ביאה ריקנית / עירובין קה

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו אנו למדים שאסור לבעל מום להיכנס בין האולם למזבח מהכתוב "אך אל הפרוכת לא יבא". איסור זה הותר לצורך בניה, תיקון והוצאת טומאה, וכן פסק הרמב"ם להלכה (הלכות ביאת המקדש פרק ו הלכה א).

הרמב"ן (בהשגותיו לספר המצוות, סט) חלק עליו ולדעתו אין איסור בכניסת בעלי מום בין האולם למזבח, האיסור הוא רק כאשר בעל בום ניגש לעבודה. לדעתו הלימוד מהפסוק הוא משום 'ביאה ריקנית', היינו ביאה שלא לשם עבודה, שאסורה אף לכהנים תמימים. מכל מקום, אין כל איסור מיוחד לבעלי מום להיכנס.

הקושי בשיטת הרמב"ן הוא שאם אין איסור מיוחד לבעל מום להיכנס וכל האיסור הוא רק משום ביאה ריקנית, אזי לא ברור למה להעדיף כניסה של טמא על פני כניסה של בעל מום לצורך תיקון.

ניתן לומר שזו היא סיבת הרמב"ם שפסק שאסור לבעל מום להיכנס אף ללא מטרת עבודה. יחד עם זאת, ניתן לומר שלדעת הרמב"ן כניסה למטרת תיקון היא ביאה ריקנית אלא שהיות ויש צורך לתקן אין בכך איסור. כך הדין גם לגבי טמא, שהאיסור נדחה משום הצורך לתקן.