|
נזקי טמון באבנו, סכינו ומשאו / בבא קמא והרב ברוך וינטרוב
הגמרא בסוגייתנו מְרַבָּה מספר נזיקין בלימוד משולב – "הצד השווה" – מבור ואש. את הדוגמה הראשונה ללימוד כזה מביא אביי: אבנו, סכינו ומשאו שנפלו מן הגג ברוח מצויה, ולאחר שנפלו והופקרו בידי בעליהם, הוזק בהם מישהו. הגמרא אומרת כי לא היה אפשר ללמוד את החיוב במקרה זה מבור בלבד, שכן בור נעשה רק בידי החופר, ואילו כאן השתתפה גם הרוח ביצירת הנזק. גם לא היה אפשר ללמוד את החיוב הזה מאש בלבד, שאף על פי שגם בה מעורב הרוח, מכל מקום הריהי שונה מאבנו, סכינו ומשאו בכך שדרכה לילך ולהזיק, בעוד אלו, משנחתו, נשארים במקומם. באופן דומה נלמדים בהמשך הגמרא החיובים על נזקי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה ובמספר מקרים נוספים.
הרא"ש (סימן א') כותב שנחלקו הגדולים אם הפטורים הייחודיים לבור ולאש שייכים גם במקרים שריבתה הסוגיה. לדוגמה: מבעיר אינו חייב בנזקים שהסבה האש לחפץ טמון; האם כך הדין גם באבנו, סכינו ומשאו? החופר בור פטור מנזק שנגרם לכלים שנפלו לתוכו; האם גם בעל האבן, הסכין או המשא פטור על נזק שהסבו הללו לכלים?
הרא"ש עצמו מבין כי אבנו, סכינו ומשאו, כמו גם שאר המקרים המנויים בגמרא, הם למעשה בור, וכי הלימוד מאש לא בא אלא להוכיח שמעורבות כוח אחר אינה סיבה מספקת לפטור מהיזק. לפיכך הוא פוטר במקרים אלו על נזקים לכלים, אך מחייב בטמון (עוד על דעת הרא"ש בעניין זה ראה בחידושי הגרי"ז על הרמב"ם ריש הלכות נזקי ממון).
את דעתם של החולקים על הרא"ש אפשר אפוא לבאר בשני אופנים. אפשרות אחת היא שהם חולקים על עצם הבנתו של הרא"ש כי מזיקים אלו מוגדרים באופן בסיסי כבור, ולדעתם יש לפנינו סוג חדש של מזיק, המאופיין בנייחות מחד גיסא ובמעורבות כוח אחר מאידך גיסא. וכיוון שחיובו של מזיק זה נלמד בצד השווה מבור ואש, ולא ייתכן שהלָמֵד יהיה חמור מן המלמד – יש לפטור במקרים אלו הן בכלים הן בטמון.
ברם ייתכן גם שהחולקים על הרא"ש מסכימים שמזיקים אלו אינם מזיקים חדשים כי אם בור 'בשינויים קלים', אלא שלדעתם פטור טמון אינו קשור דווקא באש כי אם במעורבות כוח אחר, ועל כן גם בור שכוח אחר מעורב בנזקו יהיה פטור מנזקי טמון. על פי ביאור זה יש לבחון ביחס למזיקים החדשים הללו כל פטור ופטור בפני עצמו: האם פטור זה קשור למאפיין המשותף למזיק החדש ולבור או אש, או שמא זהו פטור ייחודי, שאין מקום ליישמו גם ביחס למזיק החדש.
|