גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשל"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף טז ע"א-ע"ב
אכילת בשר הקדשים - האם היתה בישיבה או בעמידה?
מבואר בגמרא (דף טז) שאכילת קדשים היתה בישיבה, כי אחד המקורות שהגמרא מביאה לגבי זר שמחלל את העבודה הוא מה שדנו ק"ו מדין ישיבה בשעת העבודה, וכדאיתא: "רב משרשיא אמר, אתיא קל וחומר מיושב, מה יושב שאוכל אם עבד חילל, זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל", ויעו"ש בהמשך.
והתוס' במס' יומא (כה. ד"ה אין ישיבה) הקשו, היאך אכלו בישיבה, הלא אמרו שם בגמרא: "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד". ותירצו בזה שלשה תירוצים, ונביאם אחד אחד תוך כדי ביאור הדברים הנלמדים מהם בכללי דין "אין ישיבה בעזרה", ובפרטי דיני אכילת קדשי קדשים וקדשים קלים הנלמד מן האמור.
תירוץ א': "שאוכל בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר", כלומר, שהמדובר בסוגיא הוא בקדשים קלים שנאכלים בכל העיר, ושייך שפיר שתהיה האכילה בישיבה, ואמנם אכילת קדשי קדשים - שהיתה בעזרה - לא היתה בישיבה (וכן מבואר בתוס' בסוגייתנו ד"ה ומה יושב).
תירוץ ב': "אור"י בר אברהם, דאף על גב דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, הני מילי לדברים דלאו צורך עבודה, אבל אכילה צורך עבודה היא, דכתיב 'ואכלו אותם אשר כופר בהם', שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, מישרא שרי". נמצא לפי זה, שכל מעשה שהוא לצורך העבודה בבית המקדש, כולל אכילה, מותר לעשותה בישיבה.
ובתירוץ הראשון לא תירצו כן, דס"ל כדעת הראב"ד בפירושו עמ"ס תמיד (כח: ד"ה כללא; שם ל.) - שאף לצורך עבודה לא הותרה הישיבה, אם שייך לעשותה בלי ישיבה, אלא שכל דבר שאי אפשר לעשותו אלא בישיבה, והכתוב הצריכו לעשותו בעזרה, מותר לעשותו בישיבה. ומה"ט - כתב הראב"ד - מותר לכהן גדול לישון בלשכת פרהדרין שבעה ימים קודם יוה"כ, כי מאחר שהכתוב הצריכו לפרוש לשם, ולא יתכן לעשות הדבר בלי ישיבה, וכן גם מותר לכהנים השומרים לישון בעזרה, כיון שהתורה מחייבתם לשמור בפנים העזרה, ואי אפשר לשמירה בלי שינה כשהוא עייף. נמצא, שנחלקו הראשונים אם הותרה הישיבה בעזרה בדברים שהם לצורך העבודה: לדעת התוס' בתירוץ ב' הותרה, ולדעת שאר ראשונים לא הותרה כי אם במקום שא"א לעשות העבודה ללא ישיבה.
תירוץ ג': "אי נמי י"ל, היינו טעמא דמותר לישב ולאכול קדשים, דבאכילת קדשים כתיב בהו 'למשחה' - לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין, והיינו מיושב", וכן מובא בשיטה מקובצת בסוגייתנו: "אי נמי, אפילו בקדשי קדשים איירי, וצורך קרבן שאני, דכתיב 'למשחה נתתי לך', ודרשינן לקמן כדרך שהשרים אוכלים אותה". ביאור הדבר, כי תנאי הוא באכילת קדשים שתהיה בישיבה - "כדרך שהמלכים אוכלים", והרי מוכרחים לאכול קדשי הקדשים בעזרה, ואופן קיומם הוא בישיבה, ובכן על כרחך שהתורה התירה לאכול קדשי קדשים בישיבה, משום 'למשחה'.
לשני התירוצים הראשונים לא חייבה התורה לאכול קדשים בישיבה דווקא, כי לדעתם אין דבר זה נכלל ב'למשחה', וביאר זאת הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל בספר 'בית האוצר' (כלל קסא) בשני אופנים: "דסבירא להו, ד'למשחה' שייך רק בדבר שהוא שבח בגוף המאכל, כגון אכילת צלי שלוק ובחרדל, ולתת לתוכו תבלין... משא"כ היכא דגוף המאכל מושבח, ורק האדם אוכלו מעומד ותש בזה כח האוכל, אין בזה חסרון במאכל, ושפיר חשוב גוף האכילה 'למשחה'. ויש לחלק עוד מטעם אחר ולומר, דרק בדבר שחסרונו ניכר בשעת האכילה, שאין נהנה מאכילה, הוא דלא חשוב 'למשחה', משא"כ עמידה, נהי דמתשת כח האדם עכ"ז אין זה ניכר בשעת האכילה, ורק אחרי כן הוא שמרגיש התשות כח, ולכן שפיר חשיבא האכילה 'למשחה'".
עוד דן שם לפי תירוץ הג', האם הותרה גם אכילת קדשים קלים בישיבה בעזרה, כי יש מקום לומר שרק אכילת קדשי קדשים הותרה בישיבה, שהרי מקום אכילתם הוא בעזרה דוקא, ואופן הנאות של אכילתם הוא בישיבה, על כרחך שהתורה התירה לאכלן בישיבה בעזרה, ושונה הוא קדשים קלים, שאפשר לאכלם חוץ לעזרה, ושם יכולים לאכלה בישיבה 'כדרך שהמלכים אוכלים', ומדוע מוכרחים לאכלו בעזרה בישיבה. ולכן יתכן שקדשים קלים לא הותרה אכילתם בישיבה. ולאור זה יוצא חידוש גדול, שעפ"י רוב לא אכלו קדשים קלים בעזרה, שהרי חובת אכילתן היא בישיבה, ובכדי לקיים דין זה היה מוכרחים לצאת חוץ לעזרה ולאכלן ( ויעו"ש המקורות שהביא בזה).
והנה בהמשך סוגייתנו נדפסה בתוך דיבורי התוס' הגה"ה לאחד מבעלי התוס', וממנה נראה שהראשונים נסתפקו במקור דין "אין ישיבה בעזרה", אם הוא מדאורייתא או לא. ובספק זה מצינו ג' שיטות בראשונים: הרמב"ם כתב בספר המצות (מ"ע כא), וכ"כ החינוך (מצוה רנד), שהוא בכלל מצות מורא מקדש, הנלמד מן הפסוק (ויקרא יט, ל): "ומקדשי תיראו". ויש מי שכתב (עי' רש"י יומא סט:) שאיסור זה נלמד ממה שנאמר (דברים יח, ה) "לעמד לשרת", וכן ממה שנאמר (שם, ז): 'העומדים שם לפני ה''. ואילו בפירש"י בסנהדרין (קא:) מצינו שהוא הלכה למשה מסיני ואינו מקרא.
ויש שמצדדים לומר שכל האיסור אינו אלא מדבריהם (ראה ההגה"ה בתוס' הנזכר; או"ז ח"ב סי' רכז. והאריכו בזה המשנה למלך הל' בית הבחירה פ"ז ה"ו, והקרית ספר חגיגה פ"ג), ולדידם יובנו שפיר דברי הגמרא בסוגייתנו, שאכילת קדשים תיתכן בישיבה, ואין כאן הערה כלל מדין "אין ישיבה בעזרה", שהרי מצד דיני התורה שפיר מותר לשבת בעזרה, ואין הישיבה פוסלת את האכילה, ולכן שפיר דנו ק"ו מדין זה, והבן.
