מלבוש נאה ונקי
זבחים יט ע"א
"אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן: זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא, והוה מדלי לי המיינאי ותיתייה ניהליה, ואמר לי: (שמות יט) ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו. כי אתאי קמיה דאמימר, א"ל: אקיים בך (ישעיהו מט) והיו מלכים אומניך".
קשה, מה נפשך,
אם אמת בפי אותו מלך פרס שאדם מישראל צריך להקפיד שיהיה לבושו בכבוד ובתפארת ככהנים, למה לא נצטוונו בכך להדיא מפי חכמי ישראל, וכי ללמוד חובותנו מפי הנכרים אנו צריכים?
ואם אין בדבריו אמת, ואין איסור לישראל שיהא לבושו מרושל, לשם מה הובאו דברים אלו בגמרא?
אלא שאכן לא קיימת חובה עצמית להתנאות בלבוש. ואפילו בשעת התפילה כאשר עומד לפני מלך מלכי המלכים, אינו חובה מהדין (ע' ביאור הגר"א אורח חיים עד, ב שדי שיכסה את לבו במים).
עם זאת צדקו דברי אותו מלך, כי רב הונא בר נתן היה ראש הגולה וחכם גדול, ומצינו בו תורה וגדולה במקום אחד (מסכת סנהדרין דף לו ע"א), וחובתו היתה להתנאות בפני הגויים משום שבכבוד ישראל מתקדש שם שמים. ככתוב בדברים כח, י: וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. ואם אינם עושים כן מתקיים הכתוב ביחזקאל לו, כ: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ.
וכן הדין במי שבכבודו הוא מכבד את התורה, במסכת שבת דף קיד ע"א:
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק...
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו - חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו) כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת אל תקרי מְשַׂנְאַי אלא מַשְׂנִיאַי".
ופירש רש"י שם:
"חייב מיתה - שצריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו.
משניאי - שממאסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים: אוי להם ללומדי התורה שהם מאוסים ומגונים, נמצא זה משניא את התורה".
וכן כתב בבית הבחירה למאירי שם:
"תלמיד חכם כשם שהוא מופלג משאר העם בחכמתו ודיעותיו כך צריך שיהדר עצמו בסלסול ובהעדר כל פחיתות ממנו אסור לו לצאת במנעלים המטולאים... וכן צריך שלא יהא נמצא בו שום דבר מגונה הן במלבושיו הן במדותיו וכל שנמצא בו שום דבר מגונה הרי הוא גורם לתורה שתתחלל ותתמעט ערכה בעיני בני אדם".
ונפסק להלכה ברמב"ם הלכות דעות ה הלכה א:
"כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו... ובמלבושו".
ושם בהלכה ט: "מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי".
