואומ' כנשר יעיר קנו וגו' מה נשר זה טס על קנו נוגע ואינו נוגע כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפי' טפח אמ' להם ר' יהושע לתלמידיו כבר בן זומא מבחוץ לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא'
בן זומא היה 'צופה במעשה בראשית', הוא עקב אחר מעשה בראשית בעיני רוחו עד שהמילים הפכו למראות של ממש בדמיונו. את מסקנותיו מן התצפית הוא מספר לר' יהושע 'אין בין מים עליונים למים תחתונים אלא טפח' ישנם שני סוגי מים, אלו שלמעלה ואלו שלמטה וביניהם ישנו רווח צר בלבד. כדי להסביר את מסקנתו משתמש בן זומא בשני פסוקים – 'והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים' (בראשית א ב) המתאר את המצב שהיה לפני שהקב"ה הבדיל 'בין מים למים' ביום השני לבריאה. והשני, משירת האזינו 'כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו' (דברים לב יא), המתאר את השגחתו של הקב"ה על בניו, ובמקרה הזה – על בנו, ואת נשיאתו מן המדבר על כנפיו של הקב"ה. השווה בין שני הפסוקים הוא השימוש בשורש ר.ח.פ.. בן זומא כמו אומר לר' יהושע, ההבדל בין העולם הזה לבין העולם העליון איננו כה גדול כפי שאתה חושב, כפי שהנשר מרחף על פני גוזליו כך הוא הרווח שבין עולם העליונים לעולם התחתונים, וכפי שהנשר לקח את בנו להביאו למקומו (והנמשל הוא בני ישראל במדבר), כך תיקח הרוח אותי. אז הבין ר' יהושע 'כבר בן זומא מבחוץ' ואכן לא רבו ימיו.
חטאו של בן זומא היה חוסר ההבדלה שבין ה'עליונים' לבין ה'תחתונים', שמכיוון שבצפייתו גילה שהרווח קטן כל כך נעשה 'מבחוץ' והסתלק. הדמיון בין המים העליונים והמים התחתונים של מעשה בראשית, לבין הדמים העליונים והדמים התחתונים שבמזבח מזכיר כי לסבך פרטי מלאכת הקורבנות ישנה משמעות עמוקה. שהמזבח מייצג את העולם כולו, שיש בו למעלה ולמטה, שקל לחצות את הקו האדום המפריד ביניהם ושהמחליף את המתנות העליונות בתחתונות עוונו לא יכופר. ואולי עוד סכנה רמוזה כאן שהחוצה את הקו האדום ומשנה את מלאכת המקדש – כמו חלקים מסויימים של עם ישראל בתקופת המקדש – ימצא את עצמו מבחוץ.
