הולכה שלא ברגל
זבחים יד ע"ב
"אמר עולא א"ר יוחנן: הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה".
הקשה השפת אמת על הגמרא:
"צ"ע טעמא מאי, הא לא כתוב בתורה רק והקריבו, ומה לי ברגל או שלא ברגל?".
את שאלת השפת אמת צריך לחלק לשני חלקים.
א) מניין דרשו רבנן דרבי שמעון (דף טו ע"א) מהפסוק, שצריכה להעשות הולכה לפני הזריקה.
ב) מניין דרש רבי יוחנן מהפסוק, שהולכה זו צריכה להעשות דוקא ברגל.
הדרשה ממנה נלמדת ההולכה הובאה בגמרא בכמה מקומות: "הולכה מנלן?... (ויקרא א, יג) וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל [וְהִקְטִיר] הַמִּזְבֵּחָה - זו הולכת אברים לכבש".
יש חשיבות למילה 'והקטיר' שאינה מופיעה בגירסתינו בכל המקומות בגמרא. כי משמעות הדרשה היא שנוסף להקטרה שבסוף, צריכה להעשות לפניה 'הקרבה' נוספת – היא ההולכה.
גם אפשר שדרשו מלשון 'והקריב' שצריך גם לקרב את עצמו, כלשון הפסוק (שמות יד, י) וּפַרְעֹה הִקְרִיב (רש"י שם: הקריב עצמו). ובבראשית יב, יא: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה. ואילו המשמעות היתה רק לְקָרֵב את הדם, די היה לכתוב וְקֵרֵב את.
מעתה קשה יותר קושית השפת אמת, הרי פרעה היה דוקא נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, והקריב בעזרת סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ!
ואפשר שדרשו כמו שאמרו בכמה מקומות בעניני עבודת המקדש: "אם לפני בשר ודם עושין כן קל וחומר לפני המקום". ודרך העבדים להיות עומדים ומשרתים לפני המלך, ככתוב: (קהלת י, ז) רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים, וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ. ובדברי הימים ב' יח, יח: רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ.
