זריקה בכלל שפיכה 

הרב דוד מקובר, דעות

"תנו רבנן מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר תלמוד לומר {דברים יב} ודם זבחיך ישפך והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא מנין לכל הדמים שטעונים מתן דם ליסוד ת''ל ודם זבחיך ישפך נפקא ליה מדרבי דתניא רבי אומר {ויקרא ה-ט} והנשאר בדם ימצה שאין ת''ל בדם ומה ת''ל בדם לפי שלא למדנו אלא לניתנין מתן ד' שטעונין מתן דמים ליסוד שאר דמים מנין ת''ל והנשאר בדם ימצה שאין ת''ל בדם ומה ת''ל בדם לימד על כל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ואכתי להכי הוא דאתא מיבעי ליה לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ת''ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר' עקיבא דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן ברך ברכת הפסח פטר את של זבח של זבח לא פטר את הפסח דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר לא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו אכתי להכי הוא דאתא מיבעי ליה לכדתניא ר' ישמעאל אומר מתוך שנאמר {במדבר יח-יז} אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז וגו' למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח מעשר ופסח מנין תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך סבר לה כר' יוסי הגלילי דתניא רבי יוסי הגלילי אומר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ורבי ישמעאל האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל".

הגמ' אומרת שמהפסוק "ודם זבחיך ישפך", ניתן ללמוד ממנו כמה לימודים.
1. שכל הניתנים על מזבח החיצון, שנתן במתנה אחת יצא.
2. ששירי הדם צריכים להישפך על היסוד בכל הקרבנות.
3. שהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא, שזריקה בכלל שפיכה.
4. שהפסח דינו בשפיכה.

ומשמע בגמ' שאי אפשר ללמוד אלא לימוד אחד מהפסוק הזה. ולכן שואלת הגמ' שאם ר' ישמעאל סובר שזריקה בכלל שפיכה אינו יכול ללמוד גם שהפסח בשפיכה מהפסוק הזה. ומתרצת הגמ' ששני תנאים לפי ר' ישמעאל, אחד לומד מהפסוק, שהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא. ולומד כר"י הגלילי שהפסח בזריקה. ואילו התנא השני לומד מהפסוק "ודם זבחיך ישפך", לפי ר' ישמעאל. שהפסח בשפיכה, ומימילא לא סובר שהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא.

ושואל תוס' בפסחים קכ"א. לפי זה איך הגמ' בפסחים שם אומרת שהסיבה שר' ישמעאל סובר שברכת הפסח פוטרת את ברכת הזבח, כי הוא סובר שהפסח בשפיכה והזבח בזריקה, והניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא, הרי אין כזה תנא לפי' ר' ישמעאל.

ולכאורה קושיה זו קשה גם על הרמב"ם שפוסק שהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא, ופסק גם שדם הפסח בשפיכה ודם השלמים בזריקה. והרי בגמ' משמע שלא ניתן ללמוד את שניהם כאחד.

עוד קשה על הרמב"ם שפסק בפ"ח מהלכות חמץ ומצה הלכה ז':
ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחלה, ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח ואוכל מגופו של פסח, ולא ברכת הפסח פוטרת של זבח ולא של זבח פוטרת של פסח.

והקשה הלחם משנה , שהרי במשנה יש מחלוקת בין ר"ע לר"י אם ברכת הפסח פוטרת את ברכת הזבח או לא. והגמ' תולה את המחלוקת ביניהם, במחלוקת שלהם אם זריקה בכלל שפיכה או לא. שהרי דם הפסח בשפיכה ליסוד המזבח. ואינו טעון זריקה. ואילו דם שלמי חגיגה טעון זריקה, והמחלוקת ביניהם אם שפך את דם החגיגה על יסוד המזבח, ולא זרקו, האם הקרבן כשר או לא. לר' ישמעאל כשר, ולכן גם ברכת הפסח פוטרת את ברכת הזבח, ואילו לר' עקיבא, שדם הנזרקין ששפכן לא כיפר, אין ברכת הפסח פוטרת את ברכת הזבח.

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קכא עמוד א:
משנה. בירך ברכת הפסח, פטר את של זבח, בירך את של זבח, לא פטר את של פסח, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: לא זו פוטרת זו, ולא זו פוטרת זו.
גמרא. כשתמצא לומר, לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה, ולא שפיכה בכלל זריקה. לדברי רבי עקיבא: לא שפיכה בכלל זריקה ולא זריקה בכלל שפיכה.

וא"כ הרמב"ם שפסק בריש פרק כ' מהלכות פסולי המוקדשים כר"י שכתב, "וכל הניתנים בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך", איך פסק כאן כר"ע שברכת הפסח לא פוטרת את ברכת הזבח. ומסיים ה"לחם משנה": "וזו קושיה חזקה וצ"ע".

וצריך לומר:
הרמב"ם למד אחרת מפירוש רש"י ותוס' בגמ'. כאשר הגמ' שואלת איך ניתן ללמוד גם שזריקה בכלל שפיכה מהפסוק ודם זבחיך ישפך, וגם שהפסח בשפיכה מאותו פסוק, ומתרצת הגמ' שהתנא שלומד מהפסוק ששפיכה בכלל זריקה, סובר כר"י הגלילי, אין הכוונה כפירוש רש"י ותוס' שר"י הגלילי סובר שהפסח בזריקה, אלא הפירוש הוא שר"י הגלילי לומד שהפסח בשפיכה מלימוד אחר ולא מ"ודם זבחיך ישפך". והלימוד של ר"י הגלילי הוא מבכור שדמו בשפיכה, וכך גם מעשר ופסח בשפיכה.
סבר לה כר' יוסי הגלילי; דתניא, רבי יוסי הגלילי אומר: דמו לא נאמר אלא דמם, חלבו לא נאמר אלא חלבם, לימד על בכור מעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח.
ר' ישמעאל לומד כר"י הגלילי, שפסח בשפיכה מ"דמם", ונותר לו הפסוק דם זבחיך ישפך שזריקה בכלל שפיכה

רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ב הלכה ב:
וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, שנאמר ודם זבחיך ישפך.

רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק ה הלכה יז:
הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד באי זו רוח שירצה משלש זויות המזבח, שהרי קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כמו שביארנו, ומניין שאינן טעונין אלא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ובפסח שנותן דמן מתנה אחת כבכור.

ובאמת לפי הרמב"ם לומדים שהניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא מהפסוק ודם זבחיך ישפך, ואילו שהפסח בשפיכה לומדים מבכור שדמו בשפיכה שגם מעשר ופסח בשפיכה.

וצריך לומר, שדברי הגמ' לתלות את המשנה אם ברכת הפסח פוטרת את ברכת הזבח, במחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא, היא לפי בן תימה, שסובר שחגיגת י"ד חובה, ודינה כפסח, ואם שני הקרבנות היו מעשיהם שוים לכל הדינים כר"י ששניהם כשרים בשפיכה, הרי היה יכול לברך ברכה אחת על שניהם, כמו שכהן שאוכל בשר קרבנות שלמים של כמה בעלים, אינו מברך כל פעם על אכילת הזבח. שהרי זה אותו קרבן, אבל לר"ע שאם שפך דם חגיגת י"ד, הקרבן פסול, הרי אין זה אותו סוג קרבן, ומימילא יש לברך על כל אכילה בנפרד.

אבל לרבנן, שחגיגת י"ד רשות ואינה חובה, הרי אינה מסוג מצווה חיובית שחייב לקיימה, אלא מצוה שרשאי לקיימה, וא"כ כאשר מברך על אכילת קרבן פסח, הרי מברך ברכת המצוות של קיום חובת אכילת קרבן פסח, ואילו כאשר מברך על אכילת בשר שלמי חגיגת י"ד, הרי אין זו מצווה חיובית אלא מצווה קיומית. ואיך יפטור ברכת הפסח את ברכת הזבח או ההיפך. ואין כאן קשר למחלוקת ר"י ור"ע.

והירושלמי , שואל על דברי ר' ישמעאל שברכת הפסח פוטרת את ברכת הזבח וברכת הזבח אינה פוטרת את ברכת הפסח. שהרי הברכה על אכילת הזבח הינה ברכה כללית. ולמה אינה פוטרת גם את הברכה הפרטית על אכילת הפסח. ומתרץ כי הפסח עיקר והזבח טפל, ולכן הברכה על העיקר פוטרת את הטפל. וברור שסברה זו לפי רבנן שהפסח חובה והזבח רשות, אולם לא לפי בן תימה ששניהם חובה.

וכבר כתבנו שזו מחלוקת בין הבבלי והירושלמי. שהבבלי כותב שהמשנה הלילה הזה כולו צלי היא לפי בן תימא, ואילו הירושלמי לומד שהיא לדברי רבנן, אלא שיש דין מיוחד בקרבן החגיגה העולה עם הפסח על השולחן, דינו כקרבן הפסח, שנאכל עד חצות ונאכל צלי, וכן פסק הרמב"ם.

(מתוך ספרי "הגדת הרמב"ם")