טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כינה מהו שתחוץ - כינת הגוף
"כינה מהו שתחוץ? מתה לא תבעי לך דודאי חייצא, חיה מאי? מי אמרינן כיון דאתא ואזלא רביתא היא, ולא חייצא, או דלמא כיון דקפיד עלה חייצא" (זבחים יט ע"א).
פירוש: כִּינָּה שנמצאת עליו, מַהוּ שֶׁתָּחוֹץ האם תיחשב חציצה? ומפרטים: כינה מֵתָה לֹא תִּבָּעֵי [תישאל] לְךָ, דְּוַדַּאי חָיְיצָא [שודאי היא חוצצת], כמו כל דבר אחר. אבל כינה חַיָּה, מַאי [מה דינה]? מִי אָמְרִינַן [האם אומרים אנו]: כֵּיוָן דְּאָתָא וְאָזְלָא [שבאה והולכת] שהיא מצויה עליו כל הזמן, רְבִיתָא הִיא וְלָא חָיְיצָא [כמו גידול של בשרו היא ואינה חוצצת], אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן דְּקָפֵיד עֲלָהּ חָיְיצָא [שמא כיון שהוא מקפיד עליה חוצצת]? (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כינת הגוף שם באנגלית: Body Louse שם מדעי: Pediculus humanus corporis
נושא מרכזי: מדוע ייתכן וכינה חיה איננה חוצצת בין גוף הכהן ובגדי הכהונה?
לנושאים נוספים העוסקים בכינה - הקש\י כאן.
הגמרא דנה בשאלה האם כינה חוצצת בין גוף הכהן ובין בגדיו. הכינים שבהן עוסקת הגמרא עשויות להיות הן כיני הראש העלולות לחצוץ בין מצנפת הכהן ובין ראשו והן כיני הגוף שהן עיקר הבעיה. במאמר "מקרני ראמים עד ביצי כנים" עסקתי בעיקר בכינת הראש ובמאמר זה אתאר את כינת הגוף. יש להדגיש שהדיון ההלכתי קשור לשני תת מיני הכינים הללו.
הצד השני בספק הגמרא פשוט יותר להבנה. העובדה שאדם מקפיד על דבר מסוים הנמצא על גופו מגדירה אותו כעצם זר בעל ישות עצמאית ונפרדת מגוף האדם ולכן הוא חוצץ. על תפקיד ההקפדה בחציצה אנו לומדים למשל במשנה במקוואות (פ"ט מ"ג): "אלו שאין חוצצין: קלקי הראש ובית השחי ובית הסתרים באיש, רבי אליעזר אומר: אחד האיש ואחד האשה. כל המקפיד עליו חוצץ, ושאין מקפיד עליו אין חוצץ". לעומת זאת הצד הראשון בספק דורש הסבר מיוחד. מה משמעות הטענה "כיון דאתא ואזלא רביתא היא, ולא חייצא"? רש"י מפרש: "רביתא היא - הרי היא כבשרו" כלומר הכינה היא כבשרו של הכהן משום שמקום גידולה הוא עליו. יש לשאול מה הקשר בין העובדה שהכינה באה והולכת לבין "רביתא היא"? הדעת נותנת שההיפך הוא הנכון, כלומר, דווקא כינה חיה אך קבועת מקום צריכה להחשב כחלק מהגוף. לכאורה התיאור של "דאתא ואזלא" מערער את הקביעה של "רביתא היא" ולא מהווה נימוק?
ייתכן וכוונת הגמרא לומר שתנועת הכינה היא עדות לכך שהיא חיה. יש כעין חזרה על השאלה "חיה מאי"? האם אנו אומרים שמיכוון שהיא חיה, כפי שניתן להסיק מתוך כך שהיא באה והולכת, לכן כאן מקום גידולה והיא נחשבת כחלק מגוף הכהן? אפשרות נוספת להסבר: מכיוון שהכינה באה והולכת על גוף הכהן זהו מקום גידולה. יש כאן כעין "חסורי מחסרא" ויש צורך להוסיף את ההדגשה "על גוף הכהן".
בדיקדוקי סופרים (במקום) מובאת גירסה שונה המובאת גם בילקוט שמעוני: "לישנא אחרינא: כנה מהו שתחוץ? מתה לא תיבעי לך דודאי חייצא. חיה מאי? מי אמרינן כיון דאזלא ואתיא רביתא היא ולא חייצא וכו'" (תצוה רמז שפ"ד). על פי גירסה זו הכינים קודם הולכות ורק לאחר מכן באות. הבדלי הגירסאות רומזים על כיוון אחר להסבר הנובע מהכרת ההתנהגות האפיינית לכינת הגוף. המיוחד בכינים אלו הוא העובדה שאכן הן "הולכות ובאות" כלומר נודדות על פני גופו של האדם. בניגוד לכינת הראש הנמצאת באופן קבוע על עור הקרקפת הרי שכינת הגוף נודדת בין עור האדם ובגדיו. כאשר כינת האדם אינה מוצצת דם היא עוברת אל הבגדים.
ברקע ספק הגמרא עומדת הטענה כיצד ניתן להתייחס לכיני הגוף כחלק מגוף הכהן הרי הן נוטשות מדי פעם את מקומן ועוברות לבגדים ("דאזלא"). כמענה לטענה זו אומרת הגמרא "ואתיא". אמנם הכינים הולכות להן אך לאחר מכן הן חוזרות למקומן ולכן הן נחשבות כבשר הכהן ("רביתא היא"). את הביטוי "רביתא" כמציין קשר וגידול משותף אנו מוצאים גם בגמרא בחולין (מח ע"א): "אמר רב נחמן: ריאה שנקבה ודופן סותמתה - כשרה! לא קשיא; התם במקום רביתא, הכא שלא במקום רביתא". מפרש רש"י שם: "התם במקום רביתא - במקום שהריאה והדופן גדלין כאחד וסמוכין תמיד דלא מיפרק ההיא סירכא הילכך כשרה". הדגש בדברי רש"י הוא על "וסמוכין תמיד" משום שהקשר הקבוע הוא המעיד על גידול משותף. ספק הגמרא הוא האם להעדיף את העובדה שהכינה "הולכת ובאה" על גוף האדם בלבד ולכן נחשבת לחלק ממנו ואינה חוצצת או את הקפדת האדם.
השאלה שעלינו לברר היא האם באמת הכינה חיה אך ורק על גוף האדם ומתפתחת ממנו בלבד? התשובה נעוצה במחזור החיים של הכינים ובמזונן. הכינים הן טפילות הכרחיות של האדם וניזונות מדמו. כל מחזור החיים של הכינה החל מהביצה ועד ההתבגרות מתבצע על גוף האדם. כל החומרים הבונים את גוף הכינה מופקים מדם האדם ולכן גופן הוא למעשה חלק מגופו של האדם. נוכל להסיק שבעל חיים הניזון מחומרים הנמצאים במצע מסוים נחשב כחלק מאותו מצע מסוגיה נוספת. הגמרא בזבחים (כב ע"א) מתייחסת ליבחושים אדומים כחלק מהמים משום שגופם עשוי מהמים ומהחומרים הנמצאים בהם. וכך נאמר שם:: "דהא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו, ואמר רב יצחק בר אבדימי מטבילין בעינו של דג". ראה עוד במאמר "אלא למעוטי יבחושין אדומין".
כינת הגוף צילום: Janice Harney Carr, Center for Disease Control
הרחבה
ביולוגיה
כיני האדם הן חרקים השייכים לסדרת הכינים המוצצות. כינים אלו בעלי גוף פחוס, חסרי כנפיים ובעלי גלגול חסר. העיניים המורכבות מנוונות או חסרות והעיניות חסרות. הם טפילים חיצוניים המוצצים דם יונקים. ידועים כ - 400 מינים. גפי-הפה מורכבות מ - 3 דוקרנים, החבויים בשקית מיוחדת שעה שאינם בשימוש. הדוקרן העליון יוצר את תעלת המציצה; בדוקרן התיכון נמצא צינור הרוק. השפה העליונה יוצרת חדק קצר והיא מצוידת בשיניים זעירות המשמשות לאחיזה בפונקדאי בשעת מציצת הדם.
הפונדקאים של הכינים המוצצות הם יונקים. אין כינים מוצצות על בני משפחת הכלביים. כיני גוף של בני-האדם יוצאות דופן בכך שכאשר אינן מוצצות דם הן חבויות בבגדים, המשמשים להן "פרווה מלאכותית" המקבילה לפרוות היונקים עליהם הן חיות. בדרך כלל יש לכל מין של כינה מין או סוג של פונדקאי. לעתים נדירות מותאם מין הכינה לקבוצה שלמה של יונקים. בדרך כלל מוטפלים מינים קרובים של יונקים במינים קרובים של כינים.
כיני האדם הן ממשפחת הפדיקוליים. בני משפחה זו הם טפילים של קופים ושל בני-אדם. כינים טפילות של בני-אדם נחלקות לשני סוגים שקל להבחין ביניהם:
Pediculus: כל הרגליים מפותחות במידה שווה. הרגליים הקדמיות של הזכר חזקות מאלה של הנקבה. אורך הבטן בערך פי שניים מרוחבה.
Phathirus: הרגליים הקדמיות עדינות יותר מן הרגליים האחרות בעלות ציפורן עדינה. הרגליים האמצעיות והאחוריות מעובות ומצוידות בציפורניים עבות וחזקות. רוחב הבטן גדול מאורכה. לפרקי הבטן יש בליטות צדדיות. בכל אחד משני סוגים אלו נכלל מין ייחודי לבני-אדם: כינת האדם וכינת הערווה. המין כינת האדם Pediculus humanus מתחלק לשני תת מינים בעלי התנהגות שונה: תת מין אחד שוכן בשער הראש ונקרא כינת הראש והשני על פני הגוף ובתוך הבגדים ונקרא כינת הגוף. פרטים משני תת המינים נבדלים זה מזה בצורה ובצבע. על-פי תכונות אלה אפשר להגדיר כ - 75% מהם. בעבר הגדירו אותם כמינים נפרדים.
כינת הראש קטנה מאשר כינת הגוף. מחושיה קטנים ועדינים יותר. אורך הביצה - 0.8 מ"מ והיא מודבקת סמוך לבסיס השערה. ניתן לאמוד את מועד הטלת הביצה על פי מרחקה מבסיס השערה. שיעור הגדילה של שערת בני-אדם הוא 0.4 מ"מ ביממה.
מקורות עיקריים:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 98-99).
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
